לולא הייתי (מכיר את) רוטשילד

• יום ג, 1.7.08, 16:40
• |
• כללי, מחשבות
• |
• 6 תגובות

ב-TimeOut של השבוע פורסם ראיון עם איתמר רוטשילד , לרגל הוצאת אלבום הבכורה שלו. בין השאר הוא נשאל שם על הדרך שהוא עשה מאלמוניות ועד להופעות כמוסיקאי סולו, לרבות כתיבה ליהודית רביץ והופעות עם ג'וזי כץ. אני באופן אישי לא מתחבר במיוחד למוסיקה של איתמר, אבל היה רגע אחד קטן לאורך היכרותנו שאני נוצר בליבי, רגע שבו הוא מאוד ריגש אותי, רגע שהראיון הזה איתו הזכיר לי.

יש המשך…

סטקטו 29.6.08

• יום א, 29.6.08, 21:12
• |
• אלבומים, כללי, מדיה
• |
• 3 תגובות

קבלו סקופ, אם אינני טועה זה פרסום ראשון:

עמית ארז ולהקתו הוזמנו להשתתף בפסטיבל באיטליה!
פסטיבל Italia Wave הוא פסטיבל מוסיקה בינלאומי שמתקיים מזה כמה שנים בעיר ליבורנו שבאיטליה. שנה שעברה פקדו אותו כ-160,000 איש. קבלו פרופורציה: עמית יופיע בבמה המרכזית של הפסטיבל, וכמה שעות אחריו יעלו על אותה במה The Chemical Brothers. שלושה ימים לפני כן יופיעו שם The Verve.

קשה להמעיט בחשיבות האירוע הזה, בשביל עמית, בשביל הלייבל "אנובה", ובשביל הסצינה המקומית בכלל. כבר התרגלנו שאמני אינדי מקומיים יוצאים לסיבובי הופעות במועדונים קטנים באירופה ובארה"ב. יש גם כמה להקות שמסתובבות בפסטיבלים יהודיים, בדרך כלל במימון משרד החוץ. אבל לקבל הזמנה לפסטיבל בינלאומי שמרכז שמות כל כך גדולים זה משהו חדש. עמית מקבל כאן חשיפה אדירה, "אנובה" הצעירים זוכים להוכיח שוב שהם עושים בית ספר לכל שאר העוסקים במלאכה בארץ, והסצינה מקבלת זריקת עידוד: רק תראו מה קרה בשנה האחרונה לקולנוע הישראלי בזכות כמה פסטיבלים. מי יודע, אולי עוד כמה שנים נוכל להתייחס אותו הדבר גם למוסיקה ישראלית.

הפסטיבל ייפתח ב-16 ליולי, מי שעובר במקרה באיזור שיקפוץ לראות את עמית ב-19 לחודש.

_____________________

אגב סקופים, כשכתבתי על הסגירה של אולמות ההקרנה של "האוזן השלישית" והקמת מועדון ההופעות שלהם הנחתי משום מה שזה ידוע לכל. עפ"י התגובות ברשת, מסתבר שלא. וטרם ראיתי איזכור לכך בשום מקום אחר. משעשע, לאט לאט אני הופך לבלוגר סקופר, ואפילו לא התכוונתי. בינתיים, באתר של האוזן מופיעה הודעה לקונית על שיפוצים, וטרם פורסמה תוכניה לחודש יולי.

עדכון (30.6.08): "הארץ"\"עכבר העיר" התעוררו ופרסמו את הידיעה, 4 ימים אחרי הפרסום כאן בבלוג.

עדכון נוסף (30.6.08): ענבל בנימין מהאוזן השלישית מוסרת הודעה רשמית ומדוייקת יותר:

"אנו משדרגים את המקום. עד כה היו במקום 5 אולמות קולנוע, עכשיו זה מוסב ל – 4 אולמות קולנוע ומתחם הופעות, ובמיטב המסורת יפתח פה גם בר פעיל, על מנת שתהיה בירה לצד הסרטים וההופעות… המקום אמור להתחיל להיות פעיל בתחילת אוגוסט"

_____________________

לקח לי קצת זמן: ב"תל אביב" של לפני שבוע פורסמה כתבה מקיפה על סצינת האינדי התל אביבית, מאת משה מזרחי ואורלי נקלר, הפרצוף שנתקלים בו בהכי הרבה הופעות בעיר. הכתבה המצויינת, שמזכירה באופן כמעט חשוד לא מעט נושאים שכבר הזכרתי כאן וכאן, מספרת על תולדות הסצינה, ממפה אותה לתתי-סצינות, כוללת אבחנות של דמויות מפתח (יוני כדן איש פית/קית, חן נאור מהבלום בר) והכי מעניין – חושפת באופן בלעדי את שמו האמיתי של זיידן מהפטיפון!
בקיצור, קריאת חובה.

_____________________

גיא שכטר, חבר יקר ומתופף על, הרים במייספייס שלו את פרויקט "נמאס ממצילות שבורות!!". שכטר מרסק כ-6 מצילות בשנה (לא מפתיע כשאתה מנגן בלהקות הכי רועשות בעיר), וזה קצת כבד לו על הכיס (מצילה טובה עולה כ-2000 ש"ח). הפתרון שלו – כתיבת ביוגרפיה מפורטת, ריכוז שבחים מהעיתונות המקומית והבינלאומית, שיבוץ אינספור קטעי וידאו, ופניה נרגשת לחברות התופים בעולם לפרוש עליו את כנפיהן ולהפוך לספונסריות שלו. האמת, מגיע לו.

אגב שכטר, אני תוהה אם הוא ותמר אפק ראו איך קוראים לאלבום החדש של בן ארצי…

בלוגנרול 29.6.08

• יום א, 29.6.08, 12:13
• |
• כללי, מדיה, מחשבות
• |
• 2 תגובות

• בלוג חדש וחמוד הצטרף אל המשפחה: "השאלון" של סיני גז. הרעיון פשוט ולעניין: סט קבוע של שאלות נשלח לשלל אנשים מהצדדים השונים של החברה והתרבות המקומיים. בצד המוסיקלי תוכלו למצוא בין השאר את דני הדר, תומר יוסף, צ'יקי ארד וגיא חג'ג'.
• ואותו גיא חג'ג' מפנה ב"העונג" לדיון מרתק וחשוב שהתעורר בפורום רוק אלטרנטיבי ב-Ynet, על שיווק הופעות, יחצנו"ת, הסצינה\הבועה, והקהל המקומי. הדיון נגע בהרבה נקודות רגישות ומעניינות, ובאופן טבעי סחף תגובות של לא מעט מוסיקאים מקומיים. חובה לקרוא, ואני מקווה להעלות בהקדם פוסט שירכז את דעתי בנושאים האלה. מצד שני, אלו נושאים שאני טוחן כאן לא מעט באופן טבעי, אז אולי זה יתמסמס.
• ב"אפילו עז" יעל מרכזת אינספור לינקים מצוינים לכל שוחר מוסיקה מקומית, למשל על מיתוס רוקסן, גלידת ג'ון לנון, הורדות מומלצות וקליפים חדשים. בין השאר היא כוללת לינק להופעות מרוקסן שקוטנר העלה ל-Youtube, רובן ככולן לקוחות מתוכניתו המיתולוגית "קול הפופ" בערוץ 2 הנסיוני. לדעתי, הלינק הזה וההצצה שהוא מספק לתחילת שנות התשעים הוא התשובה הניצחת לכל מי שמגחך על הסצינה הנוכחית וטוען שהיא למעשה בועה: חברים, הבועה של היום היא הסצינה של מחר, והסצינה של מחר היא המיינסטרים של שבוע הבא. אני לא אומר שמחר "אכזבות'" יהיו בגלגל"צ, אבל אולי עוד שנתיים "מכולת" דווקא כן. מספיק לראות את ההופעה ההזויה של חבורת הילדים הנקראת "זקני צפת" ולחשוב לאן החיים הובילו את מאור כהן כדי להבין שבדברים האלו דרושה קצת פרספקטיבה.
• ואצל ניימן זכיתי להכיר את אביטל רז, אשר הוא מגדיר בתור "סינגר-סונגרייטרית הודית". שווה לשמוע.

פשוט תגיעו

• יום ש, 28.6.08, 20:05
• |
• הופעות, כללי
• |
• 10 תגובות

כמו בכל הופעה שלי, כשיורד הערב משהו רוטט בי מבפנים. זה לא הלב – זה הפלאפון.

מבול של סמסים מגיע מאינספור אנשים שונים, מרקע שונה, עם אישיות שונה, אבל בכולם הטקסט תמיד זהה. הרי בסופו של דבר, כולנו בני אדם, וכולנו רוצים בדיוק את אותם הדברים ושואלים את אותן השאלות. ואני לא מדבר על "מה היא משמעות החיים?" ו"האם יש אלוהים?". בימים של הופעות, יש שאלות חשובות יותר:

"מתי עולים?"

ואחיו הקטן:

"מי עולה ראשון?"

אז בואו נבהיר משהו, אחת ולתמיד, מתוך כוונה לחסוך הטרדות, לצמצם לי את חשבון הפלאפון, ואולי גם, כן כן, לחנך קצת על הדרך:
התשובה שלי ל"מתי עולים?" תמיד תהיה "פשוט תגיע".
התשובה ל"מי עולה ראשון?" גם היא תמיד תהיה "פשוט תגיע".
וגם עם "יש הזמנות?" ו"איך הלהקה השניה?" לא יהיו הפתעות: "פשוט תגיע".

חברים – הוזמנתם, ואתם מתכוונים לבוא? אז פשוט פאקינג תגיעו. אתם יודעים מתי מתחילים, אתם יודעים את מי אתם עומדים לראות, אתם יודעים כמה זה עולה. לא מתאים לכם? אז אל תבואו. אתם לא עושים לאף אחד טובה בכך שאתם מגיעים, ואף אחד לא מכריח אתכם. אז תחסכו את השאלות, ולא רק לי, אלא לכל אמן מופיע שאתם מכירים. זה פשוט מיותר ולא לעניין.

למוסיקאים שבין הקוראים אני ממליץ לאמץ את הגישה הזו. כפי שכבר כתבתי במקום אחר, סולידריות בין להקות יוצרת סולידריות אצל הקהל. תחנכו את הקהל שלכם שהם לא באים לראות רק אתכם – הם באים כדי לחוות את הערב כולו. והם לא מגיעים קצת לפני ש"באמת מתחילים" – הם באים לשעה שאליה הוזמנו, עם או בלי תוספת הזמן של שעון תל אביב.

ואם זה אומר לראות להקה לפניכם או אחריכם – מה טוב, הם ירוויחו עוד קצת מוסיקה. במקרה הכי גרוע, אם היא לא תדבר אליהם, שיצאו החוצה לכמה דקות. בדיוק כפי שאתם הייתם רוצים "להרוויח" את הקהל של הלהקות שאתם מופיעים איתן, כך חובתכם לעזור להן "להרוויח" את הקהל שלכם. זה הכי הוגן, וכולם נהנים מזה – גם האמנים וגם הקהל. ואם זה כולל טקטיקות "בלבל את האוייב" כמו לא להסגיר את סדר ההופעות – שיהיה.

ההופעות אתמול, אגב, היו מצויינות, ואם לשפוט על פי תנודות הקהל, הקהל שלנו נהנה מ-"Cheap Karaoke Club" כפי שהקהל שלהם נהנה מ"הדוגמניות". וככה זה צריך להיות.

המלצות 27.6.08

• יום ו, 27.6.08, 11:32
• |
• הופעות, המוזיקה שלי, כללי
• |
• 10 תגובות

הפעם מצפים לנו שני סופי שבוע עמוסים, אבל בינהם צפויה רגיעה יחסית. וזה משמח אותי, כי בשבוע האחרון שהיה עמוס בכל טוב, אפשר היה לספור את שעות השינה שלי בכל לילה על כף יד של בן משפחת סימפסון. שימו לב שביום חמישי יש את אירועי לילה לבן בכל רחבי תל אביב.

היום, בשישי, מי שעושה את טעות חייו ולא בא לפטיפון לשמוע את "Cheap Karaoke Club" ואותנו, "הדוגמניות" מנגנים רוק סכיזופרני ופופ מלוכלך בהתאמה, מתבקש לקפוץ לגנזך: כפי שכתבתי אתמול, "LeChuck" יופיעו שם יחד עם "Sparxis" ו-"2nd Best" , וזה לא יקרה עוד הרבה פעמים. מי שגם זה לא בא לו טוב, שילך להשתחרר קצת אצת "מרסדס בנד" בפטיפון בברזילי. בשביל ימי שישי כאלו המציאו את תל אביב.

בשבת יש אירוע מיוחד -"פצ'ה קוצ'ה #4″ הוא אירוע שמפגיש עשרה אמנים מתחומים שונים, כשלכל אחד מוקצבים 6 דקות ו-40 שניות לפרוש את משנתו. לצד אמנים כמו מיכל רובנר, אליאסף קובנר ויובל קדם, תמצאו שם מהצד המוסיקלי של המפה גם את שרון קנטור וגיא פיטשון , וגם הופעה של "לוס כפרוס" . בפייסבוק יש עוד מידע.

בראשון השילוש הקדוש של סצינת הג'אז-אוואנגארד המקומית, האב הרולד רובין, הבן יוני סילבר ורוח הקודש, הלא היא מאיה דוניץ , ישלב כוחות בלבונטין. לא יודע מה הם עושים, אבל הסיכויים שאני לא שם הם נמוכים. אפילו דניאל שריד יעזוב לרגע את עמדת ניהול המועדון ויצטרף על פסנתר. וחכו, יש עוד דוניץ השבוע.

בשני הולכים לים.

בשלישי מגלים ששכחתם את הארנק בלבונטין, וחוזרים לשם בין השאר כדי לפגוש את דוניץ שוב – הפעם היא תלווה בשיזאד ישמעלי. בעיקר בסיסט אך לא רק, שעבד עם כל סצינת האוואנגארד האמריקאית, מ-"Mr. Bungle" ועד טום ווייטס. המפגש שלו עם דוניץ, מהמוסיקאיות המטורפות ביותר בארץ, נשמע מאוד מסקרן.

ברביעי השקטים והרגישים ילכו לצוזאמן לראות את עידן רבינוביץ' בהופעתו האחרונה בארץ לפני שהוא יוצא שוב למולדת הפיש'אנד'צ'יפס, בעוד שהסקרנים יותר יאתגרו עצמם בהופעה של טל הפטר בלבונטין. אותו הפטר הוא פסנתרן ומלחין מחונן. הוא כתב יצירה נהדרת ל"מקהלת גבעול" של דוניץ מיום שלישי, והריץ לשניה הרכב מקסים בשם "הפיל והדחליל" עם יוני סילבר מיום ראשון, ניגן עם אפרת בן צור, ויש שיזכרו אותו דווקא על בס בתופעה הנקראת "זהר וגנר והמסריחים" ).
הפעם הוא מרים להקה בשם "ניסים צדוק והנפלאות". הוא מגובה במיטב המוסיקאים בסצינה כמו עודד גולדשמידט ושחר חזיזה, ובטקסטים שנכתבו ע"י גולדשמידט וימי ("הבילויים") ויסלר, כך שצפוי לנו פופ מזרחי שנשמע מאוד מסקרן, וכנראה גם משעשע.

בחמישי יש לילה לבן. מה זה אומר? שמחפשים בכוח סיבות להרים אירועי מוסיקה, ואני בטח שלא אתלונן על זה. האירוע שהכי מעניין אותי באופן אישי הוא המחווה שהאוזן השלישית מארגנים לאריס סאן, בהשתתפות פאניק אנסמבל , מארש דונדרומה , לא דובים , גיישה נו , Midnight Peacocks ואטליז . או בעברית: כמה מהלהקות הכי מגניבות בעיר. הכניסה חינם, אגב.

בשישי "בוגי בלאגן" הישראלים-צרפתים יקפצו ללבונטין ויקפיצו הרבה אנשים עם פופ ישראלי-פלסטינאי הזוי ומגניב. אונילי הדגולה והצרפתיהת לשעבר תצטרף אליהם.

בשבת בטח קורה משהו שעוד לא שמעתי עליו.

הופעות נוספות – ברשימה מצד שמאל, וכרגיל, גם בטוקבקים. שבת שלום!

סטקטו 26.6.08

• יום ה, 26.6.08, 13:12
• |
• הופעות, כללי, מדיה, מחשבות
• |
• 14 תגובות

צפוף באוזן: אני לא מוצא לינק שמאשש את זה, אז תצטרכו להאמין לי: "האוזן השלישית" סוגרים את אולמות ההקרנה שלהם, שלא הצליחו להתרומם. אבל יש חדשות טובות: אולם הקרנה אחד יישאר לפעול, ושאר החלל יוסב למועדון ההופעות של "האוזן השלישית". עם הרקורד של האוזן, אני חושב שאפשר לשער שצפוי פה קרב נאה ללבונטין 7 על הלב של האינדי המקומי.

עדכון (30.6.08): יש התפתחויות.

________________________

נולד (מחדש) ב-4 ליולי: כבר הזכרתי את זה כאן, אבל עכשיו זה רשמי – בארבי כפר סבא קם לתחיה, באמצעות עירוי דם מבעלי קמלוט הרצליה. "הג'ירפות" יבואו לפתיחה המחודשת.
ויום לפני, ב-3 ליולי, ייפתח "זאפה הרצליה". כל הפרטים ב-Ynet.

________________________

נקמתו של נקמתו של LeChuck: לפני פחות משבוע המלצתי בחום ללכת להופעה של "LeChuck" . מסתבר שללכת זה לא מספיק. עדיף שתרוצו: השלישייה המוכשרת הזו מתפרקת, מאחר ושניים מנגניה עוזבים לחו"ל – המתופף דקל דביר לארה"ב והגיטריסט יונתן בירנבאום (שמוזכר בבלוג הרבה יותר מידי בזמן האחרון) לספרד. אני בספק אם דייוויד בלאו, הצלע השלישית בלהקה, יצליח להחליף שני פנומנים שכאלה, כך שכדאי לראות אותם כל עוד אפשר. ההופעה הקרובה היא ביום שישי הקרוב בגנזך (אבל ביום שישי כולם הולכים לראות את "הדוגמניות" ו-"Cheap Karaoke Club", לא? 🙂 )

________________________

מאנקי ביזנס: ואם כבר "LeChuck", מה משותף להם ול-"Endof featuring The Biiig Whoop" ? כן, בשתיהן יש את יונתן בירנבאום על גיטרה, ואת שתיהן שיבחתי השבוע. אבל יש עוד משהו: שתיהן מאזכרות את משחק המחשב "Monkey Island": השם LeChuck הוא השם של האיש הרע במשחקים האלו, ו-The Big Whoop הוא שם של אוצר שגיבור הסדרה מחפש במשחק השני. תחילתו של טרנד, או שסתם בירנבאום ואני גדלנו על אותם משחקים?

________________________

לו לו: מיכל שני, המוכרת לקוראי הבלוג בתור Fi_Fi, פרסמה באתרה תמונות מפסטיבל "שנטי לולו", שמבהירות (ומכהות) מה פספסנו. רק תסתכלו על התמונה הנהדרת של טליק מ"התזמורת הטרופית" : ניכר שהיה שנטי, ונראה שגם היה דיי לולו.

________________________

זיהום סביבתי: להקת "אינפקציה" , הלא היא האחות הגדולה-אך-אינפנטילית של "אטליז", שיחררה קליפ חדש ל"שתיל", אחד השירים הרעים ביותר שלהם לטעמי. והקליפ, למרות רעיון חביב ואנימציה לא רעה, הוא מאוד מאכזב.

________________________

ותודה לניימן שכתב עלי דברים טובים בבלוג המצוין שלו. הוא יכול להמשיך לכנות את עצמו ניימן 3.0, אבל בשבילי הוא תמיד יהיה מספר 1.

צילומי דוגמנות 21.5.08

• יום ה, 26.6.08, 2:12
• |
• המוזיקה שלי, מדיה
• |
• אין תגובות

התמונות האלו היו אמורות ללכת עם הפוסט על ההתארחות של "הדוגמניות" ב-106FM, אבל איכשהו שכחתי מזה. אבל מוטב מאוחר, לא?

[תזכורת: בשישי (מחר בערב!) אנחנו בפטיפון עם Cheap Karaoke Club ]

סוף העולם דרומה

• יום ד, 25.6.08, 10:25
• |
• הופעות
• |
• 6 תגובות

די, כמה אפשר לכתוב על תל אביב? אתמול החלטתי לצאת קצת מהעיר, לנשום אוויר אחר, לשנות אווירה. לא עוד להקות מתוחכמות עמוסות אפקטים עם טקסטים נשכניים ושירי משוררים. התגעגעתי למשהו תמים יותר, טבעי יותר. בסוף הגעתי ליישוב קטן בשם Telaville, על הגבול המדומיין בין אלבמה, טנסי וגבעתיים. ישבתי שם בפאב מקומי בשם Freeland (כנראה הוקם ע"י המתיישבים הראשונים שהיגרו לשם מהארץ הישנה ושיחררו אותה מעול הילידים). זה מקום של אנשים פשוטים – אחרי יום של עבודת כפיים בשדה, הם באים לשם כדי לשמוח קצת, לפרוק עול, לשתות בירה ולרקוד לצלילי להקת הקאונטרי של השכנים.

אל במת החציר המאולתרת עולה להקה בשם "Endof" , שלפעמים קוראים לה גם "The Biiig Whoop". גבריאל ס. מוזס אומנם מתהדר בתואר "דוקטור", אבל הוא לבוש כמו חוואי, ואי אפשר לטעות במבטא הדרומי שלו – הוא לכל היותר דוקטור באקדמיה לקלשון. לצידו נמצאים בני דודיו ג'ו, ג'ו וג'ו על קונטרה בס, כינור וקרש כביסה בהתאמה (שלא תתבלבלו בינהם חלילה), וביחד הם פוצחים ברצף שירי קאונטרי, בלוגראס ורוקבילי מקפיצים. והקהל רוקד. זה לא משהו שלא שמענו בעבר, אבל זה ממש נחמד.

לאט לאט אני מתעורר. ואני קולט שאני בעצם עדיין בתל אביב, שאין כאן קונטרה בס, כינור וקרש כביסה, ושלמעשה זה לא נכון לומר שזו לא מוסיקה שלא שמענו בעבר. כי לשמוע להקת קאונטרי מחושמלת, כאן, במרכז העיר, בין סשן הרוק האלטרנטיבי שבוקע מהבר לבין להקת הPאנק שעולה אחר כך, זה לא מובן מאליו.

גבי בן משה אשר על האקוסטית והשירה דואג לשמר את האשליה הסוריאליסטית, וגם בין השירים מקפיד לדבר אנגלית או עברית משובשת ומשעשעת עם מבטא אמריקאי כבד ("ב-12 לאוגוסט אנחנו מנשקים אלבום"). והוא מופיע נפלא – מזמן לא ראיתי גיטרה אקוסטית רטובה כל כך מזיעה. יונתן יידוב על הבס מפתיע עם סאונד כבד ולא אופייני לסגנון אך מאוד אופייני לגיטרת ה-Warwick שלו (נחשו על איזו בס אני מנגן?). דור ארוך (?) דוחף את כל העסק קדימה על התופים, אבל השוס האמיתי, אחרי שקולטים את הקטע של גבי, הוא יונתן בירנבאום על החשמלית. אותו בירנבאום שרק לפני 4 ימים כיסח בוירטואוזיות ב-"LeChuck" משתמש כאן בטכניקה המופלאה שלו כדי להריץ שורות של כינור על אסיד. ממש מצא את ההבדלים. כנראה שהעיסקה שלו עם אלוהים – קבלת כשרון נגינה תמורת ויתור על הבעות פנים – השתלמה.

"The next song is about killing yourself" מכריז גבי בנונשלנטיות דרומית, והקהל מריע כאילו הוא הרגע כתב שיר על אופוסום בתנור. בהמשך מופיע גם קאבר קאונטרי באנגלית ל"פחות אבל כואב" של יהודה פוליקר (אני לא ממציא את זה). הפרילנד מפוצץ, הכי מפוצץ שראיתי אותו עד כה, ברמה שליאור המנהל נותן למאזין או שניים מבחוץ להיכנס בחינם. ואנשים רוקדים.

כל המחזה הספק אותנטי ספק סוריאליסטי הזה מגיע לקיצו דיי מהר, ואולי טוב שכך. אחרי הכל, אין כאן חידוש של ממש, אלא סתם כיף צרוף שמבוצע בכשרון ובחן. אם זה היה ארוך מידי, זה היה ממצה את עצמו.

זבוב על הקיר

• יום ג, 24.6.08, 12:22
• |
• כללי
• |
• 2 תגובות

אחרי ההופעה של יהוא ירון בלבונטין 7, אני יושב על הבר עם רוסלן גרוס ואיגור קרוטוגולוב מ"קרוזנשטרן ופרוחוד" . איגור קם ויורד לשירותים. אולי הוא באמת ציית לשלפוחית שלו, אבל אולי הוא פשוט התברך בחושים חדים: ליאון (נפוליאון) פלדמן אשר על עמדת ה-DJ החליט לפרגן לקרוזנשטרנים באמצעות השמעת הקטע "Tort" שסוגר את אלבומם הראשון. לעומת זאת רוסלן, אשר נשאר לידי, אפילו לא שם לב עד שהערתי לו. הוא נראה כאילו הוא גם היה בורח לשירותים אלמלא איגור היה עושה זאת לפניו. נפוליאון צוחק ומבטיח להקדיש שיר לכל אחד מיושבי הבר – בשעות הקטנות של הלילה, כל מי שנותר שם שייך לפחות ללהקה אחת.

ואז, מעשה שטן, הדיסק מתחיל לקפוץ. רוסלן דווקא נראה מרוצה – הרמיקס הטבעי הזה דווקא מוצא חן בעיניו. אלא שלפתע נשמעת קריאה מהצד השני של הבר: "נפוליאון, בחיאת, תנמיך את זה!". רוסלן מגלה מחדש את גאוות היחידה שלו: "אח, דני, יא חרא!", הוא זורק תחתית בירה לכיוון הכללי של דני פינקנטל, הסולן של "The Fans" . "אה, זה אתה? וואלה, אחי, מצטער, לא ידעתי", הוא מנסה לצאת מזה באלגנטיות. רוסלן מאיים בחיוך "חכה חכה שיגיע תורך", ולכך דני עונה בתגובה: "אם זה מעודד אותך, אותנו הוא בכלל לא ישים".

לבונטין 7, 2 בלילה. שעה טובה להיות זבוב על הקיר.

קול קורא לקורא הקוּל

• יום ב, 23.6.08, 16:58
• |
• הופעות, כללי
• |
• 4 תגובות

הבלוג הזה, כידוע, עוסק בעיקר בסצינה התל אביבית, ומשני טעמים: ראשית כי אני גר בעיר הגודש ועל כן קשוב יותר למה שקורה בה, ושנית מאחר ובואו נודה על האמת – זו עיר הבירה של המוסיקה הישראלית.

אבל, כן, אני מודע לכך שיש חיים מחוץ למרכז. ואני בסך הכל משתדל לעקוב גם אחרי אירועים מעניינים שקורים מחוץ לעיר, אבל בתדירות יותר נמוכה. ואם אין אירוע מיוחד, הסיכויים שאני אשמע עליו סתם כך אינם גבוהים.

ופה אני צריך אתכם: הסטטיסטיקה שלי מספרת שאומנם הרוב המוחלט של קוראי הבלוג הוא מגוש דן, אבל יש ברשימה כמה הפתעות: למשל, אם מפלחים את הרשימה לפי ערים ולא לפי איזורים, מגלים שיש יותר קוראים מחיפה מאשר מתל אביב. מסתבר גם שיש לבלוג קוראים בכל מקום, מנהריה שבצפון ועד לסידני שבדרום (כדור הארץ), עם נוכחות מפתיעה ולא צפויה של מקומות כמו בני ברק או ג'לג'וליה.

ולמה אני מספר את כל זה? כי אתם יכולים לעזור לי לפתח ולטפח את הבלוג הזה.

ספרו לי אם יש לידכם פסטיבל מעניין שפספסתי.
(כמו "שנטי לולו" ליד גבעת ברנר או "פיצוץ בקיבוץ" ליד בית שמש)

כיתבו לי אם יש בעירכם הופעה מיוחדת ששווה איזכור.
(כמו ערב האלטרנטיב של "Solstice Coil" , "A Numb Disorder" ו-"Realeaf" בסיטי הול בחיפה)

הטרידו את מנוחתי אם יש אצלכם מועדון הופעות שחובה להכיר.
(כמו "הפטריה" בקיבוץ דן או ה"גרין פאב" בניר עם)

הציקו לי אם יש כל דבר אחר שיעניין את קוראי הבלוג.
(כמו מוסיקאי מקומי לא מוכר או נחיתה של עבמי"ם שיודעים לנגן קנטטות של באך על עדר כבשים)

איפה משתפים? או בתגובות לפוסט ההמלצות השבועי, או במייל. תודה!