רוקנרול הולך טוב עם אלכוהול
יום ג, 12.1.10, 2:08 
דווקא עכשיו, בתחילתו של עשור חדש, מתחשק לי לחזור שני עשורים אחורה לתחילת שנות התשעים. אני משער שבימים ההם לנהגי מוניות הייתה לא מעט עבודה בקו שינקין-רמת החי"ל. הרבה צעירים זזו בין שני המוקדים האלו, בין השכונה הכי חמה בעיר למועדון הכי חם בעיר, הלא הוא הרוקסן המיתולוגי. על הקו הדמיוני הזה נולד הרוק הישראלי של הניינטיז, שיש שטוענים שגם הוא היה קצת דמיוני בפני עצמו. אך בין אם זו הייתה סצינה או בועה, היא הותירה את חותמה על המוזיקה הישראלית. על מהפכת שינקין והרוקסן נכתב לא מעט, אבל בכל מהפכה תמיד יש את הגיבור הלא מושר, ובסיפור הזה מדובר במדבר ובגלולה, שני פאבים מיתולוגיים באיזור שינקין ששימשו כחממה לכמה מהמוזיקאים הבולטים ביותר של אותם הימים.
רגע לפני שמשינה (להקת הרוק היחידה של התקופה) שרה ש"רוקנרול הולך טוב עם אלכוהול", ישבו חבורות של צעירים חמושים בגיטרות בפאבים המדבר (בלפור 6) והגלולה (ברנר 2), שתו, שמעו ודיברו על מוזיקה. אולי זה לא מיקרי שהשמות של שני המקומות סימלו דברים דומים: גם אל גלולה וגם אל המדבר אפשר להגיע כדי לברוח, אך שניהם יכולים גם לפתוח את התודעה. יונה הנביא ברח אל המדבר כדי להתחבא, לעומת נביאים אחרים שהגיעו לשם כדי להתנבא. כמה אלפי שנה מאוחר יותר קיאנו ריבס התבקש לבחור בין הגלולה שתשכיח ממנו הכל לבין הגלולה שתפתח בפניו את המטריקס. והמוזיקאים של תחילת שנות התשעים התחבאו אך גם התנבאו, שכחו אך גם נפתחו.
הגלולה והמדבר שכנו בלב תל אביב, אך כנראה שהם היו קרובים יותר ברוחם לסיאטל מאשר לרמת גן. שם דיברו על גראנג' עוד לפני שהמונח הגיע לארץ, שמעו את המוזיקה הנכונה כשלרוב האנשים היא עוד נשמעה כמו טעות, וחלמו לכבוש את העולם, או לפחות את המזרח התיכון. שם הכירו חברים והקימו להקות. הנה משהו שכתב עובד הנקיון של המדבר באותן שנים: "המדבר היה מקום לחולמים ומפגש לאמנים ומנהלי חברות תקליטים. מהמפגש הזה יצאה הבשורה של 'הרוק התל אביבי הצעיר' של תחילת הניינטיז". למנקה הזה קראו חמי רודנר, ולצידו שתו שם אסף אמדורסקי, ג'נגו, ירמי קפלן, איגי וקסמן, חברי כרמלה גרוס וואגנר, בלאגן, גן חיות ואחרים.
אני מנחש שהיה מרגש להיות שם בזמן אמת, כשצעירים הגיעו מגבעת ברנר לרחוב ברנר ויצרו שם את הנוסחה שתזריק דם חדש לרוק הישראלי. אך זהו געגוע עקר לזכרון לא שלי, אם לצטט דווקא את בת דורי רונה קינן. ואני לא יכול שלא לתהות איפה הדברים האלו קורים כיום. על התקופה ההיא אמרו ש"הגלולה היה המקום היחיד בעיר ללכת אליו, אז כולם היו שם", אבל כיום הכל מפוזר ומבוזר יותר, ואין מקום אחד או שניים שאפשר לסמן באופן מובהק כחממה של הרוק הישראלי בעשור החדש. אבל אני לא אתפלא אם גם היום, כמו אז, הבשורה החדשה של המוזיקה הישראלית נמצאת לנו מתחת לאף בפאבים המקומיים.
תגיות: איגי וקסמן, איפה הילד, אסף אמדורסקי, בלאגן, ג'נגו, גן חיות, גראנג', הגלולה, המדבר, חמי רודנר, ירמי קפלן, כרמלה גרוס וואגנר, משינה, ניינטיז, פאב, תערובת אסקוט