- ב24 ל-אפריל העליתי את פוסט הנסיון הראשון לגרסת ההרצה של הבלוג החדש. אם הייתה לי טיפת פרספקטיבה הייתי כותב משהו חגיגי, הצהרת כוונות, חזון לעולם טוב יותר, או משהו. במקום זה כתבתי ביקורת על ערב של הלייבל "אנובה". גם זו דרך להתחיל (אחרי כמה שבועות בכל זאת כתבתי מניפסט קצר אודות הבלוג).
- ב-29 לאפריל הוספתי לוח הופעות, שכלל כמה הופעות שנראו לי מעניינות. בקטנה. בהמשך הוא הלך ותפח מעצמו.
- ב-22 למאי היה שבוע מלא בהופעות מעניינות, אז כתבתי כמה המלצות, שאנשים ידעו לאן כדאי ללכת. אז עוד לא ידעתי שזה יהפוך לפינה שבועית שתהפוך אותי למכור ללוחות הופעות ושתגזול לי שעות שינה בכל יום חמישי.
- ב-27 למאי נתקעתי עם יותר מידי דברים לספר שלא הצדיקו פוסט משלהם. וכך נולד הרעיון של "בין השורות" (שאז עוד נקרא "סטקטו"), אוסף של ידיעות קצרות.
- ב-7 ליוני, אחרי 27 פוסטים נסיוניים, הבלוג הושק באופן רשמי. שוב, הפרספקטיבה הלקויה מנעה ממני לכתוב פוסט השקה רשמי. ככה זה, אני לא בחור חגיגי במיוחד.
- ב-14 ליוני גיאחה מהבלוג "העונג" המליץ על הבלוג שלי. מונה הכניסות שאך הותקן באותו שבוע קפץ בתגובה מ-50 כניסות ליום ל-330 כניסות. מאז הוא רק ממשיך לעלות (תודה, גיא!).
- ב-26 ליוני כתבתי כלאחר יד את מה שכולם בסצינה כבר ידעו – שהאוזן השלישית פותחים מועדון הופעות (בדיעבד ההודעה שלי לא הייתה מדוייקת, אבל פרסמתי תיקון). להפתעתי הסתבר שהייתי הראשון שכתב את זה (ב"הארץ" זה הופיע 4 ימים לאחר מכן), והידיעה צוטטה מיד בבלוגים שונים.
- ב-4 ליולי לא רק אמריקה נולדה, אלא גם הבלוג, שעבר סוג של לידה מחדש כשהתפרסם פוסט הנאצה העצבני שלי נגד "אטליז". בעקבות התגובות על הפוסט הזה (בבלוג, באימייל ובעולם האמיתי) הבנתי שלא מעט מהמוזיקאים בסצינה קוראים את מה שאני כותב. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, זה עדיין הפוסט הנקרא ביותר בבלוג, ואין ספק שהוא הביא לבלוג הזה הרבה קוראים. תזכורת: להתעצבן על מישהו בהקדם. חבל שאני רגוע מטבעי.
- ב-20 לאוגוסט תמר אפק מפסטיבל "חוצמזה" שלחה אלי את הליינאפ הסופי והסודי-עד-אז של הפסטיבל, ועזרה בכך לשבור את שיאי הכניסות לבלוג – מרגע הפרסום ועד סיום הפסטיבל נרשמו בבלוג מעל כ-1300 כניסות, רובן המוחץ של משתמשים ייחודיים (וזה לא כולל את המנויים ב-RSS ובאימייל). ועפ"י הסטטיסטיקות, נראה שחלק גדול ממי שנכנס באותם ימים ממשיך לקרוא את הבלוג גם היום.
- ב-24 לאוגוסט, בעודי כותב את הרשמים שלי מ"חוצמזה", קיבלתי הצעה מפתיעה: להעביר את הביקורת לפרסום ב"תרבות מעריב". כמה ימים לאחר מכן הגיעה הצעה מפתיעה נוספת: להתמנות למבקר ההופעות הקבוע שלהם. לא סירבתי. באותו שבוע גם קיבלתי לראשונה הזמנה להופעה על תקן מבקר, והזמנה למסיבת עיתונאים.
- ב-24 לאוקטובר הבלוג חגג חצי שנה. And there was much rejoicing.
