זה מה שכתבתי בקטגוריה ‘הופעות’:
זמן אינדינגב
יום ב, 11.10.10, 16:22 
אני לא יודע כבר כמה זמן שאני לא מצליח לסדר את המחשבות. יתכן שרק יום אחד עבר מאז הפסטיבל? היום הזה הרגיש כמו שבוע. זמן אינדינגב. התעוררתי אתמול ב-7 בבוקר (השעון הביולוגי שלי הסתנכרן מהר מאוד עם המדבר), הלכתי לאכול חומוס (אבו ג'ורג' לא הבין אותי כששאלתי אם הוא מקבל תלושים), נרדמתי שוב בצהריים (צריך לשמור כוח להופעות של הערב). אחרי צהריים התעוררתי שוב רק כדי להיזכר שבעצם אין כלום בבמה הגדולה, שהיא מרוחקת מרחק שעתיים נסיעה מתל אביב, ושבכלל צריך ללכת לעבודה. ישבתי 5 שעות מול המחשב בעבודה והסתכלתי על תמונות מהפסטיבל בפייסבוק. יכול להיות שזה נגמר? איך לעזאזל חוזרים לשגרה?
יש המשך...תגיות: bela tarr, drunk machine, massive fingerz, phototaxis, the raw men empire, tinyfingers, אינגה דינגו, אינדינגב, אלקטרה, אנטיביוטיקה, דניאלה ספקטור, זואי פולנסקי, מיכל לוטן, נועם הלפר, סומסום, עוזי פיינרמן, קותימן, קרולינה, רייסקינדר, שממל
סוד הפופ
בדרך כלל אני משתדל לכתוב על הופעות מיד אחרי שאני רואה אותן. לפעמים זה לא הכי מדוייק, ומרחק של כמה ימים מההופעה משנה את דעתי עליה, אבל חשוב לי לנסות ולתפוס את הרגע עד כמה שאפשר. במקרה של הפרוייקט הסודי, המרחק מההופעה דווקא עזר לי. אם במהלך ההופעה חשבתי שאני אוהב את זה, הרי שבמהלך הימים שחלפו, הבנתי משהו: אני מ-מ-ש אוהב את זה.
יש המשך...תגיות: אונילי, הפרוייקט הסודי, שאול עשת
בלקנטוניקס
הרבה פעמים כשאני הולך להופעות אני נתקל בתסמונת "אני רוצה להיות שם" קשה. אתמול למשל הגעתי להופעה של הצמד Malox בלבונטין, והתבאסתי מכך שאני מפספס את לא דובים באוזןבר. טוב, ניחמתי את עצמי, לא כל יום קורה שאייל תלמודי (Balkan Beat Box, אוי דיוויז'ן) וחגי פרשטמן (מונוטוניקס) נמצאים בארץ באותו זמן כדי להופיע ביחד, בהתחשב בכך […]
יש המשך...תגיות: malox, אייל תלמודי, חגי פרשטמן
מכונה, תופים
אם יש משהו שיותר כיף לי מלהיות בהופעה טובה, זה להיות בהופעה טובה של להקה חדשה ואנונימית. Drunk Machine מורכבת משלושה צעירים. בס, גיטרה, תופים. בניגוד למה ששמם מציע הם אומנם לא נראים שיכורים, אבל הם כן עובדים כמו מכונה – הם מלוכדים מאוד, יושבים היטב ביחד. המוזיקה מתכתבת עם הרוק האלטרנטיבי האמריקאי של העשור האחרון, כמו […]
יש המשך...תגיות: drunk machine, GeishaNo, איתמר לוי, חגי שלזינגר, ליאור אבל, עידן כץ, רן כהן (2)
הקרקס המעופף של מונטי פיורי
מונטי פיורי נשמעים כמו הפסקול המקורי שמעולם לא נכתב לסרט "כבלים", או כמו רעשי העיכול של מייק פאטון אחרי שהוא אכל פיצה מארינארה נאפוליטנית עם גבינת פטה יוונית. האם הם בום פם של הדור הבא?
יש המשך...תגיות: the gondors, אור אדרי, איתמר פינצי, אסא רביב, בום פם, מונטי פיורי, עירא רביב, עמית אלקלעי
האחים פיק
לפני הרבה שנים גיליתי את רוקפור, והוקסמתי. עשור מאוחר יותר, בריין קנדיז יכולים להיות רוקפור של הדור החדש.
יש המשך...תגיות: brain candies, אייל פיק, דניאל עצטה, יובל פיק, ניר יונה
אדיר באלאק
יש להם שיר בגלגלצ, הסולן שלהם יצא מכוכב נולד, אבל מי אמר שזה מיינסטרים? רשמים מההופעה של אדיר והילדות
יש המשך...תגיות: אדיר אוחיון, אדיר והילדות, דודו הרשקוביץ, נדב הושע
חידה בלתי מפוענחת
לירון משולם זה שם שאני שומע כבר הרבה זמן. ואני לא מתכוון לכך שמדברים עליה (למרות שגם זה נכון) – אני באמת שומע אותה, את המוזיקה שלה, כבר כמה חודשים. במסגרת הבלוג אני נחשף להמון מייספייסים, אך רק לעיתים נדירות אחד מהם גורם לי לחזור אליו שוב ושוב. ובמקרה הזה, עם השיר Plastic Bag לירון […]
יש המשך...תגיות: Flora, GBOB, גדי פטר, לירון משולם, פלורה
אתמול בלילה כשהלכתי ללבונטין
יש המון מוזיקאים שם בחוץ, והבלוג הזה מנסה בדרך כלל להאיר את הפינות החשוכות של המוזיקה הישראלית ולגלות קולות חדשים. ועל כן זה לא מובן מאליו לכתוב על עמית ארז דווקא. מי שהרוויח ביושר את הכינוי "נסיך האינדי הישראלי" לא צריך את הפירגון כמו אמנים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום. ובכל זאת, כשבקרב חובבי האינדי […]
יש המשך...תגיות: paper cuts, יעל שפירא, עמית ארז
הטמפרטורה בה נמס הלב
באתי להופעה של קיצו, וגיליתי את אורי אלבוחר המהפנט בהופעת החימום. הסוד השמור של הסצינה הירושלמית מגיע לתל אביב.
יש המשך...תגיות: kitzu, אורי אלבוחר, אמיר בולצמן, בן גרינברג, הסצינה הירושלמית, נועם הלפר, קיצו
