►
◄

בלקנטוניקס

הרבה פעמים כשאני הולך להופעות אני נתקל בתסמונת "אני רוצה להיות שם" קשה. אתמול למשל הגעתי להופעה של הצמד Malox בלבונטין, והתבאסתי מכך שאני מפספס את לא דובים באוזןבר. טוב, ניחמתי את עצמי, לא כל יום קורה שאייל תלמודי (Balkan Beat Box, אוי דיוויז'ן) וחגי פרשטמן (מונוטוניקס) נמצאים בארץ באותו זמן כדי להופיע ביחד, בהתחשב בכך שלהקות האם שלהם נמצאות בסיבובי הופעות תמידיים. אבל לשמחתי, מהר מאוד גיליתי שבהופעה הזאת ממש אין צורך בנחמות.

Malox מגדירים את עצמם כ"הורה Pאנק" (מי היה קודם, הם או חיפה כימיקלים?), אבל אלו רק שניים מהסגנונות שמשתלבים במוזיקה שלהם. כל אחד מהם מביא לבמה את הסטייל שלו. תלמודי בא עם השפעות בלקניות על הסקסופון, כליזמריות על הקלרינט, סקוטיות על חמת החלילים (!). פרשטמן על התופים מביא תערובת מופלאה של Pאנק וג'אז. על הנייר זה נשמע מינימליסטי, אבל כשהם מנגנים, נוצר שם משהו גדול יותר משניהם ביחד.

צריך לומר בפשטות: מדובר בשני וירטואוזים ענקיים בקנה מידה בינלאומי, ולראות את הניצוצות בינהם כל כך מקרוב זו חוויה מחשמלת. ככל שההופעה מתקדמת, הקהל (הקטן מידי) לא מתאפק ומתחיל לרקוד, חלקו ממש באקסטזה. ומי שלא רוקד – בוהה בפליאה בכימיה, בכשרון, בהשראה. זה מהמקרים היפים בהם וירטואוזיות מצליחה לא לייגע, אלא לרגש. השניים ממשיכים לקפוץ מקטע לקטע, כשתלמודי מחליף כלים ומפליא לנגן על כל אחד מהם ולזרוק את ההופעה למחוזות חדשים. אפילו כשהם קופצים במפתיע ללהיט Popcorn (הידוע במחוזותנו גם בתור "המוזיקה מ-Digger") זה נשמע אדיר.

ולאט לאט קורה שם דבר מוזר: פרשטמן מלהקת הPאנק הישראלית המצליחה ביותר בעולם יושב כולו דרוך ומנגן בדיוק מופתי, בזמן שהכליזמר תלמודי נושף באלימות בכלי שלו וזז בפראות. פתאום לא לגמרי ברור מי הPאנקיסט האמיתי פה. וככל שההופעה ממשיכה, כך מתחדדת ההרגשה שלשם שינוי, הפעם אני יודע בוודאות שאין שום מקום אחר בעולם שבו אני מעדיף להיות כרגע.

(Malox בלבונטין 7, 3.5.10)

לכל המעוניין Malox יופיעו שוב השבוע ביום שישי בתיאטרון גבעתיים, במסגרת הפסטיג'אז

תגיות: , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: