אטמי אוזניים » ארכיון » עזבו, לא מנשה

עזבו, לא מנשה

אז מה היה בפסטיבל יערות מנשה? בואו נתחיל במה שלא היה: קהל.

אני שונא להגיד "אמרתי לכם". לא מכבר שיתפתי כאן בחששותיי הכבדים מצפיפות פסטיבלי האינדי שקפצה עלינו משום מקום. כתבתי שעם כל הפריחה של התחום (שאני בדרך כלל הראשון לצבוע אותו בצבעים ורודים מידי) צריך להודות שעדיין אין מספיק קהל, להקות, כסף וכוח בשביל שלושה פסטיבלים בזמן כה קצר. כתבתי שלפחות לאחד מהפסטיבלים זה יתפוצץ בפרצוף, ואתמול זה אכן קרה: הראשון שחטף את הכאפה הוא הילד החדש בשכונה – פסטיבל יערות מנשה.

הבמה המרכזית בפסטיבל יערות מנשההייתי ביום השני של הפסטיבל, ושמעתי דיווחים מהיום הראשון. אין דרך נעימה לומר את זה: לפחות מבחינה מסחרית, נראה שהפסטיבל נחל כשלון. חרף כל מיני מספרים 4 ספרתיים שהופרחו באוויר, העיניים המיומנות למדי שלי ספרו בשיא הערב לא יותר מ-500 איש במקרה הטוב. כך שגם אם מעגלים למעלה עם הרבה אופטימיות, קשה להאמין שבשני ימי הפסטיבל עברו בו למעלה מ-1000 איש (לשם השוואה, בחוצמזה הקודם היו כ-1500 איש, באינדינגב הקודם היו 2500 איש ועוד מאות אנשים בחוץ שנותרו ללא כרטיס). ההערכה שלי נעה באיזור ה-700-800. ונאמר לי שרבים מבני היישובים הסמוכים נכנסו בחינם, כך שגם המספר הזה לא משקף את ההכנסות.

לפני שמגיעים לבעיות של הפסטיבל, חשוב לי לציין שני דברים: ראשית, זה נהדר שפסטיבלים כאלו בכלל קיימים, ויש לי המון הערכה לאנשים שעומדים מאחוריו. זה ממש לא מובן מאליו שאנשים מוכנים לקחת סיכונים כאלו כדי לקדם את התרבות בארץ, ואני מוריד את הכובע בפניהם, ללא קשר לביקורת שיש לי על הפסטיבל. שנית, כל הביקורת נובעת רק מרצון לשפר. אם אין מה להפיק מהביקורת, זו סתם קנטרנות, ולא לשם כך נתכנסנו. אבל שיח פתוח על הליקויים מציע למארגנים (של הפסטיבל הזה כמו גם של הפסטיבלים האחרים) הזדמנות ללמוד איך הדברים נראים מהצד של הקהל.

הכל מתחיל בשיווק: מישהו ראה איפשהו פרסום על הפסטיבל הזה מחוץ לאינטרנט? אני לא. אני בטוח שהיה, אבל כנראה שלא היה מספיק. ופסטיבל שלא יודעים עליו הוא פסטיבל שלא קיים. זה ממשיך ביחצנו"ת: יש אנשי תקשורת טיפה יותר חשובים ממני שאני מקווה שעודכנו על הפסטיבל (אני עד עכשיו מחכה שישלחו לי ליינאפ סופי, כפי שהובטח…), ועדיין, לא ראיתי שום כתבה שבישרה עליו, ראיינה את העומדים מאחוריו, או הפגישה את המופיעים בו לשיחה על המוזיקה הישראלית. לצערנו, אנחנו עוד לא בנקודה שבה עצם הקיום של פסטיבל מבטיחה את הצלחתו, ובוודאי כשיש פסטיבלים עם עם מוניטין שמגיעים אחריו.

בעיה משמעותית נוספת התגלתה בלוחות הזמנים. אין שום הגיון בלפתוח פסטיבל ביום חמישי (יום עבודה בשביל רוב העולם), ולסיים אותו בשישי בלילה, כשבשבת שלאחריו אין כלום. אני לא יודע מה היו המניעים להחלטה האומללה הזו, אבל היא גרמה לפסטיבל נזק: רוב הקהל הפוטנציאלי פיספס את יום חמישי, וחלק גדול ממנו בוודאי ויתר על הפסטיבל כולו כתוצאה מכך. אולי התזמון המוזר נעשה מתוך התחשבות בקהל הדתי (אני לא הבחנתי בחובשי כיפות בקרב הקהל, אגב), אבל בסופו של דבר הפסטיבל נפל על ימים שלא מיטיבים עם אף אחד. לא היה טעם להישאר לישון בשטח ביום שישי כשאין שום סיבה לקום בשטח ביום שבת, ואותי לפחות זה שלח הביתה באישון ליל. אני לא אופתע אם אנשים שלא רצו לנהוג כשהם עייפים חתכו מוקדם יותר ופיספסו את שיאי הערב.

הקהל בבמה הקטנה בפסטיבל יערות מנשה, באמצע היערואז ישנו המתחם. יערות מנשה מרשימים ביופיים, ובגודלם. בפסטיבל היו במה מרכזית בתחתיתה של בקעה גדולה ובמה קטנה באמצע חורשת עצים נהדרת (זו הייתה נקודת האור העיקרית של הפסטיבל מבחינתי), והמעבר בינהן דרש הליכה רבה, חלק גדול ממנה בעליה. זה מנע מהקהל לשוטט בחופשיות – כשאתה יודע שמעבר בין הבמות יעלה לך בהפסד של שני שירים, אתה שוקל את צעדיך; כשללכת לקנות בירה כרוך בטיפוס במעלה מדרון תחת השמש היוקדת, אולי עדיף להיצמד לבקבוק מים שהבאת מהבית. וזה עוד מבלי לעסוק בסוגיית הנגישות של המקום לאנשים עם מוגבלויות, תחום שמוזנח בארץ בכל מקרה. בנוסף, מאחר ונראה שהמקום יועד לקבל אלפי אנשים, הבקעה הגדולה שנפרשה מול הבמה גרמה לכל כמות של קהל להיראות מצחיקה. זה בטח לא שיפר את מצב רוחם של האמנים המופיעים.

גם מה שהמתחם הציע לאורחיו איכזב. בשום שלב לא הצלחתי להבחין בדוכן המתבקש ביותר – דוכן דיסקים! הלו, זה פסטיבל מוזיקה או פסטיבל רביצה בשמש עם הופעות בצד? אחרי כל הופעה נפתח דוכן מאולתר שמכר את הדיסקים והחולצות של האמן שהרגע סיים להופיע, אבל דוכן דיסקים קבוע שמציע את מרכולתם של כל הלייבלים העצמאיים, כפי שהיה בחוצמזה ובאינדינגב, לא נראה שם. בתחום האוכל ניתן היה לבחור בין סנדביץ' עבש למדי עם נקניק או גבינה שנעטף בניילון נצמד, לבין נקניקיה בלחמניה עם צ'יפס פלוס קטשופ ומיונז באריזות חד פעמיות, לבין לאפות עם לבנה או שוקולד, לבין פיצה בטאבון שהוגשה בצלחת חד פעמית. לצידם היו משקאות ממותקים, גלידות ועוגות. או בקיצור – ג'אנק פוד. איפה זה ואיפה הארוחות הצמחוניות המושקעות יחסית לתנאי שדה, שהוגשו בכלים רב פעמיים מתוך מחשבה אקולוגית, שאכלנו בפסטיבלים הקודמים?

שני הנושאים האלו, שלכאורה נראים זניחים, חשפו את הבעייה המהותית של הפסטיבל, מבחינתי: לא הייתה לו אג'נדה. זה לא מספיק לקחת כמה להקות, למצוא אמן מיינסטרים שיעמוד בראשן ולקרוא לזה פסטיבל. אם אתה מוציא מאות או אלפי אנשים לחיק הטבע לספוג תרבות, אתה צריך לחשוב קודם מה זה טבע ומה זו תרבות. אך כפי שהמחשבה הזו לא הושקעה בתחום הדוכנים, כך היא לא הושקעה מספיק גם בתחום העיקרי – הליינאפ.

לפסטיבל היו שתי במות, כאמור – אחת גדולה בתשלום ואחת קטנה בחינם (ואגב, בניגוד לבמות הקטנות בפסטיבלים קודמים, הפעם הבמה הייתה מושקעת למדי – סחתיין!). מסיבות תמוהות, הבמה הגדולה אירחה כמה הופעות שמקומן המובהק היה בבמה הקטנה, ולהפך. עם כל הכבוד לקטעי הדיג' וכלי ההקשה הממסטלים של יוגב חרובי, הוא לא הצליח להחזיק את הבמה הגדולה עם מופע כל כך מינימליסטי. לעומתו, הקצת ששמעתי מההופעה של תעני אסתר הבהיר לי שהם היו גדולים על הבמה הקטנה המנומנמת, והיו יכולים להרים בכיף את הקהל בבמה הגדולה.

אחרי ההופעה של לא דובים, רונן הגיטריסט מחלק דיסקים למעריציםכמו כן, כמה מההופעות הטובות של הפסטיבל שובצו בשעות כמעט מעליבות. קשריי החבריים עם לא דובים ידועים לכל, אבל יעידו עשרות האנשים הבודדים שזכו לראות את ההופעה שלהם בצהריים שהיא הייתה אחד משיאי הפסטיבל. לא זכורה לי אף הופעה אחרת בפסטיבל שבה הקהל התעקש לקבל הדרן למרות שלא תוכנן אחד כזה ולמרות שלא הוקצה לו זמן בליינאפ. וההתנפלות על הדיסקים לאחר מכן ממחישה זאת היטב. גם אטליז, שחשפו לראשונה את השירים מאלבומם השני הממשמש ובא (עוד מוקדם לי לגבש דיעה – הם נשמעים שונה למדי מכל מה ששמענו מהם עד כה), ולכאורה היו צריכים לקבל ספוט מרכזי, עלו ב-18:30, כשהערב רק התחיל להתחמם. אגב, הם נתנו הופעה נהדרת כהרגלם, למעט העובדה המצערת שלי טריפון שוב עשתה שכונה בין השירים. היא זמרת נהדרת, אבל כשהיא מדברת עם הקהל זה פשוט לא מתיישר עם הרמה הגבוהה של המוזיקה, וזה מאוד צורם. ובחזרה לליינאפ: דווקא אחרי אטליז, כשהחל לרדת החושך והקהל היה כבר חם, עלתה להקה עלומת שם בשם החלטורה. למישהו זה נשמע הגיוני?

וישנו עניין המחול. על הנייר הרעיון לשלב בין פסטיבל מוזיקה להופעות מחול נראה נהדר, ואני מודה שגם אני התלהבתי מהיוזמה. אבל בשטח זה פשוט לא עבד. הופעות המחול השקטות והאינטימיות קטעו כל נסיון לבנות רצף של אנרגיה עולה בין ההופעות. בנוסף, הן פשוט נפלו על הקהל הלא נכון. חלק גדול מהקהל צחק בהופעות המחול, או מחא כפיים תוך כדי כאילו מדובר בהופעה בקרקס, וכל זה בזמן שהדי מעגל המתופפים מאיזור השאנטי של הפסטיבל פילח את הדממה. זה היה, בלשון המעטה, חיבור לא כל כך מוצלח.

בום פם בפסטיבל יערות מנשהמזל שלפחות לקראת סוף הפסטיבל היו הופעות מוצלחות: אחרי שיאיר יונה מעט עייף ועמוס צימרמן דיי אנרגטי הצליחו להקסים את הקהל בבמה הקטנה עם הופעות אקוסטיות מצויינות (אצל צימרמן אפילו רקדו בסוף!), בבמה הגדולה החל רצף מעולה של [פאניק אנסמבל], האחים רמירז ובום פם (בהופעת פרידה, או שזו הייתה סתם שמועה?), שלוש להקות שיודעות את העבודה. ההופעה של פאניק התבלטה במיוחד, למרות חסרונה של גליה חי על הויולה. ובכל זאת, גם כאן קצת הפריע ששלושת השמות האלו נלקחו מהליינאפ של היום השני של אינדינגב האחרון (אם כי בום פם לא הופיעו אז בסוף עקב פציעה), בדיוק כפי שההופעה המרכזית של הפסטיבל, פורטיס, נלקחה מההברקה המרכזית של חוצמזה הקודם. מצער גם שמבין השמות הלא מוכרים בפסטיבל, לא נתקלתי בשום הופעה שגילתה לי משהו חדש ששווה לספר עליו.

בסיכומו של דבר זה לא היה פסטיבל רע, חלילה. אבל היו בו לא מעט ליקויים קונספטואליים, הוא היה קצת חסר מעוף, וחסר בו קו ברור שיבדל אותו משני הפסטיבלים האחרים, המבוססים יותר, ואולי בשל כך הוא נכשל. הלוואי שמארגניו לא ירתעו מחוסר ההצלחה שלו ומהביקורות שהופנו ועוד יופנו כלפיו, ויחזרו בשנה הבאה עם פסטיבל מוצלח הרבה יותר. ואז אולי תתגשם נבואתו של פורטיס, שעל פי אחד הנוכחים בהופעה שלו אמר לקהל: "לא נורא, בשנה הבאה יהיו כאן אנשים מפה ועד ההר‬".

תגיות: , , , , , , , , , , , , , , , , ,

...ובאותו עניין:

  • אינדינגב 2009 – דד טיירד בלוגינג - קיצור תולדות פסטיבלי 2009: יערות מנשה לא הביא קהל ואג'נדה. חוצמזה 3 היה מעט חיוור ומיינסטרימי. הלם כ...
  • חצימזה - זו לא בדיוק ביקורת על פסטיבל חוצמזה 3, שהתקיים בסוף השבוע האחרון. קראתי לפוסט "חצימזה", כי בשל נסיבו...
  • מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09) המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזי...
  • ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
  • בין השורות 24.7.09 - האם האוזן השלישית והמיוזיק רום בסכנת סגירה? עונת הפסטיבלים בפתח, ולא כולם בטוחים שזה כל כך מגניב כמ...



יש כבר 30 תגובות, יא אללה:

  • 1
    לזרבוי says:

    ובינתיים, הטיזר לאתר של אינדינגב עלה לאוויר. קבלו תאריכים: 16-17.10.09. וכן, אתם לא טועים – זה 3 שבועות בלבד אחרי חוצמזה.

    סיפור יערות מנשה יכול ללמד אותנו שכשהשוק מוצף ביותר מידי אופציות, הצרכן הישראלי אולי מעדיף לבחור ביתר קפדנות איפה הוא שם את הכסף שלו. אני מקווה שהפסטיבלים לא יספגו מכה מהקירבה בינהם, אבל אני חייב להודות שעוברים לי הרהורים נוגים על משפט שלמה בראש: כולם היו מרוויחים אם אחד מהם היה נסוג.

    —–

    ומישהו כאן היה ביערות מנשה ורוצה לשתף קצת מהזווית שלו?

  • 2
    נגה says:

    נאי צורה לגהיד דרב חאד … חלב.

    וברצינות, אני אבחר 1 מתוך 3 הפסטיבלים, הרי הליינאפ אותו דבר.

    הקרוב אלי גאוגרפית הוא אינדינגב.

  • 3
    איפי says:

    מסכימה עם כמעט כל מה שנכתב פה. הגעתי ביום חמישי להופעה של תמר איינזמן, שהיתה לא רעה, וכל הזמן קיוויתי שיגיע עוד קהל. היה חם והמדרונות בעיתיים בקיץ כזה, לא היו מספיק דוכני אוכל ודווקא ליד כמה מחצלות ומזרנים, שנשכבתי עליהם כדי לנוח מהחום, שמו את מעגל המתופפים השטני הזה.
    דווקא אהבתי את "החלטורה" – בשביל להקה לא מוכרת ולא לגמרי מלוטשת הם הקפיצו את הקהל שדרש הדרן בקולי קולות [והם גם עשו קידוש שזה היה די מגניב].
    אגב, אבחנה קטנה – זה אני או שבקהל של גבע אלון היו בעיקר גברים חננות על?..
    אני מקווה שהם לא יוותרו על הפסטיבל כליל, יש שם פוטנציאל

  • 4
    שי says:

    עם רוב מה שאמרת פה אני מסכים, הבמה הגדולה היתה בעייתית, החלל העצום היה מגלומני, והעובדה שהשיפוע של המדרון היה כה תלול הקשה לרקוד בלי לנסות לשמור על עצמך על הרגליים. הבמה הקטנה היתה פינוק, ואני נתקלתי שם לראשונה ב-אינגה-דינגו שהיו מצויינים, ובאמת שווים מעקב.
    מבחינת כל הארגון של הפסטיבל והאג'נדה אתה צודק ב-100 אחוז. מהרגע הראשון אמרנו שזה לא מרגיש כמו הפקת אינדי, וזה פשוט בגלל שזו לא הפקת אינדי. מי שעומד מאחורי הפסטיבל היא המועצה האזורית וכמה קיבוצניקים משועממים מהאזור. מטבע הדברים שברנז'ת האינדי מתחילה ונגמרת בת"א (מלבד כמה יוצאי דופן) התוצאה היא בהתאם, היה פה לין-אפ אקלקטי לחלוטין, עם המון חוסרים (פסטיבל אינדי בלי יהוא ירון? הייתכן?) ומכיוון שכל הארגון בא מתוך אותם גורמים מצומצמים ולא קשורים ישנה תחושה שהם עשו זאת יותר בשביל עצמם. כל הקיבוצניקים תרמו למלאכה, וכל הקיבוצניקים באו ונהנו, וזה שהיו עוד קצת תל אביבים משוגעים זה נחמד ועושה שמח, אבל זה לא העיקר. וזה באמת לא מתוך קיטור או קיטרוג. מבחינתי זה היה פסטיבל מצויין, עם עודף סמויים שמסתובבים מסביב לשעון, ואחלה הופעות שלאו דדוקא קשורות אחת לשנייה.
    אפשר לקוות שלשנה הבאה הם כבר ילמדו ויתחשבו גם באחרים. כולנו פה בשביל המוזיקה.

  • 5
    melquiadess says:

    תראה,
    מצד אחד אני מסכים עם כמעט כל מה שאמרת.
    מסכים עם בעיית השיווק.מסכים עם בעיית האוכל.
    מסכים עם הבעייתיות בימים, במיוחד לאור העובדה שבשישי בלילה אף אחד לא יכול לקחת תחבורה ציבורית חזרה הביתה. (אם כי, לאחר שלקחתי יום חופש בחמישי, וחבר התארגן על רכב, דווקא די נהנתי מהעובדה שיש לי את שבת בשביל לנוח מהפסטיבל).
    אבל השורה התחתונה אצלי הפוכה.

    פשוט משום שגם אני וגם חברי, ממש נהנו מהפסטיבל. ואני אף ארחיק ואומר שזהו הפסטיבל שהכי נהנתי בו (הייתי גם בחוצמזה 2, ואינדינגב 2)
    אז איך זה ששנינו מסכימים על העובדות, אבל יצאנו עם רושם כה שונה? בוא נראה…

    בעיית השיווק – אני דווקא נהנתי מהעובדה שזה לא נראה כאילו כל הקהל של לבונטין והואזןבר עבר לצפון. נהנתי לראות בעיקר פרצופים חדשים, ויחסית מעט פרצופים מוכרים מהמרכז. נהנתי לראות אחוז גדול של משפחות, ובכל הופעה ילדים שרוקדים ונהנים וגוררים את אמא שלהם מבמה לבמה.

    המיקום – אני מסכים עם הבעיה של השיפוע הגדול. אבל בסופו של דבר המיקום היה מדהים. ובעיקר הוא בורך במה שכל כך חסר בפסטיבלים האחרים, צל. ואמנם כתבת על זה, אבל נדמה לי שלא הדגשת מספיק…
    הבמה הקטנה הייתה מאורגנת באופן מופתי. עוד לא ראיתי באף אחת מהבמות בפסטיבלים ארגון כל כך טוב. הבמה שמוקמה בין העצים עם כריות נוחות מתחת לרשת צל, הייתה פשוט מקום מקסים להעביר בו את הצהריים. כל אמן קיבל את זמן מספק, ועדיין הם עמדו יפה בזמנים.
    אז נכון שעקב המרחק לא היה לי כוח ללכת ללא דובים, אבל דווקא בגלל זה זכיתי לשמוע כמה אומנים מעולים שלא הכרתי עד עתה.

    הליינאפ – דווקא בגלל שהמארגנים לא חלק מסצינת האינדי זכינו להופעות שאינן מה"מיינסטרים של האינדי", וכך זכיתי להכיר להקות חדשות שעוד לא הכרתי. באינדינגב הקודם אחד הדברים שהכי הפריעו לי, הוא שלא שמעתי שם שום דבר חדש. נהנתי מאוד מהאמנים שהכרתי, אבל לא זכיתי לפגוש שום דבר חדש.
    והפעם…
    inga-dingo – שכבר שיבחת מעל במות בלוג זה, אבל עד עתה לא יצא לי לשמוע, היו המרענן הרשמי של בוקר יום שישי עם מוזיקה מורכבת ומקפיצה כאחד (ובמובן הזה הם הזכירו לי הרכב אחר ששמו מתחיל בפרווה, ומתחרז עם מנה חמה.)
    תעני אסתר – שוב, כבר שמעתי שבחים, אבל רק אתמול גיליתי כמה ההרכב הזה מתאים לטעם האישי שלי. פופ פסיכדלי מתובל בהרבה הרמוניות קוליות והסולן הכי פסיכי מאז גלעד כהנא.
    oxygen – עם מוזיקה אלקטרונית מורכבת, שהצליחו להרים אותי מחדש במופע האחרון של הפסטיבל לאחר שכבר חשבתי שבמופע של בום פם יצאו ממני כל האנרגיות.
    והממתק העיקרי של הפסטיבל…
    שור – עם פולק בריטי חצי פארודי, משובח ופשוט קורע מצחוק. אני עדיין לא מצליח להפסיק לזמזם את oh how i wish for kearen to die.

    בקיצור, אכן היו לא מעט פגמים בארגון.
    אבל אני הצלחתי למרות הפגמים, וגם קצת בזכות הפגמים ממש להינות ביומיים האלה.

  • 6
    חובבן says:

    לי יש תובנה אחת שאני אקח מהפסטיבל הזה לכל החיים:
    לימונדה עם גת זה משקה דוחה ברמות.
    אנשים, אל תיפלו בפח!

  • 7
    צ'ה גוייאבה says:

    קודם כל – היה גדול!
    אישית, נהנתי מאוד מהשהות ומהאווירה המאוד חברית בין כל מי שבא, צוות ואורחים גם יחד. אנחנו נשארנו לנגן בדוכן הצ'איי עד הזריחה המהממת של שבת. תענוג!

    כמו שהבנתי חלק גדול מהמימון לפסטיבל הגיע מקיבוצי האיזור שלא ממש ציפו להחזר השקעתם, זאת אומרת שהיזמים אשר השקיעו את השאר -כן- כיסו את ההוצאה שלהם ויש סיכוי טוב לראות את הפסטיבל בשנה הבאה בתקווה שההערות הנכונות-לרוב שלך אכן ילקחו בחשבון ואז יהיה אפילו עוד יותר מוצלח.

    להבנתי, נעשתה החלטה לנתב את הכספים לטובת הפסטיבל עצמו על חשבון היח"צ. משמע פחות אנשים-יותר איכות. בשנה הבאה נדע אם זה היה חכם ואם נסתכל על כמויות האנשים שהגיעו לחוצמזה ואינדינגב בשנתם הראשונה נגלה אפילו עוד תקווה להמשך מוצלח יותר של הפסטיבל.

    לגבי ה"תחרות" בין הפסטיבלים:
    יש מקום לשלושה פסטיבלים.
    יש אנשים שמחליטים ללכת לפסטיבל אינדי אחד בלבד ובוחרים את הטוב מביניהם. הם מיעוט. הרוב מגיע לפסטיבל מטעם שיקולי "האם התאריך מתאים לי? / לבן-זוגי? / לחבר'ה?" / "האם יש טרמפ? / מספיק כסף?" / "האם יש בכלל מצב רוח מתאים?" / "האם זה רחוק מדי?" / "לא חם מדי עכשיו?" וכו'…
    במיוחד כאשר הפסטיבלים אינם שונים מאוד ברמתם.
    הצלחת השניים האחרים והצלחת מנשה בשנה הבאה (קצת יח"צ שלהם והרבה פה לאוזן חיובי יעשו את העבודה) יוכיחו את הטענה שלי.

    הערה נוספת לגבי הבמה:
    האיזור מול הבמה היה ללא צל כך שמרבית הופעות היום היו מול קהל יושב ומרוחק = לא אחד מהדברים שיעזור "להרים" את הופעה.
    לגבי לוקיישן:
    תוסיף לרשימה אבק-פודרה נוראי שתקף לי את הבגדים, הציוד והאוטו וחדר לכל חריץ מיקרוסקופי חינני או לא.

    אבל היה שווה את זה, כמובן.

  • 8

    הצטערתי שלא יכולתי לבוא לפסטיבל. מבחינתי, על אף שאני חושבת שהתאריכים הצמודים של שלושת הפסטיבלים הם טעות (דחילק, מרץ-אפריל זו עונה מעולה, איפה הייתם אז?), הייתי מגיעה בכיף לשלושתם. הרי בסופו של דבר, הפסטיבלים הללו מהנים מאוד לא רק בזכות הצד המוזיקלי, אלא גם החברתי, שלא לדבר על הכיף בהתאווררות מה"נוף" האורבני. הבעיה היא שפסטיבל יערות מנשה היה מאוד בעייתי מבחינת לו"ז.

    אמרתי את זה מלכתחילה – רוב קהל האינדי הוא בגילאי העשרים ומעלה ולא תיכוניסטים בחופשה. אין שום טעם לערוך אותו על יום עבודה.

    אני מאוד מקווה שיחזרו על הפסטיבל בשנה הבאה. ואם כן, הנה כמה הצעות לשיפור:

    * המגיב הקודם כתב שהאמרגנים העדיפו להשקיע את הכסף בפסטיבל עצמו ולא ביחסי הציבור, אבל יש המון אפשרויות חינמיות לקדם את הפסטיבל, במיוחד כשאפילו ברחבי הרשת לא היו מספיק באז ופרסום, בטח לא כאלו שמכוונים נכון לקהל היעד. זה קל, זה פשוט, זה לא עולה שקל (אשמח לתרום מניסיוני ולעזור עם זה למארגנים בשנה הבאה, בכיף).

    * אם מדובר בשני ימי הופעות, צריך לפרוש את ההופעות באופן שיתאים ללינת לילה אחד. אחרת רבים יחתכו בערב השני כדי לא לישון עוד לילה בשטח. כלומר – להתחיל בשישי בצהריים, לסיים בשבת אחה"צ/ערב.

    * והכי חשוב: לקיים את הפסטיבל בסופשבוע. לא ביום חול.

  • 9
    לזרבוי says:

    ראשית – כמה מהקוראים כאן שמו לב שלפוסט הזה היה דף שני?
    הוא נעלם מעדכוני ה-RSS, ויש לי חשד שגם מעינהם של חלק מהקוראים. בכל מקרה, איחדתי את הדפים, אז מי שפיספס מוזמן לחזור למעלה ולקרוא.

    רווח לי שיש הסכמה (חלקית לפחות) על הבעיות של הפסטיבל – לרגע חשבתי שאני סתם משבית שמחות.

    אני רק רוצה לחלוק על דבריו של חובבן – לימונדה עם גת זה אחלה. סבאחלה אפילו.
    (זה סלנג חדש. של צעירים, כך אמרו לי)

  • 10
    צ'ה גוייאבה says:

    ראיתי את השני.
    עניין נוסף שחשבתי עליו בזמן הפסטיבל הוא למה
    אין אינדי בעברית?

    על הבמה המרכזית עלו 20+ להקות ורק החלטורה ולא דובים שרו בעברית. ידעתי שיותר ויותר יוצרים עוברים לאנגלית אבל באיזה שלב התחוור שאינדי = אנגלית?

    אני די מופתע.

  • 11
    מיכאל says:

    עם כל המכשולים והקשיים…
    היה פסטיבל מהנה. אחד הדברים שנורא נהנתי לראות זה פרצופים צעירים ומקומיים בקהל (מה שהיה חסר לי מאוד בחוצמזה, פחות באינדינגב). היה נחמד לראות את ההפתעה בעיינים של אנשים ששומעים את לא דובים בפעם הראשונה. קצת שכחתי שיש עוד כאלו…
    ועם כל הבעיות בליינאפ, היו יותר משמונה הופעות נהדרות שאני נורא נהנתי מהן, כך שהיה בהחלט שווה (והסיום של יום שישי הותיר אותי חסר נשימה ודאוב רגליים אבל לפחות נרדמתי עם חיוך). וגם כך הייתי יוצא מןהבית בשביל העונג הצרוף של האחים רמירז בטבע.
    פורטיס (כמו בחוצמזה) נתן הופעה אדירה שסחפה המון קהל, חבל רק שלא ניצלו אותו כאבן שואבת בשביל להפנות תשומת לב לאמנים קצת פחות מוכרים, או לחלופין, ליצור ליין הופעות נהדר (כמו בלילה של חוצמזה, עם מידנייט פיקוקס וקרוסלה ופורטיס כקינוח. ובכלל, יש מצב שהייתי בפסטיבל אינדי בלי מידנייט פיקוקס? הרי רק הקהל שלהם שווה עוד כמה מאות.)
    בכל מקרה, כל הכשלים הגיעו כתוצאה מחוסר חיבור של מארגני הפסטיבל לסצנה ואני מקווה שבשנה הבא החיבור הזה יפתר. ואני מקווה ששנה הבאה הפסטיבל יערך באפריל, האזור הזה מדהים באפריל. ובלי שיפועים יותר. אם לי היה קשה לתזז מבמה לבמה, אני מתאר את הקושי שיש לאנשים עם מגובלויות… אבל, הי, יש שלושה פסטיבלי אינדי בטבע, ואישית אני חושב שיש מספיק מוזיקה וקהל לכולם. הכל עניין של שיווק נכון, ובחירות ליינאפ חדשות. מחכה לחוצמזה 3.

  • 12

    את דעותי כתבתי בבלוג הנטוש שלי
    http://www.sheket.net/blog/?p=203

  • 13
    שימי עסיס says:

    היה פסטיבל חלש, עם פיזור גדול מדי…
    אפשר לומר בבירור שהעובדה שמועצה איזורית ולא חבר'ה עם אהבה ותשוקה לדבר הרימו את הפסטיבל הורגשה והיה משהו חסר נשמה בפסטיבל הזה….

    הדבר הטוב היחיד שיצא מהפסטיבל זה אינגה דינגו!
    איזה להקה פסיכית…
    בתחילת ההופעה הגיטריסט והזמר עמדו עם הגב לקהל, אחרי כמה שירים הזמר שלהם התחיל לקלל את הקהל על זה שהם לא רוקדים ולמה הם משלמים בשביל לסבול…
    באופן פלאי מרגע זה הקהל נכנס לאטרף והוא בתמורה הסכים להסתובב חצי דרך, על התנהגות טובה…
    הופעה מקפיצה, אנרגטית. שילוב של גרוב ופסיכדליה, רוק מתקדם ואלגנטי.
    להקה שעוד ידברו עליה כנראה, ללא ספק הבשורה של הפסטיבל…
    מישהו יודע מתי הם מופיעים שוב???

  • 14
    שי says:

    אינגה דינגו מופיעים ב-20 לחודש בסאבליים. ואפשר לשמוע ולהתעדכן במיספייס שלהם.

    http://www.myspace.com/ingadingo

  • 15
    מיקי says:

    אני דווקא מאוד נהניתי ממיעוט האנשים (פעם ראשונה שיצא לי להיות במרחק יכול-לשנות-לו-את-הכיוון-בגיטרה מפורטיס…).
    גם ממש אהבתי את המחול, בעיקר של יוסי ברג ועודד גרף שלקחו אותי לעולם אחר, והחיבור לפסטיבל הרגיש לי מאוד טבעי.
    אבל מה שכן, לקום ביום שבת אחרי שלא רציתי לנהוג גמור בשישי בלילה, ולראות אנשים מפרקים את הפסטיבל היה די מבאס. להשאיר את השבת פנויה דווקא נחמד אבל לא היה מזיקה עוד איזה הופעה או איזה משהו לנעול את הפסטיבל כמו שצריך בשבת בבוקר.
    אבל היה כיף טילים.

  • 16
    דקסטר בוכניק says:

    זה רק אני שלא הבנתי את משחק המילים בכותרת?

  • 17
    צ'ה גוייאבה says:

    זה רק אתה
    אבל לא מנשה.

  • 18
    בקשר לכותרת says:

    הכותרת היא משחק על עזבו , לא משנה … כלומר גם הפסטיבל … זה לא זה.

    תראו את התגובה של נגה ותבינו את היפוך האותיות.

    אני חשבתי ש 500 נוכחים יחשב כהצלחה היסטרית.

    סצינת האינדי הולכת ומתאיידת. אתם לא שמים לב ?

    זה בגלל המוזיקה, לא בגלל השיפוע.

  • 19
    *סביח says:

    אני חייב לעשות כביסה… הרוטציה הזאת של התחתונים לא עובדת כל כך. זה הולך ככה: אני לובש תחתונים.. הולך איתם.. אם הם סבבה אני ממשיך ללכת איתם עוד יום, אם לא, אז הם הופכים לתחתוני עבודה. אז אני משיגתחתוני יום יום חדשים והולך איתם עד שהם מסריחים ואז אני זורק את תחתוני העבודה ותחתוני היום יום הופכים לתחתוני העבודה שלי…

  • 20
    יואל says:

    הפסטיבל היה הצלחה היסטרית.
    קודם כל, ממש נהניתי.
    חוצמזה, מי אמר פסטיבל אינדי? חברים, צר עולמכם כעולם נמלה. זו היתה מסיבת תרבות. 2 תערוכות אמנות חדשניות ומעניינות, הופעות מחול… אני מקווה שבשנה הבאה ילכו אפילו עוד יותר בכיוון הזה ויחשפו אותנו לעוד דברים שקורים באמנות האלטרנטיווית.
    נכון: הפסטיבל יועד קודם כל לתושבי האיזור (think global, act local) ואכן, מעל 3000 איש מתושבי האיזור עברו בו, כולל אמא שלי שיכולה ללמד את כולנו משהו על מוזיקה אלטרנטיווית, וגם לה מגיע פסטיבל ליד הבית. גם חלק גדול מהאמנים היו תושבי האיזור, מה שמסביר חלק מהבחירות האמנותיות.
    חלק מההערות הטכניות הן נכונות ואני מקווה שיתוקנו לקראת שנה הבאה, אבל בסופו של דבר היה פסטיבל בןזונה עם כמה שיאים שייכנסו לפנתיאון (הג'ם של זיו הרפז, ג'ם זריחה, הופעה של תמר אייזנמן, העצמות הצבעוניות של אילן יערן, סיפורי קופסאות של עדי סנד ועוד)
    אני הולך עכשיו לקטוף חרובים, שיהיה בהצלחה לכל הפסטיבלים ולכל מי שיוצר מהלב
    את הגת והלימון יש לערבב בבלנדר עם עראק וקרח. עדיף להשתמש בגת סודני

  • 21
    mio says:

    1. מה שיואל אמר.
    2. כתבתי תגובה מפורטת שמנסה להתייחס אחד לאחד לדברים שכתבת עליהם ואז מחקתי אותה. את הרב כבר כתבו חלק מאלו שהגיבו לפני. יש המון מה לשפר לשנה הבאה אבל נקודת המוצא שלך, שהפסטיבל נכשל, פשוט לא נכונה. זה לא פסטיבל מוזיקת אינדי שצריך להצליח מסחרית. לא בהגדרה שלו, לא בכוונות של היוזמים והמארגנים ולא באג'נדה שדווקא כן יש לו.

    זה אולי לא "פסטיבל רביצה בשמש עם הופעות בצד" אבל אם באת לשמוע את המוזיקה שאתה אוהב אבל לא לקחת איזה שעה לחוות את התערוכות (היו שתיים) אז גם הפסדת וגם, כנראה, פספסת את הקונספט. בעיני דווקא הופעות המחול ביום שישי קצת לפני השקיעה היו (במפתיע אולי) חוויה חזקה וכיפית והתרשמתי שרב הקהל חווה אותה כמוני. התפאורה הטבעית והאווירה המשפחתית של מחצלאות על הרצפה (מישהו אמר קיבוצניקים?) נתנו ערך מוסף שגם מי שלא ממש מבין במחול או צורך מחול על בסיס קבוע (כמוני) מאד נהנה.

    בקיצור – כאמור, יש לא מעט לשפר אבל בסיכום – היה פסטיבל מוצלח מאד. וכל החום והאבק והג'אנק פוד שווה את השעה ומשהו של הג'ם של זיו הרפז. בשביל רגעים כאלה עושים בכלל פסטיבלים.

    (גילוי נאות – למגיב יש חלק, קטן מאד אמנם אבל יש, בארגון הפסטיבל)

  • 22
    Clemento says:

    In truth, immediately i didn't understand the essence. But after re-reading all at once became clear.

  • 23
    לזרבוי says:

    אני שמח לראות שאנשי האיזור המקורבים להפקה כתבו פה רשמים, ושמח גם לקרוא שיש אנשים שבשבילם הפסטיבל היה הצלחה. הכל כמובן סובייקטיבי, ואני מעודד כל מי שעוזר להפיח רוח במפרשים של המארגנים, חרף הבעיות שלי עם הפסטיבל.

    mio – כתבת שלפסטיבל הייתה אג'נדה. בתור מקורב להפקה, תרצה לשתף אותנו? כי אני לא יכול להעיד על כולם, אבל לפחות מעייני שלי היא חמקה.

    יואל – אין ספק שזו הייתה מסיבת תרבות, ואני מאוד בעד הקונספט. אבל אולי היה נכון יותר לא לשלב את המחול בהופעות המוזיקה. אני רואה שיש אנשים שזה עבד להם, אבל לי זה ממש לא. מה דעת הרוב? לא יודע.
    אגב, mio כתב גילוי נאות. האינסטינקטים שלי אומרים שגם לך זה לא היה מזיק. אני טועה? 🙂

    ובכלל, אם מישהו ממארגני הפסטיבל קורא את זה ורוצה לתת פה קצת תובנות מבפנים, או לסתור טענות שהועלו כאן או לספק נתונים על מכירת הכרטיסים – זה יתקבל בברכה כמובן.

  • 24
    mio says:

    טוב. אני מקווה שאנשים שהיו מעורבים יותר ממני ירימו את הכפפה אבל אני אנסה לתרום את השניקל שלי.

    מתוך אתר הפסטיבל:
    "הפסטיבל,שהוא יוזמת תושבי המועצה, ואינו למטרות רווח, נוצר על מנת לאפשר אירוע קהילתי תרבותי המחבר בין תושבי האזור והסביבה בה הם חיים, ולעודד יוצרים מהפריפריה ואמנים בראשית דרכם."

    אני אוסיף על זה את הרצון לחשוף את האיזור והקהילות שלנו לקהל הרחב שוחר תרבות ואומנות מהסוג שאנחנו צורכים ואוהבים.

    שים לב לתיבות החשובות: אירוע קהילתי תרבותי. מהקיבוץ שלי ביקרו בפסטיבל אנשים מקשת שכללה את בני בן ה4 מצד אחד ועד מבוגרים בני קרוב לשמונים. כולם, אני מקווה, מצאו בו משהו כלבבם. נכון שבחירת התכנים הושפעה בעיקר מהטעם של הצוות המארגן ומכאן הדגשים: במוזיקה, במחול ובאמנות הפלסטית אבל אלו אנשים שאמונים על התרבות בקיבוצים שלהם, מכירים את הקהל שלהם ומחויבים אליו ולאו דוקא לסצינה (מוזיקלית, אומנותית ווטאוור) כזו או אחרת. לאנשים שהקטע שלהם הוא מוזיקה זה היה פסטיבל מוזיקה עם כמה תערוכות מסביב. ישנם לא מעט אנשים שבאו לראות תערוכות בטבע ושמו לב שהיתה גם מוזיקה ברקע.
    האג'נדה, כמו שאני מבין אותה היתה במכלול. אני ישבתי בקופות רוב הפסטיבל ושוחחתי עם הרבה אנשים בדרכם החוצה. רובם המכריע ציינו את האווירה המיוחדת, מי ששרץ בבמת הג'ם הרגיש אותה במיוחד. האווירה הזו היא מה שאנחנו מנסים לבנות בקיבוצים, באיזור, במועצה. כשאני מדבר בקיבוץ שלי על "תרבות", זה זה.

    אני לא מנסה לומר שהיה מושלם. הרבה דברים פוספסו בעיני. למשל העניין האקולוגי שמאד חזק במועצה שלנו – לא בא לידי ביטוי מספיק. על השעות והימים נכתב ונאמר כבר המון. יש, אגב, דיעות לכאן ולכאן. אני מניח שבסיכומים הכל עולה ויעלה ואני מקווה שבשנה הבאה – יופקו הלקחים הנכונים.

    לגבי מכירת הכרטיסים – אני לא ממש רוצה להכנס לזה כי אני לא מכיר את הנתונים ובעיני זה לא החלק החשוב. אין מאחורי הפסטיבל גוף מסחרי שצריך להחזיר את ההשקעה ולהרוויח. ברור שהיינו שמחים אם היו באים יותר אנשים אבל המספרים שנקבת בהם הם קצת נמוכים מהמציאות. זה לא נתון רשמי או משהו (לא יודע מה הנתון הרשמי ואם יש בכלל אחד כזה) אבל אני ישבתי בכניסה רוב הפסטיבל ככה שיש לי על מה להתבסס (הפיק, אגב היה ביום חמישי בערב.בהתחשב בזה שחלק מהקהל התחלף בין חמישי לשישי סך כל הקהל שעבר בפסטיבל גדול אפילו יותר מזה). אני יכול גם לומר לך שחלקים גדולים מאד (מאד) מההפקה ומהתוכן נעשו בהתנדבות ולכן התחשיבים שאתה, אולי, רגיל אליהם – לא בטוח שתופסים. אגב גם זה תרם, לדעתי, להצלחה ולאווירה.

    ומשהו אישי לסיום:
    אני לא ממש חזק במה שהולך עכשיו במוזיקה. בטח לא במה שמחוץ למיינסטרים. בהקשר של המוזיקה עבורי זה לא היה פסטיבל למתקדמים אלא דווקא למתחילים.
    צרכן תרבות לדעתי, וזה משהו כללי ולאו דוקא קשור לפסטיבל, צריך להיות בתהליך מתמיד של חינוך. להחשף וללמוד דברים חדשים כל הזמן. אתה שומע את הדברים שאתה אוהב אבל מחפש כל הזמן דברים חדשים לאהוב. אם יש לך שכל, תחפש אותם, פה ושם, גם מחוץ לתחומים שאתה מכיר ואוהב. בפסטיבל הופיעו כמה להקות שבחיים לא שמעתי עליהן וקרוב לוודאי שבלי הפסטיבל לא הייתי שומע עליהן בכלל. זה נכון גם לאמנים שהציגו בתערוכות. זה כנראה לא יהפוך אותי לחלק מסצינת האינדי הישראלית אבל זה בפירוש פתח לי את הראש לדברים חדשים והיה כייף גדול. אולי קשה להבין את זה מתל אביב אבל למי שגר רחוק מהמרכז וטרוד ביום יום שלו לצאת להופעה במרכז זה סיפור. – הזדמנות כזו קרובה, זולה וכייפית במיוחד להעשיר את הספקטרום התרבותי היא משהו סופר חשוב. זו הסיבה העיקרית שנכנסתי בכלל לסיפור הזה מלכתחילה.

    עוד על האג'נדה ועל מה שחושבים המפיקים (או מה שהם חשבו לפני האירוע):
    http://www.bimcom.co.il/Content.aspx?id=226
    וגם:
    http://www.tmoshavim.org.il/FileServer/05dfdcd986cfc8b75d46ac9983eb40b4.pdf

  • 25
    נטע says:

    טוב, אני מרים את הכפפה שהשליכו הכותבים האחרונים:
    אני אחד מיוזמי וממארגני הפסטיבל (קבוצה של צעירים מהאיזור).

    בגדול, אנחנו מעוניינים ליצור אג'נדה תרבותית חדשה וחדשנית באיזור בו אנו חיים, מטרותיו הכתובות של הפסטיבל היו
    א. הבאת אמנות עכשווית לאיזור שלנו
    ב. מתן הזדמנות לאמנים צעירים, מהארץ ומהאיזור בפרט (דוגמת "החלטורה", ולדעתי- בצדק)
    ג. ליצור אירוע קהילתי חיובי.
    לכן החלטנו להפיק פסטיבל המשלב בין מספר אמנויות: מוסיקה, מחול ואמנות פלסטית, ומשלב גם בין אמנים מוכרים, אמנים צעירים ואמנים מהאיזור.

    את הפסטיבל, ואולי גם אירועים נוספים שישרתו את המטרות האלו, אנחנו בונים לשנים, זאת הייתה השנה הראשונה…
    כמו שחסר קהל שאינו מהאיזור (ואני מקווה ומאמין שבשנה הבאה יגיעו יותר), חסר גם קהל מהאיזור.
    יואל, "שותפי לדרך", כתב בצדק לדעתי שהאופי המקומי והגלובאלי הולכים במקרה הזה ביחד ומועילים אחד לשני.
    בעיני רוחי הפסטיבל צריך להיות בעוד כמה שנים כמו פיאסטה בספרד- שייכת לכפר/ איזור/ עיר מסויימים, ואולי לכן מושכת מבקרים מחוץ לאיזור.

    סיימנו שנה אחת, עכשיו ננוח מעט- ומחכה לנו המון עבודה.
    מקווים לראות אתכם אצלנו בשנים הבאות!

    נטע שפירא, עין השופט.

  • 26
    חמוטל says:

    נדב, אני מסכימה עם רוב הדברים שכתבת. שכחת לציין את עניין השירותים, שהיו מאוד רחוקים (אם כי לא היו בהם תורים מטורפים כמו באינדינגב…)
    ונקודה חיובית שלא ציינת היא שהפעם, בניגוד לאינדינגב, המשטרה לא עצרה את ההופעות בשעה מסוימת (אני הלכתי לישון בסביבות 4 בבוקר אור ליום שישי כש- TREE עדיין היו על הבמה), כך שזו מבחינתי נקודה מאוד חיובית!

    עוד לחיוב יאמר שהליין-אפ היה מרווח ולמרות שהיה איחור בלו"ז, לא היה לחץ מטורף מצד המארגנים לזרז את המופיעים להתקפל מהבמה (לפחות אני לא הרגשתי או ראיתי לחץ כזה).

    אגב, לא יודעת עד כמה נכחת בהופעה של להקת חלטורה, אבל אני דווקא ראיתי הרבה התלהבות מהקהל.

    אם כבר חלק מהמארגנים קוראים כאן את התגובות, שתי נקודות למחשבה לשנה הבאה:
    א. אולי כדאי להעביר את הפסטיבל לסביבות פסח – גם בגלל מזג האוויר וגם כדי באמת ליצור מרווח בין הפסטיבלים – אולי אתם לא עושים את זה למטרות רווח, אבל בטוח תשמחו ליותר קהל בשנה הבאה, וצמידות הפסטיבלים לא מוסיפה לאף אחד מהם…
    ב. אתם חייבים לעשות משהו עם המדרון הזה!! העליה והירידה כל פעם כדי להגיע לבמה/ללכת לשירותים וכו' – לא סימפטי בכלל.

    בכל מקרה – פסטיבלים כאלה הם תמיד דבר מבורך וכייפי, ומשמח שיש אנשים שעדיין נרתמים לאירגון אירועים כאלה מאהבה.

    אף על פי ולמרות הכל – אני נהניתי. תודה 🙂

  • 27
    לזרבוי says:

    mio, נטע וחברים – תודה ששיתפתם אותנו. מעניין לשמוע איך דברים נראים מבפנים, וברור שמבחוץ קל להעביר ביקורת. אני עדיין מרגיש שבעוד שהמעטפת הייתה נכונה, המילוי שלה לקה בחסר. אבל זה כנראה טבעי לפעם ראשונה – הרי כל ההתחלות קשות. אז זה המקום שוב לפרגן לכולכם ולאחל ששנה הבאה יהיה פסטיבל נהדר.

  • 28
    אורן says:

    תשמע. אז ככה. בקצרה. נאמר זאת כל:
    כמעט כל מה שכתבת היה נכון. אבל אני לא מסכים שאין מקום וקהל לשלושה פסטיבלי אינדי בשנה. מספיק היה שכל האנשים שנשארו בלי כרטיס באינדי נגב הקודם היו באים לפסטיבל והנה, כבר עוד מאתיים, שלוש-מאות אנשים.
    מה שכן: אני מסכים לחלוטין שאחת הבעיות המרכזיות הייתה הפרסום. לא עשיתי סטטיסטיקה רשמית, אבל כנראה שאני הבן אדם היחיד שבא לפסטיבל וגר דרומה מאשקלון, כשלפסטיבלים הקודמים אנשים הגיעו בטרמפים מהגליל אפילו. אם ידידה שלי גרה בעמק יזרעאל ולא שמעה על פסטיבל שמתרחש חצי שעה ממנה- המצב חמור. זאת באמת לא בעיה לעבור עם אוטו בקיבוצי ומושבי ועיירות הצפון ולהדביק כמה מודעות מסכנות.

  • 29
    הופעות מחול says:

    חח..אהבתי את הקטע שהקהל מחא כפיים מבלי להבין יותר מדי במה מדובר. מחול לא חייב להיות שקט. הוא יכול להיות גם קצבי. בנוסף, זה שאנשים לא ידעו איך לאכול את זה, זה רק בגלל שהם לא מכירים.

  • 30
    אני says:

    פרספקטיבה מעניינת לקרוא את זה אחרי כל כך הרבה שנים.
    כמעט כל מה שרשמת כבר קורה.
    קהל לא ממש חסר
    אולי חסרה התמימות שנשמע שהייתה אי שם ב2009
    🙂

גם לך יש מה להגיד? יופי.