סיכומחוצמזה

• יום ו, 29.8.08, 18:43
• |
• הופעות
• |
• 10 תגובות

(בטח שמתם לב שהפוסט על פסטיבל "חוצמזה 2" שהתקיים שבוע שעבר התעכב קצת. חלקכם גם בוודאי קלט שב"תרבות מעריב" של היום יש איזה נדב לזר שכתב ביקורת על "חוצמזה". קומץ מכם בוודאי גם עשה את הקישור בין השניים. אז הנה, באיחור לא בלוגרי בעליל, רשמיי מ"חוצמזה", בגרסה המורחבת של מה שהתפרסם ב"מעריב")

פרנק זאפה כבר אמר שלכתוב על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה, ולכתוב על מוזיקת אינדי תל אביבית בחיק הטבע זה אפילו יותר קשה. אבל אני חייב לכתוב על פסטיבל "חוצמזה 2", שריכז להקות מכל סצינת האינדי האלטרנטיבית (טוב, כמעט) לסופ"ש מגניב אחד, אפילו שאני לא יודע איך להעביר את החוויה למי שלא היה שם. וזה לא קשור דווקא למבחר (שהיה קיצוני) או למיקום (שהיה קוצני), אלא לרוח שליוותה את הפסטיבל, רוח שקשה להסביר במילים: רוח של חופש, יצירה, אומץ, ואחווה, עם מינימום פוזה והרבה חזון. ובסופו של דבר, פסטיבל כל כך גדוש במוזיקה משאיר אחריו רק שברי תמונות, חלקי משפטים, רגעים קטנים ומדהימים עטופים בענן של אווירה. או שאולי זה העשן של הג'וינט מהאוהל הסמוך?

הנה כמה רגעים לדוגמא:

"M.E.S.S." , להקת Pאנק צווחנית (במובן הטוב של המילה. כן, יש כזה), עולה לבמה, וכולם נופלים. ואני לא מתכוון רק לקהל שהיה בהלם, אלא גם לתופים שלא עמדו במכות הקטלניות של גוצי המתופף והתפרקו לאט לאט על הבמה. לאחר שלסאונדמנים נמאס לקפוץ לבמה כל דקה להזיז בחזרה תופים, סטנדים ומיקרופונים סוררים, וכשהם מבינים ששעם רשימת המתופפים הפסיכיים שצפויים לאתגר את התופים האלה זה לא ייגמר בטוב, הם מקבעים את מערכת התופים במקומה באמצעות מיטב הטכנולוגיה של קיבוץ פרוד, הלא היא שני קרשים, מסמרים ופטיש.

"קין והבל 90210", ההרכב הכי צעיר בפסטיבל, עולה מול קהל סקפטי ומפוזר. יונתן הגיטריסט קורא לקהל לבוא: "מה, רק לפורטיס שילמתם?" ואיתמר המתופף מוסיף ביובש מופגן: "אתם לא רואים שאנחנו עושים אינדי? כאילו, אינדי!". האירוניה חולפת לקהל מעל לראש, אבל המוזיקה המטורפת שלהם עושה את שלה, ואנשים מגיעים לראות את השואו הכי רוקנרולי בפסטיבל. "קין והבל" מופיעים מהבטן, ואני מת על זה. אין להם אלוהים, אבל יש להם רצח בעיניים. בשלב מסויים שאול הבסיסט לוקח כמה שלוקים מהבירה שלו, ואז שופך אותה על הראש וזורק את הבקבוק החצי מלא אל ועל הקהל. ואני שם לב שלאנשים סביבי יש הבעה מוזרה, כאילו הם נזכרים במשהו: נזכרים איך הופעת רוק אינדי אמורה להיראות באמת.

"קרוזנשטרן ופרוחוד" , מגובים באקורדיוניסט חדש (בוריס מרצינובסקי, שבין שאר כישוריו המפוקפקים הוא גם היועץ הטכני של הבלוג), עולים וגונבים את ההצגה עם הכליזמר-Pאנק-בלקני-הארדקור-קלאסי-מטאל שלהם. אני עדיין חושב שזו ההופעה הטובה ביותר שהייתה בפסטיבל. נדמה לי שלא רק שרוב הקהל לא שמע אותם או עליהם, הוא גם בשוק מכך שדברים כאלו בכלל קיימים, ועוד נכנסים תחת מטריית האינדי – קלרינט ואקורדיאון שמגובים בבס דומיננטית ותופים פסיכיים זה לא ההרכב הקלאסי של הסצינה. איגור קרוטוגולוב המוח והבסיסט הוא כשרון של פעם בדור, הן ברמת הלחנים, הן ברמת הנגינה וההגשה, והן ברמת ההופעה והשליטה המוחלטת בקהל. וגיא שכטר המתופף גונב את ההצגה ולא בפעם האחרונה לערב. למי שפיספס – הקרוזנשטרנים יופיעו היום (שישי) בפעם האחרונה לפני יציאה לסיבוב הופעות בחו"ל בתמונע.

קוואמי מצטרף ל-"Midnight Peacocks" המצויינים ופוצח במונולוג. עם משפטים מדוייקים כמו "הייתי שם כשאסף אמדורסקי מכר את הגיטרה וקנה סמפלר; הייתי שם כשהוא מכר את הסמפלר וקנה גיטרה" הוא סוקר בשנינות את תולדות הרוק והאינדי הישראלי. אם תל אביביים היו מסוגלים להביע רגש, חלק מהם היו מוחים דמעה.

"קרוסלה" מקרבים את הערב לשיאו, ואני מהרהר בפיצול האישיות של תמר אפק, הגיטריסטית של הלהקה ומפיקת הפסטיבל. כששאול מ"קין והבל" השליך בפראות את בקבוק הבירה שלו אל הקהל, אפשר היה לראות את תמר מרימה את הבקבוק עם הבעה של "אחח, הפרחחים האלה!", ומניחה אותו בצד, כנראה כדי שלא ידרכו עליו או ייפצעו ממנו בטעות. וכשמודים לה על ארגון הפסטיבל ואומרים לה כמה הוא כיפי היא מסמיקה ואומרת תודה בחיוך מבוייש. אך כשהיא עולה לבמה היא משילה ממנה את פרסונת המבוגר האחראי והילדה המתוקה גם יחד, ואז עדיף לא להתקרב אליה. נראה שהיא מסוגלת לרצוח. וגיא שכטר – טוב, כבר כתבתי שהוא גנב הצגות מדופלם. הרגע האהוב עלי ב"קרוסלה" מגיע כשתמר מתעללת במגבר שלה עד שהוא מבקש רחמים, בעוד שגיא עושה מדיטציה. בעמידה על רגל אחת. על כסא קטנטן. ומתנדנד.
"קרוסלה" מופיעים מחר (שבת) באוזן בר, גם הם בהופעה אחרונה לפני סיבוב הופעות אירופאי. הם גם יחגגו את ימי ההולדת שלהם, כך שבכלל צפוי להיות שמח.

ואיך אפשר בלי פורטיס ? "תודה שבחרתם בי!", הוא אומר לקהל כשהוא עולה, מודע לחלוטין לכך שנוכחותו בפסטיבל אינה מובנת מאליה, ושזה לא לגמרי ברור איך אחד מעמודי התווך של המיינסטרים הישראלי נתפס גם בתור הסנדק של סצינת האינדי. אבל הוא מצדיק את התואר שלו כשהוא אומר כבר בפתיחה: "איזה כיף להופיע בפסטיבל בלי לוגואים!". וכשהוא מתחיל לשיר, כל אמני השוליים המחוספסים והקשוחים שהופיעו לאורך היום חוזרים בשניה להיות ילדים, והופכים למעריצים נרגשים ללא שמץ ציניות. אפילו סופרמן נצפה בקהל, וניכר שהוא נהנה, בעיקר כשגוצי, המתופף של "M.E.S.S.", ניסה בחוסר הצלחה לגרום לפורטיס לעשות סטייג'דייבינג.

אחרי ההופעה סופרמן נשאר בסביבה בזמן שאורי צור, שותפה של תמר לחזון ולהפקה, נואם נאום מליצי על נצחון הפסטיבל כנגד תרבות המיינסטרים והממסד. רבים עיקמו את האף, אבל לי הוא דווקא העלה חיוך על הפנים. אני אוהב אנשים שמעזים לחלום.

בלילה התחיל פסטיבל בתוך פסטיבל, עם ג'אם סשנים קטנים פה ושם, ואפילו אוהל מחושמל אחד שהפך עד מהרה לבמה פתוחה דיי מוצלחת. חבורה של זרים יושבים ב-3 בבוקר מול אוהל עם מנורה, מגבר ומיקרופון, ומקשיבים בשקט לאנשים עם גיטרות. היה מקסים. אפילו דורון, סולן "הדוגמניות", הפתיע אותי שם עם שני שירים חדשים.

היום שלמחרת נפתח עם "רגאייסטאן" , ונראה שהיה קונצנזוס שרגאיי על הבוקר זו יציאה גאונית. חבל רק שזה טיפה מאוחר מידי – כשישנים בחיק הטבע מתעוררים עם השמש, דבר שההפקה התל אביבית שלא יודעת אור שמש מהו אולי לא לקחה בחשבון.

הבנות המופרעות של "Strawberry Jam" תופסות את הקהל לא מוכן עם האנרגיות שלהן, בייחוד כשהדס המתופפת מתחלפת עם מיוריאל הסולנית: מי שחשב שהיא אנרגטית על התופים צריך לראות אותה כפרונטמנית. ראיתי חולי פרקינסון ברכבת הרים שזזו פחות. ומי שנשאר עד סוף הפסטיבל חי לספר על איסר טננבאום, שהגיע לתופף עם שי נובלמן אך מצא את עצמו במפתיע מתופף גם עם עמיר לב , ועל חברי "לא דובים" הזורקים דיסקים שלהם לקהל שנגנב על הFאנק המזרחי שלהם.

דווקא בתור מי שאוהב מאוד את האווירה המפוייחת והאורבנית של סצינת המוזיקה התל אביבית, על הניכור וההתנשאות שיש בה לפעמים, אני חייב להודות שהיציאה לצפון ולטבע הביאה למוזיקה משהו חדש ומרענן, שהיה חסר בה. היה כיף לראות את כל האמנים האלה נהנים מהמוזיקה של עצמם ואת הקהל הרב (כ-1500 איש) מתמסר להם בכזו קלות, ובלי ביקורת וציניות.

אבל הציניות בכל זאת התגנבה בדלת האחורית, בחסותה של משטרת ישראל: בשבילה מפגש של אלפי חובבי מוזיקה בפסטיבל אנטי מסחרי הוא לא עניין תרבותי ואפילו לא קטע פוליטי, אלא פשוט הזדמנות למלא את מכסת מעצרי הסמים. הם עשו כל שביכולתם כדי לפזר את העשן של הג'וינט מהפיסקה הראשונה, ולהרוס להרבה אנשים אירוע מאוד כיפי שלא איים לפגוע באף אחד. אבל אפילו כשהעשן התפזר מעט, הקסם של פסטיבל "חוצמזה" נשאר.

תגיות: m.e.s.s., Midnight Peacocks, strawberry jam, אורי צור, אינדי, איסר טננבאום, בוריס מרצינובסקי, גוצי, גיא שכטר, חוצמזה, לא דובים, משטרה, סופרמן, סמים, עמיר לב, פסטיבל, קואמי, קין והבל 90210, קרוזנשטרן ופרוחוד, קרוסלה, רגאייסטאן, רמי פורטיס, שי נובלמן, תופים, תמר אפק, תרבות מעריב

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• פסטיבל חוצמזה 2 – סדר ההופעות - והנה, כמובטח, בפרסום ראשון (!), לוח הזמנים של פסטיבל חוצמזה 2 שכולם כל כך ציפו לו. לכל מי ששאל, הפרס...
• ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
• המלצות 4.7.08 - אחרי שניסינו לתפוס יותר מידי הופעות בערב אחד ובתכל'ס לא הצלחנו להנות באמת מכלום, מגיע לנו שבוע חופש,...
• בין השורות 24.8.08 - וואו, חוצמזה היה מדהים. פוסט מלא יותר בהמשך. גם ארטישוק היה מצויין, אבל מאחר ו"הדוגמניות" השתתפו באי...
• סצינה קטנה ואנשים בה מעט - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.4.09) "Earsay", לייבל המוזיקה העצמאי של האוזן השלישית, חגג עשור לקיומו...