זה מה שכתבתי על ‘תרבות מעריב’:
למה הפסקתי לכתוב במעריב
לפני כשנה התגלגלה אלי הצעה להתמנות למבקר ההופעות של תרבות מעריב. זה היה מרגש – בשנות התשעים גדלתי על המוסף הזה, ורבים מכותביו הותירו בי את חותמם. נעניתי מיד. התאים לי לככב בסיפור סינדרלה על הבלוגר שהפך לעיתונאי, זו הייתה הזדמנות נהדרת מבחינתי להחדיר סוס טרויאני למערכת: אני אכתוב בכיף על עברי לידר, איה כורם, עמיר […]
יש המשך...תגיות: ביקורת, יואב קוטנר, כתיבה, משהו אישי, שי להב, תרבות מעריב
מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09) המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזיקאים שלפני שנתיים התחננו לקהל מוחתמים בחברות הגדולות, ואפילו בערוץ 24 הפופוליסטי נינט חולקת פרסים עם אטליז, מלהקות הדגל של האינדי הישראלי. אי אפשר להתייחס לרנסנס שמתרחש בשוליים מבלי להזכיר את פסטיבל אינדינגב, שהתקיים זו השנה השלישית. זהו פסטיבל שחוגג את השוליים: […]
יש המשך...תגיות: the walking man, אינגה דינגו, אינדי, אינדינגב, גלעד כהנא, האחים רמירז, יהוא ירון, מיינסטרים, נדב אזולאי, פסטיבל, רות דולורס וייס, שוליים, תעני אסתר, תרבות מעריב
סימנים של חלטורה
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09) האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ 15 שנה, כמעט ולא ניכרים בו סימנים של התיישנות. אבל לעומת זאת, בהופעת המחווה לאלבום, שפתחה את פסטיבל "הלם כרך", ניכרו לא מעט סימנים מדאיגים, שחולשה הוא הזניח שבהם. העוול שהמופע עשה לאלבום של סחרוף מחוויר רק אל מול עוול אחר לא […]
יש המשך...תגיות: Tree, אינדי, אנטיביוטיקה, אסף ארליך, ברי סחרוף, ברק גביזון, גבע אלון, הלם כרך, יותם בן חורין, ירונה כספי, מופע מחווה, מיינסטרים, סימנים של חולשה, עינב ג'קסון כהן, רונה קינן, רם אוריון, שוליים, שילה פרבר, תרבות מעריב
השתלטות מצויינת
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 25.9.09) מהרגע הראשון ברור שמדובר באירוע גדול: שתי מערכות תופים על הבמה, שני מסכי וידאו בצידיה, מאות אנשים בקהל. על ההתחלה כבר יש סולו גיטרה ארוך וכוחני, מהסוג ששומרים לסוף ההופעה. מיד לאחריו כבר מציגים בהתלהבות את הנגנים, כאילו אנחנו בהדרן ולא בשיר השני. אין פה חימום מנועים, אין פה האצה […]
יש המשך...תגיות: גיא מזיג, גיא מר, הדג נחש, הדורבנים, הקרטל, יונתן גלילה, יקיר בן טוב, מרסדס בנד, משה אסרף, שאנן סטריט, תרבות מעריב
משולש קהה זווית
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 4.9.09) ההופעה המשותפת של שלומי שבן, קרן אן ואבישי כהן היא מההופעות האלו שבהן הכל ממש נהדר, אבל בכל זאת משהו מפריע.
יש המשך...תגיות: אבישי כהן, קרן אן, שלומי שבן, תרבות מעריב
רשימות לא מרשימות (2)
אז שוב התפרסמה באחד העיתונים רשימת "הלהקות המבטיחות", שמציגה בפני הקוראים כמה להקות חדשות שצריך להכיר. כתבות כאלה צצות מידי פעם, בדרך כלל כשנוצר השילוב המופלא בין "צריך למלא כמה עמודים" לבין "בואו נקדם את היצירה המקומית" (בפעם הקודמת זה היה בתרבות מעריב שם גם אני כותב, הפעם מדובר במערכת TimeOut ). כמו תמיד זה משמח […]
יש המשך...תגיות: TimeOut, אינדי, שוליים, תרבות מעריב
נערת הגבעות
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 28.8.09) אתם אולי עוד לא מכירים את מיכל גבע, אבל זה לא צריך להדאיג אתכם. עניין של שנה-שנתיים. גבע משתייכת לדור הבא של בוגרות רימון, שהביטוי "הולך ופוחת הדור" פשוט לא תופס לגביו – אלו בוגרות רימון מסוג חדש, מעודכנות, מאתגרות, בעלות סגנון אישי. הדבר היחיד שמשותף להן ולחבורת השעתוקים של […]
יש המשך...תגיות: בוגרי רימון, גיל לואיס, מיכל גבע, עינב ג'קסון כהן, תרבות מעריב
צינית אני מדברת אליך
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 21.8.09) דפנה והעוגיות היא להקה שקשה לקטלג. בשוליים התל אביביים היא שם דבר. מחוץ לתל אביב היא כמעט שום דבר. מה מייצג אותה באמת? האלבום העצמאי מ-2006 שלא נחל הצלחה, או ההופעות המפוצצות וההייפ שנשאר גם כשהלהקה נעלמת לתקופות ארוכות? אלו עוגיות עם אגוזים קשים לפיצוח, והן כוללות עוד מרכיבים, עם […]
יש המשך...תגיות: דפנה והעוגיות, דפנה קינן, רם אוריון, תמר זיו, תרבות מעריב
המלחמה על השלום
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.7.09) יענקל'ה רוטבליט יורה לכל הכיוונים כמו צלף עם תואר בקופירייטינג. הוא שואל בשם האל "האם הוצאתי אתכם ממצרים כדי שתסחרו בעבדים?", בז לדתיים ש"מעבירים כרטיס בתפילומט", וחושף את הדפוס הטראגי של החברה הישראלית – "כל הלילה בוכים איפה טעינו, ובבוקר חוזרים על הטעות". וכל זה רק בשיר הפתיחה. יש לו […]
יש המשך...תגיות: בועז ריינשרייבר, גדי רונן, יענקל'ה רוטבליט, פוליטיקה, תרבות מעריב
מקום לדאגה, מקום לתקווה
יום א, 19.7.09, 16:00 - |
הופעות- |
אין תגובות
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 17.7.09) איזו דרך נהדרת לפתוח הופעה: ריקי גל רק מתחילה לשיר "בקצה השמיים", ומיד רותמת את הקהל בבטחון מופגן להשלים בעצמו את שאר המילים של "מקום לדאגה". המושג "הופעה" מתגלה כאן במשמעותו העמוקה יותר, שאינה קשורה רק למוזיקה: לא תמיד צריך ממש לשמוע את השיר כדי להתרגש ממנו. לפעמים מספיק לספוג […]
יש המשך...תגיות: אלדד ציטרין, ריקי גל, תרבות מעריב
