המלחמה על השלום
יום א, 26.7.09, 8:18 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.7.09)
יענקל'ה רוטבליט יורה לכל הכיוונים כמו צלף עם תואר בקופירייטינג. הוא שואל בשם האל "האם הוצאתי אתכם ממצרים כדי שתסחרו בעבדים?", בז לדתיים ש"מעבירים כרטיס בתפילומט", וחושף את הדפוס הטראגי של החברה הישראלית – "כל הלילה בוכים איפה טעינו, ובבוקר חוזרים על הטעות". וכל זה רק בשיר הפתיחה. יש לו רגל אחת, אבל הוא בועט – בשילוב של שנינות, חוכמה, אומץ והרבה אנושיות, רוטבליט בא כדי להילחם על השלום.
הוא לא מוזיקאי, רוטבליט, ולא מנסה להתחזות לאחד. בועז ריינשרייבר על גיטרה אקוסטית וגדי רונן על פסנתר מספקים לו מעטפת צנועה ובלוזית, שעל גביה הוא ספק-שר-ספק-מדקלם. הוא לא תמיד בקצב, אך זה לא גורע דבר. הטקסטים פה הם העיקר, ורוטבליט מגיש אותם ברגש ובהטעמה מדוייקת. פיו מפיק מרגליות, כל משפט יותר מעורר ומתסיס מקודמו. ממש "הפקת ענק של לקחים", כדבריו. הוא משלב מעט משיריו הישנים, אך לא מעמיד פנים שהם מעניינים אותו. יש לו דברים חדשים לומר.
הוא יוצא נגד הכיבוש; הוא נכנס חזיתית בהתנתקות; כשהוא שר "איזה חורבן נשאיר פה לתפארת", לרגע לא ברור על איזו מבין שתי הטראומות הוא מדבר. מצפונו הוא מצפן מכוייל היטב שלא מתיישר ימינה או שמאלה, ולא מוכן לאבד את הצפון (אלא אם זה כרוך בהסכם עם סוריה). הוא מלהטט במילים: בשיר על רומן עם צעירה ערביה הוא שר "היא בת פליטים ואני משארית הפליטה" ומותח קו בינו לבינה, ביננו לבינם. בשיר אחר הוא מספר ש"הרצל גילח את הזקן, הוא לא מוכר עוד חזון – יש לו מעט לשימוש עצמי בלבד", ומקביל את החזון הציוני להזיית סמים היפית קולקטיבית שעבר זמנה.
במת האוזןבר מארחת אינספור יוצרים, אבל נדמה שרק חטיארים מהדור של רוטבליט מעזים להגיד מעליה אמיתות כה בוטות. הנבואה ניתנה לשוטים, והאמת נשמרת כנראה רק למבוגרים. אלא שגם הקהל במקום, רובו ידע מלחמות עוד הרבה לפני שהתחלנו למספר אותן, והאמיתות האלו כבר לא יהפכו את עולמו. הוא כבר לא יצא לכיכר למחות, אלא רק יהנהן בהשלמה. אבל הרוח של רוטבליט צריכה לטלטל ספינות צעירות במשוטן, ולא לנשוב קלות לצד ספינות פאר שכבר עגנו על החוף. ההופעה הזו, הופכת קרביים וכיפית כאחד, היא הופעת חובה לצעירים דווקא. מול קהל מבוגר, זהו טקס אשכבה עצוב לארץ ישראל הישנה והטובה. מול קהל צעיר, ההופעה מעוררת ההשראה הזו עשויה אולי להביא ימים טובים יותר.
יענקל'ה רוטבליט באוזןבר, 18.7.09
תגיות: בועז ריינשרייבר, גדי רונן, יענקל'ה רוטבליט, פוליטיקה, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- בין השורות 29.4.09 - פיצ'רים חדשים בבלוג ספיישלים של 106FM הירושלמי והתל אביבי לכבוד יום העצמאות האזנה חופשית לכל אלבומי...
- הולך בתל אביב - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 1.5.09) אריאל זילבר בתל אביב. הכותרת הזו לבדה אוצרת בתוכה כמות מתח שמתחרה...
- הרוגטקה תנגן? - "מה יש בו בשֵם? לאשר שושן נקרא ריחו ינעים גם אם אחר הוא שמו!" -- מתוך "רומיאו ויוליה" של שייקספיר פר...
- בלי דוגמנות – אין אזרחות (אבל יש כרטיסים חינם!) - הבלוג וה:אוזןבר: מחלקים לכם כרטיסים חינם! יום אחד בלבד לאחר הבחירות, [הדוגמניות] מגיעות לאוזןבר לחגו...
- חרם חרם תרדוף - (פורסם במקור ב-TimeOut תל אביב, 19.8.10) הנה זה קורה שוב: מוזיקאי בעל שם קובע הופעה, כולם קונים כרטי...
נשמע כמו משהו שאני חייב לראות, תודה על הביקורת.
ואגב, אני לא רוצה להיות קרציה, אבל אם אני לא טועה, הכיתוב על הכפתור למטה צריך להיות "יאללה, פרסם!" כי פרסם היא צורת ציווי, ותפרסם היא צורת עתיד.
😉
כל אחד חייב לראות את זה!
אחלה ביקורת
אחלה ביקורת, והאמת שגם לי היא עשתה חשק לראות הופעה של רוטבליט. אוהב מילים.
מאוד נהנתי לקרוא. לגמרי עשית לי חשק ללכת להופעה וזה ייקרה בקרוב. אולי אני אפילו אגרור איתי את הבן שלו הידוע בכינויו – "הבנשל". המשפוחה הזאת העשירה את חיי המילוליים עד אין קץ. אלף הערכה! (אלף זה מלאנתלפים שזה המון).