צינית אני מדברת אליך

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 21.8.09)

דפנה והעוגיות היא להקה שקשה לקטלג. בשוליים התל אביביים היא שם דבר. מחוץ לתל אביב היא כמעט שום דבר. מה מייצג אותה באמת? האלבום העצמאי מ-2006 שלא נחל הצלחה, או ההופעות המפוצצות וההייפ שנשאר גם כשהלהקה נעלמת לתקופות ארוכות? אלו עוגיות עם אגוזים קשים לפיצוח, והן כוללות עוד מרכיבים, עם עדיפות לכאלו שיובאו מצרפת. השאנסון-אנד-רול שלהם מחייך בנימוס לעבר מסורת המיוזיק-הול והג'אז של פריז, אבל לא שוכח לקרוץ לפולקה-רוק התל אביבי, מכוורת ועד לבילויים. לדפנה קינן, הסולנית וכותבת השירים, יש נוכחות חזקה וקול ייחודי אה-לה אדית פיאף, והשילוב של העוגיות בין כמה גיטרות לסקסופון דומיננטי (תמר זיו, שזו היתה הופעת הפרידה ממנה) יוצר עיבודים עמוסים ודחוסים, לפעמים דחוסים מידי. אבל העושר הזה עושה טוב על הלב.

הטקסטים קצת פחות מגוונים. כמו פיאף בשעתה, נדמה שגם קינן אינה מתחרטת על דבר: לא על חולשתה לגברים ("כי אני נערה ואני מבינה \ שלאכול סרטים זה להיות אישה"), לא על כשלונותיה עם, נו, גברים ("תודה רבה, על לא דבר") ובטח שלא על הטעם שלה ב… כן, שוב גברים ("יש לי חבר ערבי… \ הוא לא חושב כלל על מין \ רק עלי ועל שחרור פלסטין"). אין בעולם עוד דברים חוץ מגברים? 3-4 עוגיות זה טעים, אך 20 עוגיות עושות כאב בטן.

ההופעה שופעת בציניות מודעת לעצמה. קינן לא משאירה מקום לרגש, ואולי זה לטובה – היא בשיאה כשהיא צינית. כשהיא מנסה צבעים אחרים, למשל בשיר החדש והשקט "מסכנה", זה אומנם מרענן, אבל לא באמת עובד.  את ההסבר היא מסגירה במילים של שיר אחר בהופעה:  "מסתכלת בכנות \ ישר אני משקרת". היא פשוט לא מסתדרת עם כנות ישירה ונקייה מרוע. לעומת זאת, כשהיא באלמנט שלה, היא מעולה: "אני ילדה עם אנרגיה פוטנציאלית \ עם מיניות לא ברורה ותשדורת בנאלית", היא מאבחנת בחוסר רחמים, ויחד עם המוזיקה השמחה ומשולחת הרסן מתקבל ממתק אמיתי.

רם אוריון ("נושאי המגבעת"), שהפיק את אלבום הבכורה של העוגיות, מצטרף לכמה שירים. הנוכחות שלו מווסתת מעט את העומס והציניות – השירים שלו לא יומרניים כשל העוגיות, ובערב כה גדוש הם כמו אוויר לנשימה. "קרוע", עם סולו הגיטרה הקורע של אוריון, מתבלט לטובה, אבל השיא מגיע בהדרן, כשהוא שר במקום דפנה את "דפנה פיק", הדבר הכי קרוב ללהיט שהיה לעוגיות. בפיו השורה "אני הרבה יותר אישה ממה שנראה" מקבלת משמעות חדשה.

רגע לפני האלבום השני, שעל סמך ההופעה לא יהיה שונה בהרבה מקודמו, קשה לומר האם הפעם העוגיות כן יצליחו. אבל בטוח שלפחות בתל אביב העוגיות האלו ימשיכו להיחטף מהמדפים.

דפנה והעוגיות בלבונטין 7, 14.8.09

תגיות: , , , ,

...ובאותו עניין:

  • בין השורות 17.8.09 - אסף אבידן הוחתם בסוני. מה שקראתם פסטיבל המוזיקה של היינקן מתקרב, הריר מתחיל לטפטף בום פם משנים הרכב...
  • סימנים של חלטורה - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09) האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ ...
  • בין השורות 3.11.08 - והפעם מקבץ ארוך במיוחד - אני חי ב-Delay. מצטער. הנה הרבה ידיעות שהיו צריכות לעלות כבר לפני שבוע, אבל...
  • כרטיסים חינם ל-Labrador Labratories - לפני שנה כתבתי כאן על מוזיקאי מסן פרנסיסקו שפועל תחת השם [labrador laboratories], או לברה בקיצור. ת...
  • כרטיסים חינם לערב המחווה לקרדיאקס - מה משותף לתום יורק, מייק פאטון ו[רם אוריון]? כולם הושפעו מלהקה בריטית עלומה בשם Cardiacs. לא הרבה אנ...



יש כבר 8 תגובות, יא אללה:

  • 1
    דנסקי says:

    לזרבוי, יכול להיות ששכחת שירים מרגשים וכנים ביותר מהאלבום הראשון? למשל "מסך" ו"מליון", שאין בהם שמץ של ציניות, והם גם ממש לא על גברים..

  • 2
    פינקו אותי22 says:

    מה נותן לך להחליט מה הגבולות הגיאוגרפיים של להקה ולהחליט שהסולנית רק צינית לידיעתך הציניות אכלה את החתול ולראייה:
    השירים:
    "מסך"
    "מליון"
    והם לא עוסקים בגברים בכלל כמו שטענ תתקשיב לאלבום הראשון
    !

  • 3
    fireshine says:

    יש לי הרגשה ששתי התגובות הראשונות הגיעו היישר מפורום העוגיות בתפוז, אבל אולי אני טועה.
    ולנושא: יוצרים רבים מתעסקים חזור ועסוק בסוגית האהבה, פרידה וקשיי קשר. באופן אישי, זה לא מפריע לי כל עוד השירים מרגשים, כנים וטובים. אבל דווקא במקרה של דפנה והעוגיות קשה מאוד לטעון בדיוק את מה שכתבת: שהם מתעסקים באותם נושאים כל הזמן. למעשה, הטקסטים של הלהקה הם דווקא מהמגוונים. סריקה חטופה של שירי האלבום הראשון מעלה תמות החל מאהבה נכזבת, דרך התבגרות, חקירה עצמית, חריגות, ועד לזהות עצמית.
    אממ, כן. יש עוד דברים בעולם של דפנה קינן מגברים; למשל, נשים. מוזר שהתעלמת מהסאב-טקסט המאוד גלוי (עד כדי כך שהוא בעצם היפרטקסט), שהשורה שציטטת – "מיניות לא ברורה" רק מחזקת. כך, למשל, בשיר "איזה גבר" המפורש.
    אבל באמת, הרבה השירים כלל אינם על קשרים רומנטיים, להט"בים או סטרייטיים. "חבר ערבי" הוא יותר פרודיה על טלי פחימה (סימוכין: http://www.mima.co.il/fact_page.php?song_id=616) מאשר על "גברים", במובן הכללי והמתוסבך שהשתמע מדבריך. "קובי" מדבר על בחור מבולבל כלשהו, לא על בן זוגה של דפנה. והעיקר: הרבה מן השירים כתובים בהומור מוחצן, כך שלא ניתן לטעות ולקחת אותם ברצינות יתר.
    בנוגע להיות ההופעה שלהם אחד מחטיפי האנרגיה הכיפיים בעיר – צדקת.

  • 4
    candy says:

    ואוו..זו ביקורת שממש חוטאת בעיני לכוונת המשורר, או לפחות לפרשנות שלי את כוונת המשורר.
    אני לא חושבת שמדובר בעומס,אני חושבת שמדובר בפאן טהור, ודווקא בגלל "עומס הלחנים" שמתנגשות התנגשות חזיתית עם המילים – הביקורתיות, הציניות, וגם אלה שבין השורות- זה מה שהופך את הכל לעוגיה טעימה.
    and the more the marrier

  • 5
    לזרבוי says:

    דנסקי ושות' – לא שכחתי את השירים האלו, הם פשוט היו היוצאים מן הכלל שהעידו על הכלל (במקרה של "מסך") או שהם לא שיכנעו (כמו "מיליון"). כשאתה מוגבל ל-350 מילה קשה לפרוט את דעתך לניואנסים כאלו.
    ועוד משהו על "מסך" – אני טוען שהוא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל ולא תחילה של מגמה משמעותית, מאחר וזה השיר היחיד שלא נכתב ע"י דפנה, אלא ע"י אביה, רפי קינן. לדעתי זה הטקסט הכי טוב ומקורי של העוגיות, אלא שכל עוד מר קינן לא כותב לעוגיות באופן קבוע, אין לי אלא לפטור אותו כהבלחה מצויינת אך לא מייצגת.

    fireshine – הסימוכין שהבאת לא תומכים בדיוק בטענה ההפוכה? כפי שהבנות עצמן אומרות, זה לא עניין פוליטי (קרי, לא פארודיה על טלי פחימה), אלא עוד שיר על מערכת יחסים (ובמילותיה של הגברת שוורץ, "זה בסך-הכל שיר שמדבר על בחורה שיש לה חבר ערבי").

    אגב, השבוע הייתי בהופעה של מיכל גבע (ביקורת תעלה שבוע הבא), שכל השירים שלה הם גם שירי בינו-לבינה. אבל דווקא אצלה זה ממש לא הפריע לי, בניגוד להופעה של העוגיות. מוזר איך שהמוח עובד, לא?
    אני מנחש שזה קשור לקונטקסט. אני משתדל לשפוט כל הופעה לגופה. מדפנה וחבריה, עם ראש כל כך יצירתי אני מצפה שנושאי הכתיבה יפגינו מקוריות גדולה יותר. אצל גבע (שנתנה יופי של הופעה, שלא יובן לא נכון), האריזה תאמה את התוכן.

  • 6
    fireshine says:

    נדב, הכוונה שלי בסימוכין היתה להראות שיש לשיר הזה הקשר פוליטי מפני שכך הוא מתפרש באזני רוב המאזינים, ושהשיר מספר על בחורה בדיונית שאינה דפנה, כדי לתאר את המצב הכמעט אבסורדי של הקשר הבין-לאומי. דנג'ה ודפנה סיפרו באחת ההופעות שהשיר אכן מבוסס על טלי פחימה, אבל בהקשר של החבר הערבי (שכביכול היה לה) ולא בהקשר פוליטי. בכל מקרה, השיר לא מדבר על בעיות קשר ויחסים עם גברים במובן שאתה טענת.
    ואני מסכימה עם candy – השירים שלהם הם פאן, לא דרמה.

  • 7
    פינקו אותי22 says:

    לזרבוי, אני קצת מופתע שאכפת לך כל כך מה היוצר אומר על היצירה שלו. בימינו אנו זה לא אומר כלום כמעט. אחרת הוא לא היה יוצר, אלא כותב ספר הסברים.

  • 8
    דיגי דוב says:

    לשאלתך …

    לא, הם לא יצליחו מחוץ לתל אביב.
    מה קורה בתוך תל אביב, אני לא יודע.

גם לך יש מה להגיד? יופי.