יש כבר 8 תגובות, יא אללה:

• 1
  הדאון says:

  31.8.09 בשעה 10:15

  אם כתוב שהם נשמעים כמו להקה/סגנון שאני כבר מכיר ואוהב. לחילופין, אם התיאור שלהם ממש מעורר תיאבון (נדיר מאד).
• 2
  אודי רז says:

  31.8.09 בשעה 10:52

  גם בתור קורא וגם בתור משתתף בכתבה של מעריב הרגשתי שהפורמט מבזבז את ההזדמנות לנסות להגיד משהו משמעותי לטובת משהו שבמקרה הטוב מעיד על ההווי של הלהקות אבל בטח לא על התוכן.
  הרבה יותר קשה לכתוב באמת על הלהקות, לנסות לומר משהו על המוזיקה, הטקסטים, אופי ההופעה שלהן, אבל יש לקורא הרבה יותר מה להרוויח מכתבה כזאת.
  לא רק תיאור של המוזיקה גורם לי להתעניין בהרכב, לפעמים זה בכלל מידע אנקדוטלי מסקרן. נגיד "התחלנו במקור כלהקת פאנק והפכנו ללהקת היפ הופ", או "כשאנחנו כותבים שירים חדשים אנחנו נסגרים יומיים באולפן עם אוכל ושתייה ומכבים פלאפונים" ואפילו "האלבום החדש שלה מוקדש לאביה ומספר את סיפור חייו".
• 3
  רונה says:

  31.8.09 בשעה 11:16

  הי לירן. אני חייבת להגיד שבזמנו הטור של גל אוחובסקי במעריב היה השער שלי לפופ אינטליגנטי ושאר המוזיקה הגיעה מחברים אבל היום רק בלוגים של חברים (כאלה שלא חברים) לדוגמא: http://thetracksoftheday.blogspot.com/
  שלשם חברים מעלים מוזיקה מעניינת ולא בהכרח חדשה
  את אסף אבידן שמעתי פעם ראשונה אצל פופ-טארט
• 4
  קלרדומה says:

  31.8.09 בשעה 12:32

  הדרך הכי נוחה בשבילי להגיע למוסיקה חדשה היא ישירות דרך האינטרנט, נגיד בלוג כלשהו או הקלדה אקראית בגוגל בסגנון – my favorite music ואז אפשר ישר לקפוץ ליוטיוב או מייספייס, להקשיב ואם אהבתי – להוריד. זה נוח, מהיר ודרך מעולה להגיע למקומות שאחרת בחיים לא הייתי מגיעה אליהם.

  כדי שאני אתעניין בהמלצה כלשהי שנכתבה בעיתון היא צריכה להיכתב באופן הכי אישי וכנה, שהכותב יתאר לי את החוויה שעבר, מה המוסיקה הזאת עשתה לו וכדומה – ואז, לא משנה מה הסגנון המדובר ייתכן וסקרנו אותי מספיק בשביל שאני אגניב הצצה באינטרנט ואבדוק הלאה.

  מבחינה פרקטית, באמת עדיף שיציינו את שם האמןהלהקה בלועזית או שייצרפו קישור כקצה חוט להתחיל ממנו.

  בלוג מוסיקה שאני מאוד אוהבת ומעריכה ושתמיד יוצא לי לחזור אליו, גם בשביל הביקורת וגם בשביל אפשרות ההורדה חינם, הוא High Fidelity Records (כן כן כמו הסרט) http://highfidelityrecords.blogspot.com/

  מומלץ בחום! תהנו.
• 5
  fireshine says:

  31.8.09 בשעה 15:41

  אני: בעיקר סולסיק, last fm, העונג ושות', מורפלקסיס ונועה רווה. http://noastapes.com/
  פחות אנגלית.
  אבל לשאלתך, בעיתון צריכה להיות (חוץ ממה שכולם אמרו) גם המלצה כנה וחמה.
• 6
  אלבום אחד ביום says:

  31.8.09 בשעה 19:54

  סורי על הפרסום העצמי חסר הבושה, אבל אם כבר עסקינן בבלוגים על מוסיקה, בבלוג שלי (שכבר מזמן בגד בשמו) ניתן למצוא ביקורות על אלבומים של להקות עלומות יותר ופחות מהעבר, כולל הורדה ישירה של האלבום. בואו!
• 7
  לזרבוי says:

  1.9.09 בשעה 19:48

  תודה לכולם על השיתוף. אני תוהה האם מישהו מבין העיתונאים שקוראים בבלוג רוצה לתרום משהו לדיון…?
• 8
  גיאחה says:

  5.9.09 בשעה 2:35

  בתור מישהו שקרא במשך כשנה את מגזין Paste וחרש תמיד על הכפולה של "Bands to watch", מה שהכי תפס אותי תמיד הוא "כמו מי הם נשמעים". כמה הקשרים מוזיקליים מוכרים תמיד מעוררים תיאבון. "הם דומים למוריסי, הקיור וטוקסידומון" נותן לך מיד הקשר ומיד תבין אם זה מעורר אצלך תיאבון או מושלך לפח הזבל.