יש כבר 11 תגובות, יא אללה:

• 1
  דוויק says:

  27.1.09 בשעה 9:33

  בגלל זה אני מציע לך לראות את Almost Famous ולהזכר במונולוג המעולה של לסטר בינגס:

  You CANNOT make friends with the rock stars. That's what's important. If you're a rock journalist – first, you will never get paid much. But you will get free records from the record company. And they'll buy you drinks, you'll meet girls, they'll try to fly you places for free, offer you drugs… I know. It sounds great. But they are not your friends. These are people who want you to write sanctimonious stories about the genius of the rock stars, and they will ruin rock and roll and strangle everything we love about it.

  אתה מעורבב יותר מדי וסופר את האנשים. קח את זה בחשבון. בתכל'ס עיתונאי מוזיקה אמיתי לא צריך לספור אף אחד ולעשות את העבודה שלו. למצער רוב הכותבים היום מעורבבים יותר מדי, מנגנים ביותר מדי הרכבים או אחראים יותר מדי על דברים בעולם המוסיקה. עיתונאות מוסיקה, להבדיל מהבלוגוספירה, דורשת ממך מידה של ריחוק. קח מילה ממישהו שכותב כבר כמה שנים טובות ולא פעם הרגיש את הדילמה הזו לוחצת לו על הצוואר (וחכה לשיחות האיומים, זה הכיף האמיתי). לי זה מאוד קשה להפריד בין העולמות
  והפתרון שלי הוא לא לכתוב על אנשים שאני מכיר.
• 2
  צ'ה גוייאבה says:

  27.1.09 בשעה 11:47

  אפשר להבין את הבעסה של מי שלא נכנס לרשימה. במיוחד אלא שמיודדים איתך ויודעים שאתה מעריך את המוזיקה שלהם.

  הנקודה היא שזה לא אשמתך, אז אל תיקח את זה עליך.
  בסופו של יום, עשית מעשה נפלא.
  ולאותם מוזיקאים שלא חדרו לרשימה: תורכם הרי עוד יגיע מתישהו, לפחות כל עוד הלזר כותב שם ואנשים (כמונו) מעריכים את המאמץ שלו להרים את דגל האינדי בבוצות השיממון המוזיקלי.

  תפרגנו, זה לא יכול שלא להשתלם.
• 3
  בחור מזוקן says:

  27.1.09 בשעה 11:52

  קצת תמוה בעיני שהבחור שם בוויינט בחר להתרעם על ההכנסה של להקות כמו לא דובים ופיסוק רחב – מבחינתי שתיהן לחלוטין בסטטוס של מוזיקה בשלה, מעולה ונוקבת, בלי ספק. ואגב, אצל שתיהן זה קודם כל הטקסטים.
• 4
  דרדס פסימי says:

  27.1.09 בשעה 15:15

  לא כולם קוראים מעריב, לפי הסטטיסטיקה – הרוב לא.
  שמישהו יפרסם פה את הפאקינג רשימה שנדע כבר על מה כל הרעש.
• 5
  לזרבוי says:

  27.1.09 בשעה 16:09

  דווייק – תודה על התזכורת. אכן מונולוג מעולה. ואני מסכים איתך – בעוד שבבלוג אני כן מרשה לעצמי לכתוב על מכרים וחברים, כי זה מדיום אישי ואני כותב גם בסגנון אישי ולא מסתיר את קשריי, כשמדובר במעריב אני נוהג אחרת. מעבר לסגנון הכתיבה היותר פורמלי, אני אכן נמנע שם מלכתוב על חברים. לצערם של כמה וכמה חברים שלי, אני סירבתי לכתוב ביקורת על הופעות שלהם במעריבן, כי אני באמת חושב שזה לא לעניין. אם הביקורת תהיה חיובית, אואשם שאני מוטה. ואם היא תהיה שלילית, החברות עלולה להיפגע. בקיצור, לא נוגע בזה.

  מצד שני, כאמור, אחת הסיבות בגללן לקחתי את העבודה במעריב היא הסיכוי להגניב בדלת האחורית משהו מהשוליים. אז אני עושה את זה איפה שאני יכול, עם אמני שוליים שאני לא מכיר אישית (כמו עינב ג'קסון כהן, שהביקורת המפרגנת עליה תעלה כאן מחר כנראה), או בפרוייקטים כמו הפרוייקט הזה, שלא הצריך ממני להעביר שום ביקורת אישית על אף אחד.

  ואני לא לוקח אף אחד מהאמנים ללב. מה שכן תפס אותי לא מוכן היה תגובת "הקהל", כפי שהיא באה לידי ביטוי בפורום ב-Ynet בכל אופן.
• 6
  איש הפלסטיק says:

  27.1.09 בשעה 21:46

  אני חושב שבסך הכל יש כאן בעיה של יחסיות תרבותית והבנה לא נכונה של סגנון. ואני אסביר:
  טוקבק הוא טוקבק. הוא סוג של טקס שמתקיים בטוקבקיסטן בין טוקבקיסטים. כמו כל טקס יש בו קודים התנהגותיים כשהראשון והחשוב שבהם הוא לומר דברי שלילה. טוקבקיסטים מתקדמים גם ישתדלו שלא לפספס הזדמנות להעליב באופן אישי את הכותב, והמומחים גם יזכירו אמהות וקרובי משפחה שלו, או את המיקום האנטומי שבו צריך לשכון הפוסט.
  בדיוק כמו שגרעפס בסוף הארוחה נחשב בתרבויות מסוימות כמחמאה ובאחרות כעלבון, כך דבריו של הטוקבקיסט לא מובנים כהווייתם.
  מחמאות, אגב, הן עלבון קשה בטוקבקיסטן, ונימוק הוא סוג של חיה נכחדת ולכן נדירה.
  אני לא רואה סיבה להתרגש.
  מה שכן, אחד הכותבים ב ynet העלה נקודה נכונה שכל ההרכבים הללו רלוונטים לאיזור חיוג 03.
• 7
  פסטרנק says:

  28.1.09 בשעה 0:31

  נדב
  עשית טוב!
  אתה יודע שאני מחבב אותך?

  (
  אבל איך לעזאזל לא הכללת הרכב שכבר מלא את היכל התרבות פעמיים?
  אני מדבר כמובן על יאנקו פופה.
  🙂
• 8
  קִישוּשָלוֹש says:

  28.1.09 בשעה 1:14

  מצטרף לקריאתו של הדרדס לפרסום הרשימה בבלוג. סרוק את הרשימה ותעלה את התמונה, זה יראה מרשים יותר ולא יתן את הרושם שאתה מוציא אותה לאור מחדש 🙂
• 9
  פרנק says:

  3.2.09 בשעה 12:33

  אני חושב שהגעת למסקנה דומה לזו שהגיע אליה יואב קוטנר. הנה ציטוט מראיון שערך איתו אסף נבו ב-2001:

  "ב'סוף עונת התפוזים' היה לי ברור שאני הולך לא למצוא חן בעיני חלק מהאומנים. בדיעבד, כשהתבררה לי גודל ההשפעה של הסדרה, התחרטתי שעשיתי אותה. היו אומנים שנפגעו מאוד וטענו שהרסתי להם את הקריירה. העניין הוא שלתוך 10 שעות טלוויזיוניות הייתי צריך להכניס את כל הסיפור של הרוק הישראלי, שזה בערך פי אלף. כשאתה עושה משהו בעל היבט היסטורי, זה ברור שאתה צריך לבחור ולקחת החלטות קשות וכואבות. היה צריך לעשות סלקציה מאוד אכזרית והאחראיות הייתה נוראית, כי היה מדובר פה בדיעבד בלחרוץ גורלות."
• 10
  קִישוּשָלוֹש says:

  4.2.09 בשעה 14:05

  כן, הקוטנר הזה, רק נזק הוא גורם למוסיקה בארץ.

  (הסרקזם עבר?)
• 11
  רואים כץת יותר, את העתיד»הבלוגיה על פי שמוליק כץ - מוזיקה ושאר תופינים says:

  13.2.09 בשעה 17:43

  […] שגררה אחריה דיון רחב והתייחסות מצד לזר בפוסט המשך בשם "רשימות לא מרשימות" ודוגמא שניה בדמות הפוסט "שנון במחלוקת" בו מבקר לזר את […]