סצינת השוליים אינה שולית
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.1.09,
כמבוא לפרויקט צילומים של יעל מאירי על מוזיקת השוליים)
קרן פלס אומנם לא צריכה לחשוש למעמדה, אבל לא יזיק לה לקחת את הפז'ו 92 המקרטעת שלה ולרדת לשוליים כדי לבדוק מה חדש. שוליים תרבותיים אומנם היו מאז ומעולם, אבל כל מי שאוזניים בראשו יכול להבחין שמשהו בכל זאת השתנה בשנים האחרונות. מהפכות האינטרנט והאולפן הביתי יצרו אינפלציה של מוזיקאים עצמאיים שמוצאים את הקהל שלהם דרך מייספייס ופייסבוק. גם הקהל השתכלל ולמד להגיע בעצמו אל המוזיקה שמעניינת אותו. וסביב הסצינה המתרחבת הזו צמחו לייבלים קטנים ועצמאיים, מועדונים שחיים על מוזיקה איזוטרית, בלוגים ופורומים באינטרנט בהם מתנהל שיח ער ונוצרת קהילה, והחידוש של התקופה האחרונה – פסטיבלים עצמאיים והומי אדם. המוזיקה אף מחלחלת לתחנות רדיו כמו קול הקמפוס (FM106) ועד לאחרונה גם ל-FM88 (שהחל מהשבוע מנסה להפוך לפארודיה לא מצחיקה על גלגל"צ). ולא מדובר כאן רק על תל אביב – פסטיבל חוצמזה (1500 איש) התקיים בקיבוץ פרוד בצפון, פסטיבל אינדינגב (2500 איש + מאות אנשים ללא כרטיס) במצפה גבולות שבדרום, גם ירושלים ובאר שבע סומנו כחממות למוזיקה משובחת, וכבר יש מי שמדבר על הסצינה המתעוררת של פרדס חנה.
עד לאחרונה הסממן המזוהה ביותר עם סצינת השוליים היה השירה באנגלית, אך בזמן האחרון יותר ויותר אמני שוליים עושים למילים שלהם ברית מילה ויוצרים בעברית. אי אפשר לזלזל במשמעות של השינוי הזה: אם בעבר להקות שוליים כיוונו בעיקר לחו"ל, הרי שעכשיו הסצינה מספיק גדולה וגועשת כדי שלהקות שוליים יזכו להכרה גם בארץ. שאלת השפה פשוט הפכה ללא רלוונטית, בעיקר בזמן שאסף אבידן ועמית ארז מכניסים שירים באנגלית לפלייליסט של גלגל"צ, ולהקות רועשות כמו קין והבל 90210 ואכזבות' בוחרות לשיר דווקא בשפת הקודש. זה לא יכול היה לקרות לפני כמה שנים.
על דבר אחד קשה להתווכח: סצינת השוליים כבר מזמן אינה שולית. בזמן שבמיינסטרים רבים מי ייצג אותנו באירוויזיון, מיטב להקות השוליים יוצאות לסיבובי הופעות חובקי עולם, מרוסיה ועד ארה"ב, מיפן ועד גרמניה. המבקרים עדיין לא יודעים איך לאכול את אסופת הקליפים של יוני בלוך, אבל ב-MTV קליפ האנימציה המושקע וחסר התקדים של אטליז מכה גלים, ואף מתברג לראש רשימת ההורדות של מכשירי הדור השלישי. ובעוד שחברות התקליטים בארץ קורסות ו-NMC בולעת את הד ארצי, הלייבל הקטנטן אנובה בונה אולפן מושקע וחותם על חוזי הפצה בחו"ל והאוזן השלישית בעלי הלייבל Earsay מקימים מועדון הופעות משובח. ואם הגענו ליום שבו גם כלי תקשורת מרכזיים בארץ מקדישים יותר ויותר מקום לשוליים, כנראה שהגבול בין השוליים למרכז מטושטש מאי פעם.
תגיות: 106FM, 88FM, earsay, אטליז, אינדי, אינדינגב, אכזבות', אנגלית, אנובה, אסף אבידן, הסצינה, חוצמזה, מיינסטרים, עברית, עמית ארז, קול הקמפוס, קין והבל 90210, שוליים, שפה, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- 1 מ-5 - כבר כתבתי בפירוט כמה כיף היה באינדינגב. והנה מגיעות עוד ידיעות משמחות באותו נושא. מלייבל האינדי "פית...
- סצינה קטנה ואנשים בה מעט - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.4.09) "Earsay", לייבל המוזיקה העצמאי של האוזן השלישית, חגג עשור לקיומו...
- כולם בחוצמזה, חוצמאנובה - עכשיו כשפסטיבל "חוצמזה" הסתיים, וגם הפסטיבל שסביב הפסטיבל מתחיל לדעוך, אפשר כבר להגיד בקול רם את מה ...
- ולהלן התחזית: הרוק חוזר - כולם היו עסוקים לאחרונה בסיכומי שנה. אבל בגלל שהמוח שלי הוא גבינה שוויצרית ואני בקושי זוכר מה עשיתי ...
- תכלה שנה וסיכומיה - הפוסט הזה היה אמור לעלות לפני שבוע, אני יודע. החגים הארורים האלה. בכל אופן, דרך הבלוג הנפלא כתמיד "ה...
יפה. ועם התמונות של יעל מאירי, עוד יותר יפה 🙂
יפה כתבת חביבי
למה לא? שתתחיל לחשוש, מיינסטרים here we come
Amen to that!
השאלה מה יקרה כשהגבול יפרץ…
מצד אחד כל הכבוד שדחפת ארבעה עמודים על אינדי בעיתון מרכזי
מצד שני באותה מידה היית יכול לכתוב, ויעל לצלם, את הגורים החדשים בגן הזואולוגי. הבעיה היא שבאופן הכללי הקשר בין תרבות למוסף התרבות של מעריב הוא כמו הקשר בין יהדות לדר שטרימר. ובאופן כללי יותר כתיבה בידיעות או מעריב – אפילו מחרתית נוסח נדב לזר (או גדעון לוי, לו כתב בעיתונים הללו) – משרתת את הסטטוס קוו, בבחינת לעג לרש או כיסוי לתחת. לכן, אני משער, זו הייתה כתבת-צילומים (מוצלחים מאוד כשלעצמם).
מצד שלישי חרא של מוזיקה. איפה רות? יהוא? פאניק? רק בניימדרופינג. התמקדם בסצנה מאוד מסויימת, שגם בתוך האינדי קטנה מאוד. את הלהקה היחידה ששוה משהו, פלישת חוטפי הגופות אם אני זוכר נכון, לא הכנסתם.
מצד רביעי אני לא באמת חושב מה שכתבתי בצד השני ובצד הרביעי. זה נראה נכון בזמן ההקלדה.
מה יקרה? נאבד את הנישה שלנו. נתבאס. ניצור מוסיקת שוליים חדשה – כזו שתפריד טוב טוב בינה לבין הזרם המרכזי. ניבדל בכל האמצעים העומדים לרשותנו, כי אחרת לא יהיה על מה להתלונן!
וקצת יותר לעניין – הגבול עדיין לא מטושטש, הוא נמצא בתהליך ארוך של הטשטשות ולא ברור אם ולאן התהליך יוביל. קשה לשים את האצבע על דברים ומכאן שהדוגמאות שהבאת לא רלוונטיות מספיק לטעמי.
כמו שאמרת: הרבה אמני שוליים שרים בעברית, אבל גם הרבה אמנים שרים באנגלית. גם אם יש תהליך של חזרה לעברית בשוליים – בשני העשורים הקודמים הרבה יותר שרו בעברית ועדיין היו בשוליים. קין והבל ואכזבות יכלו לשיר בעברית גם אז. פאנק בעברית, אגב, לא היה חסר לאורך כל שנות ה90, ויעידו על כך מאות הקלטות במגרות של אחותי. לא כל מי שעבר לעברית בתקופה האחרונה נשמע יותר טוב, כשם שלא כל מי שעבר לעברית נעשה יותר פופולרי, כשם שלא כל מי בחר לשיר בעברית או באנגלית חשב מראש בדיוק לאיזה קהל הוא מכוון ומה הסיכויים שלו להיות מושמע כאן או כאן ובאילו תנאים.
אסף אבידן הוא בינתיים דוגמא מאוד יוצאת דופן וגם הוא לא מתקיים מהמוסיקה שלו. הוא גם זכה להרבה יותר השמעות מעמית ארז שציינת בסמוך אליו. הקליפ של אטליז עושה גלים באמ.טי.וי? לא, באמת, אני שואל. שמעתי שמועות כאלו כשרק יצא הקליפ, או בעצם לפני כן, חלקן על גבי הבלוג הזה, אבל מפעם לפעם כשאני מזפזפ עוד לא יצא לי להתקל בו, או במעברון מבית אותו יוצר. (טוב, אני לא דוגמא לצופה בטלויזיה)
אינפלציה אכן יש וזה לא רק דבר טוב. הגבולות בין ההפקה וההפצה של שני הזרמים, המרכזי והשולי, הטשטשו הרבה יותר מהמוסיקה. מעט אמני שוליים יוצאים לסיבובי הופעות בחו"ל. למיטב הבנתי לרוב דווקא אלו שלא נמצאים תחת קורת גג של לייבל כלשהו, ובטח שלא אלו ששרים בעברית.
אני מפרגן לשוליים פחות או יותר כמוך, אבל לא רואה את מה שאתה רואה קורה מסביב. אני רק מקווה לטובת כולם שאתה צודק.
הערת אגב – מכיוון שזה אינו נושא הכתבה נמנעתי מלחוות דעתי על אמנים כאלו או אחרים והזכרתי כאלו שאני מאוד אוהב לצד אחרים שאני כלל לא מתלהב מהם, אם להיות עדין (בעצם – הזכרתי בדיוק את מי שאתה הזכרת…). אוסיף רק, בהקשר של האינפלציה, שהתרחבות השוליים לא מעידה על איכותם מכיוון שהיום, כמו בעבר, כמו בכל תחום – יש המון דברים טובים, אבל הרוב זבל. פניה של אמצעי התקשורת המרכזיים לשולים עדיין לא מסמנת התכווננות למוסיקה איכותית יותר.
קורא שלא מהתחום יחשוב על מהפיכה מוזיקלית שמתרחשת. מהפיכה? אולי. מוזיקאלית ? לא.
כאחד שנמצא בפנים ומאוד מעודכן, אני יכול לומר שהרוב הגדול – פשוט זבל. כמו שציין קודמי.
השירה באנגלית היתה לדעתי סוג של מרד והתנגדות למוזיקה הישראלית באשר היא שנתפסה אולי כמיושנת. האנגלית לא היתה כפניה וקריצה לחו"ל.
החזרה לעברית, לעומת זה, קשורה לא בפניה לשוק הישראלי, אלא לגילוי הכואב שכל מה שהיה באנגלית היה פשוט ברמה ממש לא מספקת.
[…] דוגמא אחת לכך היא הכתבה שפורסמה במעריב שכותרתה "סצינת השוליים אינה שולית" אשר בה אוזכרו כל מיני הרכבי אינדי שגררה אחריה דיון רחב […]