רשימות לא מרשימות
יום ג, 27.1.09, 2:06 
רשימות זה דבר מסוכן. כך למדתי על בשרי בימים האחרונים.
תקציר הפרקים הקודמים: בשישי האחרון עלה בתרבות מעריב פרוייקט מבורך שמטרתו לחשוף בפני קהל הקוראים את קצה הקרחון של מוזיקת השוליים המקומית. עיקר הפרוייקט כלל תמונות וטקסטים של יעל מאירי, המתעדת הלא-רשמית הרשמית של האינדי הישראלי, ולצידם טקסט קצר שלי שמסביר מאיפה הפרויקט הזה צץ בכלל. והלוואי והייתי יכול לקחת קרדיט על היוזמה, אבל האמת היא שהיא שייכת לעורך תרבות מעריב, שי להב. הוא ביקש ממני לכתוב את המאמר בדקה התשעים, יום לפני סגירת העיתון. וכך, ב-4 לפנות בוקר, לא רחוק מהדדליין, סיימתי לכתוב את המאמרונצ'יק הזה, כשלפתע נזכרתי ברעיון ששי זרק לעברי פעם: למפות את הלהקות הבולטות בשולי המוזיקה הישראלית. צ'יק צ'ק עשיתי רשימה של 10 האמנים הבולטים בסצינה, עם כל החשודים המיידיים שכבר זכו למידה מסויימת של הכרה גם מחוץ לה (עמית ארז, אסף אבידן וכו'). שניה לאחר מכן חשבתי לעצמי שזו הזדמנות מצויינת לנסות לדחוף סוס טרויאני קטן, ולחשוף במדיום ארצי כמה אמנים שהם בגדר סוד כמוס, חלקם אפילו בתוך הסצינה עצמה. רשמתי כמה שמות, שירבטתי מתוך שינה שורה על כל אחד, ושלחתי למערכת בתקווה שזה באמת יפורסם. ושי שיחק אותה (ואני לא כותב את זה רק כדי להתחנף לבוס שלי) והלך עם זה.
עברו בסה"כ כמה ימים, אבל אלו היו ימים משופעים באירועים מוזיקליים המוניים, ויצא לי לפגוש לא מעט אנשים. ואיכשהו כמעט כל שיחה נפתחה ב:
"תגיד, איך לא כתבת על…?"
או ב:
"תגיד, למה כתבת דווקא על…?"
או במקרים הפחות נעימים ב:
"(…)"
[דממה שפירושה "אוקי, ראיתי שלא כללת אותי ברשימה. בסדר, חכה חכה"]
ההסברים שלי לא עזרו. אמרתי שהרשימה ששלחתי הייתה מעט יותר ארוכה ממה שבסופו של דבר פורסם – לא עזר. הסברתי שהשתדלתי להכניס בעיקר אמנים פעילים, שהקוראים יכולים לשמוע בהופעות בזמן הקרוב – גם לא עזר. לכל אחד היה משהו לומר. בפורום מוזיקה ישראלית ב-Ynet התפתח פתיל, שבו חלק מהכותבים בכלל יצאו נגד הרשימה: הר ערנב כינה אותה "בחירות מוזיקליות הזויות", ואילו זולי טען שהיא מחטיאה את הנקודה והוסיף שפיספסתי לגמרי את הפריפריה (נו, לפחות היה קונצנזוס שיעל עשתה עבודה מעולה). ואתמול בפגישה עם מוזיקאי שהלהקה שלו הוזכרה ברשימה התחוור לי שמאחר והרשימות היו ממוספרות, היו שתפסו אותן כדירוג איכותי, בעוד שמבחינתי הן היו לא יותר מאשר רשימה אסוציאטיבית מהירה. אני משער שהיה גם מי שנעלב מזה.
שלא יהיה ספק – אני עדיין עומד מאחורי כל שם שהזכרתי שם, וגאה בכך שהשמות האלו, האיזוטריים בחלקם, הודפסו בעיתון השני בגודלו במדינה. ההזדמנויות הקטנות האלו הן אחת מהסיבות שבגללן שמחתי כל כך כשהעבודה במעריב התגלגלה אלי. ואם זה היה תלוי בי הייתי מכניס עוד 30 שמות. אבל איכשהו יצאתי מהפרוייקט הזה עם טעם חמוץ מתוק, כאילו במקום לפרגן לכשרונות שנמצאים כאן רק יצרתי מתחים מיותרים. זה לא אומר שאני אמנע להבא מרשימות למינהן. אבל לפחות אני אשתדל שלא לכתוב אותן ב-4 לפנות בוקר.
(ובנימה אופטימית זו, כשהשעה 2:10 לפנות בוקר, אגש לי לכתוב את הטור שלי לגיליון של שבוע הבא… 🙂 )
[מזל טוב אמא!]
תגיות: ynet, אינדי, יעל מאירי, משהו אישי, פורום, שוליים, שי להב, תרבות מעריב