רימון נפץ

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.1.09)

ונפתח בחדשות הטובות: יש סיכוי שהביטוי "בוגרות רימון", שהפך בזמן שיא מתואר אצולה מוזיקלי לכינוי גנאי שלא מגיע אפילו לחברי סינרגיה, עוד יחדש ימיו כקדם. מי שמשתכשך בביצה התל אביבית כבר נתקל אולי בבוגרות רימון מהדור הבא כמו טליה אליאב, נילי פינק, מעיין הירשביין, מיכל גבע, שירלי קונס, תמר קפסוטו, או איה זהבי פייגלין ולהקתה כל החתיכים אצלי. תוסיפו להן את עינב ג'קסון כהן ואת נעם נבו, שהופעתן המשותפת היא התירוץ לנבואה האופטימית הזו, גיזרו ושימרו. אם אתם יכולים, תהמרו עליהן, קנו מניות שלהן או סתם תעבדו על חברים שאתם יודעים לחזות את העתיד: הבנות האלו יהוו תוך כמה שנים את גרעין היוצרות המרכזי במוזיקה הישראלית הפופולרית, ובצדק.

אבל יש גם חדשות פחות טובות: ההופעה של כהן ונבו הייתה אחידה כלחם פרוס, ומוקפדת כישיבת ממשלה ממוצעת. חרף הכשרון של השתיים, בהופעה הספציפית הזו היה קשה להימנע מתחושה קלה של חלטורה. הסיבה לכך לא הייתה נעוצה בהן, אלא דווקא באורחים המכובדים שבאו לחלוק להן כבוד מפוקפק משהו. נעם רותם נראה תלוש וקפוא כקרח (9), ותרומתו לשירים הייתה מזערית. המורה לשעבר מרימון יהודה עדר לא שיפר את המצב. הוא אף הגדיל לעשות והצהיר לפני ג'אם מיותר של כל הארבעה שהוא היה נגד הרעיון. ובצדק – להבא התלמידות מתבקשות להישמע למורה.

ההופעה עבדה טוב יותר דווקא ברגעים הפשוטים בהם כהן ונבו ניגנו משיריהן היפים, ביחד ולחוד. כהן, ישובה ליד הפסנתר, תספורת האפרו שהקנתה לה את הכינוי ג'קסון לא מסגירה את טעמה המוזיקלי האמיתי. נבו אוחזת בגיטרה אקוסטית גדולה מכפי מידותיה הצנומות, חנוטה בז'קט שמדמה אותה לגרסה החייכנית של רונה קינן. השילוב בינהן טבעי, אבל לאט לאט נחשפים בינהן פערים. כהן זכתה בעבר לתשומת לב בשל המופע "קרבות ראווה" שהיא העלתה ברחבי תל אביב יחד עם מעיין הירשביין. וגם כעת, למרות שהפרטנרית הוחלפה והכותרת המיליטנטית נעלמה, התחולל קרב סמוי על הבמה בין שתי הבנות.

כהן אומרת: "אנחנו נורא מתרגשות". נבו עונה: "אני לא מתרגשת", וחבל שכך. שיריה של נבו חביבים ומשעשעים, אפילו שנונים לעיתים, והיא מבצעת אותם בחן, אבל כמעט ללא רגש. כהן, זמרת פחות מיומנת ממנה, אומנם מזייפת פה ושם, אבל את הרגש המאופק והמדוייק שהיא משקיעה בכל שיר אי אפשר לזייף. ובקרב בין הטכניקה לרגש, הרגש לוקח בהליכה ומפצה על הכל. השירים המצחיקים של נבו על השימוש הנפוץ בשמו של ישו או על התחברות לכבלים פשוט לא עומדים באותה הרמה עם "עץ נופל ביער" ו"קור כלבים" של כהן. לעינב ג'קסון כהן יש כל מה שדרוש כדי להיות היוצרת הגדולה הבאה: היא פסנתרנית מחוננת, הטקסטים שלה מסמרי שיער, הלחנים שלה מורכבים להפליא אך עדיין מאוד נגישים, והיא זמרת רגישה ומרגשת. יש בה שילוב נדיר בין הוירטואוזיות של שלומי שבן והרגישות המצמררת והפוצעת של אביתר בנאי.

עינב ג'קסון כהן ונעם נבו מארחות את יהודה עדר ונעם רותם, 17.1.09

תגיות: , , , , ,

...ובאותו עניין:

  • מלאים מצוות כרימון – שי לחג - (שנה טובה! שי לחג לקוראי הבלוג מחכה בהמשך...) למה בעצם החלטתי לעשות ספיישל על רימון לראש השנה? הכל ה...
  • נערת הגבעות - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 28.8.09) אתם אולי עוד לא מכירים את [מיכל גבע], אבל זה לא צריך להדאיג אתכם...
  • בין השורות 18.2.09 - הסלונה נסגר (באופן זמני?), אני מתנצל בפני עינב ג'קסון כהן ונעם נבו שמראות לי מאיפה משתין הדג, מגזין ...
  • בין השורות 3.7.09 - רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא תפתחו תרבות מעריב של היום. ...
  • סימנים של חלטורה - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09) האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ ...



יש כבר 8 תגובות, יא אללה:

  • 1
    קִישוּשָלוֹש says:

    נשמע מסקרן, אני חושב שאבוא לשמוע.
    (את שתיהן, ביחד או בנפרד)

  • 2
    הזפזפן says:

    תגיד זה הית אתה אתמול בסלון או פראנק?

  • 3
    בוריס הסובייטי says:

    טליה אליאב אמנם בוגרת מאוד לגילה, אבל היא בילתה ברימון רק סמסטר אחד.

  • 4
    לזרבוי says:

    בוריס אומנם משאיר הודעות קטנוניות כסובייטי מצוי, אבל את מרבית חייו הבוגרים הוא בכלל בילה כישראלי. ועל כן הוא מתבקש להפסיק להיות ניטפיקר.

  • 5
    לודמילה says:

    בוריס רוצה להקים איתי קולחוז במערב אוקראינה??

    חיח

  • 6
    jim says:

    בכלל, יש קטע כזה של ללמוד סמסטר אחד בלבד ברימון בשביל לא להיות "פלצנים בוגרי רימון" אלא "הילדים הרעים שנשרו מרימון"

  • 7
    קִישוּשָלוֹש says:

    אני חושב שאנשים נרשמים לרימון בעיקר בכוונה לסיים את המקום אבל איכשהו רבים מוצאים עצמם מוותרים על העניין במהירות כזו או אחרת. לדעתי רוב בוגרי המקום אינם פלצנים כשם שהפורשים ממנו אינם ילדים רעים.

    אני באופן אישי מכיר יוצאי רימון רבים כאשר להערכתי הם מתחלקים פחות או יותר:
    5% בוגרים
    30% בוגרים שלא מבינים מה הם עשו שם כל הזמן הזה ושונאים את המקום מסיבות מגוונות
    65% פורשים בשלבים שונים, לרוב אחרי שנה או יותר

    אין לי את הסמכות להעיד עליהם כמדגם מייצג, עם זאת – אני מעריך את דעתם ולכן הרושם שלי על המקום הוא לא טוב. אני מניח שכמו בכל דבר – יש אנשים שזה מאוד מתאים להם ויש כאלו שלא.

  • 8
    יובל says:

    אני לא מבין בכלל על מה הרעש והמהומה
    נועםעינבטליהמיכלבלהלבלהבלה בלה בלה

    בוגרות רימון או לא בוגרות רימון
    או שהן צורחות עליך לאהוב אותן(ראו ערך המסיקות)
    או שהן מזייפות שאי אפשר להקשיב להן(ראו ערך ג'קסון)
    או שהן חסרות הבעה ונטולות רגש(ראו ערך מיכל גבע ונועם נבו)
    או שהן פשוט משהו פרווה שאם יש לך סבלנות אז יכול לעבור לידך בלי להפריע(ראו ערך תמר קפסוטו)

    היחידה שבאמת עושה משהו מעניין,מרגש,לא מזוייף(עם כל המשמעויות)
    זו מעיין הירשביין

    לכו להופעה שלה ותחזרו לכאן להגיד לי אם יש לכם בכלל צורך לדבר על סטיגמות על יוצאי רימון למיניהם…

גם לך יש מה להגיד? יופי.