סימנים של חלטורה
יום ג, 13.10.09, 8:30 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09)
האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ 15 שנה, כמעט ולא ניכרים בו סימנים של התיישנות. אבל לעומת זאת, בהופעת המחווה לאלבום, שפתחה את פסטיבל "הלם כרך", ניכרו לא מעט סימנים מדאיגים, שחולשה הוא הזניח שבהם. העוול שהמופע עשה לאלבום של סחרוף מחוויר רק אל מול עוול אחר לא פחות חמור – זה שהמופע עשה למוזיקת השוליים המקומית, אותה הוא דווקא ביקש לקדם.
הערב התבסס ברובו על יוצרים מהשוליים שבאו לחלוק כבוד לאלבום ולהציע את פרשנויותיהם לשיריו. אבל יותר משהם פירקו את האלבום למרכיביו, הם פירקו בעיקר את הביטוי "אינדי" לחלקיו, הלא הם "אין" ו"די". אין, במובן של "אין אינדי איכותי בארץ", ודי, במובן של "די, חלאס, המוזיקה שלכם משעממת". חבל, כי יש הרי אינספור יוצרים נהדרים בשוליים, אך בהופעה הזו זה לא בלט. היו אומנם גם ביצועים לא רעים, אך הם כמעט ונעלמו בין הגרסאות חסרות ההשראה שעשו שמות בנשמה של האלבום הזה.
עינב ג'קסון כהן, בימים כתיקונם פסנתרנית מוכשרת ומבטיחה, התישה במאמציה המוגזמים להפוך את "כמה יוסי" לאינטימי ומרגש. לא היה טוב, לא היה יוסי. אסף ארליך המשיך עם גרסה סתמית ל"רעש לבן". אם באלבום המקורי סחרוף הכריז על מסיבת סוף המאה, נראה שבינתיים המסיבה הסתיימה. אפילו רם אוריון איכזב עם גיטרה ומכונת תופים שפשוט לא החזיקו את "בריז'יט ברדו זה לא פשוט". אבל הקש ששבר את צוואר הגיטרה היה הבחירה של אמנים כמו ירונה כספי, שילה פרבר, ובייחוד ברק גביזון (מטרופולין, מלכת הפלקט) ויותם בן חורין (Useless ID) להרוס שירים שלמים בגרסאות מינימליסטיות וכאילו-אינטימיות. אולי בגלל שהם הוזמנו לשיר בצוותא, הם חשבו בטעות שמדובר בקומזיץ.
ואגב צוותא – ההחלטה האומללה לקיים פסטיבל אינדי באולם הכי מעונב בתל אביב פגעה גם בביצועים הסבירים של גבע אלון ולהקת [Tree] ל"אם הייתי" ו"תני לי מקום". אורות הבמה היו היחידים שהורשו לזוז עם המוזיקה, הקהל לעומת זאת התבקש לשבת במקומו. וכך נשארנו עם הגרסה האפלה של אנטיביוטיקה ל"רגעים", ששאבה השראה ממינימל קומפקט; עם נערות ריינס שהוכיחו ב"אני רוצה מידבר" שגם שיר עם ארבע מילים יכול להציל אולם ומלואו; עם Mambo Mambas שהטביעו את "נפתלי הדג" בים של אלקטרוניקה נסיונית מפתיעה; עם אשכרה מתים, שגנבו את ההצגה בגרסה מכוסחת ל"כמה יוסי"; ועם "בשבילך" בביצוע רונה קינן, שהדגימה איך מינימליזם לא חייב לבוא על חשבון עיבוד מיוחד. אבל הביצוע הטוב ביותר שייך לנעם רותם, שלקח את "חבל שאת לא" והפך אותו לבלדת פולק-רוק ברוחו של דילן, עם סיום גדול במיוחד. ואולי הוא נגע כל כך כי כשהוא צעק "חבל, חבל!", הוא למעשה לכד את ההרגשה כלפי הערב כולו.
מחווה לסימנים של חולשה, פסטיבל הלם כרך בצוותא, 1.10.09
תגיות: Tree, אינדי, אנטיביוטיקה, אסף ארליך, ברי סחרוף, ברק גביזון, גבע אלון, הלם כרך, יותם בן חורין, ירונה כספי, מופע מחווה, מיינסטרים, סימנים של חולשה, עינב ג'קסון כהן, רונה קינן, רם אוריון, שוליים, שילה פרבר, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- מדריך הפסטיבליסט לגלקסיה - השבועיים הקרובים מלאים פסטיבלים כרימון ועמוסי אירועים כגפילטע פיש (WTF?). שנאמר, שנהיה ל-head bangin...
- כרטיסים חינם לערב רוק ושירה - אין להם מייספייסים, אבל אתם בטוח מכירים את השירים שלהם: נתן אלתרמן, תרצה אתר, דוד אבידן, טל ניצן, דו...
- תכלה שנה וסיכומיה - הפוסט הזה היה אמור לעלות לפני שבוע, אני יודע. החגים הארורים האלה. בכל אופן, דרך הבלוג הנפלא כתמיד "ה...
- מלאים מצוות כרימון – שי לחג - (שנה טובה! שי לחג לקוראי הבלוג מחכה בהמשך...) למה בעצם החלטתי לעשות ספיישל על רימון לראש השנה? הכל ה...
- ככה לא שוברים חומה - עוד לא הספקתי להתאושש מפסטיבל חוצמזה, וכבר נכנסתי להלם כרך, פסטיבל האינדי התל אביבי שהתקיים בצוותא ב...
לא הייתי בערב, אבל מהאזנה להקלטות וצילומים כאלה ואחרים אני יכול להסכים בקשר לביקורת על ביצועים ספציפיים, וגם על עניין הצוותא, שכמה שאני אוהב את המקום הזה, הוא פשוט לא מתאים להופעות מהסוג הזה.
אבל…
מה עם קצת פוסטים אופטימיים? אתה רק מכסח פה בזמן האחרון ביד קשה. כן, אני יודע, ומסכים לחלוטין, זה הבלוג האישי שלך, ואתה כותב פה מהלב וזה בהחלט מוערך. רק אל תגרום לאנשים להכניס את אטמי האזניים שלהם עמוק עמוק לאוזן. (;
כשהביקורת הזו פורסמה במעריב, חשכו עיניי. הפיסקה השנייה נערכה כך שהמשפטים "אין אינדי איכותי בארץ", ו"די, חלאס, המוזיקה שלכם משעממת" נותקו מההקשר שלהם, וזה נראה כאילו אלו טענות שאני טוען בגוף ראשון.
כמה וכמה אנשים הרימו על זה גבה, ואף שלחו מיילים מה פתאום הפכתי את עורי ויצאתי נגד סצינת האינדי הישראלית. אז אני מקווה שהגרסה המקורית שמתפרסמת פה מבהירה שאני ממש לא חושב שאין אינדי טוב בארץ, אלא שהמופע המאכזב הזה גרם לאינדי להיראות רע, ובזה חטאו, בין השאר.
עדכון: מסתבר שגם חטפתי על זה מקולגות:
http://www.qube.co.il/qarts.asp?qid=854
יובליובליובל – אני לא יכול ליצור יש מאין. בוא נחכה לאינדינגב, אולי זה יחזיר לנו את האופטימיות.
אכן היה ערב מגעיל.
חבל שככה. מה ,אינדי נגב יכול לכפר ?
לא. שם זה פסטיבל. שם זו סצינה במובן הרחב של המילה.
קהל-יוצרים-אירוע.
אני לא מסכים שצוותא פגע. לכישרון לא אכפת מהאולם.
הצרה היא שאותם יוצרים שבאו למחווה, לא יודעים לטפל בחומרים לא שלהם.
פשוט מאוד. אין מה לחפש סיבות מחקריות לנושא הזה.
אני ממש לא מתפלא. מצב האינדי בארץ סובל מחומר גלם גרוע ביותר.
לזרבוי – ונאמר: "אמן".
יוסי – אני לא חושב שנדב התכוון שאינדינגב יכפר על הלם כרך או על המחווה לסחרוף בפרט, אלא על המצב הכללי שציינתי שבו עלו הרבה מאוד ביקורות שליליות על הופעות ואירועים רבים בתקופה האחרונה. זה נכון שאינדינגב הוא חיה אחרת לגמרי.
אשמח אם תפרט למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהאינדי בארץ סובל מחומר גלם גרוע ביותר, כי על פניו נראה לי שזו אמירה מוזרה ביותר. יש לנו פה המון יוצרים מהמעלה הראשונה שפועלים או יצאו מתוך "סצינת האינדי" (לא מת על המושג הזה). אם אתה טוען אחרת, אני נאלץ לחלוק עליך בגדול.
אני גם לא חולה על המושג הצעיר יחסית – "אינדי", בוודאי לא על "סצינת האינדי". שזה סוג של מועדון חברים כאילו.
אינדי נגב הוא בהחלט אחר. לי יש הרגה שהוא מוחזק כחג לקהילה. לכן לצד הביצועי של ההופעות יתכן ויהיה פחות משקל מאשר לבוא להופעה מסודרת.
לגבי חומר גלם, אני לא מסכים איתך כי בקאברים יש אלמנט של מיומנות ומקצועיות מה שאין ב לשיר את עצמך.
הקאברים לברי חשפו שאין לרוב היוצרים כלים ומיומנות להתמודד עם משהו שלא הם חיברו בעצמם. זה עוד לפני שדיברנו על פרשנות חדשה לשירים.
אני חושב לדוגמא שלמשל קרוסלה (החמודים שלעצמם) לא תוכל לבצע כלום פרט לחומרים של עצמם. ואם כן זה יהיה סירוס של המקור, מחיקת המהות והרעיון שלו, ו"הפיכת השיר לשיר קרוסלי" , או כמו שאוהבים אצלנו להגיד "פרשנות אישית", אבל אז מבחינתי, זו תהיה נפילה בפח.
יוסיX5 – דווקא ספציפית לגבי קרוסלה אתה טועה. מאז שהם השתתפו בערב המחווה לזאפה לפני שנה, הם הכניסו לסטליסט שלהם את Willie The Pimp באופן קבוע, וזו גירסה מעולה. וגם הגירסה המגניבה שלהם ל-I'm The Slime הייתה אדירה.