ככה לא שוברים חומה
יום א, 4.10.09, 13:11 
עוד לא הספקתי להתאושש מפסטיבל חוצמזה, וכבר נכנסתי להלם כרך, פסטיבל האינדי התל אביבי שהתקיים בצוותא בסוף השבוע האחרון. הפעם אני לא רואה טעם לכתוב רשמים מהאירוע – היו הופעות טובות (כמו המחוה לרם אוריון) והיו הופעות רעות (כמו המחווה לברי סחרוף, ועל כך בשבוע הבא) – אבל במקרה הזה הביקורת הפרטנית היא זניחה ביחס לנושא העקרוני שהפסטיבל מעלה. כי הלם כרך הוא לא פסטיבל אינדי רגיל. בניגוד לחוצמזה או אינדינגב שצמחו בשוליים, הלם כרך הגיע מהכביש הראשי: הפסטיבל הוא פרי יוזמה של המון ווליום, שבימים כתיקונם מייצגים אמנים כמו אביב גפן, ברי סחרוף, אסף אמדורסקי ושלום חנוך. ולטוב ולרע, הלם כרך נברא בצלם הגוף שאירגן אותו.
מצד אחד, קשה להפריז בחשיבות של האירוע הזה. לא בכל יום קם אחד מעמודי התווך של תרבות המיינסטרים המקומית, עם הקשרים שלו, הכסף שלו ומערך היחצנו"ת שלו, מחליט לפרוש את חסותו על האינדי הישראלי. זה צעד שיכול לקרב בין השוליים למיינסטרים ולהפיל את החומות בינהם, צעד שמעיד על הבנה שהשוליים של היום הם המיינסטרים של מחר, ושתמיכה בשוליים היא תמיכה בעתיד של התרבות הישראלית. אבל מצד שני, עם כל הכבוד ל"מה", ה"איך" לא פחות חשוב. אני עדיין בהלם מכך שבהלם כרך עשו כמעט כל טעות אפשרית בדרך מהמרכז לשוליים.
אין דרך אחרת להציג את זה: כדי לתמוך באינדי, צריך להבין אינדי. יש לי הרבה דברים טובים לומר על היוזמה של המון ווליום ואני בטוח שכוונתם הייתה טובה. אבל כידוע, הדרך לגהינום רצופה ב(המון)כוונות טובות. ממגדל השן שבו המון ווליום חיים אי אפשר לראות את המוזיקאים הקטנים שחיים בשוליים, ועל כן אין להם סיכוי להבין את סצינת האינדי ואת הקהל שלה. וכך, למעט הליינאפ המוצלח (ועוד נגיע אליו), כמעט כל החלטה בפסטיבל הכושל הזה הייתה מוטעית.
כשמגיעים ליבשת חדשה ופוגשים שם אינדיאנים, צריך קודם כל ללמוד את השפה שלהם. להלן קווים לדמותו של האינדיאני המצוי:
- האינדי חי בלבונטין, באוזןבר, בסלון ברלין, לא בצוותא
- האינדי עולה 30 ש"ח או אפילו לא עולה דבר, ובטח שלא עולה 100 ש"ח ליום, גם לא בפסטיבלים
- האינדי אוהב את הקהל שלו עומד, או יושב עם כוס בירה, ולא נשען לאחור על כסאות מרופדים באולם שסדרנים מחוייטים אוסרים להכניס אליו שתיה
- האינדי לא אוהב שמקיפים אותו בדוכן מנויים למקומון ידוע, אלא מעדיף תרבות אלטרנטיבית, לא מסחרית ולא ממסדית
- האינדי לא מנסה לעשות קופה נוספת באמצעות דיסק אוסף של הפסטיבל, אלא מחלק את המוזיקה שלו בחינם לכל דיכפין, כי ההפצה שלה חשובה יותר מכל שורה תחתונה בטבלת אקסל
- והאינדי דווקא יודע לקבל סאונד גרוע (שלא לומר מחריד, כמו שהיה בצוותא), אבל רק בתנאי שהוא מביא עימו ערך מוסף כמו אינטימיות
בהלם כרך לא היה לכל זה זכר, והקהל הגיב (או יותר נכון – לא הגיב) בהתאם.
במחשבה נוספת עולה החשד שהמון, חרף הכוונות הטובות, בכלל לא באו להתחבר לאינדיאנים. כיאה לגוף מסחרי גדול שמכיר רק צורת חשיבה אחת, הם בעצם באו להשתלט עליו. הבחירה למקם את הלם כרך בשיא עונת הפסטיבלים הצפופה מידי גם ככה, לבנות ליינאפ שחומס חלקים נבחרים מפסטיבל חוצמזה שהתקיים שבוע לפניו, וליצור מתקפת יחסי ציבור שאף פסטיבל עצמאי לא יכול להתחרות בה – זו לא התנהגות של חבר. זו התנהגות של בריון.
(עדכון\תיקון: אוקי, בדיעבד אולי טיפה נסחפתי. את דעתי הטיפה שקולה יותר הבעתי בתגובות)
בעלי ממון, התעוררתם והחלטתם לתמוך באינדי? מצוין, תבורכו. עכשיו קחו בבקשה את הליינאפ שלכם למועדונים הפופולריים בעיר וסבסדו את הכרטיסים כדי להגיע לקהלים חדשים; תשתמשו במנגנונים העומדים לרשותכם כדי לדחוף את האינדי לתקשורת ההמונים; תתחברו לפסטיבל קיים ורק תתנו לו גב תקציבי (שמעתי שבחוצמזה ממש מחפשים תקציב פרסום); או שתיקחו כמה אמנים תחת חסותכם ותגדלו אותם. רק תשאירו את הגוף הגדול שלכם מחוץ לחנות החרסינה שלנו, כי אין לכם מושג מה אתם עושים ואתם רק גורמים נזק. היוזמה מבורכת, אבל להבא, את המשאבים שלכם תפנו בבקשה לאנשי שטח שמחוברים לסצינה ויודעים מה הם עושים. רמז – הם לא מסתובבים ליד הקוראסונים של צוותא.
תגיות: אינדי, הלם כרך, המון ווליום, מיינסטרים, פסטיבל, צוותא, שוליים
...ובאותו עניין:
- מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09) המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזי...
- סימנים של חלטורה - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09) האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ ...
- בין השורות 14.10.09 - התנצלות ההיפך מהתנצלות + סיפור עדכונים אחרונים מאינדינגב בקרוב באטמי אוזניים - לייב בלוגינג מפסטיבל...
- אינדינגב 2009 – דד טיירד בלוגינג - קיצור תולדות פסטיבלי 2009: יערות מנשה לא הביא קהל ואג'נדה. חוצמזה 3 היה מעט חיוור ומיינסטרימי. הלם כ...
- לחתוך את הסצינה - "כל האינדי שלך - זה לא מוביל לשום מקום!", הטיח בי חבר. אומנם שמחתי שהוא העניק לי את כל האינדי הישראל...
דודקה חזר מהלם כרך
דודקה מרוצה
דודקה רואה מסיבות תת קרקעיות של רוקנרול סיגריות סקס ואלכוהול
דודקה מבסוט רצח
איפה האנשים ?
אח איזה קטעים היו
הפסדתם יא טמבלים
חסכתם כסף למים מינרלים ?
חחחח
כמו תמיד תתעוררו רק אחרי שזה כבר המוני
נתראה בנגב
דודקה
אני חושבת שאתה טועה, ואסביר:
קודם כל, התזה שלך על המון ווליום מוגזמת. המון ווליום בטוח לא באו כבריון שמנסה "לדפוק קופה" ולנכס לעצמו את סצנת האינדי, אלא מתוך אהבה כנה למוזיקה ורצון לקדם את הסצנה – הלא ממידנייט פיקוקס, קרוסלה או ממבו ממבס לא תבוא "המכה" הכלכלית האדירה. סביר להניח שמראש הם קיוו לצאת במאזן ולא חלמו על רווחים כלכליים, שהרי השכרת צוותא היא יקרה לכשעצמה, ולדעתי (איני יודעת בוודאות) גם שילמו לאמני האינדי בעד עבודתם, בניגוד להרבה פסטיבלי אינדי אחרים שבהם האמנים משתתפים בהתנדבות ונושאים בעלויות הנסיעה בעצמם.
הם כן עשו טעויות בדרך, למשל בקביעת התאריך בצמוד לאינדינגב וחוצמזה, להופעות חו"ל היקרות ולאירועי החגים הרבים (אותה טעות שמארגני חוצמזה עשו). במיוחד לאור העובדה שאירוע הנערך באולמות סגורים יכול להתקיים בעונות כמו החורף והקיץ נטולות המתחרים בסצנה. כמו כן הייתי בוחרת ליין-אפ שונה ליום הראשון (השלישי היה מוצלח, בשני לא הייתי ברובו), והמחיר בוודאי הרתיע מול המתחרים הרבים בתקופה הכלכלית הלא סימפטית הזו ובהתחשב שהופעות אינדי לרוב זולות באופן ניכר.
באשר לצוותא, מצד אחד אני מסכימה – מוזר לגמרי לראות, למשל, את קרוסלה כמופע ישיבה, והיה חסר באופן ניכר הווייב של הקהל העומד מסביב והאינטימיות. באולם הקטן נטול הכיסאות של צוותא 2 זה אולי היה עובד יותר טוב. גם את הסאונד בחלק מההופעות אפשר היה לשפר.
א-ב-ל: הגישה שלך לאינדי היא מלאת להט ואידיאלים, אבל מחמיצה דבר חשוב – היא כולאת את האמנים שהיא אוהבת בגטו וחוסמת את האפשרויות שלהם להגיע לקהל גדול יותר. אין מספיק קהל לאמני האינדי בארץ, ע"ע הדלילות בחוצמזה האחרון ובהלם כרך והעובדה שתמיד רואים את אותם 200 פרצופים בכל ההופעות. יש קהל גדול שלא אוהב/לא מכיר את המועדונים שציינת, ששונא את העשן בהם, שמעדיף לשבת, ובעיקר, פחות מכיר את הסצנה. הוצאת אמני האינדי פעם בשנה לצוותא היתה יכולה להיות מנוף להביא את הקהל הזה בפעם הראשונה אל מוזיקה שטרם נחשף אליה, במטרה לגרום לו להישאר ולחפש אותה בהמשך באכסניות הטבעיות שלה. למרבה הצער זה לא קרה בגלל מיעוט קהל, אבל היה פוטנציאל וחבל לבטל אותו מראש.
זה מזכיר לי שיום אחד איזבו סוף סוף הואילה לצאת ממועדון הבית שלה, הג'ה פן, לתמונע. זה היה מדהים: הקהל היה גדול יותר באופן ניכר, כשהרוב פרצופים חדשים. פגשתי שם חברים שלא ידעתי בכלל על אהבתם ללהקה. איפה הייתם עד היום, שאלתי, והם ענו שהם פשוט לא אהבו את הג'ה פן על איחוריו/העישון/חוסר המזגן/הצפיפות. הרצון בתנאי הופעה טובים יותר אינו מילת גנאי הראויה לבוז ממניעים אידיאולוגים. הלוואי שאמני האינדי וקהלם יזכו לתנאים הטובים ביותר לקיום הופעות.
"בעלי ההון"? אתה מגזים. לא מדובר בהפקה של סלקום, שהליין-אפ שלה נתפר על פי סקר שיווק, לא מדובר במיליון חסויות ושורת ענק של דוכנים מסחריים. בכל זאת, יש אידיאולוגיה ויש פרקטיקה. במקרה הזה לא היתה תהום מפרידה כדי ליישב בין השתיים.
המון ווליום הוא לא משרד של מליינים והוא מנוהל על ידי אישה אחת מדהימה בשם יעל שמכירה ואוהבת מוזיקה הרבה יותר ממה שאי פעם תכיר. כל המשרד שלה "ווליום" צמח וגדל מהשוליים של תחילה הנייטיז ובגלל שהיא מפיקה מוצלחת באו אליה אמנים כמו שלום חנוך.
היה פה נסיון מדהים ומוצלח לתת לאינדי המטופש שלך במה מכובדת עם אנשי מקצוע מעולים אבל אתה בור שחי בסרט שאינדי זה אומר שאמנים לא צריכים לקבל כסף וחשיפה.
בניגוד לחוצמזה ואינדי נגב כל האמנים שפגשתי בפסטיבל סיפרו לי שהפסטיבל שילם להם או אמור לשלם להם יפה ממכירת הכרטיסים – אבל אתה מעדיף אותם עניים ומפסידים במועדון קטן של 100 איש ובהופעות חינם.
אם אתה אוהב את האמנים שאתה אוהב הגיע הזמן שתעזור להם גם להתפרנס ממכירת כרטיסים.
אם אתה רוצה שהאינדי יפרוץ אז תקדם ארוע כזה ותתרום לו במקום לקשקש בבלוג שלך.
עצוב כמה שאתה בור.
עכשיו תתנצל
וואו!!!
איזה פוסט מרתיח!!
תשמע אדון בלוגר, אני לא ארבה במילים כאן, אבל אני מאוד מאוד ממליץ לך להכין שיעורי בית לפני שאתה כותב פה משהו.
הדיבור שלך על המון ווליום הוא כל כך, אבל כל כך לא מכובד, במיוחד בתור מישהו שמגדיר עצמו עיתונאי מוזיקה.
הפגנת פה חוסר כבוד והערכה לאחד ממוסדות המוסיקה הכי טובים שיש לנו בארץ, אם רק היה לך מושג מאיפה המשרד הזה התחיל ואיפה הוא היום, ומושג קטן אפילו על כמה אהבה הוא שופך על סצינת האינדי, שבהמון מקרים, חייבת למוסד הזה כל כך הרבה.
והאישה המדהימה הזו, גברת מרגלית, שעל פי שמועות, לקחה על עצמה ריסיקה מאוד גדולה ושפכה המון כסף מכיסה הפרטי (המון ווליום) לטובת המוזיקה שהיא אוהבת.
אם הפסטיבל עבד או לא, זה כבר נושא אחר… אבל בלוגר יקר, אותי אישית הרתחת בבורות שהפגנת – "כיאה לגוף מסחרי גדול שמכיר רק צורת חשיבה אחת, הם בעצם באו להשתלט עליו" – אלוהים ילד, תחשוב לפני שאתה זורק מילים!
וואוו!!!1
תשמע, אדון בלוגר, לא יודע מה זה הבלוג הזה אינדי שמינדי, יענטו בשוליים.
אבל איך אתה יכול להיות בלוג אינדי "איכותי" כשהמגיבים שלך חרטה ברטה?
כאלה כמו בווינט, רק בלי הסינון.כאלה שמרוב קצף ואדום בעיניים בקושי זוכרים לכתוב פסקה קוהרנטית.
אל תבין אותי לא נכון, יש מצב שהם צודקים, אבל מה זה התרבות דיבור הזה פה?
פארש אתה, פארש.
עכשיו תתנצל
גדי ושאר מגיבים עצבנים שהיו ועוד יהיו – הפוסט הוא לא נגד יעל מרגלית, אישה שאני מעריך, ובמקרה אישה שאני גם חבר של אחיה.
מאוד קל להתנפל, להתנשא עם "אדון בלוגר" ולהאשים אותי בבורות (כשהבורות היא שלכם, כי הרי אין לכם באמת מושג מה אני יודע או לא יודע). יותר קשה לקבל ביקורת, או לכל הפחות לדחות אותה באופן מנומק.
מאוד שמחתי לראות את יעל עוברת בין ההופעות, מקשיבה לכולן ומתייחסת לכל האמנים. אין לי ספק שהיא באה לזה מאהבת מוזיקה טהורה, אני מעריך את זה, ובשום מקום לא טענתי אחרת. גם לא טענתי שהמון באו בכוונה תחילה להשתלט ושהם הבאד גייז. ובאמת, חברים, פה זה לא Ynet, אז תחסכו מכולנו את תרבות הטוקבקים האלימים שמנסים לרדד את המציאות ל-0 ו-1.
אני כן טוען שעם כל הכוונות הטובת, לגוף גדול ומרכזי חסרה את ההבנה איך נכון לעבוד עם הקטנים. לגוף מסחרי קשה למצוא את הכלים להתעסק עם פרוייקטים לא מסחריים. גוף מיינסטרים צריך להפעיל חשיבה שונה כשהוא מתעסק עם השוליים. התוצאה יוצאת "בריונית" לטעמי, אבל אני בטוח שזה לא בכוונה תחילה – זה פשוט כי המטרות שלו ודרכי הפעולה שלו שונות ממה שהסיטואציה באמת מצריכה.
לגבי כסף – נושא גדול שראוי לדיון לחוד – זו דוגמה קלאסית לחשיבה ישנה של גוף כמו המון שפשוט לא מתאימה למציאות של האינדי. כן, אני שמח שהאמנים קיבלו תשלום. אבל אני בטוח שרובם יסכימו איתי שהם היו מעדיפים לראות עוד 10 איש בקהל ולא לקבל כסף. הפסטיבל נחל כשלון חרוץ – הייתי בו לרוב אורכו, ו-90% מהאנשים שפקדו אותו היו אנשי הסצינה, מוזיקאים, מוזמנים ואנשים כמוני שהולכים לכל ההופעות האלו בכל מקרה. המון באו עם הרבה כוונות טובות, אין לי ספק. בפעם הבאה אני אשמח אם הם יבואו גם עם הכלים הנכונים ליישם אותן.
אגב, להעביר ביקורת אין פירושו לזלזל או לא לכבד. לקרוא למישהו "בור" ולדרוש ממנו "להתנצל" כשאתם נמצאים בתוך הבית שלו, לעומת זאת, זו גסות רוח לשמה.
כמה תשובות לכמה שטויות :
•האינדי חי בלבונטין, באוזןבר, בסלון ברלין, לא בצוותא = המטרה היתה להוציא אותו מהביצה וכל הגופים האלה שיתפו פעולה עם הפסטיבל לפי הלוגואים בתוכניה
•האינדי עולה 30 ש"ח או אפילו לא עולה דבר, ובטח שלא עולה 100 ש"ח ליום, גם לא בפסטיבלים = כמו שאמרו פה לפני , חינם זה אחלה אבל מגיע לאמנים להתפרנס ואתה יכול להשקיע בתרבות שלך
•האינדי אוהב את הקהל שלו עומד, או יושב עם כוס בירה, ולא נשען לאחור על כסאות מרופדים באולם שסדרנים מחוייטים אוסרים להכניס אליו שתיה = בניגוד להופעות רגילות בצוותא כולם עמדו והכניסו בירות לאולם בחופשיות, צוותא ממש שינו את מנהגם לכבוד הפסטיבל
•האינדי לא אוהב שמקיפים אותו בדוכן מנויים למקומון ידוע, אלא מעדיף תרבות אלטרנטיבית, לא מסחרית ולא ממסדית = היו גם דוכני קומיקס ושטויות אינדי אחרות
•האינדי לא מנסה לעשות קופה נוספת באמצעות דיסק אוסף של הפסטיבל, אלא מחלק את המוזיקה שלו בחינם לכל דיכפין, כי ההפצה שלה חשובה יותר מכל שורה תחתונה בטבלת אקסל = מדיסק שנמכר ב10 שקל לא עושים קופה נוספת אלא נותנים את הקצפת של השנה האחרונה באינדי מרוכזת כתמונת מצב יפה למזכרת
•והאינדי דווקא יודע לקבל סאונד גרוע (שלא לומר מחריד, כמו שהיה בצוותא), אבל רק בתנאי שהוא מביא עימו ערך מוסף כמו אינטימיות = היה אחלה סאונד כנראה שבאת עם אטמי אוזניים : )
אני דווקא שמחה על הדיסק הזה. (בכל-זאת, קצת קשה להתלונן כש'לבנון' של נוודי האוכף אשכרה יוצא לאור איפשהו).
וכן, היה לי יקר קצת אז הלכתי רק ליום האחרון, אבל לא הייתי אומרת שהפסטיבל עשה את "כל הטעויות האפשריות".
היה כיף בסה"כ.
לאסף שמעליי – דווקא כן הייתה בעיה עם הסאונד, בקרוסלה מארחים את עמיר לב לקחו לי 2 דקות לזהות איזה שיר הם שרים, כי לא שמעתי מילה.
('מיי גירל', אגב.)
מעבר לזה אין טענות.
(והמחיר, כן. לא-נעים, באט ווט קן יו דו).
יעל (אפילו עז) – אני מסכים איתך בנוגע לעניין הבריונות, לא הייתי מספיק ברור בפוסט עצמו ואני מקווה שהבהרתי את דעתי בתגובה הקודמת לעיל.
בנוגע לטענה שהגישה שלי כולאת את האינדי בגטו – אני לא מסכים. אין לי בעיה עקרונית עם להוציא את האינדי לצוותא. אם יעקרו את הכסאות של 6 השורות הראשונות וימכרו כרטיסים מסובסדים, הכוונה. אבל כפי שזה נעשה בהלם כרך, זה הותיר את כולם קרחים מכאן ומכאן. גם הוציאו את המוזיקה מסביבתה הטבעית, וגם לא הצליחו להביא קהל חדש. אז מה הרווחנו בזה?
בעלי ההון? מי כתב בעלי הון? כתבתי בעלי ממון. יש הבדל, אני לא מיקי רוזנטל. אבל אם כבר הזכרת את סלקום – אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל האינסטינקטים שלי אומרים שהתרומה של פסטיבל ערד הסלקומי לקידום האינדי הישראלי תהיה הרבה יותר משמעותית מזו של הלם כרך. כרטיסים מסובסדים כבר אמרתי?
אסף – תשמור על נימוס הדדי בבקשה. אם אתה רוצה להתנגח פנה לעץ הקרוב למקום מגוריך. לגבי הנקודות שהעלית – הן ברורות לחלוטין, אתה לא מחדש פה כלום. אבל כאמור, אלו עדויות מובהקות לצורת חשיבה שמאוד מתאימה לאמנים של המון ווליום, אבל אין לה הרבה רלוונטיות לאמנים הקטנים בשוליים. שלום חנוך יכול לדרוש להתפרנס מההופעות שלו, ולהוציא את הקהל מהבית לאן שירצה בסכומים מטורפים. אבל בעולם שבו הפסטיבל ביקש לפעול, ההסברים שלך רק מבהירים למה היה פה משחק סכום אפס.
* המטרה הייתה להוציא את האינדי מהביצה, אבל כל מי שהגיע לפסטיבל היו שוכני הביצה בלבד. סכום אפס.
* לאמנים מגיע להתפרנס, אבל הסכום שהם קיבלו היום מהפסטיבל לא יעזור להם להתפרנס עוד 5 שנים, כי היום לא הגיע קהל לראות אותם. סכום אפס.
(אגב, אני מוזיקאי, ויש לי day job, כמו ל-99% מהמוזיקאים האחרים בסצינה. אל תרצה לי על דאגות פרנסה)
* מדיסק ב-10 ש"ח לא עושים קופה, נכון, אבל הוא גם מגיע לעשירית מהקהל שהוא היה יכול להגיע אליו אם הוא היה מחולק בחינם. סכום אפס.
(אגב, ביום הראשון של הפסטיבל עינב ג'קסון כהן הציבה ליד דוכן הדיסקים את הדמו שלה לחלוקה חופשית. עד היום השני העותקים כבר אזלו. את דיסק האוסף של הפסטיבל שעלה רק 10 ש"ח, עדיין ראיתי על המדף כשסגרו את צוותא ביום השלישי. רוצה אולי לשתף אותנו בכמה עותקים נמכרו?)
* כולם עמדו והכניסו שתייה – שטויות במיץ. רק מי שהבריח בקבוקים מהפיצוציה וישב מאחור שתה באולם. מי שקנה בבר שהיה בצוותא לא הורשה להיכנס עם השתייה. וכשגיא שכטר מקרוסלה צעק לקהל ביום האחרון "מה אתם יושבים? מה זה פה, תיאטרון?!", חלק באמת קמו. 10 דקות מאוחר יותר נשארו 8 אנשים לעמוד (אני בינהם, אז אני יודע. ספרתי).
* היה אחלה סאונד – הרגע הוכחת שלא היית שם. או שאתה הסאונדמן.
הבעיה עם הפוסט הזה, זה שבמקום שתמשיך לכתוב למה אתה חושב שהפסטיבל היה מחורבן, למרות שלדעתי הוא היה נפלא, שכחת לציין את הדברים הטובים שהיו בו:
רשמים מההופעות שראיתי:
ההופעה של יהלי סובול היתה תענוג, הוא הפתיע ביופי של קאוורים וההופעה הזאת הרגישה נפלא, אפילו בישיבה.
בני המה נתנו יופי של הופעה.
מידנייט פיקוקס וערן צור הפתיעו בפצצה של גרסאות ואחלה אנרגיה.
בילי אנד דה פירם, פעם ראשונה שראיתי אותם ואמשיך לראות אותם בזכות הפסטיבל הזה, נתנו הופעה מעולה!
זהר וגנר נתנה הופעה סקסית בטירוף.
ג'נגו, אחרי כל כך הרבה זמן שלא ניגן, חזר לבמה בהופעה פ-צ-צ-ה!
אביב מארק קרע את הבמה!
NX2 וTHE APRONS נתנו הופעות נפלאות ואינטימיות
MAMBO MAMBAS, מלבל הקאוור המבריק של ברי סחרוף, נתנו סט מצויין ופסיכדלי.
קרוסלה ועמיר לב, אמנם ראיתי קצת, אבל נראה שהם הרעידו את הווליום ואת הבמה
רם אוריון , שמעתי שהיתה הופעה מעולה
וכמובן, ואיך לא ציינת את זה, ההרכב הנורווגי שנתן 2 הופעות, ובהופעה השנייה השאיר הרבה אנשים פעורי פה. זה היה רוק נ רול משובח ואיכותי, שבאמת לא רואים הרבה מזה בארץ, לדעתי כמובן.
אמנם בחלק מההופעות לא נכחו הרבה אנשים, אבל זה לא אומר שלא היו הופעות טובות.
זה לא היה פסטיבל מושלם, אבל זה פסטיבל ראשון. ותמיד בפעם הראשונה נופלים קצת ואז לומדים ללכת, ואז לומדים לעוף.
אני מקווה שבשנה הבאה, ובתקווה שיהיה בשנה הבאה, יוסקו מסקנות, והפסטיבל יהפוך למפגש שנתי של אינדי איכותי בתל אביב שיימשך עוד שנים רבות, ורק משתבח עם השנים!
אני בטוח שזה עוד יקרה!
התייחסתי לכליאת האינדי בגטו כי בפוסט הדגשת את העובדה שצוותא אינה המקום הנכון בגלל כסאות/דוכן ידיעות אחרונות (אפילו לא שמתי לב לקיומו)/הכנסת בירות וכו', גם בלי קשר למחיר. לא אמרת ש"אין לי בעיה עקרונית עם להוציא את האינדי לצוותא" תלויית מחיר כניסה.
באשר למחיר, כזכור לך חזיתי כבר בפוסט המקורי על פסטיבלי העונה שהלם כרך לדעתי יתקשה לקרוץ לקהל במחיר שכזה, כשהוא נערך באזור גיאוגרפי שבע הופעות ומול הופעות מקבילות ופסטיבלים זולים יותר באופן ניכר. עונה אחרת ומחיר זול יותר (ושינויים לוגיסטים שהתייחסתי אליהם בפוסט ההוא) היו מביאים קהל גדול יותר, ואולי כן מצליחים להביא קהל אחר מהרגיל.
לא כל אמני האינדי הם קרוסלה. יש כאלו שיכולים להתאים להופעת ישיבה, וחבל למנוע מהם את הפוטנציאל להתקרב למי שאינו מחובבי מועדוני הסצנה.
לגבי הקהל שמיאן לעמוד בקרוסלה, פורטיסחרוף הופיעו בעבר בצוותא והעמידו את הקהל על הרגליים. אלג'יר עשו את זה במעוז הבורגנות וה"חזה אווז בציפוי בלילת בירה" של קמלוט הרצליה (גדג' אשכרה ירד לקהל והזיז את השולחנות בעצמו).
באשר לטענתך – "לאמנים מגיע להתפרנס, אבל הסכום שהם קיבלו היום מהפסטיבל לא יעזור להם להתפרנס עוד 5 שנים, כי היום לא הגיע קהל לראות אותם" – ואם הקהל היה מגיע, היית חושב אחרת. בתור אמן הייתי שמחה שגוף כמו המון ווליום מציע לי תשלום בעבור עבודתי. כאמור, עם אידיאולוגיה לא קונים במכולת, ולא על כתפי המון ווליום יושבת האחריות לפרנסת האמן בעוד 5 שנים. הם לפחות לוקחים את האחריות על התשלום בהווה, מה שהרבה גופים לא נוטים לעשות (באופן כללי, הציפיה מאמנים, גם הגדולים יותר, היא להתנדב לאירועים כאלו ואחרים {טקסי זיכרון למשל} בעוד שמחברת ההגברה איש לא יצפה לעבוד בחינם).
אני חושבת שקיום פסטיבל כמו הלם כרך היה יוזמה ברוכה, וכל הכבוד להמון ווליום וליעל מרגלית על העשייה וההשקעה. כן, למרבה הצער הוא נכשל מסחרית ולא הביא את כמות הקהל הרצויה, נעשו טעויות בדרך, אבל אלה נחלתם של אלו שעושים.
צ'מע, אם יש סיבה למה אני לא מחבב בלוגרים זה מה שקורה פה.
לא בגללך אישית, אלא בגלל סוגים כמוך.
כלומר קצת יוזמה והנה אתה כותב, מה בראש שלך, צודק או לא צודק, והרוב הדומם ,שותק או קורא, ולפעמים כמו הפעם יוצא עליך בחמימות מוח.
גם אני חושב שכתבת פה שטויות. גיבוב של שטויות.
אני אתייחס ל "האינדי של היום = המיינסטרים של מחר".
ובכן אתה צעיר. מאז קום המדינה, המיינסטרים של אתמול היה המיינסטרים של מחר. כשביניהם תהליך הדרגתי מאוד מתון. תהליך שתלוי גם בטכנולוגיה וגם במהלכים יותר גדולים שקרו בארץ. מלחמות, משוררים, קיסריה, כסף, ים תיכוני.
(ואל תביא לי את מאחורי הצלילים משנות ה70, כי לאף זבל אינדי צעיר דהיום אין את הטירוף והכישרון שהיו לשלמה גרוניך אז).
האינדי שמינדי הקצוץ שאתה מדבר עליו, הוא שוליים של זבל.
חי אלוהים, רק זבל מתרחש שם. איך זה יהפוך למיינסטרים ? איפה אתה חי ?
בבלוג?
בפורום וואי נט אלטרנטיבי?
איפה אתה חי?
צא לרחוב ,תביט סביב. על איזה מעבר למיינסטרים אתה מדבר.
אפילו כל שורצי חוצמיזה/אינדינגב/פולקלה/הלם כרך הם אותם 200 איש.
במילים אחרות, אתה ועוד ה 200 הנ"ל יכולים להתווכח איתי ש"מורה חיילת" למשל זה משהו מדהים. יכול להיות שאתם צודקים. באמת. אבל זה לא יהפוך למיינסטרים, כי את הוויכוח הזה בין ה 200 הנ"ל לשאר המדינה, לא נוכל להוציא אל הפועל.
רק חכה, ותראה ש "מורה חיילת" תתנדף.
("מורה חיילת" הובאה רק כדוגמא והמחשה פרטית שלי).
משהו בנוגע לציטוט הזה :
"הם בעצם באו להשתלט עליו. הבחירה למקם את הלם כרך בשיא עונת הפסטיבלים הצפופה מידי גם ככה, לבנות ליינאפ שחומס חלקים נבחרים מפסטיבל חוצמזה שהתקיים שבוע לפניו, וליצור מתקפת יחסי ציבור שאף פסטיבל עצמאי לא יכול להתחרות בה – זו לא התנהגות של חבר. זו התנהגות של בריון."
פסטיבל חוצמזה לקח יחסי ציבור של מורן פז שעשתה את מדונה כך שנראה שהיו גם להם יח"צ ברמה
אם חצי מקרוסלה שארגנו את חוצמזה היו מתנגדים לפסטיבל הלם כרך אז הם לא היו מכינים עבורו מופע מיוחד עם עמיר לב
יש מקום לפסטיבל בצפון, לפסטיבל במרכז ולפסטיבל בדרום – אבל כנראה שאין באמת קהל למוזיקה הזאת
בקיצור קישקוש וחבל שלא השקעת אנרגיות בלפרסם את הפסטיבל בקרב מכריך במקום לקטול בדיעבד
נדב, לא נעים לי להגיד אבל אתה צודק. זה היה פסטיבל כושל והבקורת שלך הוגנת ועניינית. יש פה 2-3 מגרדי ביצים שלא ראויים אפילו לכנמת. אני הייתי בכל הופעות הפסטיבל כולל אלה שהתרחשו במקביל (לקחתי קורס בפיזיקה מודרנית) וגם אם לא אני יודע מה היה, וגם אם לא היה אני יודע למה. החובבנות נכרה במופע "סימנים של חלושס" שהיה מעין מיקרוקוסמוס לפסטיבל כולו במסווה של גנג בנג של גופתו ההו-כה-סקסית של ברי. מי היה מאמין שאשכרה מתים יהוו היילייט של איזושהי הופעה. בקיצור חובבנות
לא ראיתי הרבה הופעות בפסטיבל, והסאונד באולם 1 באמת לא היה טוב בעיני (וזאת פשלה רצינית מאוד). לדעתי דווקא שינוי האווירה היה מבורך. אני דווקא נהנית לשמוע מוזיקת אינדי בישיבה, בלי שמעשנים לי בפרצוף ושופכים עלי בירה. אווירת הביבים התל אביבית היא לא העניין, העניין הוא המוזיקה.
בכל מקרה, בעיני- היוזמה מבורכת, ואם זה פרוטוטייפ של הפסטיבל אז אני מעריכה שבשנה הבאה הוא יהיה יותר מוצלח.
אני חושבת שבאת עם מערכת ציפיות מאוד מסויימת ומה שהיה שם לא תאם למה שנראה בעינייך כחזון לפסטיבל אינדי. אז החזון שלהם היה שונה משלך. זה הכל. קצת פרופורציות.
לכולם – בואו נהפוך את הסיטואציה רגע. בואו נגיד שאני אידיוט, נגיד שאני מקשקש, נגיד שהאינדי חרא ושהוא צריך להגיד תודה שירקו עליו, נגיד שהפסטיבל היה ממש מצויין, עם הופעות מעולות אחת אחת, שצוותא זה המקום האידיאלי להופעות רוק ושאפילו הסאונד היה נהדר.
איך שלא נהפוך את זה, גם אם אני אידיוט, הפסטיבל עדיין נחל כשלון, הגיע בעיקר לאנשי הסצינה, ולא הביא את האימפקט שהוא רצה. על זה אין עוררין, וזה לא קשור אלי או לכמה הפוסט שלי מרתיח. אז אפשר לטעון "הלם כרך עשו הכל בסדר אבל פשוט אין קהל למוזיקה הזאת". אבל מאחר והמציאות הוכיחה בלא מעט אירועים מוצלחים יותר שיש למוזיקה הזו קהל כשיודעים לפנות אליו, אולי כדאי לנסות ולהבין מה השתבש.
אז במקום להגיד שאני אידיוט, בואו נגיד שאני הסמן הקיצוני, וננסה להבין ביחד איך מפנים את הכוונות הטובות של המון ווליום (ששוב, אולי לא הדגשתי מספיק, אני מאוד מעריך ומכבד) למקומות הנכונים.
גת שמנים– הייתי שמח להתווכח איתך על עניין "האינדי של היום, המינסטרים של מחר", אבל זה כבר נטחן לא מעט ולא בא לחזור על אינספור הדוגמאות שמוכיחות את הטענה. את מה שכתבת על מורה חיילת אמרו גם על אהוד בנאי ומשינה. אני לא מתרגש מזה.
דן – גם לחוצמזה וגם להלם כרך הייתה יחצנו"ת סבבה, אין ספק, ואני אומר את זה כעיתונאי שעמד אל מול המערך שלהם. אבל להלם כרך היה גם תקציב פרסום, שלחוצמזה לא היה. כל שאר מה שכתבת לא רלוונטי – אני לא מתיימר להיכנס לשיקולים של קרוסלה, ובכל מקרה שיתוף הפעולה של תמר אפק מחוצמזה עם הלם כרך לא מוכיח שהפסטיבלים לא פגעו האחד בשני. אז מה הטענה שלך בעצם?
יעל (אפילו עז) – ההתייחסות לצוותא הייתה כאל סמל. הייתי בהופעות בצוותא שנהניתי בהן (ההשקה של עמית ארז לא מכבר, לדוגמה). אבל כסמל, צוותא זה עיסקת חבילה שכוללת מחיר, סגנון וחוקים, שלא מתיישבים עם המהות של פסטיבל אינדי.
באשר למחירים את צודקת, ובגלל זה הטענה שלך בנוגע לתשלום לאמנים ("אם היה מגיע קהל היית חושב אחרת") לא רלוונטית – מלכתחילה אנשים כמוך וכמוני התריעו שלא יבואו לזה אנשים במחירים כל כך מופקעים. והמחירים נועדו בין השאר לכסות את התשלום לאמנים. רק אני רואה כאן טיעון מעגלי שהיה אפשר וצריך לחתוך?
ואמירות כמו "למרבה הצער הפסטיבל נכשל" מרגיזות אותי. הוא לא נכשל "למרבה הצער", סתם כך בלי סיבה של ממש. הוא נכשל בגלל סיבות מאוד ספציפיות, וככל שזה לא נעים (ותאמיני לי שאני לא שמח לחגוג על כשלון של פרוייקט שהכי הייתי רוצה שיצליח), צריך להבין למה וליישם את המסקנות להבא.
לזרבוי , אמרתי לך אתה צעיר. אין לך ידע וזיכרון.
משינה למן השניה הראשונה היו הצלחה אדירה. במיינסטרים.
אהוד בנאי, עבר במקרה בטיוב בלונדון ואז זיין במוח כמה הוא עבד ברחובות ובתחתית של הרכבת. סתם אגדה, שאולי זרעון של קמצוץ של אמת יש בה.
בלי קשר, מיד עם פועלו, זכה אהוד בנאי להצלחה. גם ברדיו גם במיינסטרים.
כך או כך לא היה אז אינדי שמינדי.
וגם ציינתי, עם הדוגמא שנתתי קודם, גם כאן, אין לאף אחד מכל יוצרי האינדי של היום את הכישרון של אהוד בנאי או יובל בנאי, לא בכתיבה, לא בכריזמה או כל פקטור אחר.ולא קשור מה טעמך האישי או שלי.
אני מדבר על כישרון נטו.
רוצה ? קבל … אשכרה מתים הם אשכרה זבל. הם לא יהיו המיינסטרים של מחר. אל תשחק פה את הסנדק,בעל החזון או המעוף ותרסס שמות, אולי אחד מהם יתפוס.
הכל יהיה בגדר ניחוש.
האינדי של אתמול, לא נהיה המיינסטרים של היום. זו עובדה גמורה ומוחלטת. משאלות לב שלך לגבי המחר זה סבבה.
זה עניין אחר.
אולי.
אני מדבר על עובדות העבר, אל תשבש נתונים.
גת שמנים – אולי אני צעיר (משבר גיל ה-30 הממשמש ובא שלי מוסר לך תודה על המחמאה), אבל אני עדיין מספיק זקן כדי לזכור את אח שלי הולך להופעות של להקות עלומות כמו ד"ר קספר ואיפה הילד, שכעבור זמן מה הפכו למיינסטרים. אני זוכר גם הופעות של הבילויים מול אולמות כמעט ריקים, וגם רונה קינן לא נולדה עם קהל כל כך גדול.
בכל אופן, כאמור, הדיון הזה נטחן. אם אתה מתעקש, אתה מוזמן לנסות לעורר אותו מחדש בפוסט הרלוונטי.
איפה הילד נולדו נשארו התפיידו והתקמבקו כרוק מיינסטרים.
רונה קינן היתה רונן קינן באנגלית, וזה הולך ונמחה מעל פני האדמה. זה היה קטן וישאר עלום או כאנקדוטה לאספנים וזה רק מהרגע שפנתה לעברית. כלומר מה שרונה קינן היום זה בזכות העברית, ולמן הרגע הראשון, היזהר אשדותי, זה היה מיינסטרים. פסאודו איכותי, אבל מיינסטרים. יש לה מה ללמוד. כל התעניינות בעבר האנגליזי שלה הוא בזכות העברית.
קספר היו אז אגדה למתי מעט ברמה X והיום הם מיתולוגיה ברמה X למתי מעט. שום קשר למיינסטרים.
אייל גולן ממלא הופעה בפעם אחת מה שהם לא ימלאו 10 פעמים בימי חיים ( מיינסטרים זה גם, או בסופו של דבר, עניין של כמויות וחתך רוחב, להזכירך.)
אני אומר לך, אתה לא יודע על מה אתה מדבר.
אין לי בעיה עם ההתנדבות העשייתית החלוצית האינדית שלך, שמעתי דיווחים על "חצימזה", והייתי בחלק קטן מתוך "הלם קראש" ואני לא קושר אותם למיינסטרים וכאלה.
אפרופו הלם קראש, זה קושר לי את שני מושאי הדיון פה, הנה, יכולת להשתמש בברי סחרוף כדוגמא למעבר מהאינדי למיינסטרים, אבל גם זה לא יהיה נכון. בכל אופן, ערימה של סצינת האינדי הלכה לעשות לו ערב מחווה וקאברים. ומה יצא, חירבון טוטאל. למה ? כי אין שם המוכשרים בדור האינדי הזה. אין.
את המעבר והפריצה עושה הכישרון.
את הרעש עושה הסצינה.
אחד ממכשירי הסצינה – בלוגים.
הסצינה היא בעיקרה הקהל. ואתה קצת מתבלבל, כי האינטרנט מגביר רעשים ומעוות פרופורציה.
לגבי הדיון פה, יש דברים שאתה צריך לבדוק קודם.
בואו מכות, כולנו בצוותא…
למרות שגם אני לא הסכמתי אם הרבה ממה שכתבת כאן, אני רואה את זה מיותר להוסיף קיסם למדורה.
מה שכן נראה לי חשוב לציין זה דווקא נקודה לזכותך:
"(עדכון\תיקון: אוקי, בדיעבד אולי טיפה נסחפתי. את דעתי הטיפה שקולה יותר הבעתי בתגובות)",
זה לא מובן מאליו שבלוגר יוסיף הערה שכזו ולטעמי זה מכובד.
הבעיה היא, שהבחור המדובר,(עם כל הכבוד לזה שהוא עדכן/תיקן עצמו בבלוג וזה באמת סבבה), הוא גם כותב במוסף תרבות מוזיקה בעיתון בכיר בארץ, כפי שהוא טוען, ולי מפריע שמידע שגוי כמו שפירסם בחלק מהביקורת שלו על הפסטיבל, היה יכול להיות מודפס או מפורסם לעיני הציבור מחוץ למעגל האינטרנטי, מה שהיה גורם לתפיסה מוטעית על הנושא המדובר, ואותי זה קצת מטריד. אני לא מדבר פה על הפסטיבל.
לגבי הפסטיבל זכותו לכתוב כל מה שהוא רוצה, ובכיף, כפי שזכותנו לחלוק על דעתו, וגם זה בכיף. בשביל זה יש אינטרנט!
אבל חשוב שהעובדות יהיו נכונות!
גדי – לא מנומס לדבר על אנשים בגוף שלישי, בטח לא כשאתה נמצא בבית שלהם והם עומדים לידך. 🙂
אם יש עובדות לא נכונות – בבקשה, תקן אותי. מנסיוני, אנשים יותר נוטים להקשיב כשבאים אליהם בהסברים מאשר כשבאים אליהם בצעקות ונסיונות להשפיל אותם.
נדב, אני חושב שאתה משחק כאן משחק כפול. מצד אחד אתה זורק בנונשלנטיות פצצות מסוג "זו התנהגות של בריון",
או "אין לכם מושג מה אתם עושים ואתם רק גורמים נזק", ומצד שני אתה מצפה לתגובות מנומסות ומתפלא שמישהו מפקפק בכוונותיך הטובות. אם אתה רוצה לקיים דיון מלומד ופרודוקטיבי ולמתוח ביקורת בונה, מצוין, עשה זאת מלכתחילה. לי נראה שהיית עסוק בלהיות שנון וסרקסטי.
מעבר לכל זה יש כאן נקודה שלא התייחסו אליה. אני לגמרי מסכים אתך ש" צוותא זה עיסקת חבילה שכוללת מחיר, סגנון וחוקים". אני לא מסכים עם המסקנה שלהקות אינדי לא צריכות להופיע שם. אני חושב שיש מקום לפסטיבל אינדי שהייחוד שלו יהיה לא רק שהוא מתקיים בתל אביב אלא גם שהוא מתקיים באולם כמו צוותא. עם זאת אני לא חושב שזה הגיוני מבחינת להקת אינדי פרועה להופיע בצוותא בדיוק כמו שהיא מופיעה בדרך כלל ולצפות שזה יעבוד. אמן צריך להתאים את עצמו למקום ולקחת את האחריות על עצמו. התקרבות למיינסטרים דורשת גם שינויים והתאמות מצד האמן, ולא רק התגמשות של המקום. מי שזה לא מתאים לו, לא חייב להופיע שם. הגישה של "ככה זה אינדי, שהעולם יסתגל" היא שגוייה בעיני.
הלם כרך – בום טראח
נדב, אל תתרגש מכל ההתלהמויות בשקל עליך.
1. בשורה התחתונה, מלבד באנרים שהיו פה ושם, לפסטיבל הזה היו יחסי ציבור מהגרועים שנתקלתי בהם. אני לא יודע מי עומד מאחורי מערך היחצנות הכושל, אבל כמעט ולא נכתב על זה בשום מקום. כך לא מביאים את האינדי לקהל רחב יותר.
2. אתם יכולים לקשקש פה עד מחר שהמחיר הגבוה של הכרטיס היה כדי לשלם לאמנים, אבל מהכרותי עם אחד האמנים שהופיעו שם, נאמר לו לפני האירוע שהוא יקבל תשלום כחלק ממכירת הכרטיסים. במקרה של הפסטיבל הכושל הזה, שכמעט ולא נמכרו אליו כרטיסים (ולמה שכן נמכר, מופע הקאברים לברי) מן הסתם ידאגו שקודם כל האמנים הגדולים שהיו מעורבים שם יקבלו תשלום. כך שהמחיר היה גבוה מדי + אף אומן אינדי לא ראה מזה שקל. יצאנו קרחים מכאן ומכאן.
3. הלוקשיין של צוותא הוא נחמד ברמת הרעיון והקונספט. ברמת הביצוע החלל היה סטרילי ולא מתאים להופעות רוקנרול שבאים לקפוץ ולהשתולל בהן. בחייאת רבאק, מי רוצה לשבת על כסאות עץ מרקיבים בהופעת רוק??? מי שקיבל את ההחלטה הזאת קיבל החלטה אומללה מאוד שעשתה נזק לאמנים האלה. ככה לא תומכים בסצינה.
מוטי – אתה צודק, אני נוטה להסכים איתך. אני עדיין חושב שהביקורת שהבעתי בונה וצודקת, אבל מסכים איתך שהייתי צריך למתן את הסגנון.
כבר התייחסתי לזה בפעם הקודמת שהיה כאן קלאש בסדר הגודל הזה – זה בלוג, וחלק מהקטע שלו זה שאני כותב מהבטן, מהיום למחר, לפעמים כשהחוויה שלי עוד חצי מעוכלת. לפעמים זה יוצא קשה מידי, מודה (במה שאני כותב במעריב אני מפעיל יותר מנגנוני עריכה). בשביל זה יש תגובות ודיאלוג, בשביל לעגל את הקצוות המחודדים ולנסות להבין כמה דברים יותר לעומקם. לדעתי, זה חלק מהחן של המדיום בסופו של דבר.
לכל הקוטלים
האמת שהייתי גם רוצה לשחק, אבל אין לי מה לקטול. כל אחד מנמק ומסביר למה הוא בסדר, וכולם נשארים בסדר עם כולם. אני בטוח שאיך שהמילים נראות זה לא איך שהן נשמעות, ושאיך שהדברים נכתבו זה לא איך שרציתם שהם יתפרשו. אבל נדב פה פתח דיון מאוד יפה, וכמובן שתוך רגע הוא נגרר לשפה מגעילה ומעליבה. כאילו לא רק התגובות. כבר בביקורת נאמרו דברים מעליבים בצורה יפה, אבל הצצה שנייה בפתיחה הביקורת, מגלה עולם חדש לגמרי: זה דיון פתוח.
"הפעם אני לא רואה טעם לכתוב רשמים מהאירוע – היו הופעות טובות (כמו המחוה לרם אוריון) והיו הופעות רעות (כמו המחווה לברי סחרוף, ועל כך בשבוע הבא) – אבל במקרה הזה הביקורת הפרטנית היא זניחה ביחס לנושא העקרוני שהפסטיבל מעלה. כי הלם כרך הוא לא פסטיבל אינדי רגיל."
אז בעוד הביקורת שנכתבה, היא כלל לא על הפסטיבל, אלא על המהות שלו, אז אני משער שכל אחד יכול לבוא ולהגיד מה דעתו על מוסיקת אינדי. וואלה, זה לא מעניין אף אחד. מעניין מה שנדב כתב, אחרי שהוא כתב כבר אלפי ביקורות והוא מוסיקאי פעיל וכתב פעיל ותמיד אומר את דעתו בצורה כנה בלי להתחבא מאחורי עידון, ולא אומר דברים שהוא לא מוכן לעמוד מאחוריהם. הוא אפילו לא מוכן לשנות את מה שכבר כתב ופרסם, למרות שהתחרט עליו, ולמרות שזה קל כמו להרים מזלג ולתקוע אותו במסך. במקום זה, הוא אמר את דעתו, בצורה מסודרת ויפה, ביקורתית, אומנותית. עכשיו הוא רק מנסה להגן על יצירת האומנות שלו, מפני ההשלכות שלה. אבל וואלה, אם כבר אין קהל ללהקות אינדי, וגם ככה כל מה שנכתב באינטרנט הוא כל מה שלא נאמר, אין לו כל כך על מה להגן. אין לו את מי להרעיש ולנענע. אין לו את מי לתפוס. האנשים היחידים שכבר כן קוראים וטורחים להגיב, הם אלה שלא מסכימים. אז לכל אלה שקטלו את נדב – תקימו עמותה. היא תגיע בערך רחוק כמו הדף אינטרנט הזה. כי בסופו של דבר לתקוף אומן על יצירת אומנות שלו – רק תחזק אותו לגבי הדעות שלו. אני חושב שהתרבות המוסיקלית של כל העולם בזבל. לא רק השוליים. גם המיינסטרים. לא רק בישראל, אלא בכל העולם. ולדבר על הדברים האלה כאילו הם כל כך מהותיים וחשובים, זה לדבר מה שזוכרים מלפני 40 שנה. כי אנחנו בחיים לא נגיע למה שהיה אז. אז מה הלחץ? למה זה חשוב כל כך? למה זה כל כך פוגע? בגלל מה שהיה פעם? בגלל שעוד אפשר לראות מאחורינו את האור המנצנץ של התרבות ששגשגה פעם עדיין רודף אחרינו? התרבות החליקה עד הקנטים – ואנחנו דורכים עליה. שונאים אותה על זה שהיא ככה וכועסים עליה שהיא לא משתנה. היא מבזה אותנו, ואנחנו נעלבים ממנה. אז וואלה, בואו לפחות נצחק על זה שאנחנו חארות ולא עושים כלום עם עצמנו, במקום להתעצבן מזה
יעל מרגלית יזמה משהו מתוך רצון אמיתי לעזור חאינדי על הכסף הזה היא לא בונה.
קרוסלה יזמו פסטיבל רק כדי לקדם את עצמם מבחינת יחסי ציבור וכסף למימון הטורים העצמאיים שלהם(תמר אפק לא משלמת דבר לאמנים וכמו שנה שעברה גם לא נתנה נסיעות ואש"ל) הם מעונינים בחשיפה לקהל רחב ע"י הבאת אמני מיינסטרים לפסטיבל והופעה בסמוך אליהם. הרי איפה עוד יוכלו להופיע מול מספר יותר רב מ100 איש, וגם זה במקרה הכי טוב.
עפרה יקרה
לא צריך לתקוף את תמר אפק, היא עשתה פסטיבל מבורך
והלהקה שלה נהדרת.
גם הלם כרך היה מבורך.
וכדאי שתפנימו – כל עשיה מוזיקלית אם זה ביצירה ואם זה בהפקה היא מבורכת וחשובה וחשוב שתחפשו תמיד את הדבר היפה שבזה ולא את הרע.
פשוט מאוד כי מוזיקה זה דבר יפה.
ואף אחד לא מתעשר ממוזיקה ישראלית פרט אולי ל-5 מוזיקאים וגם הם לא מפסיקים להופיע אז זה מראה שגם הם כנראה לא מיליונרים אלא רק חיים טוב או שאפילו בעצם יש שם משהו יפה יותר – הם נהנים להופיע למרות שיש להם כסף כי הם מוזיקאים.
Allright, way 2 go Dan!
אני איתך, עם האופטימיות ועם חצי הכוס המלאה.
חוצמזה (חצימזה?) עם כל הצעקות של כולכם (אוקיי, חלקן מוצדקות משני הצדדים, אבל עדיין- למה בכעס וזעם??) לא שמתם לב לדבר הכי מפתיע ומיוחד בפוסט הזה!
לפוסט יש כותרת שמתכתבת עם עולם הספורט!
לזרבוי כתב כותרת שקשורה בספורט!!
לזרבוי?! ספורט?!!
חזון אחרית….
כולכם נודניקים
אוי היה גדול
סקס
סמים
רוקנרול
מי שלא היה הפסיד!
וכנראה בגיל שבעים ימשיך לקשקש על הסצינה שמיינה
כושל לא כושל
ההווה הוא העתיד חברים ומי שלא חוגג עליו יתעורר מחר בקיא של המסיבה שהפסיד
דודקה
אני מסכים עם מה שנדב כותב ולמראת הכוונות הטובות של המעורבים בהפקה הפסטיבל נראה כמו תור לקופת חולים
והמהפך המחשבתי שמציעים מצדדי הלם כרך הוא פטתי, זה לא מספיק להביא את האלטרנטיבה לתוך מקום מיינסטרים צריך לעשות משהו גם עם המקום עיצוב וידאו ארט ….
מה גם שמבחינת הסדר גוף שמתיימר להיות גדול כמו המון ווליום די פישל , היה בלאגן ברמה די גבוהה.
רגע של אוף טופיק:
אולי מספיק עם זעקות החמס על התפרצות עוינת ל"בית" כל פעם שיש תגובות עוינות (גם כאן, אבל גם בכל בלוג אחר)?
טור בעיתון זה לא בית, פינה ברדיו זה לא בית, דוכן בהייד פארק זה לא בית. גם בלוג זה לא בית. מהרגע שהוא מפורסם באוויר (שלא לדבר על מהרגע שבו מאופשרים בו טוקבקים), הוא מקום ציבורי לכל דבר ועניין. אז נכון, הוא לא ברכוש ציבורי, ולקהל אין זכות להכתיב מה יהיה בו כל עוד הוא לא קונה בו בכסף מניות, אבל הוא כן פתוח לביקורת. אני לא רואה אמנים שמבקרים מעקמים את האף בתערוכה שלהם בוכים שהתפרצו להם הביתה והתנהגו בגסות.
חלאס עם המוסרנות, כאן ובכל מקום.
איתי – פתוח לביקורת – כן. פתוח להשמצות ולגסות רוח – לא. האנלוגיה שלך לתערוכה היא מצויינת: אם מבקר מעקם את האף בתערוכה, האמן יקח את זה כחלק מהחוקים. אבל אם המבקר יעמוד על כסא ויצעק "האמן הזה שרלטן, כל הציורים שלו חרא!", ייגש אליו מאבטח ויבקש ממנו יפה להוריד את הטון, להירגע, ואם אפשר גם לצאת מהגלריה. ברחוב או בגלריה הפרטית שלו המבקר מוזמן להגיד מה שבא לו איך שבא לו.
דן – הגישה שלך אוטופית משהו, שלא לומר נאיבית. לא כל עשייה היא מבורכת וחשובה. יש עשייה פגומה, שגורמת יותר נזק מתועלת, ומוטב שלא תקרה, או שלפחות יאירו את פגמיה כדי שיהיה ניתן ללמוד מהם להבא.
עפרה – הטענה שלך נגד קרוסלה לא לגמרי הוגנת. קודם, כי כסף הם לא רואים מחוצמזה. ושנית, כי נכון, יש טעם לפגם בכך שקרוסלה מופיעים לצד המופע המרכזי בחוצמזה. לא יקרה כלום אם תמר תפנה את המשבצת הזו ללהקה אחרת בשנה הבאה. אבל מצד שני, זה זה עדיין לגיטימי. בדיוק כפי שבבלוג הזה אני בין השאר דוחף פרוייקטים שאני שותף להם, או כפי שבהלם כרך עשו מחווה לברי, שהוא אמן של המון ווליום. זכותו של כל אחד למנף את הנכסים שלו בפרויקטים שלו, כל עוד זה לא מאפיל על הפרוייקט עצמו. ובחוצמזה, תודה לאל, יש עוד הרבה תוכן מוצלח מסביב לקרוסלה.
fixi – צודקת.
אתה כל כך מאוהב במילים שלך שקשה לך לראות איפה אתה טועה ואיפה אתה צודק…
די, נמאס לי. זה לא שווה את האנרגיה והמילים.
שיהיה בהצלחה !
בהלם כרך עשו מחווה לברי מן הסתם לא מתוך מטרת יחסי ציבור נוספים לאמן שחתום אצלם (הוא גם לא צריך כבר כאלו), אלא כי מדובר בשם גדול שיביא קהל – ואכן, זה היה אחד המופעים הבודדים שהיו ממש עמוסים קהל.
geez louise
tough post ey lazarboy
people forgot about good tones.
i sense a lot of anger in them
אני לא יודע מה לומר, התגובות שלכם מפרכות.
לעומת זאת, הופעת הפסטיבל – אלי רוזן והלהקה שלו. לא יודע מי זה ומאיפה הוא בא , אבל הוא פער אותי.
מחווה לרם אוריון?!
עם כל הכבוד לרם, מוזיקאי מצויין והכל , הבן אדם הוציא 3 אלבומים (וזה עוד אם מחשיבים את בתריי זוזיי בתור אלבום של רם, כי בלי זה אז רם נשאר עם אלבום אחד בלבד) אין גבול לאוננות העצמית של סצנת האינדי?
אני חייב לציין שגם לדעתי יש כאן מידה של אוננות עצמית, וזה הרים לי גבה כשראיתי את זה לראשונה. מילא ברי סחרוף…
נדב,משום מה הביקורות שלך בדרך כלל שליליות,אתה נשמע ממורמר,
אולי תפסיק לכתוב,זה לא נעים.
זיו.פ, משום מה התגובה שלך טיפשית, אתה נשמע טיפש, אולי תפסיק להגיב, זה לא נעים…
לדרוריקו
האינדי אכן סובל מאוננות עצמית, יותר גרוע האירוחים למינהם, הכי גרוע – הפסטיבלים.
אך זכור נא זאת, ככל שמרבים באוננות, בלי להתנקות , זה נהיה מלוכלך ומגעיל.
וזה המצב כרגע.
לפנחס
ה"מיינסטרים" סובל מאותן בעיות, אבל בצורה חמורה הרבה יותר:
האוננות העצמית (פירגונים הדדיים ע"ג 7 לילות)
האירוחים למינהם (אביתר בנאי מארח את אהוד בנאי? די מדהיםם!!)
והפסטיבלים שלהם (ע"ע פסטיבל התמר).
חוץ מזה שאוננות זה דווקא די סבבה. הרופאים ממליצים.
דרור, הפעילות של רם אוריון נמתחת על פני הרבה יותר מרק היצירה האישית שלו. ממליץ לך לבדוק פעם בכמה אלבומים ופרוייקטים הוא היה מעורב ומה היתה ההשפעה האמיתית שלו על המוסיקה בארץ. בוא נאמר שהוא היה עסוק בעשור הזה שלכבודו נערך המאורע.
חוץ מזה, אני לא מבין איפה הבעיה פה, כמה חבר'ה אוהבים את רם, החליטו לפרגן לו. מה הסיפור? מצידי שיעשו מחר מופע מחווה למריונטה סול, אם הביצועים יהיו טובים, אני אהנה.
בעיניי, גם מופעי מחווה כמו שהיו כאן בשנים האחרונות לקולפדליי ורדיוהד הם די תפלים. במחווה שהיה לסאונדגארדן הלכתי (ונהניתי בטירוף), מזל שהם כבר לא קיימים עשור כדי שיהיה לי את הרשיון הפואטי להתענג על זה 😀
יובל , מופעי מחווה נוהגים לעשות לאלבומים סולו של אמן
זה כמו שיארגנו מופע מחווה לחיים רומנו וישירו פתאום שירים משבלול ופלונטר , זה נראה לך הגיוני?
בחור מזוקן – אתה מבלבל פה בין מופע מחווה לבין מופע קאברים. קאברים זה קאברים, זה נחמד, זה תפל, זה בסדר אם הלהקה כבר לא קיימת, אבל לא מעבר לזה, ואין בזה שום ערך אמנותי באמת.
מופע מחווה לעומת זאת זה אירוע אמנותי לכל דבר לדעתי. לקחת יצירה קיימת, לפרק אותה ולפרש אותה מחדש – זה אמנות. ויש בזה הרבה טעם.
דרוריקו – מה הקשר לאלבומי סולו? נניח מחר עושים מחווה לקלפטר, נראה לך שלא יכניסו כוורת? נראה לך שלא יכניסו קלאסיקות שהוא הלחין לאחרים? בסופו של דבר נשאלת השאלה האם היית במחווה לרם אוריון. כי עם כל הביקורת שלי על הפסטיבל, זו הייתה הופעה מצויינת בחלקה הגדול.
לא נראה לי שבמופע של קלפטר ישירו נניח את "שבי"ר, מהסיבה הפשוטה שהוא מזוהה עם אריק אינשטיין ולא עם קלפטר .
אולי אצלך.
ואצל הציבור הרחב
שיר לא אמור ליהות מזוהה עם מי שלא ביצע אותו , עצוב אבל נכון . בגלל זה היום היוצרים מעדיפים לשיר את השירים שהם כתבו "כדי לא לצאת פריארים", לצערנו אצל מרביתם השירה הגרועה פוגמת ביצירה .
תהייה- אם אין לאינדי שמינדי הזה (שהוא ממילא חסר כישרון ועתיד והוא כולו בועה) קהל, איך זה שלאינדינגב נמכרו כל (!) 5000 כרטיסיו מראש?
לפי דעתי, אם היה יותר זמן בין אינדינגב לחוצמזה, שניהם היו מצליחים. לגבי הלם כרך- אני לא כל כך מבין מה היתה המטרה מאחוריו. אם זה היה לחשוף את האינדי לקהלים חדשים, אז באמת היה כאן כשלון.
אילן , וכמה כל אחד מאותם אמני אינדי מוכר בנפרד?
אתה אליטיסט בדלני והניסיונות לך להגדיר מוזיקה על פי מאפייני הקהל שלה הוא ילדותי
יותר מכל דחה אותי התיאור שלך את "האינדי" בגוף שלישי בשילוב האנשה.
מסיבה לא ברורה, שסביר שהיא מגלומניה טהורה, אתהיוצא להגן על "ריבונות האינדי" שכלל לא נקראת להגן עליה. וספק אם היא קיימת.
או שאולי אני טועה ואתה מתבטא כך כי אתה פשוט מעדיף להשאיר את "האינדי" בחושך כמו ילד מעוות שנכלא במרתף על ידי ההורים שמתביישים בו(אם אשאיל לרגע את צורת הניסוח שלך),זאת על מנת להסתיר את חוסר ההצלחה האישי שלך.
מוניץ – יודע מה, סבבה. בוא נגיד שאני אליטיסט בדלני, ילדותי, דוחה, מגלומן, מה שתרצה. השורה התחתונה היא שהלם כרך, שנהנה מייחצו"ן, סלבס, אחלה ליינאפ ומיקום נוח, הביא כמות זעומה של אנשים, בעוד שפסטיבל אינדינגב העצמאי, הלא מיוחצ"ן יחסית, נטול הסלבס, שתקוע בנגב, התפוצץ עם 4000 איש והיה ביקוש לעוד כרטיסים. ומאינדינגב הרוב המוחץ חזר עם חוויות אורגזמטיות. אף אחד לא הגיב כך להלם כרך.
אז המסקנה המתבקשת היא שמישהו פה עשה את העבודה כמו שצריך, ומישהו אחר לא. מישהו ידע מה הוא עושה, ומישהו לא הבין מהחיים שלו (גם אם היו לו כוונות טובות, ואני בטוח שהיו). איך שלא תהפוך את זה, ולא משנה כמה מילות גנאי בא לך לטפול עלי בדרך, מישהו צריך להסיק מסקנות. אני, מגלומן או לא, בסופו של דבר בסך הכל מנסה לעזור.
אז כל מקטרגיי מוזמנים להיכנס בי כמה שבא להם, אני רגיל וזה לא כל כך מזיז לי. אבל הם יכולים גם להודות מאחורי הגב שכנראה שיש משהו במה שנכתב כאן ולנסות להסיק מזה מסקנות לשנים הבאות.
מוניץ – אתה ילד דפוק ויללן. תתמודד כמו גבר גם עם מה שלא נעים לשמוע.
אני מבקש מהמגיבים, בין אם הם בעדי או נגדי, לשמור על נימוס ושפה מכובדת. לא צריך להיגרר לעלבונות אישיים.