מקום לדאגה, מקום לתקווה

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 17.7.09)

איזו דרך נהדרת לפתוח הופעה: ריקי גל רק מתחילה לשיר "בקצה השמיים", ומיד רותמת את הקהל בבטחון מופגן להשלים בעצמו את שאר המילים של "מקום לדאגה". המושג "הופעה" מתגלה כאן במשמעותו העמוקה יותר, שאינה קשורה רק למוזיקה: לא תמיד צריך ממש לשמוע את השיר כדי להתרגש ממנו. לפעמים מספיק לספוג את הנוכחות והכריזמה, שתי תכונות שיש לריקי גל בשפע, גם מבלי לפצות פה. אבל זה לא בהכרח אומר שבהופעה שלה לא היה מקום לדאגה. למעשה היה בה מקום לקשת רחבה מאוד של רגשות, החל בתחושת ההתעלות של קטע הפתיחה, דרך האכזבה שליוותה את אמצע ההופעה, וכלה בהתרגשות המחודשת שבאה בסופה.

גל הקיפה את עצמה בלהקה של נגנים מוכשרים, אבל הופעה, כאמור, היא לא רק רצף של התווים הנכונים בסדר הנכון. גם התווים הנכונים יכולים להישמע לפעמים כמו טעות גדולה. ההפקה המוזיקלית האוורירית של אלדד ציטרין, עם נגיעות האלקטרוניקה ההו-כה-אופנתית, מעידה על נכונות מבורכת להתנסות ולחפש כיוונים חדשים, אבל במקרה הזה נדמה שריקי גל יצאה לחפש מנגינות ומצאה מבוכה. בניגוד לפתיחה המצויינת, בהמשך היא פוצחת ברצף של שירים שכאילו נעטפו בענן לבן של צמר גפן, שמקהה את השפיץ שלהם ולא מחמיא להם. "בצער לא רב" מסב צער רב למדי כשכל הFאנקיות שלו נקברת עמוק, "אילו יכולתי (אמא)" נותר שטוח ולא מרגש, וישנו הרגע המפוספס ביותר בהופעה, "נערת הרוק" המונומנטלי בביצוע מסורס עם גיטרה אקוסטית. אולי גל הייתה רוצה להיות "נערת רוק" אנפלאגד, אבל אין דבר כזה.

העיבודים הבעייתיים מצטרפים לחריקות של מופע בכורה – היא לא נכנסת או היא כן נכנסת בזמן, היא שוכחת מילים ולפעמים קצת מתאמצת מידי –  אבל אז משהו שוב משתנה, והפעם לטובה. ב"מה זאת אהבה" היא סוף סוף נוגעת ומרגשת, כשהיא מושכת דקות ארוכות ומענגות עם שורת הסיום המודעת לעצמה "שאוכל כך להמשיך ללא תנאי". מאותו הרגע משהו נפתח בינה ובין הקהל, וגם מילות השיר הבא ממשיכות להעיד על ההתרחשות שעל הבמה: "הנה פתחתי חלון", היא שרה, והרוח החדשה שנושבת דרכו מורגשת היטב. את כל הדקות האחרונות של השיר היא מבצעת רק לצלילי מחיאות הכפיים הקצובות של הקהל. היא ממשיכה לשיר על אותו גל שסוחף אותה "מערבה מכאן", ומסיימת עם "רואים את השנים", שיר הנושא של אלבומה החדש, שמקפל בתוכו את ההופעה כולה: "שירי נשאר תמים כשהיה, גם אם אבד לי פה ושם, תמיד מצא דרכו בחזרה".

ריקי גל ברידינג 3, 7.7.09

תגיות: , ,

...ובאותו עניין:

  • משחק צוללות - (פורסם לראשונה בתרבות מעריב, 5.9.08) במילה אחת: צמרמורת. בשתי מילים: צמר-מורת. ובשלוש: עדיין, צמר-מו...
  • אמנותו אמונתו - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 6.2.09) הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל ...
  • רפי, תרגש אותי - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.2.09) האם רפי פרסקי באמת יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, כפי שה...
  • צליל מכוון - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 12.5.09) כשהגיטרה שלה יוצאת מכיוון, היא מעבירה אותה לגיטריסט שיושב לימינה...
  • עץ אלון - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 5.6.09) ב-1969, כשאריק איינשטיין חיפש סאונד חדש, הוא שלף ממועדון שוליים מ...



גם לך יש מה להגיד? יופי.