עכשיו יש את הזמן במזרחית
יום ג, 23.2.10, 13:30 
אני שמח שערוץ 24 הפך לערוץ של מוזיקה מזרחית. מגניב בעיני שקובי פרץ מילא את היכל נוקיה. ושלא תטעו – אני רחוק מלאהוב מוזיקה ים תיכונית. אפילו עמיר בניון, שמשוייך לקצה האיכותי של הסקאלה, לא כל כך עושה לי את זה. ובכל זאת, נראה לי שזו מגמה ברוכה עם תוצאות מסקרנות.
ההתלהמות שיש בסביבה שלי לאחרונה נגד המוזיקה המזרחית והים תיכונית, וטורי מחאה שצצים בצד הפחות עממי של התקשורת, מסקרנים אותי. מצד אחד זה מרתיע: לא רק שהם מזכירים לי את הטענות הארכאיות של דור ההורים שלי על כך שהמרוקאים "גנבו לו את המדינה", הרי שגם יש הרבה צביעות ביחס למוזיקה הזאת. הרי פעמים רבות האנשים שמוחים נגד השתלטות המוזיקה הים תיכונית הם אותם האנשים שיושבים בפרוזדור ומהללים את זוהר ארגוב באותה נשימה עם Deerhoof.
אבל מצד שני כל התהליך הזה גם משמח אותי. הגישה שלי, שרק מתחזקת בעקבות הנסיון שלי עם התקשורת הישראלית, היא שאם כולם מדברים על משהו, כנראה שהוא כבר לא רלוונטי. תקשורת המיינסטרים יודעת לדווח בזמן אמת על פיגועים אולי, אבל על תרבות – זה עדיין לא. כך נשמר פער קבוע בין מה שקורה בתרבות הישראלית לבין מה שהציבור הרחב יודע על התרבות הישראלית. ועל כן כשכולם מדברים כאן על המהפכה המזרחית, אני מחייך כי זה כנראה מסמן שהיא נגמרה. זה מבשר שהמוזיקה המזרחית והים תיכונית מצאה סוף סוף את מקומה בקאנון המוזיקה הישראלי, שהקיפוח שלה הסתיים בקול תרועה רמה, ושאפשר להמשיך הלאה אל המהפכה הבאה של המגזר המקופח הבא.
ומי הוא המגזר המקופח הבא? בשאלה הזו המציאות תכריע. אבל ברור לי שהכעס שנצבר בקרב מוזיקאים בשוליים ובקרב הקהל הוא סימן טוב בהקשר הזה. צריך לזכור שאין נצחון בלי מהפכה, ואין מהפכה בלי דיכוי, ואם לצטט היפי זקן ואהוב בשם רבי עקיבא, הרי שהכל לטובה. אז עכשיו הכל עוד טרי ומכעיס. אבל בעוד זמן לא רב, כשהכעס הזה ייתרגם לכוח ולרצון לשנות, וכשכבר יפסיקו להתייחס לפופולריות של המוזיקה המזרחית כאל דבר מפתיע ומאיים, אולי עוד נראה פה גל מוזיקלי חדש. כיום נראה לנו מובן מאליו ששלמה בר מתארח אצל Balkan Beat Box ושהדג נחש משתפים פעולה עם אהובה עוזרי. אפילו כששלומי שבן מכנה את שרית חדד "מוזיקאית דגולה" זה כבר מתחיל להישמע הגיוני. אז מי יודע, אולי אנחנו לא כל כך רחוקים מהיום בו עינב ג'קסון כהן תארח את שלומי סרנגה ויהוא ירון יופיע עם ליאור נרקיס?
תגיות: אהובה עוזרי, הדג נחש, מוזיקה ים תיכונית, מוזיקה מזרחית, עמיר בניון, ערוץ 24, קובי פרץ, שוליים, שלומי שבן, שרית חדד
...ובאותו עניין:
- האח הגדול שומע הכל - טוב, כעקרון זה אמור היה להתגלות רק עוד שבועיים, ואני חתום על סודיות שאוסרת עלי לפרסם את זה. אבל מאחר...
- בין השורות 3.7.09 - רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא תפתחו תרבות מעריב של היום. ...
- רעש וצלצולים - הפוסט הבא מוקדש בחום לטוקבקיסט חן השבוע האחרון היה שיעור קצר בדמוקרטיה, ובכוחה של הרשת. לפני כשבועיי...
- בניון הוא גאון ומופלטה זה טעים - (פורסם לראשונה ב"תרבות מעריב", 3.10.08) עמיר בניון טען בראיונות בעבר שהוא לא מכיר במונח "מוזיקה מזר...
- "איפה הטמפלייט של מיינסטרים איכותי?" - (נצפה אתמול באוזן השלישית. שני האלבומים עוצבו ע"י הסטודיו של פרי קסטיאל, והדמיון בינהם נמשך גם בתוך...
אני לא מבין למה אתה אומר שהנושא כבר לא רלוונטי. הזמרים הללו מוכרים כרגע יותר , וממלאים אולמות גדולים הרבה יותר מכל סגנון אחר. זה שזה לא חדש זה לא אומר שזה לא "זמן אמת".
לדעתי מכיוון שמדובר במוזיקה מזרחית יש המון מטענים ורגישויות שלא קשורות בכלל למוזיקה שצפות על פני השטח. אם היה מדובר בהיפ-הופ, פאנק או טראנס, הביקורת לא הייתה עושה כל כך הרבה רעש. אני חושב שהרבה אנשים כמוני הם לא גזענים או מתנשאים, אלא פשוט לא אוהבים את הסגנון וחושבים שאחוז גדול מהשירים המזרחיים הם פשוט מחורבנים.
מסכים עם מוטי שיש רגישויות מיוחדות לעניין הזה. אבל בגדול, זה פשוט המיינסטרים הישראלי האמיתי. התזה שאני יכול להציע בעניין היא שכל זמן שבמדיה שלטו כל מיני גופים מטעם המדינה והצבא, היה גם טעם מוכתב מלמעלה וגם הסו-קולד אאוטסיידרים פעלו בסך הכל בתוכו. כלומר, המצליחים שבהם. זה נעלם בהדרגה החל מהכניסה של ערוץ 2 והרדיו המסחרי, שבנויים לרצות טעם המוני ולא מגויס. כשנכנס הסלולר, שהוא כבר אמצעי דמוקרטי ממש שמראה פופולריות אמיתית, הפרופורציות פשוט הפכו ליותר ברורות.
אני אוסיף ואומר שהמוזיקה הים-תיכונית תמיד היתה פופולרית מאוד בארץ. זה לא טרנד או הצלחה מסחרית פתאומית ומפתיעה. גם בימים שגלגלצ עוד היתה צה"ל 2 הקסטות בתחנה המרכזית לא הושמעו באמצעי התקשורת, אך נמכרו בכמויות אדירות. במקרים רבים יותר מזמרים שכן קיבלו חשיפה תקשורתית יפה. ההבדל הוא שזה קרה מתחת לרדאר התקשורתי.
בנוסף, כמדומני חלק גדול מהמוזיקה שמקבל את התווית "מוזיקה מזרחית" בקרב הלהיטים הנוכחיים הוא בכלל פופ, עם קצת תוספת סלסולים. אני לא חושבת שיש הבדל גדול בין "בלבלי אותו" למיכל אמדורסקי, למשל.
מוטי ויעל – השילוב של הדברים שכתבתם מסביר למה לדעתי אין כרגע "השתלטות" של המוזיקה המזרחית על המיינסטרים הישראלי – ההשתלטות הזו התקיימה מזמן, מתחת לרדאר התקשורתי. עכשיו אנו חווים את המציאות החדשה שהיא יצרה, שסוף סוף מקבלת גם הכרה תקשורתית. כלומר, מה שהשתנה זה לא שוק המוזיקה, אלא שוק התקשורת כפי שגם ערן רמז.
וכן, אני מסכים שזה נושא נפיץ מכיוון לא מוזיקלי. צריך להודות עם יד על הלב שיש כאן דו פרצופיות שגובלת בלא מעט גזענות. מוטי, כתבת שאחוז גדול מהשירים המזרחיים הם פשוט מחורבנים? זה נכון. אבל זה נכון גם שאחוז גדול מהפופ ששולט ברדיו (לא רק בארץ) הוא מחורבן. וזו אקסיומה, מזרחי או לא מזרחי, היום או בעבר.
ההבדל העיקרי, כפי שאני רואה את זה, הוא שהפעם זה הפופ "שלהם" ולא "שלנו". בחיאת רבאק, אנחנו ב-2010, אני מסרב לשחק את המשחק של דור ההורים שלי. פופ זה פופ, בכל תקופה הוא לובש צורה אחרת, והוא מסריח פלוס מינוס באותן רמות. כעבור כמה שנים, אם איתרע מזלו, הוא הופך לקאלט או אפילו לנכס צאן ברזל (בזמן אמת גם אדם או נוער שוליים היו בדיחת פופ קלת דעת להמונים. היום הם נחשבים לקלאסיקה).
בכל אופן, הפוקוס שלי הוא לא "מזרחית טוב או רע", אלא "מזרחית טוב או רע למוזיקת השוליים". אני מתרשם שרוב חובבי מוזיקת השוליים רואים במזרחי אויב. אני לא. זה בסך הכל פופ (כפי שיעל כתבה), ופופ תמיד היה ותמיד יהיה. מבחינתי התקשורת היא אלמנט הרבה יותר מאיים במשוואה.
והדפוס שהתקיים במזרחי, שבו סצינה מסויימת גועשת מתחת לפני השטח ובסוף מקבלת הכרה תקשורתית רחבה – אלו חדשות טובות למוזיקת השוליים.
התקשרו מבלוקבסטר
לזרבוי, אתה מתעורר עם התובנות שלך, אולי 10 שנים מאוחר מדי.
בוקר טוב אליהו.
זו בדיוק הנקודה שלי – אין בכך שום חדשות טובות למוזיקת השוליים (או רעות, פשוט אין קשר). המוזיקה המסחרית תמיד מכרה יפה, רק שעכשיו היא זוכה לחשיפה בתקשורת שמאירה את עשרות אלפי העותקים שמכר זמר X. בסצנת השוליים אין הצלחה מסחרית ברמות כאלו.
שתי מילים: אסף אבידן. 🙂
וטיפה יותר ברצינות – אני לא אומר שמחר אינגה דינגו יהפכו לרינגטון אצל בני 14 בדימונה. אבל יש שוליים ויש שוליים, יש הצלחה ויש הצלחה. אין שום סיבה שבעולם שמיכל גבע, כל החתיכים אצלי, יהוא ירון ואדיר והילדות, למשל, לא ייכנסו למיינסטרים תוך כמה שנים. זו מוזיקה עם פוטנציאל מסחרי רחב יותר משנדמה.
הם אולי לא ימלאו את נוקיה. אבל אם הם ימשיכו בעבודה הקשה וירחיבו את הקהל שלהם לאט לאט, בסוף גם התקשורת לא תוכל להתעלם מזה.
מוטי – אם לצטט זמרת פופ ים תיכוני ידועה, יאללה לך הבייתה. אלא אם בא לך לנמק ולא סתם לקשקש.
או שיש שני מוטים, או שמישהו מתחזה אלי. שים לב למייל.
אני מסכים שה"ז'אנר", הוא בעייתי לא יותר ולא פחות מכל "שיר פופ מסריח" אחר. הבעיה בעיניי, היא שהפופולריות והבמה חסרות התקדים שהוא זוכה להן משקפות משהו יותר עמוק, שלא קשור בכלל לגזע, דת ומין.
זו דוגמה מרשימה ומפחידה במיוחד (כמו האח הגדול ומה שקורה לעיתונות) להשטחת התרבות שההמונים צורכים.
יכול להיות אגב, שזה הגודל הטבעי של תופעות פופולריות, אבל המצב היום הוא שאין שום דבר שמאזן את זה. אין אלטרנטיבה. למרות ההתרחשות הבלתי פוסקת ב"שוליים", זו התרחשות כ"כ כ"כ *כ"כ* קטנה שאי אפשר לתאר בכלל. פיצפוניות קטנטנה.
וכמו בפוליטיקה, גם בכל הקשור לתרבות, הכעס והתסכול לא מיתרגמים לפעולה, למהפכה, ולא סוחפים המונים אחריהם.
מוטי המקורי – שמתי לב למייל, אל דאגה. אתה אל תלך הבייתה, תישאר, צחוקים פה.
JJ – מסכים, יש כאן בעיה גדולה יותר של השטחה תרבותית. יתכן שהפופ של היום קצת מטומטם יותר מהפופ של פעם. אבל אני חולק עליך בקשר לצד השני של המשוואה – דווקא היום יש יותר אלטרנטיבות מאשר פעם, כי כלי הייצור והתקשורת עברו בחלקם לציבור. ככל שהמרכז מתחזק ומיטמטם, השוליים גדלים ומתגוונים, ובעידן בו אנו חיים למי שמחפש יש יותר כלים למצוא, הודות לאינטרנט. אולי כרגע אלו קבוצות קטנות שלא סוחפות המונים ולא מתאגדות. אבל אולי בעתיד זה ישתנה. ואולי אופן צריכת התרבות ישתנה. ימים יגידו.
ובהמשך לתגובה של JJ, אחת מקוראות הבלוג הקבועות כתבה לי באותו נושא במייל: "הטענות הן מול תרבות הנבוט והטקסטים העילגים שמביישים את העברית".
דווקא בתור מי שמחשיב עצמו לקנאי לשפה העברית, אני מסרב להתרגש מזה. התרבות הפופולרית לא יכולה להיות נאמנה לעבר, אחרת היא לא תתקדם. לפעמים זה יבוא על חשבון משהו.
כשהביטלס שרו She Loves You YEAH YEAH YEAH אבא של פול מקרטני כעס עליו על כך שהשפה העילגת שלו תשחית את הנוער, וביקש ממנו לשיר YES YES YES במקום. כיום מישהו מכם בכלל שם לב שבשיר אחר הביטלס שרו She's got a ticket to ride, but she don't care בהתאמה לסלנג של התקופה? הרבה אנשים גם סלדו מהמבטא הסקאוסרי של הביטלס, שנחשב למכוער ומעוות. בני המעמד הגבוה באנגליה ראו בחומרה את מה שחבורת הליברפודליאנים ההוללת עשתה לשפה היקרה שלהם. כמה דקות אחר כך זה עבר להם והעולם לא נחרב.
בסופו של דבר כל הטענות נגד עיוות השפה הן אולי נכונות, אבל לדעתי הן בסך הכל החזית שמאחוריה מסתתרת מלחמת מעמדות קלאסית.
אתה לא באמת משווה את העדכניות לזמנה של הביטלס
למילים של המוזיקה המיזרחית נכון? היום שמעתי שיר של חדש של אייל גולן שמתחיל ככה: אם אני ואת היינו נולדים בג'ונגל / במקום שאי אפשר למצוא אותו בגוגל.
כמעט דיממתי מהאוזניים. זה לא עניין של עיוות שפה, זה פשוט רדידות תוכנית וסגנונית. אני באופן אישי חושב שפופ זה אחלה דבר כשעושים אותו טוב, אבל כשאתה רואה באיזה קצב זמרים מזרחיים מוציאים אלבומים, כשהם מקליטים שירים מיועדים מראש לחתונות או לרינגטונים, אתה רואה שהשיקול המסחרי בעצם משתלט על כל קבלת ההחלטות שלהם ואין שם שום יומרה אומנותית.
האלטרנטיבות הן רבות יותר, אבל הן בעיקר משמעותיות כלפי חוץ/חו"ל. מוזיקאי אינדי רואה מה קורה באירופה או ארה"ב ולא יכול שלא לעמוד נפעם מול הקונספט המטורף של "לחיות מהמוזיקה שלך".
וגם, השאיפה שלך לראות את יהוא מנגן עם מושיק עפיה היא מוזרה בעיניי. בררר… יש לי צמרמורת מהאימאג'.
אם זה מה שיבשר קבלה של האינדי למיינסטרים, אז או שלא מדובר ב"אינדי", או שמי צריך את זה בכלל.
קצת צורם בעיני לנהל את הדיון על מוזיקה מזרחית מנקודת המבט של מוזיקת האינדי (החפה מכל עדתיות כמובן).
נראה לי שרצוי להפריד לגמרי בין הדיון לגבי עומקה של תרבות הפופ וקשריה לסצנת השוליים, לבין דיון ה'שלהם-שלנו', שלא התחדש או השתנה בשישים שנה האחרונות.
הז'אנר או השיוך העדתי של להיטי המיינסטרים הנוכחיים (יהיו אשר יהיו) אינם רלוונטים ליחס בין המרכז לשוליים, יחס שלא משתנה בהרבה לא משנה מה הצבע של משחית הנוער בכל תקופה.
איזה יופי, השתכללנו: עברנו מ'הם לא נחמדים' ל'אין להם יומרה אומנותית'.
מכיוון שאתה בעל הבלוג – אתה הצודק ואתה הזורק הביתה.
בלי קשר לזכויות היתר שלך …
כדי להבין את זה טוב, תסתובב ברחוב ותשאל כל אדם פשוט מתהלך. אתה תמצא אמת והבדל גדול מאשר אצל הגיגני בלוגים .
אתה עדיין התעוררת לדיון הזה 10-15 שנה אחרי מועד התלהטותו. אין פה מה לנמק.
זה מה שזה.
מוטי (שאינו מקשקש) – גם באתרי פורנו אין שום יומרה אמנותית, ועדיין זו אמת ידועה שהם אחראים לכמה מההתפתחויות החשובות ביותר באינטרנט כפי שאתה מכיר אותו כיום (בלי פורנו לא היית מקבל כל כך מהר את התשתית הטכנולוגית שיוטיוב רץ עליה). ותן לי להדהים אותך – לא צריך להיות מזרחי כדי ליצור מתוך נקודת מבט מסחרית. קח את "שיר הנישואין" שאפרים שמיר כתב לגלי עטרי מתוך כוונה לעשות כמה ג'ובות, או יודע מה, בוא ניתלה שוב באילנות גבוהים יותר. הנה שיר לדוגמה:
או יה! או יה!
חושב עלייך יום וליל
צריך אותך ממש
חושב עלייך ומתפלל
איתך בליבי אין כל חשש
לא מתאים לי
לעשות ת'צמי
אבל בסוף, בסוף תהיי שלי
זה נכון, בסוף תהיי שלי,
או יה! או יה!
זה תרגום חופשי אומנם, אך הוא פלוס מינוס באותו מישלב שפה, עם אותן קלישאות נבובות ואותם שיבושים כמו המקור. זה עדיין אחלה שיר לתקופתו.
אגב, שיקולים מסחריים אינם סותרים שיקולים אמנותיים. אני גם רואה באיזה קצב הזמר המזרחי מוציא קליפים. אתה טוען שבקליפ הבא אין שום יומרה אמנותית?
לא שאני מנסה לקשור כתרים לא קיימים לשירים גרועים. אבל העליהום האנטי מזרחי הזה מפספס את העיקר לדעתי. תמיד היה פופ גרוע, רק שפעם זה היה פופ מערבי גרוע ועכשיו הוא פופ מזרחי גרוע. תוך כמה שנים, חלקו יישכח וחלקו יתגלה מחדש כקלאסיקה (נראה לך שההורים שלי אהבו בזמן אמת את "ים של דמעות" של זוהר? היום אפילו חמי רודנר מבצע אותו).
JJ – אם להמשיך את אותו משפט, יהוא+מושיק עפיה זו לא שאיפה שלי. אבל זה תסריט שאני לא פוסל. היום מושיק עפיה מסמל בשבילך את מה שזוהר ארגוב סימל בשביל ההורים שלי ואת מה שזהבה בן סימלה בשביל הדור שלי בתחילת דרכה. לך תדע איזה מקום הוא יתפוס בקאנון הישראלי שמתעצב מחדש מול עיננו. וזה ממש לא קשור לקבלת השוליים למיינסטרים, שזה תהליך נפרד לחלוטין.
דקלה הולנדר – שורת הסיכום שלך ראויה לסטיקר!
בלי קשר לכל הדיון, אני רוצה לציין שב 'מתוקה' של ליאור נרקיס יש אלמנטים 'מזרחיים' מינימליים, והשיר הזה הוא בכלל סמבה או משהו. וזה גם שיר די מגניב.
איכשהו עשיתם ממני גזען. אבא שלי המזרחי די משועשע מזה. כמובן שאפשר למצוא דוגמאות להתמסחרות ורדידות בכל סגנון, אפילו אצל אומנים מעולים כמו אפרים שמיר. (נאמר בלי שמץ של ציניות) מעולם לא טענתי שלמזרחית יש מונופול בזה. גם לא טענתי שכל מה שמזרחי הוא רע וכל מה שלא הוא טוב. זה מאד פשטני ופופוליסטי להציג את זה כך. אפשר למצוא יוצאים מן הכלל כמעט בכל דבר. יש שירים מזרחיים שאני אוהב (צילצולי פעמונים למשל זה שיר מעולה) ויש סגנונות שלמים שאני לא סובל שאם הייתי מפרט אותם אף אחד לא היה טוען שאני גזען. אני עומד על זכותי לומר זה שרוב רובו של הסגנון מחורבן, רוב הטקסטים רדודים, רוב השירים מופקים בשיטת פס ייצור. הדברים האלה לא מדברים אלי ואני מעדיף לשמוע משהו אחר. עניין של טעם. שורת הסיכום של דקלה שאתה כל כך מתלהב ממנה עושה את הקישור שהתנערתי ממנו כבר בתגובה הראשונה בין העניין העדתי לעיניין המוזיקלי. ההפרדה הזו היא קריטית בעיניי . אני מדבר כאן רק על מוזיקה. אם הייתי אומר משהו נגד מזרחים הייתי בעצם משמיץ את עצמי.
אני חושבת שנאמרו כמה דברים מעניינים בפוסט, אבל ששוב, הדיון המרכזי הוסט. אני בטוחה שרובכם כבר קראתם, אבל לטובת מי שלא, תקשיבו ללירון תאני.
http://seri-levi.com/liron/?p=19
ולמי שאין כוח לעוד לינק, אז קבלו ציטוט:
"הדיון שמתרחש כרגע הוא לא דיון אמיתי על האופי או על הזהות של המוסיקה הישראלית אלא ניסיון למחאה נגד אפקט העדר. האפקט הזה, שיכול ליפול גם תחת ההגדרה של טרנד, תמיד היה כאן ותמיד יישאר כאן והמלחמה בו היא עקרה. זה האופי של המדינה הזאת ושל מי שגר בה : אין לבחור. אין דיון – יש מלחמה. אי אפשר גם וגם. רק אנחנו צודקים וכל השאר מטומטמים.
נמאס לי מהטוטאליות שחייבת להיות בתרבות הישראלית…"
נדב, אני מסכים איתך לחלוטין. פופ זה פופ, זה הכל, מחורבן או משובח – לא רלוונטי.
אותי מצחיקים הרוקרים שמתבכיינים על האפלייה.
מוטי – אף אחד לא עושה ממך גזען. מקסימום חיפשנו אותך לאחד לכבוד פורים… ברור שזכותו של כל אחד לאהוב ולסלוד ממה שבא לו, אבל לדעתי אתה עוצם עיניים. אולי אצלך הסלידה היא באמת מוזיקלית נטו. אבל כמגמה, יש פה משהו אחר שנוגע בשיקולים אחרים לגמרי, חלקם לא מודעים. הקישור שאתה מתנער ממנו הוא קישור שאכן לא צריך להיות, אבל זה לא אומר שהוא לא קיים, אצל אחרים.
noa – תודה על הלינק. מעניין שדברים דומים לדבריו של תאני נאמרו לא מזמן ע"י מישהו מהצד השני של המתרס – יוסי גיספן, אחד התמלילנים הבולטים בזמר המזרח תיכוני. וכה אמר גיספן: "זאת תכונה יהודית לגמרי לפסול את האחר, כי אנחנו העם הנבחר ויש לנו את הארץ המובטחת. אם אתה דתי אז קשה לך לקבל חילוניים, ואם אתה סטרייט קשה לך לקבל גייז ואם אתה אשכנזי אז קשה לך לקבל מוזיקה מזרחית. צריך לדעת לקבל ולאהוב, לחיות זה לצד זה בלי להרגיש עליונות". הכתבה המלאה (והמעניינת) כאן.
מאז ומתמיד הצליחו אמני אינדי "לפלוש" למיינסטרים הישראלי . אני כמובן מדבר על הקומוניקטיבים יותר בסקאלה של האינדי – אהוד בנאי,טאטו,רמי פורטיס,ברי סחרוף,ג'נגו(באלבום השני),הג'ירפות ,אלג'יר וזה רק מקצת מהדוגמאות,ומן הסתם זה גם ימשיך, אבל אין לזה שום קשר למהפכה המזרחית
DRORIKO – מאז ומתמיד הצליחו גם אמנים מזרחיים "לפלוש" למיינסטרים הישראלי, מזוהר המלך, דרך שרעבי, מרגול או עופר לוי, אייל גולן ושרית חדד. אבל פתאום זה הפך לגל שסחף את הכל.
זה הקשר. מה שהיום הוא בגדר טפטופים, מחר יכול להפוך לשיטפון.
(ולהזכירך, דבר דומה כבר קרה עם הרוק של הניינטיז)
מה שאתה אומר ממש לא נכון
לא הרבה יודעים את זה, אבל זוהר ארגוב לא באמת הצליח בחייו . אמנם בשכונות העוני ובתחנה המרכזית היתה לו אהדה גדולה(ומכאן הכינוי "זמר קסטות") אבל המדיה התעלמה ממנו לחלוטין, רק שנים אחרי מותו הוא זכה לאהדה ציבורית .
הפריצה הגודלה של המוזיקה המזרחית היתה של אייל גולן בסוף ה-90 , הרבה בזכות אתניקס ש"אישכנזו" את המוזיקה שלו והפכו אותה לנגישה לכל הקהלים, ממרמורק ועד שנקין . מה שמגוחך זה שעשר שנים עברו מאז ועדיין כל זמרי המזרחית מחקים את מה שאתניקס עשו עם אייל גולן (וגם לבד ב"ברוכים הבאים לישראל"), ממש מופת לתעוזה והתחדשות אה?
DRORIKO – אתה מתחיל ב"מה שאתה אומר ממש לא נכון", ממשיך עם דוגמה אחת של זוהר ארגוב (שהיא מוטעית, אבל פרה פרה), וזה הטיעון שלך? איך חוסר ההצלחה של זוהר מבטלת את הכניסה למיינסטרים של אינספור מוזיקאים מזרחיים לאורך השנים?
יהודה קיסר, גבי שושן, שימי תבורי, אבנר גדסי, ניסים סרוסי, דקלון, אביהו מדינה, מרגול, בועז שרעבי, חיים משה – את כל אלו, שהביאו השפעות ומסורות מזרחיות היישר לחיק המיינסטרים הישראלי, פשוט מחקת בשניה עם ה"ממש לא נכון שלך".
(תוסיף לזה השפעות שהגיעו מאשכנזים, כמו התרומה הכבירה של אולארצ'יק לתהליך)
הלאה – אתה טוען שהמדיה התעלמה מארגוב? זוהר ארגוב זכה להצלחה בחייו, גם אם קטנה למדי ביחס להצלחה של הזמר המזרחי כיום. מעבר להצלחה שלו בשוליים (שהייתה אדירה, מיותר לציין) הוא זכה בפסטיבל הזמר המזרחי (שאורגן ע"י רשות השידור, סמל הממסד האשכנזי), ויקיפדיה אף מספרת על אלבומו השלישי "האלבום זכה לפופולריות גם עבור קהל ישראלי שלא שמע מוזיקה מזרחית עד אז, וכך תרם לפריצת דרך של המוזיקה המזרחית אל קהל חדש".
ברור שלאתניקס יש חלק חשוב בפריצת המזרחי אל המיינסטרים. זה לא קשור.
הטענה שלי הייתה פשוטה: מוזיקה מזרחית הייתה בשוליים, טיפטפה מידי פעם כשרונות בודדים למיינסטרים, עד שהגיע גל גדול שסחף את הכל. הסיפור הזה קרה גם עם הרוק הישראלי. עכשיו כשהמזרחי כבר שולט בכיפה, מי יודע, אולי מתישהו בקרוב הדפוס הזה יחזור שוב עם השוליים של היום.
פסטיבל הזמר המזרחי זה בדיוק מה שדיברתי עליו
מדובר בגטו שרשות השידור(האשכנזים כמו שאתה עצמך אומר)אירגנו כדי להשתיק את כל האביהו מדינהים למינהם. בואו ניתן לערבים האלה שעה אחת בשנה שיסלסלו את עצמם לדעת ואז יהיה לנו שקט מהם לשנה שלמה.
זוהר ארגוב,ישי לוי,משה גיאת וחבריהם היו בשוליים. אם היום אייל גולן וקובי פרץ מגיעים להיכל התרבות שהיא ליבת המיינסטרים ומופיעים מול חיילים אז זוהר וחבריו היו נחלתם של המועדונים המזרחים בלבד .
הזכרת למעלה הרבה שמות,מרביתם לא עשו בכלל מוזיקה מזרחית . ניסים סרוסי עשה רוק וסן רמו , מרגול עשתה רוק-פופ(ירוסלב יעקובוביץ' כאילו) ואבנר גדסי בכלל ניסה ליהות ג'ו קוקר. העובדה היא שאלה שלא ניסו להתיישר עם הקו האשכנזי נשארו בשוליים .
הדוגמא של אתניקס ועוד איך קשורה. אייל גולן אמנם היה הרבה יותר מזרחי ממרגול וחיים משה, אבל עדיין היה מרוכך , זה יותר פופ ממוזיקה מזרחית אמיתית.
אגב אני אישית ממש מתעב מוזיקה מזרחית . אבל צריך לשים דברים על דיוקם.
אני הכי אוהב אשכנזים שמנפנפים ב"אבל זו לא מוזיקה מזרחית אמיתית". כאילו שאם זה כן היה אמיתי היית אוהב את זה פתאום.
לא משנה, אנו סוטים מהנושא. אני הצגתי טענה פשוטה על שוליים שמטפטפים למיינסטרים, ופתאום יש מסה קריטית לצד תהליכים אחרים שהופכים את הטפטוף לשטפון.
גטו או לא גטו, מזרחי או לא מזרחי, סן רמו או ירוסלב, הדפוס הוא אותו דפוס, והוא רלוונטי מאוד למה שקורה עכשיו בשוליים. הוא רלוונטי פי כמה כשהשוליים של ימינו סונטים לא מעט במה שהיה שוליים עד לא כל כך מזמן.
אל תיהיה נודניק, לא סתם הוספתי שאני מתעב מוזיקה מזרחית(לא שהאשכנזית במרביתה המוחלט מצליחה להתעלות על זה)זה היה בשביל להדגיש שאני שונא מוזיקה מזרחית בתור ז'אנר , קובי פרץ ועמיר בניון מבחינתי זה אותו מטרד . הדיון כאן הוא דיון היסטורי על המוזיקה המזרחית , אין לזה קשר להעדפות המוזיקליות שלי . אני אישית מעדיף לשמוע דת' מטאל, אבל זה לא הבלוג הנכון לדבר על זה
מאמר דיעה מעניין עם פרספקטיבה קצת שונה, שזו פיסקת הסיום שלו: "אני מקווה שיחול איזה שינוי בז'אנר, כי אחרת שנות הקיפוח הולכות לחזור. רק הפעם לא יהיה על מה להתלונן, כי בעוד שפעם הוא נבע מגזענות נטו, הרי שכעת הוא יהיה מסיבה אחת בלבד, טעם מוזיקלי טוב"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3864285,00.html
אבי שושן הוא בדיחה מאז שהתחיל לכתוב
בן אדם שטוען ש"הוזה אותך מולי" ו"הילד שביקשתי" הם דוגמא למוזיקה מזרחית איכותית הוא בדיחה, אין לי מה להוסיף לזה יותר .
אוי הפוליטיקלי קורקט הזה , מוזיקה איכותית = נובעת ממאמץ כנה של האמן לבטא עצמו , בין אם זה מאמץ מחשבתי , או רגשי
המוזיקה הזו – היא זבל חד משמעי , טקסטים לא ראויים להתייחסות , עומק רגשי של קרש , ותבנית מוזיקלית קבועה ושתנצית שלא הוקדש לה שנייה מחשבה , וכן זה היה הכללה (שמשמעה ל ר ו ב ! אי אפשר להתייחס לכל יוצא מן הכלל ) , וכן זה עניין של טעם, וכן יש אנשים שאוהבים את זה וזה לגטימי , זכותם .
מה שלא זכותם , זה לעשות דיון על איכותיות ואומנות , זו פשוט התייפיפות לשמה , ועוד אחר כך להסתתר מאחורי ויכוח על עדתיות
מה לעזאזל קשור העדתיות לג'אנר ולמוסיקה(חוץ משמה), אם כבר הכללות שלא לעניין !!!