בניון הוא גאון ומופלטה זה טעים

(פורסם לראשונה ב"תרבות מעריב", 3.10.08)

עמיר בניון טען בראיונות בעבר שהוא לא מכיר במונח "מוזיקה מזרחית". אלא שאני כן מכיר בו – ככה זה כשמשלמים לך על נטייתך להגדיר מוזיקה במילים. ומוזיקה מזרחית, מה לעשות, זה לא ממש כוס הערק שלי. גם לא כשמוסיפים לזה אשכוליות שהופכות את הערק לנגיש יותר לאשכנזי המתנשא הממוצע, קרי, לי.

"הראו לילדה מדימונה שולחן עם 3 רגליים, ושאלו אותה מה חסר. היא ענתה: פחח, זה ברור, סלטים" – את הבדיחה הזו סיפר בניון בין השירים, ואני מצטט אותה כדי להבהיר שלא אני בחרתי להכניס את השד העדתי להופעה הזו. הרי ברור לכולם שהילדה מדימונה היא הבת של אחד-לא-חשוב-מאיזו-עדה, ושהפרסונה של עמיר בניון ניזונה בין השאר מתחושת הקיפוח המסורתית של הזֶמר המזרחי. לא במקרה הוא טרח להזכיר שאלבומיו מצליחים למרות התנכלות חוזרת ונשנית של חברות וחנויות התקליטים.

"אל תתנשא, יחסיות תרבותית, יחסיות תרבותית", אני אומר לעצמי כשההופעה מתחילה, ואז נזכר שיחסיות תרבותית היא בעצמה סוג חדש של התנשאות. "פשוט תקשיב למוזיקה ותראה מה היא עושה לך". זה לא נשמע כל כך קשה. אז למה אני כל הזמן מרגיש שאני חייב לאהוב את ההופעה, בזמן שבן זוגי המרוקאי יכול לומר בכזו קלות שהיא משעממת אותו?

ההתחלה קשה: להקת הליווי של בניון מנגנת כמו חבורת אשכנזים, והוא עצמו פותח עם שירים חלשים יחסית. מי שנמצא בשיאו הוא דווקא הקהל המגוון שממלא את אמפי וואהל – מחיאות הכפיים שלו מגיעות לא רק בסוף כל שיר, אלא גם בסופי שורות, אחרי פזמונים, בין המילים, ואם היה אפשר אז גם בין הברה להברה. האנרגיה הזו חוזרת לבסוף גם לבמה, וההופעה מתחילה להתעורר.

שתי בנות מהקהל קופצות קדימה ומתחילות לרקוד, עד שבניון מבקש מהן בעדינות להפסיק. חלק מהקהל מתמרמר, ולא בצדק – אמן שמבקש שנשים ישמרו על צניעותן בהופעות שלו הוא לגיטימי בדיוק כמו אמן שמבקש מהקהל שלא לעשן. אלא שבהתחשב בגברים מהקהל שעינטזו על הבמה בחופשיות, לא יכולתי שלא לתהות: נשים עם ציצי לא, אבל גברים עם ציצית כן? בהקשר הזה, שורות כמו "ראיתי אותךָ, זה לא חזיון תעתועים" מקבלות משמעות חדשה.

הבון-טון האשכנזי המעודכן הוא לומר שבניון הוא גאון, כמו שזהר ארגוב עומד לצד אריק איינשטיין ושמופלטה זה ממש טעים, אבל אני עדיין חייב להסתייג ולומר שכמו עם ארגוב והמופלטה, האמת קצת יותר מורכבת. יש לבניון שירים יפייפיים ומרגשים, אבל יש לו גם לא מעט שירים סתמיים ("נדבר מחר") ומשומשים ("יש לי חלום"), שמקומם אצל זמרי קסטות ולא אצל זמרים ייחודיים כמוהו. ולא משנה כמה הוא מתחזק, חלק מהטקסטים שלו עדיין חלשים. דווקא השירים מהאלבום החדש שלו ("עומד בשער") הפתיעו בזכות נוכחותו של המתופף גיא בן שימול, ששילב בג'ונגל המזרח תיכוני קצת ג'אנגל, ובזכות הבלחות מפתיעות של הומור סאטירי לא מתחנף ("כבר כמה שנים אני משתדל \ להפציץ את שדרות בקצב מסחרר \ אבל התקציב שאתם נותנים לי לא מספיק", הוא שר בהתרסה לממשלות ישראל ב"לא כחול ולא לבן" המקומם והמצויין כאחד). ומעל לכל ישנו הקול המופלא של בניון – אם הוא הצליח להוציא מסלסולופוב כמוני קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות, כנראה שכשהוא בשיאו, המוזיקה שלו מצליחה באמת לחצות את הגבול שבין מזרח ומערב ולהפוך פשוט למוזיקה ישראלית טובה.

עמיר בניון, 23.9 באמפי וואהל

תגיות: , , ,

...ובאותו עניין:

  • "איפה הטמפלייט של מיינסטרים איכותי?" - (נצפה אתמול באוזן השלישית. שני האלבומים עוצבו ע"י הסטודיו של פרי קסטיאל, והדמיון בינהם נמשך גם בתוך...
  • עכשיו יש את הזמן במזרחית - אני שמח שערוץ 24 הפך לערוץ של מוזיקה מזרחית. מגניב בעיני שקובי פרץ מילא את היכל נוקיה. ושלא תטעו - א...
  • משחק צוללות - (פורסם לראשונה בתרבות מעריב, 5.9.08) במילה אחת: צמרמורת. בשתי מילים: צמר-מורת. ובשלוש: עדיין, צמר-מו...
  • אמנותו אמונתו - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 6.2.09) הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל ...
  • רפי, תרגש אותי - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.2.09) האם רפי פרסקי באמת יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, כפי שה...



יש כבר 7 תגובות, יא אללה:

  • 1
    דוידסון says:

    ביקורת מעניינת.
    עם זאת, אם מותר לי להעיר – לפעמים תוך כדי הקריאה מתקבלת אצלי התחושה שיש נסיון לכתוב פסקאות שיתאימו לפאנצ'ים שחשבת עליהם מראש.
    שלא תבין אותי לא נכון – אני מאוד אוהב משחקי מילים, שמופיעים הרבה ובצורה מוצלחת בפוסטים, אבל משפט כמו "נשים עם ציצי לא, אבל גברים עם ציצית כן?" יכול להוציא לי את הכיף מהקריאה. (אלא אם כן באמת מצאת משהו לא צנוע בגברים עם ציצית?)

    אישית, יש כמה שירים של בניון שאני מאוד אוהב (מכיר רק מהרדיו).
    ולא שזה באמת משנה, אבל לפחות את חלק מהשירים שלו לא הייתי מכניס תחת הקטגוריה של "מוזיקה מזרחית". (מה באמת הקשר בין הילדה מדימונה לסגנון המוזיקלי? גם לכנסיית השכל יש סממנים מזרחיים והם מזכירים את שדרות בכל הזדמנות, ועדיין הם לא מתוארים בתור "מוזיקה מזרחית")

    ואם כבר, אז לרענן שקד היה מאמר מוצלח במיוחד בנושא השד העדתי בסופ"ש.
    (מצוטט פה – http://www.kedma.co.il/forum/viewtopic.php?p=13797)

  • 2
    לזרבוי says:

    היי דוידסון, תודה על התגובה. התלבטתי אם להעלות את הביקורת הזו לכאן – מעבר לכך שהיא רחוקה מתחום הסיקור הרגיל של הבלוג, ומעבר לכך שאני רחוק מלהיות מרוצה ממנה באופן כללי, היה ברור לי גם שמדובר בנושא נפיץ שלא כל כך שייך למוזיקה דווקא.

    לגבי הטענות הספציפיות שלך:
    להגיע נקי זה הדבר הכי קשה בכל הופעה (או סרט או מפגש עם אנשים חדשים או כל דבר בעצם). תמיד יש מטען. וכן, לפעמים גם יש "מטרת מחקר" קטנה שמנוסחת בכמה מילים בראש, אבל האתגר הוא לדעת להתאים אותה למציאות החדשה כשהמציאות לוקחת פניה לא צפויה, או לבטל אותה כליל אם צריך. במקרה הספציפי של בניון, בתור מי שלא מתחבר יותר מידי למוזיקה שלו, הנחתי שישנן שלוש אופציות: או שאני אסבול, או שאני אשבה בקסמו, או שנקודת המוצא שלי תשאיר אותי על הגדר – לא נהנה יותר מידי אך גם לא סובל, לא מסוגל להלל שום דבר אך גם מרגיש שקטונתי מלקטול. והאופציה השלישית התבררה כנכונה בסופו של דבר, פלוס מינוס.

    אז למה הלכתי מלכתחילה לבקר הופעה שאני לא מתחבר אליה? זה כמובן לא משהו שהייתי בהכרח עושה בתור בלוגר, אבל בתור עיתונאי (ועכשיו אני כותב עם כובע העיתונאי על ראשי) אני רואה את זה אחרת: בעיתון אני כותב על כל מה שמתיימר להיות במרכז הסצינה של המוזיקה הישראלית. אני לא צריך להתחבר אליו – הוא צריך להתחבר אלי. ועמיר בניון הוא לא אבי ביטר – הוא לא זמר של נישה ספציפית, אלא יוצר שפועל בלב המיינסטרים. ועל כן, מזרחי או לא, ים תיכוני או לא, הוא נופל תחת תחום הסיקור שלי.

    בחזרה לענייננו: "נשים עם ציצי וגו'" – קודם כתבתי את הפיסקה הזו, ורק לאחר מכן הגיע הסלוגן הקטן הזה. וזה מתייחס למשהו שתמיד משעשע אותי – דווקא אצל דתיים יש את כל עניין החברותא הגברית והרתיעה ממיניות נשית, שבעיניים חילוניות (שלי בכל אופן) נתפסת כעניין הומואירוטי מובהק. אבל אני מודה, זו הייתה סתם הקנטה (במקור חשבתי להוריד את הפיסקה הזו).

    מזרחי או לא – אני מסכים איתך בסך הכל. גם אני לא הייתי מכניס חלק מהשירים שלו תחת הנישה המזרחית או הים תיכונית. ואלו השירים הטובים באמת של בניון, שמצליחים להתעלות מעל לז'אנר מסויים ופשוט להיות שירים מצויינים ("הכל עד לכאן" הוא הדוגמא האולטימטיבית – פשוט שיר נפלא לטעמי). הסיבה שהעניין הזה בכל זאת הוזכר היא שחלק מהשירים בפירוש מגיע מהזמר המזרחי (ואף מהצד המביך שלו, של זמרי הקסטות), וגם מוטיב "אני מזרחי מקופח" שבניון טרח להכניס להופעה מידי פעם. אני רוצה להאמין שאני הייתי מסתדר גם בלי האספקט הזה, אבל מה אני יודע – אולי רענן שקד צודק ואלו התניות שטבועות בי.

  • 3
    צ'ה גוייאבה says:

    לא הצלחתי להבין איך עניין הקיפוח נכנס לכתבה בעוד הלוחמנות של בניון בבכירי אקו"ם לא הוזכרה ולו בפסיק?
    כתבה אחת מני רבות:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/900383.html

    למי שלא יודע, הבחור הזה נלחם כבר שנתיים בארגון שגונב (אפשר להיות קורקטיבי ולומר "משאיל לתווך ארוך מאוד") את כספי כל האמנים בארץ. וכן. מקפחים אותו.
    כשמצב זכויות ההשמעה שלו לא ברור וכשראשי אקו"ם מתמודדים עם כל מני תחקירנים שהוא "מארגן" להם, תחנות הרדיו חוששות להתעסק איתו, וכן, זה פוגע לו בביזנס.
    זה לא קיפוח עדתי כמובן. זה נסיון סירוס לאחד האומנים היחידים, פחות או יותר, שיש לו ביצים וגב כלכלי מסוים ללכת נגד הקיר. ואקו"ם זה לא קיר. זה החומה הסינית.
    אז קודם כל כל הכבוד לו, בשמי ובשם כל המוזיקאים בישראל שמחלטרים בחתונות כדי לסגור חודש. ושנית כל, לזר, יש סיבה שלא ציינת את זה בכתבה או שמא העניין חמק מאזנייך הבדרך-כלל-כל-שומעות.

  • 4
    לזרבוי says:

    צ'ה, צ'א וראה, אני דווקא הזכרתי ביותר מפסיק את הבלאגנים של בניון. לא התייחסתי ספציפית לעניין עם אקו"ם מאחר וזה לא ממש היה רלוונטי, אבל כן ציינתי שחברות התקליטים מתנכלות לו. טוב שהבאת את הלינק, להרחיב למי שמעוניין בסיפור המלא.
    ונכון שהבלאגן עם התמלוגים והזכויות שלו לא קשור דווקא לקיפוח עדתי. אבל אם להמשיך את הקו של הביקורת, מי שבכל זאת הכניס גם את הסיפור הזה לקונטקסט של "דפקו אותי" , להרגשתי, זה בניון. ואולי זה אני? 🙂

  • 5
    בחור מזוקן says:

    "בהקשר הזה, שורות כמו "ראיתי אותךָ, זה לא חזיון תעתועים" מקבלות משמעות חדשה."
    מכר דתי שלי פעם אמר לי שלהבנתו ודעתו, פעמים רבות שע. בניון פונה לגוף נקבה, הוא בעצם פונה לתורה. לא מכיר את השיר שהבאת וגם לא מכיר מספיק בניון/מתמצא בטקסטים שלו כדי לאושש, אבל זה נשמע לי הגיוני מאוד.

    בכל מקרה, הבנאדם מאוד מוכשר ולהיטי הגלגלצ שלו לרוב טובים בעיני.

  • 6
    יעל says:

    ב"הארץ" היו הרבה יותר קטלניים בקשר להופעה הזו:
    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,28233,.aspx

  • 7
    לזרבוי says:

    האמת שהביקורת של גידי וייץ על בניון מאוד הפתיעה אותי. בעיקר בשל ההכללות הסובייקטיביות שהוא עשה בה. לסכם את הביקורת בכך ש"וכל אלה ששילמו 130 שקל… ודאי חשו מרומים כמוני" מעיד על ניתוק די רציני מתגובות הקהל לאורך ההופעה. זה ממש שיכתוב של המציאות. דיברתי גם מעט עם האנשים שישבו לידי, שנראו ונשמעו כאילו הרגע היו עדים לביאת המשיח. וגם הם היו פנאטים שהולכים לכל הופעה.
    יותר מהכל זה הרגיש כאילו הוא לקח את הפערים הפוליטיים בינו לבין בניון והמיר אותם לביקורת מוזיקלית.

גם לך יש מה להגיד? יופי.