►
◄

בניון הוא גאון ומופלטה זה טעים

(פורסם לראשונה ב"תרבות מעריב", 3.10.08)

עמיר בניון טען בראיונות בעבר שהוא לא מכיר במונח "מוזיקה מזרחית". אלא שאני כן מכיר בו – ככה זה כשמשלמים לך על נטייתך להגדיר מוזיקה במילים. ומוזיקה מזרחית, מה לעשות, זה לא ממש כוס הערק שלי. גם לא כשמוסיפים לזה אשכוליות שהופכות את הערק לנגיש יותר לאשכנזי המתנשא הממוצע, קרי, לי.

"הראו לילדה מדימונה שולחן עם 3 רגליים, ושאלו אותה מה חסר. היא ענתה: פחח, זה ברור, סלטים" – את הבדיחה הזו סיפר בניון בין השירים, ואני מצטט אותה כדי להבהיר שלא אני בחרתי להכניס את השד העדתי להופעה הזו. הרי ברור לכולם שהילדה מדימונה היא הבת של אחד-לא-חשוב-מאיזו-עדה, ושהפרסונה של עמיר בניון ניזונה בין השאר מתחושת הקיפוח המסורתית של הזֶמר המזרחי. לא במקרה הוא טרח להזכיר שאלבומיו מצליחים למרות התנכלות חוזרת ונשנית של חברות וחנויות התקליטים.

"אל תתנשא, יחסיות תרבותית, יחסיות תרבותית", אני אומר לעצמי כשההופעה מתחילה, ואז נזכר שיחסיות תרבותית היא בעצמה סוג חדש של התנשאות. "פשוט תקשיב למוזיקה ותראה מה היא עושה לך". זה לא נשמע כל כך קשה. אז למה אני כל הזמן מרגיש שאני חייב לאהוב את ההופעה, בזמן שבן זוגי המרוקאי יכול לומר בכזו קלות שהיא משעממת אותו?

ההתחלה קשה: להקת הליווי של בניון מנגנת כמו חבורת אשכנזים, והוא עצמו פותח עם שירים חלשים יחסית. מי שנמצא בשיאו הוא דווקא הקהל המגוון שממלא את אמפי וואהל – מחיאות הכפיים שלו מגיעות לא רק בסוף כל שיר, אלא גם בסופי שורות, אחרי פזמונים, בין המילים, ואם היה אפשר אז גם בין הברה להברה. האנרגיה הזו חוזרת לבסוף גם לבמה, וההופעה מתחילה להתעורר.

שתי בנות מהקהל קופצות קדימה ומתחילות לרקוד, עד שבניון מבקש מהן בעדינות להפסיק. חלק מהקהל מתמרמר, ולא בצדק – אמן שמבקש שנשים ישמרו על צניעותן בהופעות שלו הוא לגיטימי בדיוק כמו אמן שמבקש מהקהל שלא לעשן. אלא שבהתחשב בגברים מהקהל שעינטזו על הבמה בחופשיות, לא יכולתי שלא לתהות: נשים עם ציצי לא, אבל גברים עם ציצית כן? בהקשר הזה, שורות כמו "ראיתי אותךָ, זה לא חזיון תעתועים" מקבלות משמעות חדשה.

הבון-טון האשכנזי המעודכן הוא לומר שבניון הוא גאון, כמו שזהר ארגוב עומד לצד אריק איינשטיין ושמופלטה זה ממש טעים, אבל אני עדיין חייב להסתייג ולומר שכמו עם ארגוב והמופלטה, האמת קצת יותר מורכבת. יש לבניון שירים יפייפיים ומרגשים, אבל יש לו גם לא מעט שירים סתמיים ("נדבר מחר") ומשומשים ("יש לי חלום"), שמקומם אצל זמרי קסטות ולא אצל זמרים ייחודיים כמוהו. ולא משנה כמה הוא מתחזק, חלק מהטקסטים שלו עדיין חלשים. דווקא השירים מהאלבום החדש שלו ("עומד בשער") הפתיעו בזכות נוכחותו של המתופף גיא בן שימול, ששילב בג'ונגל המזרח תיכוני קצת ג'אנגל, ובזכות הבלחות מפתיעות של הומור סאטירי לא מתחנף ("כבר כמה שנים אני משתדל \ להפציץ את שדרות בקצב מסחרר \ אבל התקציב שאתם נותנים לי לא מספיק", הוא שר בהתרסה לממשלות ישראל ב"לא כחול ולא לבן" המקומם והמצויין כאחד). ומעל לכל ישנו הקול המופלא של בניון – אם הוא הצליח להוציא מסלסולופוב כמוני קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות, כנראה שכשהוא בשיאו, המוזיקה שלו מצליחה באמת לחצות את הגבול שבין מזרח ומערב ולהפוך פשוט למוזיקה ישראלית טובה.

עמיר בניון, 23.9 באמפי וואהל

תגיות: , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: