יש כבר 7 תגובות, יא אללה:

• 1
  דוידסון says:

  7.10.08 בשעה 1:24

  ביקורת מעניינת.
  עם זאת, אם מותר לי להעיר – לפעמים תוך כדי הקריאה מתקבלת אצלי התחושה שיש נסיון לכתוב פסקאות שיתאימו לפאנצ'ים שחשבת עליהם מראש.
  שלא תבין אותי לא נכון – אני מאוד אוהב משחקי מילים, שמופיעים הרבה ובצורה מוצלחת בפוסטים, אבל משפט כמו "נשים עם ציצי לא, אבל גברים עם ציצית כן?" יכול להוציא לי את הכיף מהקריאה. (אלא אם כן באמת מצאת משהו לא צנוע בגברים עם ציצית?)

  אישית, יש כמה שירים של בניון שאני מאוד אוהב (מכיר רק מהרדיו).
  ולא שזה באמת משנה, אבל לפחות את חלק מהשירים שלו לא הייתי מכניס תחת הקטגוריה של "מוזיקה מזרחית". (מה באמת הקשר בין הילדה מדימונה לסגנון המוזיקלי? גם לכנסיית השכל יש סממנים מזרחיים והם מזכירים את שדרות בכל הזדמנות, ועדיין הם לא מתוארים בתור "מוזיקה מזרחית")

  ואם כבר, אז לרענן שקד היה מאמר מוצלח במיוחד בנושא השד העדתי בסופ"ש.
  (מצוטט פה – http://www.kedma.co.il/forum/viewtopic.php?p=13797)
• 2
  לזרבוי says:

  7.10.08 בשעה 21:53

  היי דוידסון, תודה על התגובה. התלבטתי אם להעלות את הביקורת הזו לכאן – מעבר לכך שהיא רחוקה מתחום הסיקור הרגיל של הבלוג, ומעבר לכך שאני רחוק מלהיות מרוצה ממנה באופן כללי, היה ברור לי גם שמדובר בנושא נפיץ שלא כל כך שייך למוזיקה דווקא.

  לגבי הטענות הספציפיות שלך:
  להגיע נקי זה הדבר הכי קשה בכל הופעה (או סרט או מפגש עם אנשים חדשים או כל דבר בעצם). תמיד יש מטען. וכן, לפעמים גם יש "מטרת מחקר" קטנה שמנוסחת בכמה מילים בראש, אבל האתגר הוא לדעת להתאים אותה למציאות החדשה כשהמציאות לוקחת פניה לא צפויה, או לבטל אותה כליל אם צריך. במקרה הספציפי של בניון, בתור מי שלא מתחבר יותר מידי למוזיקה שלו, הנחתי שישנן שלוש אופציות: או שאני אסבול, או שאני אשבה בקסמו, או שנקודת המוצא שלי תשאיר אותי על הגדר – לא נהנה יותר מידי אך גם לא סובל, לא מסוגל להלל שום דבר אך גם מרגיש שקטונתי מלקטול. והאופציה השלישית התבררה כנכונה בסופו של דבר, פלוס מינוס.

  אז למה הלכתי מלכתחילה לבקר הופעה שאני לא מתחבר אליה? זה כמובן לא משהו שהייתי בהכרח עושה בתור בלוגר, אבל בתור עיתונאי (ועכשיו אני כותב עם כובע העיתונאי על ראשי) אני רואה את זה אחרת: בעיתון אני כותב על כל מה שמתיימר להיות במרכז הסצינה של המוזיקה הישראלית. אני לא צריך להתחבר אליו – הוא צריך להתחבר אלי. ועמיר בניון הוא לא אבי ביטר – הוא לא זמר של נישה ספציפית, אלא יוצר שפועל בלב המיינסטרים. ועל כן, מזרחי או לא, ים תיכוני או לא, הוא נופל תחת תחום הסיקור שלי.

  בחזרה לענייננו: "נשים עם ציצי וגו'" – קודם כתבתי את הפיסקה הזו, ורק לאחר מכן הגיע הסלוגן הקטן הזה. וזה מתייחס למשהו שתמיד משעשע אותי – דווקא אצל דתיים יש את כל עניין החברותא הגברית והרתיעה ממיניות נשית, שבעיניים חילוניות (שלי בכל אופן) נתפסת כעניין הומואירוטי מובהק. אבל אני מודה, זו הייתה סתם הקנטה (במקור חשבתי להוריד את הפיסקה הזו).

  מזרחי או לא – אני מסכים איתך בסך הכל. גם אני לא הייתי מכניס חלק מהשירים שלו תחת הנישה המזרחית או הים תיכונית. ואלו השירים הטובים באמת של בניון, שמצליחים להתעלות מעל לז'אנר מסויים ופשוט להיות שירים מצויינים ("הכל עד לכאן" הוא הדוגמא האולטימטיבית – פשוט שיר נפלא לטעמי). הסיבה שהעניין הזה בכל זאת הוזכר היא שחלק מהשירים בפירוש מגיע מהזמר המזרחי (ואף מהצד המביך שלו, של זמרי הקסטות), וגם מוטיב "אני מזרחי מקופח" שבניון טרח להכניס להופעה מידי פעם. אני רוצה להאמין שאני הייתי מסתדר גם בלי האספקט הזה, אבל מה אני יודע – אולי רענן שקד צודק ואלו התניות שטבועות בי.
• 3
  צ'ה גוייאבה says:

  9.10.08 בשעה 0:40

  לא הצלחתי להבין איך עניין הקיפוח נכנס לכתבה בעוד הלוחמנות של בניון בבכירי אקו"ם לא הוזכרה ולו בפסיק?
  כתבה אחת מני רבות:
  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/900383.html

  למי שלא יודע, הבחור הזה נלחם כבר שנתיים בארגון שגונב (אפשר להיות קורקטיבי ולומר "משאיל לתווך ארוך מאוד") את כספי כל האמנים בארץ. וכן. מקפחים אותו.
  כשמצב זכויות ההשמעה שלו לא ברור וכשראשי אקו"ם מתמודדים עם כל מני תחקירנים שהוא "מארגן" להם, תחנות הרדיו חוששות להתעסק איתו, וכן, זה פוגע לו בביזנס.
  זה לא קיפוח עדתי כמובן. זה נסיון סירוס לאחד האומנים היחידים, פחות או יותר, שיש לו ביצים וגב כלכלי מסוים ללכת נגד הקיר. ואקו"ם זה לא קיר. זה החומה הסינית.
  אז קודם כל כל הכבוד לו, בשמי ובשם כל המוזיקאים בישראל שמחלטרים בחתונות כדי לסגור חודש. ושנית כל, לזר, יש סיבה שלא ציינת את זה בכתבה או שמא העניין חמק מאזנייך הבדרך-כלל-כל-שומעות.
• 4
  לזרבוי says:

  9.10.08 בשעה 21:00

  צ'ה, צ'א וראה, אני דווקא הזכרתי ביותר מפסיק את הבלאגנים של בניון. לא התייחסתי ספציפית לעניין עם אקו"ם מאחר וזה לא ממש היה רלוונטי, אבל כן ציינתי שחברות התקליטים מתנכלות לו. טוב שהבאת את הלינק, להרחיב למי שמעוניין בסיפור המלא.
  ונכון שהבלאגן עם התמלוגים והזכויות שלו לא קשור דווקא לקיפוח עדתי. אבל אם להמשיך את הקו של הביקורת, מי שבכל זאת הכניס גם את הסיפור הזה לקונטקסט של "דפקו אותי" , להרגשתי, זה בניון. ואולי זה אני? 🙂
• 5
  בחור מזוקן says:

  10.10.08 בשעה 18:19

  "בהקשר הזה, שורות כמו "ראיתי אותךָ, זה לא חזיון תעתועים" מקבלות משמעות חדשה."
  מכר דתי שלי פעם אמר לי שלהבנתו ודעתו, פעמים רבות שע. בניון פונה לגוף נקבה, הוא בעצם פונה לתורה. לא מכיר את השיר שהבאת וגם לא מכיר מספיק בניון/מתמצא בטקסטים שלו כדי לאושש, אבל זה נשמע לי הגיוני מאוד.

  בכל מקרה, הבנאדם מאוד מוכשר ולהיטי הגלגלצ שלו לרוב טובים בעיני.
• 6
  יעל says:

  13.10.08 בשעה 2:57

  ב"הארץ" היו הרבה יותר קטלניים בקשר להופעה הזו:
  http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,405,209,28233,.aspx
• 7
  לזרבוי says:

  13.10.08 בשעה 8:40

  האמת שהביקורת של גידי וייץ על בניון מאוד הפתיעה אותי. בעיקר בשל ההכללות הסובייקטיביות שהוא עשה בה. לסכם את הביקורת בכך ש"וכל אלה ששילמו 130 שקל… ודאי חשו מרומים כמוני" מעיד על ניתוק די רציני מתגובות הקהל לאורך ההופעה. זה ממש שיכתוב של המציאות. דיברתי גם מעט עם האנשים שישבו לידי, שנראו ונשמעו כאילו הרגע היו עדים לביאת המשיח. וגם הם היו פנאטים שהולכים לכל הופעה.
  יותר מהכל זה הרגיש כאילו הוא לקח את הפערים הפוליטיים בינו לבין בניון והמיר אותם לביקורת מוזיקלית.