תפקוד זה ללוזרים

• יום ב, 6.10.08, 16:54
• |
• הופעות
• |
• תגובה אחת

זו עומדת להיות ביקורת מאוד משעממת – באמת שאין לי מילה רעה אחת לומר על הופעת הבכורה+השקה של "Dysfunctional Heroes" , ההרכב החדש של נדי בילו ("Mr. Heavy & Ms. Low" , "טיפות" למי שזוכר) וצביקה פרוש. זו הייתה פשוט הופעה מקסימה, מהסוג שתענוג להיות בהן ומשעמם לכתוב עליהן. הופעה עם קסם באוויר, קסם שאין דרך אמיתית להעביר במילים. אני אנסה בכל זאת: "היה מקסים". לא, זה לא זה.

את המוזיקה שלהם ניתן להגדיר כלואו-פיי אקוסטי וחם, עטוף בגיטרות אקוסטיות, חשמלית צרובת אפקטים, כלי הקשה שונים וקלידים עדינים (מי ידע שאפשר להשתמש ב-Groovebox למוזיקה כל כך לא רקידה?). השירים הם של צביקה, ההפקה היא של נדי, וההנאה היא של הקהל שגדש את האוזן בר. הכימיה בין צביקה לנדי מעניינת: צביקה מופנם ומבוייש, נדי מוחצן ומלא במחוות גדולות. "לשיר הבא…", מכריז נדי, "…קוראים 'love bird'", משלים צביקה בשקט. וגם מוזיקלית הם משלימים האחד את השני.

מאחוריהם חבורת נגנים מולטיאינסטרומנטליסטים מוכשרת במיוחד משחקת מסירוֹת עם הבס והגיטרות בין שיר לשיר. לפחות את התופים הם השאירו במקומם. דן בילו (אח של) מרשים במיוחד בתור תזמורת של איש אחד: הוא מנגן על תופים, גלוקנשפיל, קאזו, גיטרה אקוסטית ומה לא. הוא מצטיין במיוחד עם תפקידים יצירתיים על הבס, שמדגימים יפה את הטענה ש"מוזיקה היא השקט שבין הצלילים". צביקה ונדי עצמם גם תורמים לעושר המוזיקלי – פרט לגיטרה ול-Groovebox הם עושים שימוש יצירתי בכלי הקשה, טייפ מנהלים, בובה של מיקי מאוס ואפילו בשקית ניילון. אבל זה לרגע לא מתאמץ או מצועצע – הם פשוט יודעים למצוא את השפה הנכונה לכל שיר ושיר.

צביקה מקדיש את השיר "Bye Bye Charlie" לצ'ארלי בראון, הבעלים המיתולוגי של סנופי, ומגדיר אותו בתור "אחד ה-Dysfunctional Heroes החשובים", וזה קולע בול – עם מילים אולי קשה לתאר את ההופעה, אבל מבט אחד בחיוך הנאיבי והמעט עגמומי של צ'ארלי בראון יכול להעביר את התחושה באופן מושלם. הגיבורים הלא מתפקדים הם לא קודרים, אבל גם לא שמחים. הם מנסים לעמוד זקוף, אבל מודעים לשפיפות שטבועה ב-DNA שלהם, ומעדיפים לשבת. וכנראה שהם הגיעו לקהל הנכון – רובו התיישב גם הוא על הרצפה עם תחילת ההופעה. הקול הקטן והנעים של צביקה, עם הלחנים הפשוטים והמדוייקים שלו, עטוף בצלילים היפים של נדי וחבריו ובסאונד המחמיא והחם של האוזן בר – זה פשוט שבה אותי. אם ככה נשמעים אנשים לא מתפקדים, כנראה שהתפקוד מוערך יתר על המידה. לקראת סוף ההופעה, כשצביקה ונדי הודו לחבריהם ללהקה והגדירו אותם כ-dysfunctional heroes בפני עצמם, חברתי דפנה העירה באופן מדוייק: "מהפה שלהם זה נשמע כמו מחמאה".

(Dysfunctional Heroes, אוזן בר, 5.10.08)

תגיות: dysfunctional heroes, דן בילו, נדי בילו, סנופי, צ'ארלי בראון, צביקה פרוש

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• סצינה קטנה ואנשים בה מעט - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.4.09) "Earsay", לייבל המוזיקה העצמאי של האוזן השלישית, חגג עשור לקיומו...
• מיקרופון הזהב 2008 – הופעת השנה - "אז מה, לא בחרת עדיין את אלבומי השנה?", הטיח בי המייל של גיאחה מ"העונג" שאלה נוקבת. כשעניתי לו שלמרב...
• בין השורות 2.6.09 - הודעות מנהלה ושאר שטויות האינדי הישראלי כובש את הפריים טיים סדרה חדשה עם פסקול משובח קליפ של יונתן ...