שיר המכולת
יש אנשים שהולכים למכולת כדי לקנות 2 חלב, לחם וביצים.
אני מעדיף ללכת ל"מכולת" בשביל לשמוע 2 גיטרות, בס ותופים. ולא רק כי אני סוג של טבעוני.
עבר הרבה זמן מאז שראיתי את "מכולת" ![[myspace]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/myspace.gif)
בפעם האחרונה. הם חלקו במה עם "הדוגמניות" כשעוד קראו לנו "Outer Movement", זו הייתה אחת ההופעות הראשונות שלהם, ואני חשבתי שהם חביבים אך לא ממש מגובשים. אז נחשו מה – הם התגבשו.
אני אף פעם לא לגמרי סגור על איך מודדים "באזז" סביב להקה. אפשר להסתכל על מספר החברים במייספייס או לבחון את הנוכחות בפייסבוק, שבמקרה הזה כוללת גם קבוצה שמישהו פתח נגד "המכולת המנסה לפרסם את עצמה בפייסבוק" ![[facebook]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/facebook.gif)
(חברי הלהקה, אגב, הצטרפו בשמחה לקבוצה). אפשר גם לראות בטוקבקים שליליים סממן לכך שאתה מספיק חשוב כדי לעצבן מישהו. אבל עם כל הכבוד לסצינת המוזיקה האינטרנטית על אתריה ובלוגיה, נראה לי שהמדד המדוייק יותר הוא עדיין בעולם האמיתי, והוא קשור לכמות ולאיכות של האנשים שמגיעים להופעה. ושלשום בהופעת החינם של "מכולת" בריף ראף, הקהל הצטיין בשני הסעיפים (אגב, אני לא יודע מה יש בריף ראף שגורם ללהקות להישמע כל כך טוב. למרות שאני לא משתגע על המקום בתור פאב, אני מת עליו בתור מקום להופעות חיות).
"מכולת", בכל אופן, ראויים לבאזז. השירים תפורים למידותיו של תום גוטליב, הסולן והגיטריסט, שגם כשהוא שר על עצמו מצליח להישמע כאילו הוא מתבונן מהצד. הקול שלו קטן, אבל משדר אותנטיות ובלבול שקשה שלא לחבב. אבל מי שגונב את ההצגה הוא המתופף עומרי הנגבי, שהוא פשוט נכס בל יתואר בכל הרכב שהוא מנגן בו ("אטליז", "אינפקציה", רונה קינן לשעבר), ואני לא כותב את זה רק מפני שהוא הבוס שלי בפרויקטים שאני עושה בשביל HOT… ב"מכולת" הוא זוכה לחשוף צד עדין יותר שלו, מעט ג'אזי ואוורירי, וזה פשוט תענוג.
המינימליזם של הלהקה כובש. יש בהם משהו שמזכיר לי את סטפן מלקמוס ו-"The Jicks" (ולא במקרה כבר שמעתי מישהו מתייחס ל"מכולת" בתור התשובה הישראלית ל-"Pavement", הלהקה הקודמת של מלקמוס). יש בהם איזושהי יבשושיות מכוונת, לא מתאמצת, מצב רוח שפוף אבל לא דכאוני, סתם מעט מלנכולי, והעיבודים המינימליסטיים שלהם אינם תוצאה של שטחיות, אלא של הקפדה.
הבעיה היחידה עם הסגנון המינורי של הלהקה היא שהשירים שלהם לא נתקעים בראש לאחר ההופעה. כאילו הם ממש מנסים שלא להתבלט, לא להותיר חותם. אבל השירים שכן הכרתי לפני ההופעה, אלו שמופיעים במייספייס, קיבלו חיזוק משמעותי מהביצוע החי. אולי "מכולת" היא מסוג הלהקות שכדאי להכיר את החומרים שלהן מהקלטות לפני ההופעה. מזל שהם עובדים על אלבום.
לא שכחתי לחייך
אני מכיר את מאיה רוטמן מהטלוויזיה. זה לא כזה יוצא דופן, אני יודע, אלא שאני מדבר על הטלוויזיה בחדר העריכה של "שידורי קשת". זה היה לפני שנתיים, כשנשכרתי לערוך את הקליפ "אין מצב לאלימות" (הקידוד ב-Flix לא עושה עימו חסד) של משתתפי העונה הרביעית של "כוכב נולד".
מדהים עד כמה רושם ראשוני יכול להטעות: בתור אדם שלא צופה בטלוויזיה אלא אם משלמים לו על זה, זו הייתה הפעם הראשונה וכמעט האחרונה בה נחשפתי למשתתפי העונה ההיא. ומאיה לא עשתה עלי רושם מיוחד: ההחלטה הטיפשית של יוצרי התוכנית למצב אותה בתור סוג של בריטני ספירס ישראלית, לפחות ברמת האיפור והבגדים, מיקמה אותה בתודעה שלי בתור סתם עוד וונאבי חסרת זהות (ואני דווקא מחובבי בריטני. באמת). בגמר של התוכנית היא דווקא הפתיעה עם ביצוע קודר וכבד ל"מה איתי" של "החלונות הגבוהים", ביצוע שאפילו כלל קטע במקצב שבור של 7/4, שביחס לשטנץ הרגיל של התוכנית זה סוג של אוואנגארד. אבל אני מודה שמרגע שהתוכנית הסתיימה, לא עניין אותי יותר מידי מה יש למאיה להציע. ואלמלא היא הייתה מפתיעה ומגיעה להופעה של "הדוגמניות" (ועוד בפטיפון! לא פלא שצלמי הפפראצי לא הגיעו), לא הייתי מטריח את עצמי לדף המייספייס המקסים שלה. מי שמשלה את עצמו שחובבי אינדי שומרים על ראש פתוח – שיחשוב שוב. גם לנו יש את הקבעונות והסטיגמות שלנו. אולי זה הזמן לבדוק מה רפאל מירילא עושה בימים אלו.
חייבים להעריך את הדרך שמאיה רוטמן עושה. טוב, לא חייבים, אבל כדאי: בניגוד לחלק מהזוכים הקודמים במקומות הראשונים של "כוכב נולד", היא נשארת נאמנה למי שהיא. במקום לחבור לכותבי שירים מקצועיים, היא מתעקשת לבצע את החומר הפולקי שלה. במקום להקיף את עצמה בלהקת תותחים שכירים, היא מופיעה עם גיטרה אקוסטית ונגן כלי הקשה שמלווה אותה עוד מימי הלהקה הצבאית. במקום לחרוש במות ברחבי הארץ ולסגור הופעות במועדונים גדולים היא יושבת מטר מהקהל בחלל הקטן והצפוף של קפה ביאליק. איפה בריטני ואיפה היא.
לפני שהיא ביצעה את "ליפול", השיר שהיא הוציאה לרדיו לפני כשנה, היא דאגה לציין שלמרות הזמן שעבר הוא בכל זאת ייכלל באלבום העתידי, ואף הבהירה: "הוא עדיין חלק מהאמירה שלי". אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה שמעתי מוזיקאי מצהיר שיש לו אמירה. יש משהו כל כך תמים וטהור בהצהרה הזו, כל כך ערכי ופשוט, שקשה שלא להתרגש ממנה. לרגע, מאיה הביאה את רוח וריח המושב ללב תל אביב.
אבל לתמימות הזו שמאיה משדרת יש גם צדדים פחות שובי לב. צריך להיות מאוד נאיבי כדי לבצע בהופעת סולו לא פחות מ-4 גרסאות כיסוי (לבוב דילן, אלאניס מוריסט, יהודית רביץ וג'וני מיטשל) ולחשוב שאפשר לצאת מזה בשלום. הבחירה התמוהה לבצע את חלקן ברצף מאוד פגעה בהופעה, וכמעט איימה להפוך אותה מערב אינטימי עם יוצרת מעניינת לעוד ערב קאברים עם גיטרה אקוסטית. מזל שלא הייתה שם מדורה.
לפני שניגנה את "ילדי תכול העין" של דילן (תרגום – יהונתן גפן), מאיה העירה ללא שמץ ציניות: "זה השיר שבזכותו אתם מכירים אותי". היא התייחסה כמובן לביצוע שלה לשיר הזה ב"כוכב נולד", אחד הביצועים שסימנו אותה בתור פיינליסטית. אני מאוד מעריך את הכנות והפשטות שהיא משדרת, זה ראוי להערכה שהיא מודעת למקומה ובכל זאת מתעקשת להרוויח מחדש את הקהל שלה בדרך המסורתית. ובכל זאת, בשלב מסויים המודעות למקום שממנה היא באה נעשתה מעט מוגזמת. אני בטוח שיש לה עוד דברים להציע.
אפילו השיר שהכי תפס אותי בהופעה -"זה גדול עלי" – התייחס לנושא הזה. זהו רצף דחוס של מחשבות ואסוציאציות מתקופת כוכב נולד, שבאמת מצליח להכניס את המאזין לעולם הזה של לחץ, כשרון ופוזה ("ואל תשכחי לחייך", היא מעירה לעצמה בעוקצנות באחד הבתים). זה פשוט שיר מצוין וחזק, ולא במקרה מאיה פתחה וסגרה איתו את ההופעה, כשהיא מקיפה את שאר השירים שלה איתו מכל צד – כרגע, למרות הכשרון שלה, נראה שהיא עדיין כלואה קצת בכוכב הסגול.
אבל הכשרון הזה מבטיח הרבה. למאיה יש קול יציב ומדויק, עם נוכחות והרבה רגש. והיא מספיק ורסטילית כדי להגיש שירים שקטים בקול עדין, מרוסק ומחוספס, ולעבור לקול פעמונים נעים ומלא בשירים שדורשים יותר נפח. ויחד עם הלחנים היפים שלה, ההגשה הישירה והכנה, והבחירה המינימליסטית בגיטרה וכלי הקשה (עליהם ניגן בכשרון רב אביעד בן יהודה), ההופעה הזו הצליחה לעורר אצלי הרבה סקרנות לגבי האלבום שבדרך.
סטקטו 13.7.08
יום א, 13.7.08, 9:28 - |
הופעות, המוזיקה שלי, כללי, מדיה- |
3 תגובות
לפעמים דווקא ההופעות שאני הכי רוצה להמליץ עליהן פורחות לי מהראש ברגע הכתיבה. אז ראו את זה כהשלמה קריטית לפוסט ההמלצות לשבוע הקרוב: יהונתן שלמה הוא סינגר-סונגרייטר ירושלמי, הוא מגיע להופעת בכורה בתל אביב, והוא מקסים. נתקלתי בו כש"הדוגמניות" הופיעו בירושלים בתחילת החודש, באירוע של האקדמיה למוזיקה ומחול. המארגנים דאגו ללהקות, אבל שכחו לדאוג לקהל. אנחנו עלינו בהתחלה ועוד הספקנו להנות מהמעט שהיה, אבל ככל שהאירוע התקדם הורגשה התנדפות קהלית מתקדמת. אבל כשיהונתן עלה, חמוש בשתי גיטרות ואורגן מפוח הודי (נדמה לי), קרה דבר מדהים: הקהל שמע מבחוץ את הצלילים, וחזר לאולם. יש בו משהו שפשוט מהפנט את האוזן.
יהונתן שלמה, יום שלישי, ב-22:00 בקארסון.
(נו, אולי הוא יצא נשכר מכך ששכחתי אותו)
————————-
זה נחמד להכיר אמן מעניין כשהוא חולק איתך את הבמה באיזה אירוע. אבל זה נחמד גם להכיר אותו כשתפקידו הוא להביא לך מים לבמה. אחרי איזו חלטורה משעשעת של "הדוגמניות", שהתחפשו לרגע ללהקת קאברים ל"ביטלס" (אגב, אנחנו פנויים לכל המעוניין), קשקשתי עם אחד הברמנים במקום. הוא סיפר לי על הלהקה שלו, ורשם לי את כתובת המייספייס שלהם. רק אתמול מצאתי במקרה את חתיכת הנייר הזו, ואני חייב לחלוק: "Quiet Men Festival" זה לא שם של אירוע הופעות בנגב, אלא שם של להקה מצויינת במרכז. ספייסי, אמביינטי, ומרגש מאוד. אם אני אזרוק שמות כמו "Sigur Ros", "Mum" או "Jaga Jazzist" לאוויר זה ישכנע אתכם להקשיב?
אני תוהה אם מדובר גם בהרכב מופיע. אם וכאשר זה יקרה, שרק יודיעו לי – אני יותר מאשמח להיות זה שמביא להם מים לבמה.
————————-
גם אתם הצלחתם כמוני לפספס בכשרון רב את כל שלושת ההופעות של "איזבו" שבוע שעבר? לא נורא, וואלה דואגים להשלים את החסר עם ביצוע לייב סוחף של "Slow Disco".
ואגב וואלה, תודה למי שזה לא יהיה אצלם ששם בשבוע האחרון המלצה על "הדוגמניות" בעמוד הראשי של מדור המוזיקה (בצד ימין למטה, תחת "שווה האזנה!").
————————-
חדי האבחנה בוודאי שמו לב שהפוסט הזה מעביר את הבלוג לעידן חדש וקסום בו אין יותר מוסיקה – אלא רק מוזיקה. ככה זה, אני משתדל להיענות לתחינות הטוקבקיסטים. ואם לצטט שיר של "לא דובים" (שהתגלגל אליהם מלהקתם הקודמת "ברוואז'" ): "המוזיקה מוסיקה, ס' או ז' לעין, אין שום הבדל נראה".
המלצות 11.7.08
היום, בשישי, יש עוד "איזבו" , למי שפיספס את שתי ההופעות של היומיים האחרונים בגלל חברים שלו שהחליטו לערוך מסיבות יומולדת לא צפויות (אההממ). יעל דקלבאום פותחת.
בשבת יש מיני פסטיבל בלבונטין המוקדש לג'אז, בופ ומוסיקה מאולתרת, משעות הצהריים ואילך. מי שכמוני לא מתרגש במיוחד מג'אז, וזוכר שההופעה של "אטליז" בבארבי בוטלה, שיחכה לערב ויקפוץ לקפה ביאליק לראות את מאיה רוטמן ![[myspace]](../myspace.gif)
בפולק אינטימי ולא-כוכב-נולדי בעליל. ואם לא – בסלונה שביפו יש מחווה לשלום חנוך, מה שזה לא אומר. ולסנובים כמוני שעשו כבר כרטיס מועדון ב-Sublime (כדאי) – יכול להיות שתוכלו להתפלח לחגיגות התוכנית ה-500 של "נקודת הג'ק" מ-102FM. וקלטו מי מופיע: "בצפר" , ומה שיותר מעניין אותי באופן אישי, "Seven Percent Mind Usage" המעולים. שמעתי מיקסים לא סופיים של אלבום הבכורה שלהם, ומדובר במשהו לא מהעולם הזה (או לפחות לא מהארץ הזאת). ולמי שכל הרשימה הזו לא מספיקה – איתי פרל יהיה בצוזאמן. לא פשוט, אני יודע.
בראשון עושים כביסה ויושבים לבירה עם אנשים שמערכת היחסים איתם לא לגמרי ברורה. מה לעשות, כאילו כדי להכעיס, אין שום הופעה שתפסה אותי. אי אפשר היה להעביר לכאן חלק מההופעות של שבת?
עדכון: סליחה! סליחה! בראשון הולכים לריף ראף, לתפוס את "מכולת" המצויינים והנוגים בהופעת חינם.
בשני אפשר להזיז את הרגליים עם הסקא המגניב של "לוס כפרוס" בבארבי, או להנהן בהבנה אינטלקטואלית אל מול הפוסט רוק המתקדם (או משהו) של "Solstice Coil" בתמונע. מדובר, אגב, בלהקת האינדי עם האתר הרשמי מהיפים ביותר בארץ.
בשלישי "Squid" , שבדיוק זכו בתחרות בינלאומית, הולכים לחגוג בקפה ביאליק. הייתי מצפה שיעשו אירוע קצת יותר מכובד בלבונטין או בבארבי. בקרוב, אני מקווה. להקה מצויינת.
עדכון (13.7.08): בקארסון יש הופעה לא פחות מעניינת.
ברביעי רונה קינן תראה שיש שורות שמרגשות אחרת, בתמונע. בבארבי לעומת זאת "יהושוע" , ספק להקה ספק אמן סולו עם להקת ליווי, יופיעו אחרי הרבה זמן שלא שמעתי את שמם. יש בו\בהם משהו שמזכיר לי את אביתר בנאי, מגיעה לו\להם יותר הכרה. ובאופן חד פעמי אני אמליץ על משהו שבחיים לא שמעתי, על עיוור: בבלום בר תופיע להקה בשם In Woods. אין להם מייספייס כנראה, אבל ההגדרה "רוק אלטרנטיבי אינסטרומנטלי" מסקרנת אותי.
בחמישי יש אירוע דיי מוזר בלבונטין – יונתן אבישי ("Third World Love") ואביו אהוד אבישי משיקים אלבום שמוגדר כ"פנטזיה מוסיקלית על ילדות". מי שקרא את זה בניקוד פדופילי – שיתבייש. רשימת המשתתפים מסקרנת – רונה קינן, ישראל גוריון, מיכל אופנהיים, עידו מוסרי ועוד. חוץ מזה, לחובבי ההייפ, אסף אבידן ו"המוג'וז" יהיו בבארבי.
בשישי יונתן אבישי ואביו כנראה חוגגים את האולם המלא שהיה להם בשישי, ומקיימים עוד הופעה של שירי הילדות.
בשבת עושים משהו, אבל עוד אין לי מושג מה.
הופעות נוספות – ברשימה מצד שמאל, וכרגיל, גם בטוקבקים. שבת שלום!
סטקטו 8.7.08
"אטליז" מופיעים בבארבי בשבת, ואם אינני טועה זוהי הפעם הראשונה שהם מאפשרים ללהקה אחרת לחמם אותם. הכבוד נפל בידי "Jaguar Superfiction" . מגיע להם, מדובר בלהקה מצויינת וסוחפת, על הקו שבין "Led Zeppelin" ל-"Rage Against The Machine". אבל מילה טובה מגיעה גם ל"אטליז", שירדו מהאולימפוס (הצעות קודמות לחימום, כולל מהלהקה שלי "גיליאם" , תמיד נדחו על הסף). חוקי הקארמה אומרים שלהקות שמצליחות צריכות להחזיר חלק מההצלחה שלהן ללהקות בתחילת דרכן, ואני שמח שהפעם הקצבים רואים את זה.
עדכון (9.7.08): ההופעה בוטלה, עקב נסיבות אישיות של אחד הנגנים ב"אטליז".
——————————
אגב "אטליז", הבלוג הזה הוא כידוע בלוג חיובי ומפרגן בדרך כלל, אבל כנראה ששווה מידי פעם גם לקטול, כשמגיע – פוסט התוכחה על אטליז זינק תוך 24 שעות לרשימת 3 הפוסטים הנקראים ביותר בתולדות הבלוג, ומונה הכניסות ביום שלמחרת הגיע לשיא חדש (אם מתעלמים מימים יוצאי דופן בהם הבלוג פורסם במקום כלשהו וזכה לחשיפה מיוחדת). אני שמח שכמה אנשים וטרול אחד הגיבו לסיפור, והייתי שמח אם היינו עוזבים את המקרה הספציפי וגולשים לסוגיה העקרונית. כבר כתבתי בעבר – מונולוגים זה טוב למגמת תיאטרון בכיתה י"א. אז יאללה, תשתפו בזווית שלכם. מה אתם חושבים על כל זה? האם צריכה להיות סולידריות בין להקות, או שצריך לקבל את חוקי החיים בג'ונגל? (תגיבו שם, לא פה)
ועוד שתי מילים חשובות על הפוסט העצבני ביותר בהיסטוריה הקצרה של הבלוג – כפי שגם כתבתי בתגובות אליו, אני מודה שהוא נכתב מתוך עצבים, ושעוד כמה שעות שינה לפני הכתיבה לא היו מזיקות. אני עדיין עומד מאחורי הטיעון העיקרי של הפוסט, אבל קצת מתחרט על הסגנון התוקפני. אבל כפי שכבר כתבתי, ככה זה בלוג – תיעוד מיידי של כאן ועכשיו, עם מינימום עריכה. בכל מקרה, אם מישהו נפגע מהכתוב, אני מתנצל, ומקווה שכל המעורבים הפיקו לקחים. אני יודע שאני הפקתי את שלי.
——————————
לאן הגענו: פלאפון פרשו את חסותם על שלל אירועים באמפי תיאטרון קיסריה, כולל איחוד של "החברים של נטאשה", הופעת ענק של יהודית רביץ, וההופעה השנתית לזכר מאיר אריאל. ובזו האחרונה, מופיעים מיטב אמני ישראל, כגון דייוויד ברוזה, אריאל זילבר ושלום חנוך. ובין השמות של הגדולים והטובים מסתתר לו אחד אלמוני – אסף אבידן . סחתיין לפלאפון על התעוזה, סחתיין לאסף על הפריצה. בקרוב: דני הדר בפטיפון, בחסות אורנג'.
——————————
ערב ההופעות של הלייבל החדש "בהרירקורדס" ביום שישי היה מעניין. לא נכחתי בכולו, אבל אהבתי את הראש – הם פתחו את חדר החזרות שלהם בדרום תל אביב לכל דיכפין, כולל אלכוהול חופשי לחלוטין, והלהקות ניגנו בסוג של חזרה פתוחה לקהל, בלי יומרות ושטאנצים של הופעה רצינית, כשהקהל עומד להם על האצבעות של הרגליים וסופג להם את הזיעה.
מבין הלהקות החדשות שכן ראיתי, אני חייב לציין את "The Names". בהיעדר מייספייס, רק אספר שמדובר ברביעייה יעילה ומהודקת, עם נגנים מגניבים שפשוט משלימים את המשפטים האחד של השני, מוסיקלית. העיבודים מאוד נקיים, השירים מאוד כיפיים ומקפיצים, וצריך לעקוב אחריהם.
"תעני אסתר" לעומתם איכזבו – אפשר לומר שהם היו הנגטיב של הלהקה שקדמה להם. יותר מידי עומס, יותר מידי בלאגן, פחות מידי נגינה קבוצתית. אבל צריך לזכור שזו הייתה הופעת הבכורה שלהם, ושחרף הבעיות ניתן היה לשמוע שהלחנים שלהם טובים ומלאי פוטנציאל (ואני לא כותב את זה רק בגלל שזליג, המתופף שלנו ב"דוגמניות", הוא גם המתופף שלהם). אז עוד מוקדם לחרוץ דיעה. ועל פי השיר המצוין במייספייס שלהם, כדאי לתת להם זמן להשתפשף קצת ולבדוק אותם שוב.
——————————
מזל טוב ל-"Squid" שזכו שבוע שעבר במקום הראשון בתחרות הלהקות של האתר ourstage.com. השיר "Junky" גבר על שירים של כ-30,000 להקות מכל רחבי העולם, וזיכה את חברי הלהקה ב-5,000 דולר. הזכייה כנראה גם תעזור לתמנון לשלוח זרועות לפסטיבלים ברחבי העולם.
לבונטין 7 בן 2
בימי הולדת נהוג לאחל לחתן השמחה דברים טובים שיבואו בהמשך הדרך – שימצא אהבה, שיסתדר בעבודה, שיהיו לו בנים זכרים שמנגנים גיטרה (ככה זה אצלי במשפחה בכל אופן) וכו'. וכשחתן השמחה הוא לא אדם אלא בית עסק, אפשר לקרוא לאיחולים העתידיים האלו בשמם האמיתי: הצעות לשיפור.
אז כמתנת יום הולדת מיוחדת ללבונטין 7, החוגג היום שנתיים להיווסדו עם רצף הופעות מעניין במיוחד, ודווקא בגלל שאני באמת אוהב את המקום הזה ואת מה שהוא עשה לסצינת המוסיקה המקומית, להלן הצעות לשיפור, או איחולים ליום ההולדת, תלוי איך אתם רוצים לקרוא לזה:
- שתמצאו מהנדס שמסוגל להוריד את העמוד שמול הבמה מבלי לגרום למבנה לקרוס.
אני יודע, זה נדוש, אפילו יש לעניין קבוצה בפייסבוק, אבל זה כל כך אקוטי (ואקוסטי), שאין ברירה אלא לציין את זה שוב ושוב. - שתביאו מומחה לסאונד שיטפל קצת במקום, ויתן כמה טיפים לסאונדמנים המקומיים.
שלא תבינו אותי לא נכון – יש סאונדמנים טובים בלבונטין (כש"הדוגמניות" הופיעו שם, אביתר עשה לנו סאונד מצוין). אבל הרמה לא אחידה. מאוד לא אחידה. - שתגביהו את הבמה, וספציפית את התופים.
בהופעות מלאות, אלא אם עומדים בשורות הראשונות, אין שום סיכוי לראות מה קורה על הבמה. נכון, מוסיקה זה לאוזניים, אבל הופעות הן גם לעיניים. - שתחליפו בין המיקום של הבר והבמה.
על סמך הידע המוגבל שלי בסאונד, ועל סמך הידע הרב שלי בלהיות קהל בהופעות, צעד כזה היה משפר את האולם באופן מהותי, ונותן פתרונות לשלושת הסעיפים הקודמים. - שתיקנו מגבר בס.
נקודה רגישה, אולי בגלל שזה הכלי שלי, ובכל הופעה שם אני צריך לסחוב את המגבר הדיי מעפן שלי. אם לכל מועדון הופעות אחר בעיר יש מגבר בס, ואפילו מגבר דיי טוב בדרך כלל, אני חושב שגם לבונטין יכולים להשקיע את הכמה אלפים שזה עולה.
(עד כאן הצעות מוסיקליות. ומכאן – הצעות כלליות) - שתרגעו עם הפוזה והגישה.
אני אוהב את לבונטין, כאמור, ומאוד מעריך את האנשים שעומדים מאחורי המקום. הם תרמו ותורמים המון לזריקת המרץ שהסצינה המקומית מקבלת, ולרנסנס המוסיקלי שיש פה כרגע. אבל פה ושם מרגישים שהבירה עולה להם לראש. לקבוע שם הופעה יכול להפוך לפרויקט של חודשים, ופה ושם יש לחלקם יציאות, על הקהל והאמנים כאחד, שאינן במקום. - שתורידו את מחיר הבירה.
גולדסטאר צריכה לעלות 16 ש"ח לכל היותר, בשביל מקום כל כך פופולרי עם תחלופת אנשים כל כך גבוהה. זה עובד ב"מנזר", זה יעבוד גם אצלכם. רוצים לגבות קצת אקסטרה כי אתם מקום מגניב שמספק גם הופעות? אוקי. אז 18 ש"ח. אבל 20 ש"ח בשביל גולדסטאר?! זה עושק. - שתפסיקו להחזיר עודף בשקלים.
ברמנים וברמניות יקרים, אתם מקסימים ואני מת עליכם. אבל תסמכו עלי שכשאני ארצה לתת לכם טיפ, אני אתן לכם טיפ. כשמצמידים לי אקדח לרקה בדמות התעקשות פנאטית להחזיר ג'וקים גם כשממש אין לזה סיבה, זה ממש לא עושה לי חשק לתגמל אתכם. אגב, אם הבירה הייתה עולה 18 ש"ח, הייתי בכיף מעגל ל-20 מידי פעם. - שתחזרו למכור חצאי ליטר בקומה התחתונה.
כולנו יודעים שלמטה מוכרים רק כוסות של 1/3 פשוט כי מתח הרווחים עליהן הוא יותר גבוה, ואתם בונים על זה שהקהל יתעצל לעלות קומה, או פשוט לא ידע שאפשר. טריקים כאלה הם מתחת לכבודכם. - שתקפידו יותר על חוק העישון למטה, ותשתדלו לאוורר למעלה.
בהרבה הופעות אנשים מדליקים סיגריות, ואף אחד לא ניגש אליהם ומבקש מהם לכבות. וגם כשאני רק קופץ לשתות בירה עם חברים בקומה העליונה המעושנת, אין סיבה שאני אצא משם עם ריח של מאפרה.
ושיהיה במזל!
ומה אתם מאחלים ללבונטין 7?
חדש באטליז: בשר דובים!
שמישהו יתקשר לבד"ץ. אתמול בפעם הראשונה בחיי הייתי באטליז שבו נעצו סכינים בבשר דובים. אני דיי משוכנע שזה לא כשר.
מצטער, יש דברים שלא עושים. והאופן שבו "אטליז" התנהגו אתמול במחווה לאריס סאן שהאוזן השלישית הרימו במסגרת לילה לבן היה פשוט לא מקצועי, לא חברי ולא לעניין. מה שהם עשו ל"לא דובים" שהופיעו לצידם היה מעשה שלא יעשה. קצת עצוב שיום אחרי שאני משתפך על עמית ארז אני נאלץ להיכנס בבייבי השני שלו, אבל באמת שזה בוער בי. ואני יודע שמאחר ולקחתי בסיפור חלק כנגן אורח אצל "לא דובים", ומאחר ואני מיודד עם חברים משתי הלהקות, זה הופך את כל הזווית שלי על הסיפור למאוד אישית. מצד שני, זה בלוג, ואם זה לא יהיה אישי, אז מה הטעם?
אקדים ואומר שאני לא חבר ב"לא דובים", ושכל מה שאכתוב כאן נכתב על דעת עצמי, ואינו מייצג בהכרח את דעתם של חברי "לא דובים". וגם יתכן שהיו עניינים מאחורי הקלעים שאני לא מודע להם. אבל כפי שזה נראה מכאן כרגע, "אטליז" התנהגו באופן מביש. אשמח אם יתקנו אותי בתגובות.
אז מה הסיפור, כפי שאני ראיתי אותו מהצד? "לא דובים" ו"אטליז" היו אמורים לסגור את הלילה, בסדר הזה. זה היה אך מתבקש לסגור עם "אטליז" – כל הערב נבנה כך שהלהקות הפחות מוכרות בליין-אפ נשזרו בחוכמה בין הלהקות הגדולות יותר. תיאורטית, "לא דובים" האנונימיים יחסית היו אמורים להנות מהפרגון של הקהל שסיים לראות את "פאניק אנסמבל" וחיכה לראות את "אטליז". אלא שכשהערב הלך והתעכב, דברים החלו להשתנות.
כמה דקות לפני העליה של "לא דובים" לבמה, אנשי האוזן העבירו בקשה מצד "אטליז": "הם רוצים לעלות לפניכם". למיטב הבנתי, הבקשה הייתה בסגנון "הצעה שאי אפשר לסרב לה". התירוץ הרשמי: "כי הם כבר עייפים". וואלה. ו"לא דובים" הרי היו רעננים כאיילה שטופת טל המפזזת בהרים בצהרי אביב שטוף שמש. וזה עוד מבלי לציין של"לא דובים" הייתה מתוכננת הופעה נוספת למחרת בצהריים. וכשהתברר שעקב פאשלה של אנשי האוזן שתי הלהקות עשו גרסת כיסוי לאותו קטע של אריס סאן, המניעים של "אטליז" נראו אפילו יותר מפוקפקים – גם שיתישו להם את הקהל וגם שיגנבו להם את הקאבר? אין מצב.
אבל אף אחד הרי לא יגיד לא ל"אטליז". והם אכן עלו לפני "לא דובים". וכאילו שהמחטף הזה לא היה חצוף מספיק, גיא בן שטרית וכנופייתו לקחו את הזמן בסאונדצ'ק. הרי למה למהר? זה לא שיש עוד מישהו בעולם מלבדם. וכשהם סיימו את הופעתם (המצויינת, יש לומר), הם לא טרחו אפילו לרמוז לקהל שזה לא סוף הערב ושיש עוד להקה אחריהם. כי "אטליז" באו, העולם נעצר מלכת, "אטליז" הופיעו, וזהו, העולם המשיך להסתובב. באנו, ראינו, כבשנו, ולעזאזל עם הלהקות שחולקות איתנו את הבמה. ממרומי האולימפוס, מי בכלל רואה אותן? ובאופן טבעי, כשהם ירדו לקראת 4 בבוקר, הקהל העייף החל לצאת. יסלחו לי החברים שלי ב"אטליז", אבל ככה מתנהגת להקה של פרימדונות ששכחו מאיפה הם באו, ואני כותב את זה בתור מי שעקב אחריהם באדיקות מהימים בהם הם בקושי מילאו חצי ג'ה פן.
"לא דובים", להבדיל, נאלצו לעלות ל-5 דקות סאונדצ'ק בסיסי, והתחילו מיד לנגן, בנסיון נואש לתפוס את הקהל שעוד לא התפזר. העמדת המיקרופונים נמשכה היישר אל תוך השיר הראשון. בשיר השני והשלישי הצטרפו קרן דוניץ בשירה, ליעד כהן בחצוצרה ועבדכם הנאמן במלודיקה, ושלושתנו נאלצנו לנגן מבלי שעשינו בדיקת סאונד מינימלית.
המזל הגדול, ויסלחו לי אבירי האובייקטיביות, הוא ש"לא דובים" היא להקה בת זונה. לא רק שהקהל שנותר במקום נהר בחזרה פנימה עם הצלילים הראשונים, הוא גם מהר מאוד התחיל לרקוד ולהריע באקסטזה. ו"אטליז", שדפקו הופעה (תרתי משמע) בתלבושת אחידה הקורצת לסין הקומוניסטית, הוכיחו שבקומוניזם כמו בקומוניזם, סולידריות זה ערך שקיים רק בתיאוריה.
המלצות 4.7.08
- יום ו, 4.7.08, 8:05
- |
- אלבומים, הופעות, המוזיקה שלי, כללי
- |
- 3 תגובות
אחרי שניסינו לתפוס יותר מידי הופעות בערב אחד ובתכל'ס לא הצלחנו להנות באמת מכלום, מגיע לנו שבוע חופש, לא? והשבוע הזה באמת דל יחסית באירועים מיוחדים. יש כמה אירועים מעניינים בסופ"ש, אבל בסך הכל חייבים לומר שהשבוע הזה שייך ללבונטין 7: אומנם היום מציינים את יום העצמאות ה-232 של ציר הפשע המכנה את עצמו "ארצות הברית", אבל מה זה יום הולדת 232 של מעצמת על מול יום הולדת שנתיים של המועדון הכי נחשב בעיר?
היום, בשישי, הקוזה נוסטרה ממשיך עם מסורת מסיבת הצהריים שלו, שתמורת 25 ש"ח בלבד נותנת לכם בירה ראשונה חינם, ושלוש הופעות מצויינות. והפעם – "לא דובים" , "Endof" (שאני מאוד אהבתי) ו"האזרח צודרוב והשפנפן" . אני אהיה באותם רגעים בהופעת בכורה של "הדוגמניות" בירושלים, אחרת הייתי בא.
בערב אני ממליץ ללכת לאירוע חצי סודי ולא ממש מיוחצ"ן: פסטיבנדה, מיני פסטיבל של לייבל אינדי חדש בשם "זהרירקורדס" . האירוע, שיערך מול קהל דיי מצומצם ככל הנראה באיזור חדרי החזרות של דרום העיר, יציג את הלהקות של הלייבל, רובן לא ידועות במיוחד. ובשביל אחת מהן, "תעני אסתר" , זו הופעת הבכורה, ולו רק בשבילם אני ממליץ בחום ללכת לבדוק את זה. ואני לא כותב את זה רק בגלל שהם חולקים מתופף עם "הדוגמניות", אלא גם בגלל ששמעתי אותם והם ממש מיוחדים ומגניבים.
ומי שפחות בעניין של להכיר את הדור הבא ומחפש יותר אקשן, שילך ללבונטין, שם "בוגי בלאגן" הצרפתים אך ישראלים יעשו הרבה שמח. ואם זה לא מספיק – אונילי תבוא לעזור להם. מי שעדיין לא מכיר את פצצת האנרגיה המטורפת חושפת הפטמות הזו אך לא יכול להגיע, שישריין את יום חמישי (ראו בהמשך).
בשבת בערב יש עוד מיני פסטיבל, עם מטרה נעלה. אפשר לחשוב על זה כעל "פולקל'ה פמיניסטי למען סלון אנרכיסטי". שימו לב לרשימה: אלונה דניאל , טל גורדון , ירונה כספי , אליוט (שרון בן עזר) , שני קדר , מיכל לוטן , טליה אליאב והילה וייס יבואו לשיר למען גיוס כספים לסלון מזל. לא, זו לא המספרה של השכנה, אלא מקום התכנסות של הקהילה השמאלנית-אנרכיסטית המקומית, בו מתקיימות הרצאות, מוחלפים ספרים, מופגשים עם אנשים ורעיונות מרתקים. סלון מזל נמצא ברחוב סלמה 50, אבל האירוע יתקיים דווקא בבית אגודת הצמחונים והטבעונים באלנבי 138 קומה 5, מקום עם נוף מרהיב וכיבוד קטלני (לצמחים בלבד). מי שהתרבות הרדיקלית בחברה הישראלית חשובה לו, או מי שסתם חושב שבחורות עם גיטרות זה אחלה – שיבוא.
בראשון עוצרים הכל והולכים לתת כבוד ללבונטין 7 בחגיגות השנתיים. אך מאחר ובאותו ערב מופיעים שם בני בשן , Midnight Peacocks , נעם רותם , פאניק אנסמבל , יעל דקלבאום , יהוא ירון (שפשוט חובה לראות) ועוד שמות גדולים בסצינה, ומאחר והאירוע הוא בחינם – סביר להניח שהכי קרוב שתגיעו זה לקצה התור בגן החשמל.
מי שמחפש את האלטרנטיבה לאלטרנטיבה, שיקפוץ לתמונע, להופעה של "אנטיביוטיקה" .
בשני קופצים לבארבי (שמתיימר להיות ביתו של הרוק הישראלי, אבל כמה פעמים הוא כבר מוזכר כאן בהמלצות?) להכיר את להקת "Immanence" המצויינת. אני לא כותב את זה רק כי בן דודי דן אקרט הוא המתופף שלהם, אלא גם כי אני באמת חושב שיש שם משהו מיוחד. וזו לא חוכמה – כל להקה שיש לה סולנית בעלת קול כמו של יפעת עוזיאל, וכינור חשמלי שמנוגן בוירטואוזיות, חייבת להיות משהו מיוחד. העובדה שהשירים שלהם גם ממש טובים וסוחפים בנוסף לכל בכלל מטה את הכף.
בשלישי לא הולכים להופעה של "מינימל קומפקט", כי הם כבר לא כל כך רלוונטיים לכלום, ואת עמית ארז עדיף לתפוס בהופעה מלאה ולא סתם כמופע חימום.
ברביעי כולם יודעים מה לעשות. כתבתי כבר שהשבוע הזה הוא השבוע של לבונטין. בואו נהיה יותר ספציפיים: זה השבוע של "איזבו" בלבונטין. הם יופיעו השבוע שלוש פעמים, יום אחר יום, בלבונטין, כל פעם עם מופע חימום אחר. ואם גם אתם התלהבתם מהסינגל החדש שלהם כמוני, אתם לא תפספסו את זה. את ההופעה של רביעי תחמם ריף כהן המקסימה.
בחמישי שוב כולם יודעים מה לעשות. והפעם, המופע הפותח של "איזבו" הוא של "הפרויקט הסודי", שיתוף פעולה מסקרן בין אונילי לבין שאולי עשת, אחד הקלידנים העסוקים באיזור שליווה אינספור פרויקטים מעניינים, מדני סנדרסון ועד "פרווה חמה" ז"ל. מבין שלושת ההופעות של "איזבו", אני באופן אישי הולך לזאת.
בשישי יש עוד "איזבו", הפעם עם יעל דקלבאום.
בשבת לבונטין סוגרים את שבוע החגיגות עם מיני פסטיבל (כן, עוד מיני פסטיבל!) המוקדש לג'אז, בופ ומוסיקה מאולתרת, משעות הצהריים ואילך. מי שכמוני לא מתרגש במיוחד מג'אז, שיחכה לערב ויקפוץ לקפה ביאליק לראות את מאיה רוטמן , שאולי הגיעה למקום שני ב"כוכב נולד", אבל לא נתנה לזה להסיט אותה מהכיוון הפולקי-האינטימי שלה. תגידו שזה מיינסטרים, תגידו שפליטי "כוכב נולד" ואינדי לא הולכים ביחד – לי הקול שלה עושה נעים בבטן.
הופעות נוספות – ברשימה מצד שמאל, וכרגיל, גם בטוקבקים. שבת שלום!
מקסימל אימפקט
שבוע הבא, ב-8 וב-9 לחודש, עמית ארז יחמם את מינימל קומפקט. למיילינג ליסט שלו הוא כתב: "אני לא אתחיל אפילו להסביר כמה זה מרגש עבורי". בטח יהיו אנשים שירימו גבה: מה לסינגר-סונגרייטר העדין הזה ולחמישיית הניו-ווייב הישראלית (ברובה) שכבשה את אירופה בשנות השמונים?
יש שיר אחד באלבום הבכורה של הלהקה של עמית שמסגיר את הקשר הזה. כששומעים אותו ברצף של האלבום או בהופעה זה פחות בולט, אבל אם מכירים את ההיסטוריה של השיר הזה, פתאום הכל מתחדד.
ב-2004 צץ לו באתר במה חדשה דפיוצר חדש של אמן בשם The Trickstar Waterfall. הוא כלל שני שירים: קטע עדין ואווירתי בשם "Hazey Days", ושיר ניו-ווייב אפלולי ולחוץ בשם "Come Get Your Love". מאוחר יותר הם יצאו גם כסינגל תחת מחלקת ה"בייסמנט" של פאקט רקורדס ז"ל. ההשפעות המינימליות והקומפקטיות ניכרו בכל שניה, ובייחוד בגיטרות ובשירה. זה היה נסיון חביב, אבל הוא לא עזר: חרף המיתוג מחדש, הגולשים העירניים בבמה חדשה זיהו את הקול וההגשה הייחודיים של עמית ארז, גם כשהוא ניסה בכל כוחו ובקול גרונו לחקות את סמי בירנבך ורמי פורטיס. בהקלטה השתתפו דודי ברקת על בס ורן יורגנסון על תופים וקלידים – שניהם מנגנים עם עמית עד היום.
אבל בזמנו, לאחר הגיחה הקטנה הזו למחוזות רוק האייטיז, עמית חזר לעצמו, או למה שנתפס כעצמו באותם ימים: אווירה נוגה, גיטרה אקוסטית, הגשה אינטימית, קולות מלטפים. השיר "Come Get Your Love" עובד מחדש, ובוצע בהופעות בגרסה אקוסטית, שלי באופן אישי תמיד העלתה דמעות לזווית העין. וזה מעניין כי גם הגירסה המקורית וגם הגירסה שיצאה בסופו של דבר באלבום משאירות אותי אדיש.
כשהלהקה של עמית התגבשה ב-2005, השיר חזר לצורתו המקורית, אם כי בעיבוד שיותר משתלב עם הסאונד של ההרכב. מעין הכלאה בין האייטיז של גרסת הטריקסטר ובין הרוק המשוכלל והעדכני של הלהקה של עמית. אבל מי שזוכר את הגרסה המקורית יכול מיד לזהות את הקריצות לימים בהם מלכה שפיגל עשתה את זה בגדול ולא רק עשתה את עצמה מנגנת. לעומת זאת, "Hazey Days", למיטב ידיעתי, נגנז מאז, אם כי עמית משתמש בשם הזה לדברים אחרים.
ובאדיבותו של עמית, אני כולל פה שני בונוסים הקשורים ל-"Come Get Your Love":
1. הגרסה האבודה של The Trickstar Waterfall
[audio:http://earplugs.haoneg.com/audio/Come_Get_Your_Love_Trickstar.mp3]
2. הגרסה האקוסטית של עמית לבד, מתוך התוכנית "Alt-Shift" ב-102FM
[audio:Come_Get_Your_Love_102.mp3]
זוהי גירסה שמרגשת אותי מסיבות נוספות: זכיתי להיות נוכח בסשן ההקלטות שלה, בו ניגנתי עם עמית כגיטריסט אורח בשני שירים אחרים. את השיר הזה עמית ביצע לבד, אבל דווקא הדקות בהן הוא הקליט אותו זכורות לי יותר מכל מה שהקלטנו ביחד. הביצוע המושלם שהוא נתן על הטייק הראשון, והקולות המהממים שהוא הוסיף כלאחר יד, כמעט בנונשלנטיות, הדהימו אותי אז ומדהימים אותי כיום כשאני מאזין לזה.
סטקטו 2.7.08
- יום ד, 2.7.08, 9:34
- |
- הופעות, המוזיקה שלי, כללי, מדיה
- |
- אין תגובות
נכון שהמלצתי על המחווה לאריס סאן ש"האוזן השלישית" מרימים במסגרת לילה לבן מחר? אז הנה הפתעה: אני אגיח לרגע כנגן אורח בהופעה של "לא דובים" . מי שיצליח לנחש על מה אני אנגן יכנס ללא תשלום (האירוע בחינם, אגב).
_____________________
בשיחה עם שכני לבלוגוספירה ניימן על המעבר של מוסיקאים מאנגלית לעברית (שכבר הרחבתי עליו בעבר), ניימן הזכיר את הדרה לוין-ארדי , והשמיע לי שיר מופלא שלה שלא רק מציין את המעבר האישי שלה בין השפות, אלא אף מתייחס לתופעה כולה באופן שנון וציני, מודע לעצמו להפליא: "אז בוא אלי קהל נחמד, אני שלך בכף היד, חבק אותי, תגיד שבעברית אתה אוהב אותי, ותן לעוף חופשי". שיר כיפי וחכם, שלא חס על אף אחד – לא על הקהל, לא על התקשורת, לא על הסצינה, וגם לא על האמנים. על הלחן וההפקה חתום אדם ג'יימס לוין-ארדי.
[audio:Hadara Levin-Areddy – Celeb Alternativa.mp3]
הדרה לוין-ארדי – "סלב אלטרנטיבה"
קפצו גם לאתר הרשמי של הדרה. בעברית כמו באנגלית, יש לה הרבה מה להגיד לכם.
_____________________
הדרה לוין ארדי היא לא הזמרת משולשת-השמות היחידה שעוברת לעברית – גם רות דולורס וייס עושה את זה. והיא עושה את זה בסטייל – בלייבל "אנובה", שנעשה פחות ופחות מזוהה דווקא עם אינדי מקומי באנגלית ("אטליז", עמית ארז, נועה בביוף) ומתחיל להיות מזוהה פשוט עם אינדי מקומי נקודה (האלבום בעברית של "רוקפור", אלי רוזן).
האלבום ייקרא בשם ההולם והקולע "בעברית", וילווה אותו הסינגל "קיץ", בעל השם המאוד לא הולם ולא קולע בשביל שיר שיוצא דווקא בספטמבר (רשמו לפניכם הופעות השקה – 17-18 לספטמבר, בלבונטין 7). בינתיים אפשר לפתוח את התיאבון עם הגרסה החונקת של רות ל"משירי ארץ אהבתי", שמוצעת להורדה חופשית.
_____________________
מסכן אלון לוטרינגר, כנראה שלא אוהבים אותו בלבונטין 7. בתוכניה של החודש שעבר, כשכתבו על המופע המוצלח שלו עם אסף קורמן ואלון עדר, אייתו את שמו בתור "אלון לוטינגר". ואילו החודש, איחדו בינו ובין קורמן ויצרו את "אסף לוטרינגר". בחודש הבא: הופעה מיוחדת של אסף לוטינגר.
_____________________
ואם חשבתם שהאייטם הקודם קטנוני, קבלו את זה: באמת שניסיתי, אבל לא יכולתי להתעלם מכך שב-TimeOut של השבוע נתנו את הכותרת "בלוג אנ' רול" לכתבה שעסקה בבלוגים של מוסיקה. כאילו, אהההמממ?
