חיוך מאוזן לאוזן
יהוא ירון, פאניק אנסמבל, גיישה נו, אורן לוטנברג, "Strawberry Jam" ואבי בללי. לא, זו לא התוכניה של לבונטין 7 לחודש הקרוב. זו התוכניה של האוזן בר, מועדון ההופעות החדש של האוזן השלישית.
למרות שעל הנייר הם נשמעים כאילו הם מתחרים על הנישה של לבונטין, עיון נוסף בתוכניה שלהם חושף שהם בעצם לוקחים הכל מהכל: במהלך אוגוסט תוכלו למצוא שם להקות פטיפון מובהקות כמו "קרוסלה", "השקרנים" ו"קין והבל 90210", אמני פולק צוזאמניים כמו רועי ריק ועידן רבינוביץ', אנשי תמונע מכובדים כמו יאיר דלאל ואיתמר רוטשילד, אמני פית/קית מטונפים כמו "ערופי שפתיים" ו"מורה חיילת", ואפילו די.ג'ייז. ששמותיהם לא אומרים לי כלום, אבל בטח מזוהים עם מועדון כזה או אחר.
שלשום (ראשון) התקיימה הופעת הבכורה במועדון החדש, שיש כבר שמכנים אותו במבטא גרמני קל Hauzen Bar. אני לא יודע איך היה – לא הייתי. אני גם לא יודע לספר איך היה הסאונד – לא שמעתי. אבל אני כן יודע לספר שכנראה שזה מקום ממש חמוד ושונה משאר מועדוני ההופעות התל אביביים. אם במבט ראשון נדמה שהוא מתחרה בלבונטין, ובמבט שני נראה שהוא מתחרה בעצם בכל המועדונים בעיר, אז במבט שלישי נראה שיש לו זהות משל עצמו.
זה מתחיל במיקום – זה לא מועדון, וזה לא פאב שיש בו הופעות. זה מקום שמוכר דיסקים, DVD, תקליטים וספרים, שעורך הקרנות וידאו, ושאפשר לשתות ולאכול בו, ושעכשיו, בנוסף לכל, אפשר גם לראות בו הופעות חיות. או בקיצור – זה מתחם רב-תרבותי אמיתי, מהסוג שעד כה ראיתי רק באירופה (ואני לא אתפלא אם יש כמותו גם בארה"ב).
זה ממשיך בעיצוב – זה לא חלל תעשייתי שהוסב למועדון, כנהוג במועדונים הנחשבים בעיר. המקום מזכיר יותר מכל מועדון ג'אז אירופאי (יש שיאמרו "ניו יורקי". אני טרם הייתי שם), עם קירות הלבנים שלו, תאורת הספוטים האפלולית והחמה שלו והחלל הקטן והאינטימי.
כמה אינטימי? המועדון נמצא בקומת חדרי ההקרנה של האוזן, והקהל יכול להישפך אל הלובי ואף לנדוד בין חדרי ההקרנה שהכניסה אליהם כלולה במחיר הכרטיס (עפ"י אנשי האוזן, נעשו כל המאמצים כדי למנוע זליגות אקוסטיות בין האולמות). אבל האיזור של ההופעה עצמה הוא לא גדול במיוחד – ב"גדה השמאלית" יש יותר מקום. משהו באיזור ה-5 על 6 מטר, פלוס מינוס. ללא כסאות – 100 איש. עם כסאות ושולחנות – 40 איש.
המוזיקאים שבין הקוראים ישמחו לשמוע שהמקום מאובזר במה שנראה כמו מערכת סאונד חדשה, בפסנתר Yamaha חדש ומבריק, במערכת תופי Premier סבירה פלוס, במגבר Fender לגיטרה ובמגבר בס Laney לא רע בשביל חלל קטן. הגרגרנים שבין הקוראים יצהלו למשמע הידיעה שהמקום יכלול גם אוכל בדמות נשנושים וטאפאסים. והשוס האמיתי – "כמו שפאבים מחלקים צ'ייסרים, אנחנו נחלק פופקורן", מבטיחה ענבל בנימין מהאוזן. עוד חדשות טובות – יש גולדסטאר מחבית. החדשות הרעות – עוד לא ברור כמה היא עולה (מישהו רוצה לעדכן בטוקבקים?).
אולם ההקרנה מספר 4, המכונה "חדר VIP", יוסב בערבים לכדי חדר אמנים. כרגע הוא כולל כסאות גדולים ומרופדים לאמנים, והרבה כסאות קטנים ולא מרופדים, כנראה לגרופיז, ולא ראיתי שם מדף להסנפת קוק. אולי הוא יותקן בהמשך.
על סמך מבט ראשוני, נראה לי שיהיה מאוד כיף לראות שם הופעות. בהנחה והמקום לא מעוצב מידי בשביל הסצינה המיוזעת שלנו, ובהנחה והוא לא קטן מכדי להכיל את האגואים של כוכבי השוליים, וכמובן, בהנחה והסאונד יהיה טוב, נראה לי שהאוזן בר יעשה לכולנו רק טוב.
תקליט שרוט
משהו מהבטן, בלי עריכה ובלי יותר מידי מחשבה:
מי ששדד את הפטיפון בשבת הוא בן-בן-בן-בן זונה.
ומי שלא יבוא לערבי ההתרמה לכיסוי הנזקים (12, 14, 22 ו-29 לאוגוסט) הוא סתם-סתם-סתם-סתם חרא.
בלוגנרול 29.7.08
אני יודע שהרבה מוזיקאים בסצינה קוראים את הבלוג. אז במיוחד בשבילם, בלוגנרול מכיל הפעם שפע של לינקים שנוגעים יותר לאמנים יוצרים ופחות לקהל שלהם. אבל אל דאגה, לא נקפח את מי שלא מתעניין בעניינים מרתקים כמו זכויות ותמלוגים – יש פה גם שפע של דברים טובים לקריאה והאזנה. למשל, בתור התחלה כנסו לכאן ולחצו על PLAY – זה אחד האלבומים הטובים ביותר שתשמעו השבוע, בין אם אתם מוזיקאים או קהל או גם וגם. עכשיו אפשר להמשיך לקרוא.
- יאיר יונה איש אנובה שופך חמתו על התמלוגים, על האנשים שמטפלים בהם ועל השחיתות והאיוולת שמלווה אותם.
- יאיר מפנה גם לכתבה מדאיגה על עיל"ם, הארגון שאחראי על גביית תמלוגי נגנים, אך בתכל'ס יתכן שהוא דואג בעיקר לעצמו ולמי שטורח לפשפש בציציותיו.
- ובאותו עניין, גיאחה מ"העונג" מפנה לכתבה במגזין של גלובס, על מלחמת התמלוגים: האנשים היקרים בחברות התקליטים מחפשים איזורים חדשים לנגוס בהם, והפתרון שהם מצאו הוא לנגוס בתמלוגים של האמנים שלהם. שברוח האולימפיאדה הבאה עלינו לרעה, אעיר שזה בערך כמו להחתים אצן אולימפי בתנאי שהוא יסכים שיחתכו לו את הרגל. מזעזע זה אנדרסטייטמנט. הכתבה מאוד מעניינת, בין השאר כי היא חושפת (בפעם הראשונה?) את הסכמי התשלום המקוממים הנהוגים בין אקו"ם לבין גופי השידור השונים, וכי היא מכילה כמות סימני שאלה שצריכה להדאיג כל מוזיקאי בארץ.
- יעל מ"אפילו עז" מספרת על כתבה של ידיעות תל אביב, שטוענת שלמרות הקלות הבלתי נסבלת של האולפן הביתי, האולפנים המקצועיים פורחים, בעיקר באיזור מונטיפיורי. בין השאר מראיינים שם את בעלי אולפני "הצוללת", שם הקלטנו את האלבום המתהווה של "גיליאם".
- יעל גם מספרת שהאנשים הטובים ב-Qube פתחו את התשובה שלהם ל-Youtube – העונה לשם Qute. זה פשוט אך מסעיר: סוף סוף יש איפה לראות שלל הופעות אינדי ישראלי בוידאו, מדני הדר ועד שרית שצקי, מאלעד זאב ועד "מונוטוניקס".
- אייטם אחרון מיעל, אני מבטיח: זה ממש לא קשור לאינדי ישראלי, אבל אני לא יכול שלא לשים לינק לוידאו של יוני רכטר ושלומי שבן מתחרעים על פסנתר אחד. מזמן לא עלה לי כזה חיוך על הפרצוף.
- הלינק לאלבום שאתם חייבים לשמוע מפיסקת הפתיחה הגיע אלי מהבלוגיה של שמוליק כץ, שאגב, אני חייב לו תודה על הפרגון שלו לבלוג שלי. בכל אופן, מדובר באלבום של בחור בשם עומרי אלון, שיוצר שילוב מאוד מפתיע בין אקוסטיות ניק דרייקית לבין הפקה אינטימית-מודרנית מרגשת להפליא. אם עדיין לא השתכנעתם להאזין, זה הזמן.
- שמוליק מדווח גם שמיכאל כהן, חצי מ"כהן@מושון", התקבל ל"רדבול אקדמי", סדנת מוזיקה אלקטרונית שרדבול מממנים מידי שנה לאמנים נבחרים מרחבי הגלובוס. לפני 3 שנים חברתי האמריקאית\צרפתית\צ'כית אנדריאה התקבלה לפרויקט הזה, והיא מספרת שזו הייתה אחת החוויות המדהימות שהיו לה בחיים. עד היום היא עדיין נוסעת מידי פעם למדינה כזו או אחרת להקליט עם חברים שהיא הכירה שם (אם סיימתם עם עומרי אלון, זה הזמן להכיר את "Alvik"
![[myspace]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/myspace.gif)
, הלהקה המדהימה של אנדריאה). - בכל אופן, כדי לעשות כבוד לכהן, שמוליק מציע לכם להוריד את "כושר גופני", האלבום של "כהן@מושון".
המלצות 25.7.08
חדש! –הרשמו בצד שמאל למעלה ותקבלו אוטומטית המלצות באימייל כל יום שישי– חדש! היום, בשישי, הוחלט להעביר את הערב לצהריים. בקוזה נוסטרה יש עוד צהריים של "הרבה מוזיקה טובה + בירה ב-20 ש"ח" (אחד הדברים הטובים שקרו בעיר הזאת לאחרונה), כשהפעם יופיעו "Cheap Karaoke Club", "קרוסלה", "המבולבלים" וגם "קין והבל 90210″ נטולי המייספייס בפרינציפ, שנמאס […]
להמלצות בהרחבה...שווה לחקות
"וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם"
(דניאל יב, ב)
"אוי דיוויז'ן" מופיעים הערב בלבונטין 7. זו הזדמנות מצויינת מבחינתי לקחת אותם כמקרה מבחן ולהתייחס דרכם לתופעה שאני לא כל כך מצליח להבין, שאין לי אלא לכנות בשם "הערת מתים מרבצם". אין לי בעיה עם הערת מתים – אני בעד להעיר כל מי שישן יותר ממני, שזה כולל את רוב מי שאני מכיר – אבל אם כבר מעירים מתים, כדאי לנקות מהם את העפר לפני השימוש.
כבר נכתב בעבר על הגל של החזרה לשורשים שעובר על לא מעט מוזיקאים מקומיים. אם פעם כשאנשי הסצינה הביטו אחורה הם ראו את אריק ושלום מנגנים רוק ב"שבלול", היום הם מביטים הרבה מעבר לכתפיהם כדי לראות את אֶריך ושוּלם מנגנים כליזמר בשטעטל. פתאום אפשר לשמוע בשוליים הישראלים השפעות של מוזיקה יהודית, בולגרית, יוונית, צוענית, ערבית. פתאום קמים הרכבים צעירים במרכז הסצינה התל אביבית שכוללים כלים "זקנים" שכבר הרבה זמן לא שמענו, כמו אקורדיאון, כינור, קלרינט, בוזוקי, טובה. והגיוון הזה מבורך בעיני. הבעיה שלי מתחילה כשההשפעות הישנות הופכות מהשפעות לחקיינות.
עכשיו, שלא יובן לא נכון: לדעתי, לחקיינות יצא שם רע, שלא בצדק. אני רואה אותה כמרכיב חשוב ביצירה, כל יצירה. אני לא מאמין ב"ישן מפני חדש תוציאו" – אני בעד "ישן עם חדש תרכיבו". אני לא חושב שמישהו אי פעם המציא את הגלגל – הוא מקסימום לקח את הריבוע המסתובב שחבר שלו המציא ושייף לו את הפינות. בעיני, היצירה האנושית היא שמיכת טלאים העוברת מדור לדור, כשכל דור לוקח את מה שקודמיו הורישו לו ומוסיף לו עוד חלק קטן. ובגלל זה כשלהקות כמו "אוי דיוויז'ן" לוקחות מזמורי כליזמר של פעם, עם כל השטנצים של פעם, עם כלים אותנטיים של פעם, ואפילו עם שירה אותנטית ביידיש – זה מקומם אותי. זו מוזיקה מצויינת וסוחפת, מדובר במיטב המוזיקאים, ביוצרים שאני באמת מעריך ואוהב, הם זוכים להייפ, למחמאות מקיר לקיר ולחיבוק של אנשי לבונטין 7, שבחרו בהם להיות האלבום הראשון שיוצא בלייבל החדש שלהם. אבל עם יד על הלב – במה בדיוק הם שונים מלהקה של תיכוניסטים שמחקים אחד לאחד את קורט קוביין?
בין השורות 21.07.08
יום ב, 21.7.08, 16:30 - |
הופעות, כללי- |
אין תגובות
ערב הטראש עליו המלצתי היה מאוד נחמד. לפני ההופעה של "Endof" , הוקרן ראיון הזוי משהו של יאיר לפיד עם סטיבן הוקינג, שטרם הבנתי אם הוא היה או לא היה קשור לכסא הגלגלים של "Endof" (הראיון, לא סטיבן). "Endof" עלו והיו משעשעים ומקפיצים כמו בפעם הקודמת, אבל לאור הסאונד המחורבן של הקומפורט שגורם להכל להשמע כמו רדיו שנפל לתוך אסלה בשירותים ציבוריים בתחתית של מזרח לונדון, ולאור המחיר המופקע של הבירה (18 ש"ח לבקבוק קטן של גולדסטאר?! שיא חדש של חוצפה), חתכנו משם מהר.
——————————
תוסיפו את זה להמלצות: ביום חמישי הולכים לתערוכה. לא, אין שם הופעות. אפילו לא בטוח שתהיה מוזיקת רקע. אבל מה שכן יהיה שם זה ציורים של חברתי הטובה והסופר-מוכשרת גבי נתן (כן, גם לאמנים יש מייספייס). ולמה זה מעניין אתכם? כי מי שיעיף מבט מיד יזהה שמדובר באותו מוח מבריק שיצר את עטיפת אלבום הבכורה של "אטליז". תגיעו, יהיה מעניין. חוץ מגבי יציגו בתערוכה גם גל שקדי, נורה פורת, תמר מושקוביץ ושלומי שילינגר.
-
- Thought generates reality, גבי נתן
-
- עטיפת האלבום של אטליז, גבי נתן
התערוכה נפתחת ביום חמישי, 24.7.08 ב"Urbanix", שינקין 45, 19:00.
——————————
הלייבל אנובה מדווח שנועה בביוף מצליחה מאוד בסיבוב ההופעות שלה בארה"ב. הפולק שלה כנראה מדבר אל האמריקאים. בנוסף לתשבוחות בבלוגים וכלי תקשורת אחרים, ההופעה שלה מופיעה כהופעה מומלצת במדריך של "Apple/Quicktime". סחתיין סחתיין. אבל אני באופן אישי יותר מתעניין באמן אנובה אחר שיצא לחו"ל – עמית ארז. מישהו במקרה עבר באיטליה ויכול לספר איך היה? 🙂
——————————
בנאדם הולך ברחוב. בנאדם מחלק סטיקרים של הלהקה שלו. בנאדם מדבר עם האנשים שלוקחים את הסטיקרים. בנאדם מגלה אנשים מאוד נחמדים. בנאדם מצטלם לאנשים נחמדים כשהוא מדגמן את אחד הסטיקרים. בנאדם מוצא את התמונה באינטרנט. בנאדם מוסר תודה לאנה הצלמת, שבלי שום קשר מתגלה כצלמת רוק מאוד מוכשרת.
(אגב, הסטיקרים כמעט אזלו. את העותקים האחרונים יהיה ניתן להשיג בהופעה הקרובה שלנו, שתהיה כנראה גם האחרונה לתקופה הקרובה – בשעה טובה, אנו נכנסים להקלטות. אבל עוד על כך בפוסט נפרד. בכל אופן, תשריינו את ה-7 לאוגוסט)
——————————
לבקשת כמה מהקוראים, אני מוסיף את האופציה לקבל רק את ההמלצות השבועיות באימייל. מי שרוצה לדעת מה קורה בכל שבוע, אבל לא רוצה לקבל אימייל בכל פעם שהבלוג מתעדכן – זה הפתרון המושלם בשבילו (וכן, אני יודע שכרגע זה קצת מכער את האין-עיצוב של הבלוג. אני עובד על משהו קצת יותר אלגנטי).
מי הרג את תוכניות המוזיקה?
(ספוילר: המשרת הוא הרוצח. אבל צריך לקרוא עד הסוף בשביל להבין)
לפני כמה שבועות פרסמתי לינק לגלריית קטעי הוידאו מ"קול הפופ", התוכנית המיתולוגית של יואב קוטנר בערוץ 2 הישן. עיון בה גרם לי להרהר בכל הנושא של תוכניות מוזיקה, שפעם היו חלק מתוכניות הפריים טיים בערוצים המרכזיים. כיום למעשה, בלוחות השידורים של הערוצים הגדולים, אין שום תוכנית טלוויזיה שעוסקת באמת בסצינת המוזיקה המקומית.
אז כן, יש כל מיני סותמי חורים בלוחות השידורים שמתיימרים להתייחס למוזיקה. לא מכבר למשל ראיתי קטע מהתוכנית "הזמנה למסיבה" שמשודרת בערוץ 2 – זה למעשה רצף קליפים עם פופ-אפים, לא יותר. וכשהקליפים שהם מקרינים הם של אמנים שממש לא זקוקים לחשיפה, כמו "משינה" וג'קו אייזנברג, זה מעיד שלתוכנית אין יותר מחויבות לקידום תרבות המוזיקה הישראלית מאשר למוזיקת ההמתנה ב-144.
בבלוג המצוין "זכרונות מעוצבים מחדש" גבי טרטקובסקי סוקר את תוכניות המוזיקה שהיו פה פעם: "עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ", "מהקליפייה באהבה" ועוד. הן ייעדו אומנם זמן מסך בפריים טיים למוזיקה המקומית, אך רק למוזיקת מיינסטרים, ובמבט לאחור הן היו דיי עלובות ופופוליסטיות. התוכניות היחידות שבאמת הייתה להן מחויבות תרבותית כלשהי, שבאמת ניסו להביא לקהל הצופים משהו אמיתי שהם לא מכירים, היו "יציאת חירום" של שרון קנטור (בערוץ הילדים, שמפספס את קהל היעד) ו"תוצרת הארץ" בהנחיית עומר קריגר, אילנה ברקוביץ' וכיום טל גורדון (בערוץ 1 בשעת צהריים נידחת, שזה כמו לא לשדר את זה בכלל).
אבל בתחילת שנות התשעים, בתקופת ערוץ 2 הנסיוני, קוטנר העלה את "קול הרוק" ואחריה את "קול הפופ". בכל תולדות הטלוויזיה הישראלית, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה לוח השידורים כלל תוכנית מוזיקה במרכז ולא רק בשוליים, שעוסקת באופן רציני בשוליים ולא רק במרכז. לצד סיקורים על "משינה" ושלום חנוך, קוטנר הביא לפריים טיים הופעות חיות של "המכשפות", "איפה הילד?" ו"זקני צפת", כולם ילדים בתחילת דרכם; הוא נתן ל"תערובת אסקוט" הצעירים לבצע שירים בלייב בחדר האינטימי שלהם; הוא הזכיר בלי להתבייש להקות שוליים שכיום אף אחד לא זוכר כמו "דברים שעשיתי עם אחותי", "אלגנט" ו"הרידינג ג'". ויחד עם הטור המיתולוגי "אוף דה רקורד" ב"7 ימים" ותוכניות הרדיו המשובחות שלו, קוטנר ביצר את עצמו כמקדם העיקרי של סצינת האינדי של התקופה.
אז איך קרה שהתוכניות האלו נעלמו מהמרקע?
הדוגמניות בשירות השב"ק
- יום ו, 18.7.08, 19:39
- |
- המוזיקה שלי
- |
- 11 תגובות
ביום חמישי האחרון הדוגמניות הצטרפו לשב"ק. או לפחות לשבקני"ק אחד – מוקי.
תקציר הפרקים הקודמים: "הדוגמניות" הצטרפו לתחרות הלהקות של "ווליום כינרת". כן, זהו אותו אירוע שכולל גם את גמר "כוכב נולד", אבל התחרות לא ממש קשורה לזה. למה עשינו את זה? הסיבות רבות ומגוונות. כפי שכבר כתבתי בפוסט על המלכוד שבמיינסטרים, אני מאמין שלהקות שיכולות ורוצות לכוון לאיזור הזה, צריכות לעשות את זה עד הסוף ובכל האמצעים. תחרות להקות, ועוד כזו המזוהה עם "כוכב נולד", יכולה גם לבזות. אבל בסופו של דבר זה הימור ששווה לקחת – הרווח הפוטנציאלי ממנו הוא גדול מכדי לסרב לו.
הסתבר שהסיכון פחות גדול משחשבנו: מדובר בעצם בתחרות חד-שלבית, שאינה משודרת בטלוויזיה וששופטי "כוכב נולד" הנכבדים אך הלא-תמיד-מכבדים לא קשורים אליו. ולא, אין הצבעות בסמסים. כל אחת מ-50 ומשהו הלהקות שהתקבלו לתחרות, אותן אפשר להכיר באתר Heep, הוזמנה לעבוד עם מפיק מוזיקלי על שיר אחד ולהקליט אותו הקלטת בזק. בסוף התהליך, המפיקים המוזיקליים של הפרוייקט (חמי רודנר, יהלי סובול, מוקי ויובל מנדלסון) יעבירו את המלצותיהם על ההרכבים הטובים ביותר, אשר שלושה מהם ישתתפו ב"ווליום".
אז איך היה?
בין השורות 16.7.08
- יום ד, 16.7.08, 9:26
- |
- אלבומים, הופעות, כללי
- |
- אין תגובות
זוכרים שפעם היה פה משהו שקראו לו "סטקטו"? אז זהו, שאף פעם לא באמת אהבתי את השם הזה. בואו ננסה שם חדש. ברוכים הבאים ל"בין השורות".
(ותודה לארז על השם)
(במחשבה שניה, תודה לשם על ארז)
———————————
זוכרים את ההמלצות להופעות של השבוע? אז תשכחו מהן, ובמקומן תכניסו את המידע הבא לראש: ביום שישי הזה בקומפורט 13 יש ערב טראש \ קאונטרי \ ביליז, או בשפת המארגנים: "ערב בטעם גרוע ממש!". צפויה הופעה של להקת הקאונטרי-Pאנק "Endof" שאני מחבב פלוס, ועוד הפתעות. אני ארחיב בפוסט ההמלצות של שישי המתקרב, אבל אתם כבר מתבקשים לשריין את התאריך.
———————————
זוכרים שהמלצתי על ההופעה של יהונתן שלמה שהייתה היום בקארסון? אני עייף ועמוס מכדי לכתוב ביקורת מלאה, אז רק אציין שהיה מלא בהופעות אורח מפתיעות, שהיה מלא במוזיקה מצויינת, ושהיה מלא, נקודה. וגם שהקול של יהונתן הוא אחד הדברים המיוחדים בארץ. אפילו הלסביות שלידי רצו לעשות לו ילד. אל תפספסו את ההופעה הבאה שלו (מחר בירושלים, בשושן 4. כשיהיו הופעות בתל אביב תאמינו לי שאני אודיע).
———————————
זוכרים את הסקופ הראשון של הבלוג, על פתיחת מועדון ההופעות של "האוזן השלישית"? אז עכשיו זה רשמי. עפ"י אנשי האוזן, המועדון ישים דגש על "תכנים אלטרנטיביים בתחומי הרוק, הג'אז והמוזיקה האתנית". או בעברית – נפתחה חזית חדשה מול לבונטין 7. מדובר באולם קטן יותר מלבונטין (עד 100 איש, 60 איש בהופעות ישיבה), אבל באוזן מבטיחים לבדל אותו באמצעות בר שיפעל מהשעה 17:00 אל תוך הלילה, ובאמצעות הקרנת סרטים באולמות הקטנים הסמוכים לבר. נשמע מבטיח. הפתיחה הרשמית ב-28 לאוגוסט, ואני אשתדל להביא רשמים קצת לפני כן.
———————————
זוכרים שדני הדר , מהיוצרים המקומיים האהובים עלי, הוציא אלבום חדש לא מכבר? אז עכשיו הוא מוציא לאינטרנט גם אוסף למתחילים. מומלץ זה אנדרסטייטמנט.
———————————
זוכרים שפית/קית הוא הלייבל של דני, וגם הלייבל היחיד בארץ שמוכיח פעם אחר פעם שגם מ-Low אפשר להגיע ל-High? אז הפעם הוא עושה את זה באמצעות קליפ Low-Fi לשיר "זה בסדר" של אלעד זאב . ביים אלעד אסולין, ידיד הבלוג. זה הרבה יותר מבסדר אם תשאלו אותי (לכל המעוניין – אלעד יופיע בצוזאמן ביום ראשון).
———————————
זוכיםר את פית/קית מהאייטם הקודם? מסתבר שהם מחפשים רואה חשבון. אם אתם רואים ומתחשבנים, או מכירים אנשים כאלה שמוכנים לעזור תמורת קארמה טובה ודיסקים טובים לא פחות, הציעו את שירותיכם ל-pitkitrecords@gmail.com.
