מי הרג את תוכניות המוזיקה?
יום א, 20.7.08, 16:35 
(ספוילר: המשרת הוא הרוצח. אבל צריך לקרוא עד הסוף בשביל להבין)
לפני כמה שבועות פרסמתי לינק לגלריית קטעי הוידאו מ"קול הפופ", התוכנית המיתולוגית של יואב קוטנר בערוץ 2 הישן. עיון בה גרם לי להרהר בכל הנושא של תוכניות מוזיקה, שפעם היו חלק מתוכניות הפריים טיים בערוצים המרכזיים. כיום למעשה, בלוחות השידורים של הערוצים הגדולים, אין שום תוכנית טלוויזיה שעוסקת באמת בסצינת המוזיקה המקומית.
אז כן, יש כל מיני סותמי חורים בלוחות השידורים שמתיימרים להתייחס למוזיקה. לא מכבר למשל ראיתי קטע מהתוכנית "הזמנה למסיבה" שמשודרת בערוץ 2 – זה למעשה רצף קליפים עם פופ-אפים, לא יותר. וכשהקליפים שהם מקרינים הם של אמנים שממש לא זקוקים לחשיפה, כמו "משינה" וג'קו אייזנברג, זה מעיד שלתוכנית אין יותר מחויבות לקידום תרבות המוזיקה הישראלית מאשר למוזיקת ההמתנה ב-144.
בבלוג המצוין "זכרונות מעוצבים מחדש" גבי טרטקובסקי סוקר את תוכניות המוזיקה שהיו פה פעם: "עוד להיט", "להיט בראש", "עד פופ", "מהקליפייה באהבה" ועוד. הן ייעדו אומנם זמן מסך בפריים טיים למוזיקה המקומית, אך רק למוזיקת מיינסטרים, ובמבט לאחור הן היו דיי עלובות ופופוליסטיות. התוכניות היחידות שבאמת הייתה להן מחויבות תרבותית כלשהי, שבאמת ניסו להביא לקהל הצופים משהו אמיתי שהם לא מכירים, היו "יציאת חירום" של שרון קנטור (בערוץ הילדים, שמפספס את קהל היעד) ו"תוצרת הארץ" בהנחיית עומר קריגר, אילנה ברקוביץ' וכיום טל גורדון (בערוץ 1 בשעת צהריים נידחת, שזה כמו לא לשדר את זה בכלל).
אבל בתחילת שנות התשעים, בתקופת ערוץ 2 הנסיוני, קוטנר העלה את "קול הרוק" ואחריה את "קול הפופ". בכל תולדות הטלוויזיה הישראלית, זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה לוח השידורים כלל תוכנית מוזיקה במרכז ולא רק בשוליים, שעוסקת באופן רציני בשוליים ולא רק במרכז. לצד סיקורים על "משינה" ושלום חנוך, קוטנר הביא לפריים טיים הופעות חיות של "המכשפות", "איפה הילד?" ו"זקני צפת", כולם ילדים בתחילת דרכם; הוא נתן ל"תערובת אסקוט" הצעירים לבצע שירים בלייב בחדר האינטימי שלהם; הוא הזכיר בלי להתבייש להקות שוליים שכיום אף אחד לא זוכר כמו "דברים שעשיתי עם אחותי", "אלגנט" ו"הרידינג ג'". ויחד עם הטור המיתולוגי "אוף דה רקורד" ב"7 ימים" ותוכניות הרדיו המשובחות שלו, קוטנר ביצר את עצמו כמקדם העיקרי של סצינת האינדי של התקופה.
אז איך קרה שהתוכניות האלו נעלמו מהמרקע?
ברור שלמעבר משידורי נסיון אנרכיסטיים לערוץ מסחרי נטול נשמה היה חלק גדול בכך. אבל גם בערוץ המסחרי עדיין היו כמה תוכניות שיטחיות שנגעו במוזיקה. לא ברמה של קוטנר, אך בכל זאת. ובשנים האחרונות, למעט כמה יציאות קטנות (כמו התוכנית "מרגיש בבית" שבה חמי רודנר סיפר להרבה אמנים שונים על עצמו), הקונספט של תוכנית מוזיקה פשוט נעלם.
אז מי באמת הרג את תוכניות המוזיקה? את אותן תוכניות חשובות שהביאו מוזיקה, לעיתים מוזיקת שוליים, ללב הפריים טיים? התשובה המפתיעה, אם תשאלו אותי, היא שאותו אדם ששירת את הסצינה כל כך יפה עד שנות התשעים, הוא זה שלא במתכוון עזר להוריד חרב על צווארה בשנות האלפיים. סליחה, אני אעדן: הוא הקטין את הסיכויים לשמוע עליה בפריים טיים בערוץ שאינו ערוץ נישה.
ב20 ביולי 2003, לפני 5 שנים בדיוק, קוטנר פתח את ערוץ 24, הלא הוא ערוץ המוסיקה (ב-ס', לא ב-ז'). הערוץ אומנם הביא לרנסנס של יצירת קליפים, ודואג מאז ועד היום לייחד זמן מסך לקליפים של מוזיקת שוליים, אך מבלי משים, הוא יצר גטו למוזיקה המקומית. כשיש ערוץ נישה שמרכז את המוזיקה הישראלית, אין שום צורך או הגיון בלהתייחס אליה בערוץ שפונה לקהל הרחב. בדיוק כפי שאם היה קיים ערוץ בשם ערוץ המחול, לא היה מקום בפריים טיים ל"רוקדים עם כוכבים", וכשם שאם היה ערוץ בשם "ערוץ הזבל", ערוץ 2 לא היו טורחים לשדר את "הרמזור".
אני לא מוצא נתונים רשמיים על הרייטינג של ערוץ המוסיקה, אבל אני יודע שהוא לא גבוה. נתונים ששמעתי בעבר התייחסו למספר שאינו חד ספרתי, אלא דו ספרתי. עם נקודה בין הספרה הראשונה לשניה, כשהספרה הראשונה היא אפס. אני מקווה שלא זה המצב, אבל כולנו עוד זוכרים מה קרה לא מכבר ל-MTV2, ככל הנראה ערוץ הפונה לקהל דומה עם נתוני צפייה דומים.
ערוץ המוסיקה יצר מציאות שבה מצד אחד מוזיקה ישראלית היא דבר מכובד ונחשב – ערוץ שלם מקדיש את שידוריו רק לנושא הזה. אך מצד שני, הוא יצר בועה שבה משודרת המון מוזיקה ישראלית לקהל שאינו צופה בה, בעוד ששאר גופי השידור הדירו רגליהם מהטריטוריה הזו לגמרי. וכך, להרגשתי, נותרנו קרחים מכאן ומכאן.
במה אפשר להתנחם? ברדיו. ישנן כמה תחנות מקומיות שמקדישות זמן שידור רב לאינדי המקומי, כמו 88FM, קול הקמפוס 106FM ורדיו תל אביב 102FM. וזה האחרון, למרבה האירוניה, מנוהל כיום אמנותית ע"י אותו אותו קוטנר, לאחר שהוא עזב בשנה שעברה את הנהלת ערוץ המוסיקה. אז מבחינת קארמה, הוא מסודר. אבל הייתי מאוד שמח לראות אותו יוצר תוכנית מוזיקה רלוונטית ומעמיקה בטלוויזיה, בערוץ שאינו ערוץ נישה, ובפריים טיים.
(גילוי נאות: עבדתי בעבר, ואשמח גם לעבוד בעתיד, עם מחלקת הפרומו של ערוץ המוזיקה)
תגיות: אינדי, טלוויזיה, יואב קוטנר, מיינסטרים, ערוץ 24, ערוץ המוסיקה, קול הפופ, קול הרוק, קליפ
...ובאותו עניין:
- מי יציל את תוכניות המוזיקה? - אני חזק בקטע של פולו-אפ לאחרונה. הפוסט על ערוץ המוסיקה ועל היעדר תוכניות רציניות שעוסקות במוזיקה הול...
- מי סופר את 24? - בועידת המוזיקה של היינקן שננעלה ביום רביעי התקיים פאנל בנושא ערוץ המוזיקה, תחת הכותרת "מוזיקה או ריי...
- בין השורות 28.2.09 - עוד מאמר של יובל הרינג על האבולוציה של האינדי, הפרוייקט החדש והמסקרן של אנשי מונוקרייב, הפטיפון נסגר...
- בין השורות 3.7.09 - רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא תפתחו תרבות מעריב של היום. ...
- הבועה - לקח לי זמן, אבל סוף סוף ראיתי את "חייב לזוז", הסרט הדוקומנטרי שמתאר את תהליך הפיכתו של אהוד בנאי מאל...
לכלכת. דווקא רמזור היתה די מצחיקה, אולי הסיטקום המצחיק היחיד בשנים האחרונות.
אני מסכים בהחלט עם זה שאין בארץ תכניות מוסיקה (פרק ל"תוצרת הארץ") ושזה מאוד לא בסדר. אבל אני לא ממש מבין את ההסבר שלך, לגבי האחריות של ערוץ 24 בעניין: מה היה פה לפני 2003? מה הייתה תכנית המוסיקה האחרונה ששודרה כאן? אם אתה חושב על התכניות של קוטנר מערוץ 2 הנסיוני, הרי שבעצם מאז 1993 הפריים טיים שומם.
פרנק, עניתי על זה בפוסט – ברור שערוץ 2 החדש הוא יותר מסחרי. אבל גם בו היו כמה תוכניות מוזיקה. שום דבר רציני, אבל לפחות זה היה. מה שקרה מאז 2003 זה שאין תוכניות מוזיקה בפריימטיים בשום ערוץ ברודקאסט (שוב, חוץ מההבלחה החד פעמית עם חמי רודנר, וגם זה היה לייטנייט). אז אולי ערוץ המוזיקה לא הוריד את הגרזן בשום צורה, אבל לדעתי הוא כן תקע את המסמרים בארון. כי הוא יצר שתי עובדות חשובות בשטח:
1. מוזיקה אפשר למצוא בערוץ המוזיקה.
2. מוזיקה לא מביאה רייטינג.
כיום אני לא מאמין שיש בכלל סיכוי להרים תוכנית שעוסקת במוזיקה מחוץ לערוץ 24, וזה חבל.
זה לא הוגן, אבל אני לא יכול שלא לחשוב מה היה קורה לו קוטנר היה מפעיל את כל האנרגיה, הכסף והקשרים כדי ליצור תוכנית אחת טובה בערוץ 2 במקום ערוץ אחד מקרטע בקצה הממיר.
"מוזיקה לא מביאה רייטינג"? אבל התכנית מספר אחד בארץ היא כוכב נולד, לא?
ומי זה פרנק?
יתכן שקוטנר נעץ מסמרים באיזה ארון, עם זאת סביר להניח שהוא כוון יותר לאיקאה מאשר לחברה קדישא. הוא לא ממש צפה שזה מה שיקרה, הוא חשב בגדול ופעל בגדול, הרי לרוב זו באמת הדרך להגדיל דברים. ערוץ מוסיקה ישראלית לא נשמע לי כמו רעיון רע בכלל ואילו ערוץ מוסיקה לא-רק-ישראלית, שזה בעצם ערוץ 24 על הנייר כבר מזה זמן מה, ששם דגש על מוסיקה ישראלית תוך ריבוי ארוחים, הופעות ותכניות מקור נשמע לי כמו רעיון מאוד טוב. עם זאת, בשלב זה האינטואיציה שלי אומרת שיש יותר סיכוי למשוך צופים עם תוכנית פריים-טיים טובה מאשר להצליח להרים ערוץ מהאשפתות (וזה לא אומר שלא כדאי לנסות את שניהם).
לעומת זאת רגלַי, שמחוברות לקרקע, גורסות כי אין נפש חיה, מתה או שום דבר באמצע בין מקבלי ההחלטות בערוצים המסחריים שתעז לדחוף תכנית עם תעוזה, חדשנות ומקוריות בתחום המוסיקה למקום סביר בלוח השידורים. לצערן של רגלי, גם הראש שלי לא ממש מוצא סיבה לעשות את זה – זה מרגיש כמו כשלון ידוע מראש. מה לצופי הפריים-טיים ולמוסיקת אינדי מקומית? בשנות ערוץ 2 הנסיוני אמנם עשו זאת אבל אז לא חשבו במיוחד על הרייטינג ויותר מכך – היה כזה, לתקופה מסויימת, משום שזה היה הדבר היחידי מלבד הערוץ הראשון עד בוא בשורת הכבלים. תוסיפו לכך את העובדה שהיה פחות תוכן לשדר: פחות אינדי, פחות מיינסטרים. מה שהיה אז שוליים ולא מוכר והפך ללהיט הפך ללהיט בעזרת חברות התקליטים הגדולות.
רגע, אני כבר כותב כאן פוסט משלי ושכחתי למה אני מגיב, לפיכך אקרא שוב את הפוסט המקורי.
אה, כן, האשמים למות המוסיקה. יש הרבה כאלה אבל וודאי שהסוכן י. אינו אחד מהם גם אם הפרוייקט הגדול ביותר שלו כשל וגם דינו של פרוייקט זה לא נחרץ עדיין סופית. אולי אני נאיבי, אבל כמה שהסיכוי אפסי – אני מאמין מחד שעם ניהול והשקעה נבונים הערוץ עדיין יכול להפוך ללהיט ברמה מסויימת ומאידך שלתכנית נועזת וחכמה בשעת שידור סבירה בערוץ מסחרי יש סיכויי הצלחה לא פחותים. אני גם מאמין שאחד יעודד את השני לתחרות בריאה.
אם כן, מדוע כל זאת לא קורה? התשובה, ידידי, מורכבת להפליא אך מפתיעה כמו תפנית דרמטית בתכנית 'ריאליטי': האשמים למות המוסיקה, אם היא מתה, הם האשמים בפשעים רבים אחרים שבוצעו במשך השנים כלפי התרבות והחינוך בארץ. שרים, ח"כים, ועדות, התקשורת, עיריות ועוד רבים אחרים. זה אמנם מאוד כללי אבל הוא מכיל ספציפים רבים מספור עליהם נכתבו כתבות רבות מקרוא.
חינוך ברמה גבוהה הוא חינוך לאיכות ולטעם. קהל איכותי מעדיף שיאתגרו אותו תוך תחרות על האיכות, ולא בתחרות האכלה בכפית שכל מטרתה היא רייטינג ללא התחשבות במה שנרמס בדרך. אני גם מאמין שהקהל הרבה יותר איכותי ממה שמקבלי ההחלטות מעריכים, אבל רובו ככולו פסיבי ונאמן ולא ממש מזיז לו שמזלזלים בו וממלאים לו את הפְרֵיְים/פְּרַיְים בזבל. באופן אישי אני מאוד אוהב טלויזיה, אבל מצהיר בגאווה שבקושי צופה בשידורים. לא כי אין שום דבר טוב או מעניין, אלא כי יש מדי מעט כאלה, יש הרבה יותר מדי רעש סביב כל השאר, יותר מדי פרסומות בין לבין ובווליום יותר-מדי חזק.
בעיית הייצוג של מוסיקת השוליים, בין השאר, בטלוויזיה, בין השאר, היא רק חלק קטן מסבך תחלואות התרבות בארץ, שהן מרובות ומגוונות ושזורות זו בזו. הפתרון להן נשגב ממני ומאחריות לו איני פותר איש: מראש הממשלה, יהא מי שיהא, ועד אחרון הצופים. אולי בעצם זה שלפניו, בכל זאת – מישהו צריך להנות מן הפירות.
פרנק (אני דיי משוכנע שזה שמך. המילה "פרנק" בראש ההודעה מרמזת על כך) – יופי, אני שמח שאתה העלית את "כוכב נולד" לפני. במקור זה נכלל בפוסט, אבל הרגשתי שאני מתפזר.
אז כן, "כוכב נולד" זו פצצת רייטינג. ולמרות שאני דווקא מאלה שחושבים שיש יותר טוב בתוכנית מאשר רע (ולא רק כי הם משלמים לי משכורת מידי פעם), אני לא חושב שהרייטינג שלהם מגיע דווקא מהעיסוק שלהם במוזיקה.
מה שיוצר את הרייטינג ב"כוכב" לדעתי זה השילוב בין תחרות, צעירים, סקסאפיל, דרמה, יצרים וכן, גם קצת מוזיקה, רצוי כזו לא מקורית שהצופים כבר מכירים היטב, כדי שהיא חס וחלילה לא תאתגר אותם.
מה שאני מנסה לומר זה שתוכנית קאברים זה נחמד, אבל אני לא יכול להתייחס אל זה כאל תוכנית מוזיקה, ואני לא חושב גם שמישהו בערוץ 2 משלה את עצמו שהמוזיקה היא שמביאה את הרייטינג. ולא שזה בהכרח לא אפשרי – אבל זה לא המקרה בסיפור של "כוכב".
לאחר קריאה נוספת של הפוסט, אני מבין מה הדבר שהכי מפריע לי במה שכתבת, שזה משהו ששנינו לא התייחסנו אליו. יואב קוטנר הוא אושיה פנומנלית (או מילה מפוצצת אחרת) בתחום המוסיקה בארץ, איש שקשה להתווכח על מידת הידע שיש לו, כמו גם התרומה העצומה שלו לחינוך המוסיקלי בערוצי הטלוויזיה, רדיו והאינטרנט (מומה). אני בהחלט מחשיב אותו כאחד הגורו-ים שלי בתחום הרדיו, כנראה שהוא האבא הרוחני של כולנו. ובדיוק בזה טמונה הבעיה. אתה מוצא את י. אחראי לתכניות המצויינות שהיו כאן (לתקופה קצרה) בתחילת הניינטיז, ושערוץ המוסיקה (שקוטנר שותף להקמתו) הוא המסמר בארון. ואני שואל, למה דווקא הוא? כי מהדברים שכתבת אני מקבל את הרושם שהאיש היחיד שיכול לשדר תכנית רוק בפריים טיים הישראלי הוא יואב קוטנר. איש אחד. אם זה לא יהיה הוא, זה לא יקרה. אתה מבין לאן אני חותר?
(מה שכתבת לגבי "הכוכב" זה מובן מאליו, התגובה שלי ניסתה להיות חצי צינית, כדי לתת את תגובתו הרוחנית של ערוץ 2 לעניין)
פרנק – ראשית שלא יובן לא נכון: אני חושב שקוטנר הוא אדם דגול, אני מאוד מעריך אותו על פועלו אז והיום ומקומו כסנדק הגדול של הרוק הישראלי מובטח. אבל זה לא אומר מבחינתי שהוא חף מביקורת.
ודווקא כן התייחסתי לנקודה שהעלית, ואני מצטט: "אני לא יכול שלא לחשוב מה היה קורה לו קוטנר היה מפעיל את כל האנרגיה, הכסף והקשרים כדי ליצור תוכנית אחת טובה בערוץ 2 במקום ערוץ אחד מקרטע בקצה הממיר"
הכוונה שלי הייתה שהבעיה היא שאתה מפיל את כל העניין על קוטנר. זה אבסורד שהכל מתחיל ונגמר באיש אחד. יש המון אנשים בארץ שיכולים וראויים לעשות תכנית רוק בטלוויזיה.
לזרבוי – צריך קודם לשאול אם יש מקום לתוכניות מוזיקה בטלויזיה. גם אם ישדרו תוכנית טלויזיה בפריים טיים שכולה תוקדש לאינדי ישראלי (נניח בסגנון של "תוצרת הארץ") ספק אם אפילו אני אצפה בה – המלצות הרבה יותר נוח לצרוך דרך האינטרנט, וגם להתרשם מהמוזיקה דרך המייספייס זה יותר נוח משברירי הקליפים שמקרינים בתוכניות האלו. תוכניות של קליפים זה עוד יותר אנכרוניסטי בעידן האינטרנט. מה שנותר זה פרוייקטים תיעודיים על הרוק הישראלי – את זה עשו פעם אחת בצורה טובה ("סוף עונת התפוזים") ואולי הגיע לעשות פעם נוספת. בכל מקרה, ערוץ מסחרי בארץ לא יכול לחיות משברירי רייטינג. בשביל 5 אחוזי רייטינג שדבר כזה יביא (ואני אופטימי) אפשר בארה"ב להרים הפקות מרשימות – בארץ זאת התאבדות כלכלית.
ובנוגע לכוכב נולד – אם צריך הוכחה שההצלחה של התוכנית לא קשורה למוזיקה, צריך פשוט להסתכל על "נולד לרקוד", שבה החליפו את נושא התחרות לתחום הרבה יותר צר ממוזיקה (כמה אחוז מהצופים של ערוץ 2 צופים במחול מחוץ לתוכנית הזאת?) – וקיבלו את אותה פצצת רייטינג.
הערה אחרונה, מכיוון שאני רואה שזה לא ממש דיון.
תכנית מוסיקה (או רוק) אמיתית זה לא הדבר היחיד שחסר בפריים טיים. כמעט הכל חסר בפריים טיים של ימינו, כמו תכנית הומור טובה או סדרת דרמה מרגשת. ממה שראיתי, איכות זה לא הכיוון שהערוצים הולכים אליו. אבל פה ושם יש אנשים טובים שעושים דברים טובים, וה"אינטרנט" הזה הוא גם אחלה פלטפורמה להפצה, שקהל היעד שלו חופף במידה רבה לקהל היעד של תכנית מהסוג הזה ששנינו רוצים לראות. לפני חודשים אחדים עלתה בי השאלה שמתנוססת בראש הפוסט הזה בדיוק, ומיד חשבתי על זה שהטכנולוגיה שעומדת לרשותנו מאפשרת לנו ליצור משהו שיהיה ברמה גבוהה (יחסית) ויוכל לענות על הרעב הזה. הדברים שכתבת מדרבנים אותי לתת לזה עוד מחשבה ולשאול, האם תרצה לתת יד לפרוייקט שכזה?
יש גם ערוץ שלם לאוכל, ואני לא רואה שביטלו את "פלפל שום ושמן זית" או כל אחת מתכניות הבישול הרבות בערוצים המסחריים. אני לא ממש מקבל את תליית האשמה במוסיקה 24. כמו שאמר פרנק, גם לפני ערוץ המוזיקה, התכניות הראויות היחידות שהיו כאן היו תוצרת קוטנר (אם כי לדעתי תוצרת הארץ הייתה יופי של תכנית מוזיקה, היא פשוט סבלה מאוד ממיקומה בערוץ 1), במובן קוטנר נתן וקוטנר לקח. הבעיה היא לא ערוץ 24, הבעיה היא שערוצי הטלוויזיה חושבים שרק אדם כמו קוטנר – איש ותיק וידען שמביא קהל קבוע – ראוי להגיש אצלם תכנית מוזיקה. הבעיה העמוקה יותר היא שהערוצים המרכזיים (=מסחריים) לא ממש שמים זין על מוזיקה כל עוד זה לא להיטי וגורף רייטינג.
מה אני מנסה לומר? שאני מאשים את החינוכית. אל תצחקו – הטלוויזיה החינוכית מחזיקה סלוטים בשני הערוצים המרכזיים (2 ו-10), והיא בדיוק הגוף להפיק תכניות מגזיניות בעלות ערך תרבותי ולא שיקולים כלכליים בלבד.
קודם כל, תיקון – לגבי "יציאת חירום", היא אומנם שודרה בערוץ 6 ששימש כערוץ הילדים בשעות הבוקר, אבל באותה תקופה הפך בשעות אחה"צ-ערב לערוץ הפונה בדיוק לקהל היעד – בני נוער ובני עשרים פלוס (עם תוכניות כמו "נשואים פלוס" ו"בוורלי"), מה גם שבאותה תקופה הוא היה ממוקם כאמור בערוץ 6, אחד הראשונים שאתה מזפזפ אליהם בשלט. אכסניה הרבה יותר מוצלחת מכפי שנדמה.
את "מהקליפייה באהבה" קצת קשה להגדיר כתוכנית מוזיקה פר-אקסלנס. היא היתה מין מיש-מש לא ברור, כשהקליפים די מתפקדים כמעברים בין שידוכים טלפוניים ודאחקות עם הדמויות שגילמו קובי אוז ושרון קנטור.
אני מסכימה עם גיאחה לגבי החינוכית, שמשתלטת על שלושה ערוצים (כולל 23) ולוקה בתכנים שלא בדיוק קשורים למטרותיה המוצהרות. אני גם לא חושבת שקוטנר הוא הכתובת למענות וטענות – אי אפשר שכל הייצוג של מוזיקה בטלוויזיה יפול על כתפיו של אדם אחד לנצח. הבעיה היא שכאשר ערוץ 24 כן הפיק מגזינים של מוזיקה הם פנו לרוב בשפתם הטלוויזיונית לדור ה"אקזיט", וכך גם אם הם כן נתנו במה לסצנה האלטרנטיבית (וזה קרה), אין שום סיכוי שאדם כמונו, שעבר בהצלחה את גיל 16, היה עומד בצפייה של המפגע הנ"ל.
מה שמציק לי בערוץ 24 הוא שזה לא מסובך להפיק תוכניות מוזיקה אינטליגנטיות ואפילו בתקציב סביר, אבל רוב הזמן הם לא מנסים בכיוון. למה להפיק רק תשעה פרקים מהתוכנית "האלבומים הגדולים"? מה כל כך מסובך? הלא קטעי הקישור הלא שייכים בעליל יכולים לרדת ואזי רק להתמקד בשיחה עם האמן המרכזי ושות' בחדר אחד. קל, פשוט ויחסית זול (יחסית לכתבות חוץ כמו ב"מיי מיוזיק מגזין" או הפקה כמו "הבמה המרכזית"). איך זה שאין תוכנית ראיונות טובה ומעמיקה? עד כמה קשה להפיק דבר שכזה?
מחשבה יפה, גיאחה.
יעל – תודה על התיקון. עכשיו כשאת מזכירה את זה, לי שקראו לרצועה הזו "שש פלוס", לא?
אבל תגידי, נניח ו-24 היו ממשיכים להפיק מגזיני מוזיקה טובים. מצוינים אפילו. מי היה רואה אותם? אם עץ נופל וגו'.
מאוד מצער אותי לומר את זה, אבל ערוץ 24 הוא כשלון, ולצערי אני חושש שהוא ייסגר בשנים הקרובות.
גיאחה – כל מילה בסלע.
פרנק – כמעט פספסתי את התגובה שלך, סליחה. נראה לי שאענה לך, וגם לנמרוד על הדרך, בפוסט חדש בהמשך השבוע (זה התחיל כתגובה, אבל נראה לי שאפשר לפתח את זה יותר).
תודה לכולכם על הפידבק בכל אופן!
אלבום ראשון עומד לצאת לליאור פרלה "תחת שמים אפורים" אני מחפשת פינה להעלות את השירים להיתרשמות ואולי גם להזמין אותו לאיזו תכנית מתאימה ואני לא מוצאת שום תכנית , וכך בחיפושי היגעתי לדף שלך ואני מסכימה עם מה שכתבתה וחבל שכך. אנסה להעלות את זה לכאן אולי יתמזל מזלי ונצליח.
http://www.youtube.com/watch?v=SZXYZpFHpg0
[…] http://earplugs.haoneg.com/mi-harag-et-tochniyot-hamuzika […]