הדוגמניות בשירות השב"ק

• יום ו, 18.7.08, 19:39
• |
• המוזיקה שלי
• |
• 11 תגובות

ביום חמישי האחרון הדוגמניות הצטרפו לשב"ק. או לפחות לשבקני"ק אחד – מוקי.

תקציר הפרקים הקודמים: "הדוגמניות" הצטרפו לתחרות הלהקות של "ווליום כינרת". כן, זהו אותו אירוע שכולל גם את גמר "כוכב נולד", אבל התחרות לא ממש קשורה לזה. למה עשינו את זה? הסיבות רבות ומגוונות. כפי שכבר כתבתי בפוסט על המלכוד שבמיינסטרים, אני מאמין שלהקות שיכולות ורוצות לכוון לאיזור הזה, צריכות לעשות את זה עד הסוף ובכל האמצעים. תחרות להקות, ועוד כזו המזוהה עם "כוכב נולד", יכולה גם לבזות. אבל בסופו של דבר זה הימור ששווה לקחת – הרווח הפוטנציאלי ממנו הוא גדול מכדי לסרב לו.

הסתבר שהסיכון פחות גדול משחשבנו: מדובר בעצם בתחרות חד-שלבית, שאינה משודרת בטלוויזיה וששופטי "כוכב נולד" הנכבדים אך הלא-תמיד-מכבדים לא קשורים אליו. ולא, אין הצבעות בסמסים. כל אחת מ-50 ומשהו הלהקות שהתקבלו לתחרות, אותן אפשר להכיר באתר Heep, הוזמנה לעבוד עם מפיק מוזיקלי על שיר אחד ולהקליט אותו הקלטת בזק. בסוף התהליך, המפיקים המוזיקליים של הפרוייקט (חמי רודנר, יהלי סובול, מוקי ויובל מנדלסון) יעבירו את המלצותיהם על ההרכבים הטובים ביותר, אשר שלושה מהם ישתתפו ב"ווליום".

אז איך היה?

ובכן, הגענו לאולפן המאולתר שסלקום הרימו באמצע פארק באשדוד. כן, תל אביבים יקרים, מסתבר שיש עיר כזו. נפגשנו עם מוקי, שהתגלה כטיפוס ממש נחמד. ניגנו לו שלושה שירים, מתוכם הוא בחר את "אי בודד". זו בחירה שדיי צפינו מראש – זה השיר עם הטקסט הכי פוליטי ונוקב שלנו. העבודה עם מוקי הייתה מרתקת: הפער הסגנוני ביננו לבינו הוא דיי גדול, כך שהיה לו הרבה מה לומר על השיר. ואילו אנחנו החלטנו מראש שאנחנו באים עם ראש פתוח כדי ללמוד ולקבל פרספקטיבה, והלכנו עם כל הצעה שלו, רחוקה מאיתנו ככל שתהיה.

לדוגמא, כשנכנסנו לפזמון, גם מוקי נכנס. ואני מתכוון לממש נכנס. חזיתית. הוא פשוט פירק את הפזמון לחתיכות ובנה אותו מחדש. במקור מדובר היה במה שמכונה call & response – הסולן שר שורה, קולות הליווי עונים לו. זו פרקטיקה נפוצה בלא מעט שירי סיקסטיז, סגנון שאנחנו מנסים לשלב עם רוק יותר מודרני. מוקי העיף את התשובות של קולות הליווי, איחד אותם עם הסולן, כיווץ את הקטעים הריקים בין השורות, דחס את הכל למקצב Pאנקי עצבני ומונוטוני בבס-תופים, האיץ את כל העסק והורה לנו לנגן את הפזמון פעמיים ברצף.

מצאו את ההבדלים:

[audio:Hadugmaniot_e_boded_106.mp3]
הפזמון של "אי בודד" לפני מוקי

[audio:Hadugmaniot_e_boded_muki.mp3]
הפזמון של "אי בודד" אחרי מוקי

וכך זה המשיך גם בחלקים אחרים של השיר. הכל הפך לישיר יותר, פשוט יותר, מתחכם\מתוחכם פחות, נותן בראש יותר וצפוף יותר. בשבילנו זו הייתה חוויה מהנה ומשחררת, אך מוזרה מאוד. לאחר שנים שאנחנו מנגנים את השיר הזה, פתאום היינו צריכים להכניס בו כל כך הרבה שינויים ובזמן כל כך קצר (הסשן כולו, כולל הקלטה, נמשך 3 שעות). ממש להכיר את השיר מחדש. זה הרגיש כמו לעשות גרסת כיסוי לעצמך.

עוד מוקדם לומר מה אנחנו ניקח איתנו הלאה מהחוויה הזו. מצד אחד, ברמה הסגנונית, הרבה מהשינויים של מוקי ממש לא מתאימים לנו. מצד שני, ברמה הרעיונית, מוקי פתח לנו את הראש ונתן לנו אינספור טיפים והערות שסידרו לנו את הראש, בעיקר בנושאים של מבנה וסאונד. בסשן הזה אמנם יישמנו אותם על פי החזון שלו, אבל ברור לנו שאפשר ליישם אותם גם על פי החזון שלנו. ובין אם נגיע בעקבות הסשן הזה גם ל"ווליום" ובין אם לאו, רק המפגש עם מוקי הצדיק לגמרי את הבחירה לגשת לתחרות.

עכשיו ספרו לי – מה דעתכם על שתי הגרסאות?

תגיות: אולפן, הדוגמניות, ווליום כינרת, מוקי, מיינסטרים, משהו אישי, סיפור

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: