יש כבר 26 תגובות, יא אללה:

• 1
  קִישוּשָלוֹש says:

  23.7.08 בשעה 14:14

  בגדול אני מסכים עם הרבה ממה שאתה אומר על כל נושא החיקוי, אבל על הנשוא יש לי כמה דברים לומר.

  את אוי דיוויז'ן ראיתי לראשונה (ובעצם פעם יחידה) בחתונה של חבר לפני שנה וקצת. לא ידעתי מה שמם ורק זיהיתי את נועם ענבר. הם ניגנו קבלת פנים ולווי לחופה והיו מצויינים. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה נהנתי ככה ממוסיקה של חתונות.

  במייספייס שלהם הם דוקא מסבירים יפה את מה שאתה מפריך. אני לא מבין כלום בכליזמר ואם להסתמך על איך שהם מציגים את עצמם, הם אחת הלהקות היחידות בישראל המנגנות את הסגנון הידוע ככליזמר תוך דגש נאמנותם למקורות הז'אנר ושבניגוד לרכבים אחרים הם לא נסחפים בזרם הכליזמר המודרני ולא מנסים להפוך את המוסיקה לבת זמננו בשם צורה, אלא באמת ובתמים לשמר שורשים שכמעט ונכחדו. כך אני מבין את זה לפחות והייתי שמח אם מישהו שבאמת מאוד מבין בכליזמר היה מסביר לי אחרת (אם היתה רואה אופציה הייתי מנסה את סבא שלי).

  אוי דיוויז'ן היא אכן להקת חיקוי, אבל זה רק פן אחד מהפעילות הענפה של כל המוסיקאים המעורבים בה. מדוע אתה טוען שאלו תקועים בשלב החיקוי? אז לעשרות אמני כלזמר אחרים אין מייספייס ואינם מופיעים בלבונטין והנה – לא שמעתי על רובם המוחלט והסיכוי שהמוסיקה שלהם תגיע לאזני או שאזכה לראותם אפסי.

  אגב, כמה הקלטות כבר יש של מקורות הכליזמר?
• 2
  moshe says:

  23.7.08 בשעה 14:16

  אתה מעלה נקודות חשובות אבל אני חושב שפספסת את הרעיון של אוי.
  לדעתי זה לא "רעיון של להקה מודרנית שמנגנת כליזמר." זה האנרגיה. אולי אני טועה אבל לא זכורות לי יותר מדי להקות אנרגטיות כל כך בזמן האחרון. הכליזמר רק עוזר לזה להתבטא. זה כמו חוט חשמל, לא מעניין אותך המתכת אלא מה היא מוליכה.
  ואם אתה ממש מחפש פיוז'ן קשה שלא לראות את אווירת הPאנק בהגשה.
  מצד שני, יש לי סופט ספוט לכליזמר אז דעתי לא בהכרך נחשבת.
  פוסט מעניין בכל אופן.
• 3
  דרדס פסימי says:

  23.7.08 בשעה 21:32

  ראיתי ראיון של אחד התלמודים בערב חדש (עכשיו כשאני כותב את זה זה נשמע לי כל כך מוזר. יכול להיות שחלמתי?), שם הוא הסביר ש-95% מהמוזיקה הזו נכחד מטעמי שואה או סתם פוגרמים, והם מצידם באים להציל את מה שנשאר.

  חבר חכם אמר לי פעם שכשמישהו מתחיל לדבר איתך באחוזים זה כנראה בגלל שאין לו שום מושג על מה הוא מדבר. אבל אם תלמודי צודק אז קצת קשה לחזור למקורות, ולפעמים זה נחמד שיש מוזיאון קרוב לביתך. בהרבה מובנים זה מזכיר תזמורות פילהרמוניות שמנגנות מוזיקה (סליחה… מוסיקה, ברומא כמו ברומא) קלאסית.

  יש הבדל עצום בין חיקוי של אופנה עכשווית לבין אופנה היסטורית. אם לשאול דימוי מלזרבוי: אם לחקות אופנה היסטורית זה להעיר מת מרבצו, לחקות אופנה עכשווית זה כבר לחטוף בן אדם חי. החקיינים העכשווים מנסים לרכוב על גל קיים בדיליי מסוים. זה אופורטוניזם זול למדי. חקייני עבר נדרשים לעשות בעצמם את עבודת ההתנעה של הגל.
• 4
  grebulon says:

  24.7.08 בשעה 14:55

  הטענות הכאילו מלומדות שלך בעניין החיקוי הם קשקוש. האם התזמורות הסימפוניות למיניהן מחקות מישהו כשהן מבצעות בפעם המאה אלף יצירות שכבר מנוגנות מאות שנים? האם זה פסול רק מכיוון שזה מין סוג של קאבר?
  בקשר לשאלה שלך למה יש לזה קהל, אני יכול להעיד על עצמי. המוזיקה מעניינת והם פשוט מנגנים מעולה. כל הבירבורים על עניין השורשים והזהות זה חרטבונה. אני אוהב את זה פשוט כי זה טוב.
• 5
  לזרבוי says:

  24.7.08 בשעה 15:13

  גרבולון – ההשוואה בין מוזיקה קלאסית רפרטוארית לבין מוזיקה פופולרית מודרנית (או איך שלא נקרא לכל מה שלא מערב תזמורת ומנצח וכן מערב מועדון הופעות תל אביבי) – היא היא הקשקוש. המעמד שלהם שונה, ומדיוני עבר בנושא אני כבר יודע שכל אחד משווה רק את האספקטים שטובים לו לטיעון.
  ולראייה – כש-Magical Mystery Tour עושים קאברים לביטלס, אף אחד לא מדבר על האינטרפטציות המרתקות שלהם לקלאסיקות, אלא פשוט נהנה מהקאבר. איפה זה ואיפה ביצוע של זובין מהטה והתזמורות שתחת שרביטו ליצירות קלאסיות קאנוניות. או בקיצור: ביצוע ליצירה במוזיקה קלאסית אינו מקביל לקאבר במוזיקה פופולרית.

  לעניין: אתה אוהב את זה כי זה טוב? מצוין. אני מסכים שזו מוזיקה מצויינת, גם אני מאוד נהנה ממנה. אבל עצרת לשאול את עצמך למה אתה אוהב את "אוי דיוויז'ן" ואת חיליק פרנק לא רק שאתה לא אוהב, אלא שגם מעולם לא שמעת עליו? והרשה לי גם להניח שאם הוא היה בטעות מגיע ללבונטין, לא היית הולך לשמוע אותו.

  ואחרי הכל, גם הוא מנגן כליזמר. אלא שחיליק פרנק לא מנגן עם נועם ענבר, וגם לא עם התלמודים. או בעברית: אין לו הייפ. הוא בסך הכל כליזמר. הוא לא מוזיקאי שוליים מוערך מהסצינה התל אביבית שמנגן כליזמר, ובכך כל ההבדל. אני יכול להעיד על עצמי – אני מכיר את "אוי" בגלל הנוכחות של השמות האלה, ולא בגלל המוזיקה שלהם. ונדמה לי שכל מי שיטען אחרת יעשה שקר בליבו. ועדיין, אם תראה לי חובב "אוי" אחד שמחר יקנה גם אלבום של חיליק פרנק, אני אוכל את הקלרינט שאין לי.

  נתראה בפסטיבל בצפת?
• 6
  לזרבוי says:

  24.7.08 בשעה 16:05

  אגב – רק עכשיו אני שם לב שהשארתי בכתבה שורה אחת שהיתה אמורה לרדת בעריכה: שורה שמתייחסת למוזיקה ים-תיכונית. במקור המאמר התייחס להרכב נוסף שראיתי לאחרונה שעיצבן אותי מסיבות דומות – "ניסים צדוק והנפלאות" של טל הפטר. בסופו של דבר הרגשתי שאני מתפזר וקיצצתי את הביקורת עליהם (אם כי אולי אעלה אותה בהמשך), אך השורה הזו נשארה בטעות.

  ולמה אני מזכיר את זה? גם כדי להבהיר את ההבלחה התמוהה הזו, אבל בעיקר כדי להמחיש שהפוסט הזה לא נועד לתקוף באופן ספציפי דווקא את "אוי דיוויז'ן", שאני אציין שוב שלטעמי הם מוזיקאים מצויינים שעושים אחלה מוזיקה. הוא נועד לבקר תופעה. אז אפשר קצת להרגיע עם רמת האמוציות בתגובות.
• 7
  גונקל says:

  24.7.08 בשעה 21:09

  אני לא מבין – אתה מבקר את העובדה שהמרכז (עד כמה שאפשר לקרוא לאוי דיוויז'ן, הרכב פנים תל אביבי ברנז'אי למדי, מרכז) גונב לשוליים את הרעיונות? כמו, אמממ, שהלבנים גנבו לשחורים את הרוקנרול? לא, כי אולי אני לא מבין את הנקודה, אבל נדמה לי שהביקורת שלך היא על קונספט די בסיסי המונח עמוק בטבעו של עולם המוזיקה בפרט והעולם בכלל. אז אוקיי, אוי דיוויז'ן מקאוורים אחד לאחד, אבל כמו שאתה בעצמך אומר, יש עוד הרבה הרכבים שעושים בדיוק את זה עם כלייזמר – זה מקובל, זה חלק אינטגרלי לגמרי ממוסכמות הז'אנר. האם העובדה שבמרחב המחייה הטבעי שלהם הם פונים לקהל שלרוב לא מכיר לעומק את הז'אנר אמורה לגרום להם להדיר את רגליהם מהתחום? ולא תמליץ עליהם כי לא נעים לך מחיליק פרנק?
  ברור, אנשים הולכים לאוי דיוויז'ן בגלל נועם ענבר מהבילויים ולא בגלל שהם חובבי כלייזמר. על מי הביקורת שלך? על הלהקה שרוצה להביא לתל אביב מוזיקה מהשוליים האמיתיים של החברה הישראלית, או על הקהל שמגלה עניין באומנות של היוצרים החביבים עליו? שתי הביקורות נראות לי קצת קטנוניות, והטענה עצמה טריוויאלית.
  בעיני לא התייחסת לאלמנט היותר מטריד בתופעה, כתופעה: מוזיקה חילונית עם זיקה יהודית, שמתכסה בכל מיני אצטלות לא ברורות של קירבה לשורשים, שזה לעיתים פשוט מין גרסה אתאיסטית לא ברורה ולא משכנעת של "התחזקות".
  (אוי דיוויז'ן לא רעים, אגב)
• 8
  קִישוּשָלוֹש says:

  25.7.08 בשעה 2:03

  אתה מוזמן לתת ביס בקלרינט השבור שלי.
• 9
  לזרבוי says:

  27.7.08 בשעה 1:11

  גונקל – פיספסת אותי לחלוטין.
  הבעיה שלי היא לא עם קאברים של אחד לאחד – הבעיה שלי היא עם הייפ לא מוצדק.
  מוסכמות הז'אנר – זה קשקוש, ולראייה הדוגמאות שהבאתי להרכבים שלוקחים כליזמר ורותמים אותו ליצירת משהו חדש. מי שרוצה ליצור מוזיקה תחת "מוסכמות הז'אנר" שימצא לעצמו אמרגן אירועים טוב. מי שרוצה ליצור מוזיקה חדשה ומעניינת, שימחק את הביטוי הזה מהלקסיקון שלו.
  אין לי בעיה שנועם ענבר מביא קהל למוזיקת כליזמר – להיפך, זה נשמע לי כמו קטע מגניב. יש לי בעיה שהוא וחבריו לא מנצלים את הכוח שלהם כדי ליצור משהו חדש. ויש לי בעיה עם קהל שהיה נשאר אדיש לאותה מוזיקה בדיוק אלמלא שמם של ענבר והתלמודים היה קשור אליה. וזה לא עניין קטנוני – זה עניין עקרוני.

  אגב, דווקא כן המלצתי על ההופעה של "אוי", למרות הבעיה העקרונית שיש לי איתם. כפי שכבר כתבתי, בסופו של עניין, המוזיקה שלהם (או לא שלהם) מצויינת.
• 10
  קִישוּשָלוֹש says:

  27.7.08 בשעה 1:51

  בלבלת אותי מאוד. לך יש שתי בעיות ולי הרבה שאלות:

  1. הלהקה – נועם ענבר וחבריו יוצרים הרבה דברים חדשים, האם זה פוסל את התעסקותם בין היתר במשהו ישן, מבלי לחדש בו דבר? מדבריך אני מבין שכן ולו בגלל שיש להם את ה"כח". מהו אותו כח שהם לא מנצלים? האם האחים תלמודי הם נצר למשפחת סקייווקר? ולו אף אחד לא היה שומע עליהם קודם לכן, מגה סטארים שכמותם, האם אז הם היו חלשים? ואם להקה אלמונית הייתה קמה (אפילו לפניהם) ועושה את אותו הדבר בדיוק זה היה בסדר?

  2. הקהל – הדבר הכי מקורי שנוצר סביב ההרכב הספציפי הזה הוא דוקא הקהל. קהל למוסיקה הזו. קהל שכנראה ובאמת היה נשאר אדיש אליה אחרת. זה רע? נשמע לי מאוד קטנוני ולא עקרוני. אפילו די אנטגוניסטי.

  האם ללהקת קאברים אסור לנגן בפני קהל שלא מכיר את המוסיקה מבעוד מועד? ועוד מוסיקה שלא ניתן להכיר מן המקורות, אלא רק מקאברים? אני לא מבין מדבריך אם הקהל היה צריך להדיר רגליו מהופעה כזו או דוקא הלהקה? ואם לא בסדר בעיניך שקהל כזה בא להופעה כזו אז למה המלצת עליה? למי, יותר נכון?

  האם אתה מנסה לשחזר את הצלחת פוסט השחיטה על אטליז ולמשוך רייטינג לבלוג ע"י שחיטת אוי דיויז'ן? האם זה מצליח?

  ואולי פשוט כמו שאמרת אתה ואמרתי אני, יש לך שתי בעיות?
• 11
  קִישוּשָלוֹש says:

  27.7.08 בשעה 1:55

  *משסיימתי להשתלח אוסיף שגם לי יש בעיה עם הייפ לא מוצדק, אבל קשה לי להפנות אותה כלפי הלהקה או הקהל, במקרה הזה כמו ברבים אחרים.
• 12
  זוהר says:

  27.7.08 בשעה 4:25

  מה זה חדש ומה זה ישן? אולי פה אוי דיוויז'ן שואל שאלה נכונה.
  שילוב של הרבה סגנונות, שיר אחד עם חמישה מקצבים, הופעה עם השפעות מ4 תקופות זה מקורי? לא עשו את זה קודם? ואם באמת לא עשו זה אומר שזה טוב/חשוב?
  אולי בלי אוי דיוויז'ן, אנשים לא יחשבו על להוסיף אלמנטים חסידיים למוסיקה שלהם…
  לבחון ערכים של מוסיקה זה דבר בעייתי ומורכב… ומקוריות זה לא דבר כל כך מכריע כמו שהדיון שלכם מראה…
  ואם הם סתם נהנים להתנסות במשהו, ואם הם רוצים לבחון את תגובת הקהל, ואם הם רוצים להזכיר מה השורשים שלכם, זה לא מספיק חשוב בשביל שיהיה להם לגיטימציה לעשות משהו לא חדשני?
  ועוד פעם, מה זה חדשני? מוסיקה שנשמעת כמו פרנק זאפה מהסבנטיז?
• 13
  לזרבוי says:

  27.7.08 בשעה 9:10

  זוקיני וזוהר – העליתם שאלות מצוינות ומעוררות מחשבה. אין לי תשובות בשליף, וטוב שכך – מה שנחמד בכל הבלוג הזה מבחינתי זה פחות הדעות הנחרצות יותר או פחות שלי, ויותר העובדה שהדברים בכלל עולים לדיון. שאפשר להתפלסף על להקות כמו "אוי דיוויז'ן", או על הגדרות מופשטות כמו "ישן", "חדש" ו"מקורי".
  אני הולך לפינה להרהר בכל מה שעלה מהדיונים פה.

  בינתיים, תשובה רק לשאלה הלפני אחרונה של זוקיני – כן, זה מצליח. מבחינת רייטינג, הפוסטים השליליים המעטים שהיו עד כה זכו ליותר כניסות ותהודה מאשר הפוסטים החיוביים. הייתי שמח אם אותה כמות אנשים הייתה קוראת דווקא את ההשתפכות שלי על "מכולת" למשל, אבל כנראה שאנשים אוהבים דם. משמע: אחרי "אטליז", לבונטין, ערוץ 24, קוטנר ו"אוי דיוויז'ן", צריך למצוא מטרות נוספות להשתלח בהן. למישהו יש רעיון? 🙂
• 14
  רוני says:

  27.7.08 בשעה 18:59

  אני לא מתנסח מי יודע מה (סימני פיסוק בלאגנים) והתגובה הולכת להיות די חופרת ואולי טיפה מתנשאת (למרות שנשבע שאין לי שום כוונה כזאת) אבל ניסחתי אותה בראש כל הבוקר:

  אני חושב שההשוואה שלך בין להקה כמו אוי דוויז'ן ללהקת תיכון שמבצעת קאברים לנירוונה (לדוגמא) לא נכונה. אוי דיוויז'ן, לפחות לפי הצהרותיהם, מנסים להמשיך מורשת כלשהי, או מסורת כלשהי. אתה לא יכול להשוות מוזיקת כליזמר, שהיא מוזיקה עממית עם "סטנדרטים" (הניגונים המסורתיים יענו) למוזיקת רוק פופולרית, בדיוק כמו שאתה לא יכול להשוות ביצוע של יצירה סימפונית על ידי תזמורות שונות ללהקה שמבצעת את דארק סייד אוף דה מון במלואו. שלושת הפריטים נמצאים בסקאלות אחרות.

  כשחבר שלי סיפר לי לראשונה על אוי דוויז'ן ממש פיקפקתי. חשבתי שזה באמת הרכב גימיקי של ההוא מהבילויים שמנגן כמה קאסיקות יידיש שחוקות וכאילו כליזמר וזה כאילו כזה שרוט וגיחצי גיחצי כי זה צעירים שהם כאילו זקנים. כשראיתי אותם בהופעה (מבלי לדעת שזה הם) הבנתי שכל ההייפ והמייספייסים וכל אותם דברים שאתה בא אליהם בטענות (ובצדק, אגב. זה הרי ברור שלא היו כותבים על אוי דוויז'ן בעיתון אם הם לא היו תל אביבים חשובים שלובשים צעיפים וחולצות מכופתרות ומספרים בדיחות שואה) עשו להם רק עוול.
  הרבה מנגני הכליזמר ה"מסורתי" בישראל, לפי הכרתי המוגבלת (והיא בהחלט מוגבלת מאוד) צועדים בדרך שסללו גיורא פיידמן, מירל רזניק וחבריהם: תזמורים בומבסטים ומצועצעים, בפעמים רבות אפילו של קטעים שאינם במקור כליזמר (קטעי פופ או קטעי מוזיקה קלאסית פופולרית, וכשזה כן כליזמר אלו ניגונים צפויים למדי ושחוקים למדי) עם קלרינט או כינור בכייניים כאלה שנותנים לך אשליה כאילו זוהי "מוזיקת נשמה יהודית". אוי דיוויז'ן לא היו כאלה. הם בחרו ניגונים מקוריים יחסית, כאלו שלא נוהגים לנגן יותר מדי עם תזמורים שבאמת נותנים אווירה של שטעטל (למרות שהשתמשו בביטוי הזה כל כך הרבה שמגעיל אותי לכתוב אותו, או לחשוב אותו בכלל), כך שלמרות שאולי ההגדרה במייספייס שלהם יומרנית יש בה מן האמת. הם באמת אחת הלהקות היחידות בארץ (בטוח שלא היחידה, אבל עדיין) שבאמת מנגנת את הכליזמר של אז, כלומר, משמרת איזושהי מסורת, שלטעמי לפחות חשוב מאוד שתשמר. כמו שלא תזלזל בתזמורת אנדולוסית עירקית שמנגנת מקמות בנות שנים רבות עם תזמורים שנאמנים למקור, כי זאת המסורת שלהם, אותה הם משמרים אתה לא צריך לזלזל בלהקות כמו אוי דוויז'ן. החידוש הוא בכלל לא פרמטר מבחינתם (שוב, כך אני רואה זאת, ומקווה שרואה נכון). המטרה היא שונה.

  אני לא מכיר את א גרויסע מציאה (למרות שאחרי הכתבה אני ודאי אתחיל לחפש אותם) אבל לטעמי ההשוואה בין אוי דיוויז'ן לקרוזנשטרן ופרחוד היא גם מוטעית. קרוזנשטרן ופרחוד (שהם אגב הלהקה שאני הכי אוהב בארץ, ואחת הלהקות שאני הכי אוהב בעולם) לא עושים ממש כליזמר. המוזיקה שלהם מקפצת בין המון סגנונות וכוללת בין השאר הרבה מוטיבים יהודיים (אבל לא בדיוק "כליזמריים"). נראה לי שה"כליזמריות" שלהם או ה"יהודיות" שלהם מתבטאת יותר בקונוטציות שהמוזיקה והסולמות שלהם מעלים מאשר במוזיקה עצמה. אפילו נגינת הקלרינט שלהם היא הרבה יותר ג'אזית מאשר "כליזמרית". קרוזנשטרן ופרחוד, לפחות כמו שאני רואה את זה, משתמשים בכליזמר כדי ליצור משהו חדש, או אחר (וזה גם אתה אמרת) ואוי דוויז'ן מנסים לשמר. כלומר, שוב, המטרות הן שונות ושתיהן נהדרות מבחינתי.

  לסיכום: זה נכון שלא היו משתינים לכיוון של או דיוויז'ן הם הם היו חבורה של זקנים בלי קשרים בסצינה האלטרנטיבית הכה מאגניבה, אבל עדיין, למרות שההייפ נראה לפעמים הזוי ומעצבן, הוא עדיין גורם לאנשים שבטוחים שג'ון זורן המציא את הכליזמר להחשף לניגונים של נפטולה ברנדוויין, וזה בהחלט יותר ממבורך בעיני.
• 15
  בחור בן 40 says:

  27.7.08 בשעה 20:09

  אחלה תגובה, רוני!
• 16
  גונקל says:

  28.7.08 בשעה 2:47

  פספסתי ואני ממשיך לפספס. או שאתה פספסת אותי. ביתר תמצית: אתה טוען שיש הבדל עקרוני ועמוק בין ביצוע חוזר ונשנה של יצירות בשדה הקלאסי ויצירות בשדה הכלייזמר. אתה לא ממש נכנס לפירוט, רק טוען שהעתקות כאלה לצורך טיעון לא יעילות כי המוסכמות של כל ז'אנר שונות. באותה נשימה, כשאתה בא לבחון את מוסכמות ז'אנר הכלייזמר, אתה טוען שאוי דיוויז'ן אינם מתייחדים בנאמנותם למקור (כפי שהם טוענים), שכן יש עוד הרכבי כלייזמר עכשוויים שעושים כלייזמר נאמן למקורות. זאת אומרת שאתה בעצמך מודה שהמוסכמה הז'אנרית בשדה הכלייזמר (בדומה לקונצרטים קלאסיים) היא כן לשחזר בדיוק "בלתי-מקורי" את הורסיות הקיימות. ובכך, ידידי, סתרת את עצמך.
• 17
  לזרבוי says:

  28.7.08 בשעה 8:11

  רוני – תתפלא, אבל אני סומך ידי על כל מילה שכתבת (אגב, הניסוח והפסיקים וכל הג'אז הזה דווקא בסדר גמור. ברוך הבא, אתה מוזמן להגג לעיתים יותר קרובות).

  בינתיים ישבתי וחשבתי מה לב הבעיה שלי בסיפור הזה, עם או בלי המקרה הספציפי של "אוי". ונדמה לי שהבנתי משהו: השתכנעתי מהתגובות כאן שיש ערך למוזיקה שנעשית למטרות שימור. שיש חשיבות לאותנטיות. השתכנעתי אפילו שלהייפ המזוייף יש צד חיובי – חשיפת אנשים למוזיקה ישנה ושונה.

  אז מה בכל זאת מפריע לי? ההתכווננות.
  וזה לא מפריע ברמה של "אסור לעשות את זה", אלא ברמה של "מוזר לי שעושים את זה". אני פשוט לא מבין את זה.
  למה אני מתכוון ב"התכווננות" (איזו שאלה מצחיקה)?

  אני אדגים דרך הלהקה שלי, "הדוגמניות". יהיו שיגידו שאנחנו נשמעים כמו להקת חיקוי של קלאסיקת סיקסטיז\סבנטיז כזו או אחרת, שזה לא מקורי במקרה הטוב או שזה סתמי במקרה הרע. אני לא חושב ככה ומרגיש שיש במוזיקה הרבה יותר דקויות ושילובים של ישן וחדש, אבל כבר שמעתי ביקורות כאלו, והן לגיטימיות. אבל מה שחשוב מבחינתי הוא שכשאנחנו עובדים על המוזיקה שלנו, אנחנו לא נפגשים ואומרים "בוא נעשה משהו ביטלסי" או "בואו נעשה שיר כמו Mr. Blue Sky של ELO". זה לא עובד ככה. מבחינתנו, אנחנו באים ליצור משהו חדש. אם הוא מושפע מסך כל המוזיקה שספגנו עם השנים – שיהיה. אבל ההתכווננות שלנו היא על ליצור משהו חדש. לחקור גבולות. לנסות דברים שלא עשינו. תאהבו את זה או לא – לפחות ההתכווננות היא אמנותית.
  ההתכווננות של להקות כמו "אוי" או "ניסים צדוק והנפלאות" היא הפוכה: בתור להקה שבאה לייצר מחדש משהו שכבר היה קיים, ולשמר במידת האפשר את האותנטיות שלו, הם מראש חוסמים כל אפשרות שיצא מהם משהו חדש או מקורי. הם מראש לא מחפשים ביטוי אמנותי משלהם. זו אולי מוזיקה מצויינת, סוחפת ומרגשת, אבל ההתכווננות של יוצריה היא לא אמנותית, אלא אקדמאית, אם תרצו. ובשורה התחתונה, חרף הערך שהשתכנעתי שיש למוזיקה הזו, יותר קשה לי להעריך אותה באמת.

  איך אומרים – העיקר הכוונה, לא? 🙂
• 18
  לזרבוי says:

  28.7.08 בשעה 8:16

  גונקל המפספס – אין לי בעיה עם להקות שמנגנות סטנדרטים. אדרבא, שיעשו את זה בג'אז או בכליזמר, בבית הקפה או בחתונה הקרובה למקום מגוריהם.
  יש לי בעיה עם להקות שמנגנות סטנדרטים אך שמקבלות יחס של להקות שהמציאו משהו חדש. הן לא.
• 19
  זוהר says:

  28.7.08 בשעה 11:56

  ברוק, כמו בכל מוסיקה קלה, אין טעם להעריך יותר מדי את כתיבת השיר, הרי בסך הכל מדובר באותם מהלכים הרמוניים מאוד פשוטים שחוזרים עליהם בסדר שונה. המלודיות הן מאוד מאוד דומות, ובקיצור רוב השירים הם כמעט אותו דבר. מה ששונה לרוב זה הביצוע – שם האופי בא לידי ביטוי.
  מה שמגניב בבלוז, זה שמדובר באותו מהלך, אותו קצב וכך הפוקוס שניתן לביצוע הוא יותר נכבד, אפשר לשים לב לכל ניאונס קטן.ובגלל שכל בנאדם הוא שונה, בביצוע של אלמוני (נגן בלוז מפורסמם) לאיקס (יצירת בלוז מפורסמת) יש משהו מאוד מאוד חדש. אתה מקבל מהנגן כל כך הרבה ממנו, והוא הרי לא היה פה קודם…אין יותר חדש מזה…
  אני מניח שכך גם בכל ביצוע יצירות לא מקוריות הדגש על הביטוי האישי והביצוע נהיה הרבה יותר משמעותי. הרבה פעמים פה נופלים שירי רוק מקוריים, שמתיימרים למסור אווירה אישית אבל נשמעים כמו פס ייצור של אותו דבר.
• 20
  גונקל says:

  28.7.08 בשעה 14:27

  שוב, אתה מוכרח להחליט על מה הביקורת שלך – על המוזיקה? על השיווק? על הקהל? ברור שאנשים עושים מאוי דיוויז'ן משהו שהם לא. גם מדוקטור קספר עשו משהו שהם לא רק בגלל שהביאו אותם לקהל חדש. בעיני זה תהליך טריוויאלי ולגיטימי.
• 21
  רוני says:

  28.7.08 בשעה 16:37

  אני באמת ובתמים מאמין שהכוונה של אותם אוי דיוויז'ן (את הלהקה השניה אני לא מכיר ואשמח אם תרחיב עליה) היא באמת לשמר ולא ליצור משהו חדש, ושוב, אני מאמין שיש לזה חשיבות עצומה, במיוחד כשזוהי תרבות שדי נעלמת (ושוב, הרבה מהתחיה המחודשת של הכליזמר היא לא אותו כליזמר), אבל אני לא חושב שזה אומר שחסר בה ביטוי אישי. אני חושב שכשנגן מבצע יצירה או קטע מסורתי (ובמיוחד כשיש בו אפשרות לאילתור כמו בניגנוי כליזמר בהם קיימים מבנים לאילתורים וקישוטים מסורתיים) הוא עדיין יכול להכניס לתוך הקטע את האישיות שלו ואת האופי שלו. זה שזה אותו קטע בעיבוד דומה לא אומר בהכרח שהוא ישמע אותו הדבר.

  נראה לי שבגלל שהמטרה שלהם שונה קשה לך להזדהות איתה, וזה מובן לחלוטין, אבל זה לא אומר שהיא לא חשובה. אני מאמין שיש מקום שווה ערך גם להרכבים כאלו וגם להרכבים כאלו (בהנחה ואני מוצא אותם טובים), למרות ש"שווה ערך" נשמע קצת מוזר.

  שוב, אני חושב שהבעיה היא בשיווק של אוי דיוויז'ן ולא באוי דיוויז'ן עצמם. אני כן חושב שהרבה מהביקורות המשבחות שנכתבו עליהן לקו בסוג של בורות (אני לא בטוח כמה מהמבקרים שמעו כליזמר בחייהם, כפי שכתבת גם אתה), אבל נראה לי שכדאי לנסות להתעלם מן מכל הבלבולי ביצים העיתונאיים ולהתייחס לתכל'ס, שאת דעתי עליו כבר הבעתי.

  בלי שום קשר, אני לא נוהג להגיב יותר מדי בפורומים או בבלוגים כאלו (הרבה מתוך חשש והרבה מתוך עצלנות). במקרה זה היה לי צורך להגיב מאותן סיבות שגרמו לך לכתוב את הפוסט (לפחות ממה שהובהר לי) והן אותו הייפ.
• 22
  לזרבוי says:

  30.7.08 בשעה 0:37

  גונקל הממשיך לפספס – אתה שואל שאלות שעניתי עליהן לא בתגובות, אלא בפוסט המקורי. על מי הביקורת שלי? על האמנים שמבזבזים את כשרונם ועל הקהל שיוצר ונענה להייפ. אם בעיניך הייפ זה טריוויאלי ולגיטימי – זבש"ך. בעיני זו תופעה מצערת שמסתירה דברים מעניינים יותר שקורים מתחת לאף. בכל מקרה, תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שהגענו לשלב טחינת הבירה.

  רוני – תודה על התגובה. מעניין לקרוא.
  (גם אותך גונקל, גם אותך 🙂 )
  אולי אעלה בקרוב את החלק שנגנז מהפוסט המקורי, על "ניסים צדוק והנפלאות".
• 23
  אסף תלמודי says:

  31.7.08 בשעה 21:58

  הי חברים,

  גם אני מחפש את שם הלהקה שלי בגוגל כדי לראות מה נכתב עליה, וכך הגעתי לדיון שלכם. שמחתי לקרוא דיון מעמיק בנושא, ואני מסכים עם הכותב שרוב הביקורות על הלהקה נמנעו מעיסוק רציני בשאלות הנ"ל. עם זאת, אני רוצה להוסיף נקודת הבהרה חשובה בשמי ובשם הלהקה:

  אוי דיוויז'ן לא מתיימרת להיות להקת הכלייזמר היחידה בארץ. אנחנו מקפידים לאמר, ובצדק לדעתי, שאנחנו א ח ת מהלהקות היחידות בארץ שמנגנות כלייזמר בצורתו המזרח-אירופית הפרה-מלחמתית. כלומר אנחנו, כמו טריו קרפיון וולטר פלדמן למשל, משתדלים לנגן את מוזיקת העם המזרח אירופית בסגנון שקדם לכלייזמר האמריקאי והישראלי, סגנונות המכילים השפעות ג'אזיות ופופיות מרובות. אכן, ישנם עוד מוזיקאים, בעיקר מחבר העמים, המכירים את המוזיקה הזאת. חלקם טובים מאיתנו. לצערי רוב המוזיקאים הללו אינם זוכים לבצע את מוסיקת העם הנפלאה הזאת ונאלצים, בצוק העיתים הכלכלי, לנגן בחתונות ובאירועים גירסאות מרוככות, מרופדות ומעוקרות של כלייזמר בסגנון שינעם לקהל הישראלי. זוהי תעודת עניות לתרבות הישראלית.
  חברי אוי דיוויז'ן מעולם לא טענו שהם המציאו משהו חדש. להיפך, אנחנו מקפידים להגיד שאנחנו פועלים כחוליה בשרשרת של מוסיקת עם ושאנחנו רואים את תפקידנו האומנותי במסגרת הלהקה הזאת כמבצעים (בשביל ליצור מוסיקה חדשה יש לנו מסגרות אחרות).
  תודה,
  אסף
• 24
  לזרבוי says:

  4.8.08 בשעה 2:04

  אסף – תודה על התגובה. נראה לי שהיא חותמת את הדיון באופן דיי ממצה.
• 25
  שי פרלמן says:

  31.8.08 בשעה 13:14

  אהלן חברה,
  כן גם אני כמו אסף הגעתי לכאן תוך כדי גיגול עונתי
  ועלו לי כמה מילים בנושא החיקוי,
  למעשה עולות לי הרבה מאוד להקות מצוינות שחיקו מוסיקה שהיתה פופולרית והייפית בזמנם
  כמו ביטלס, רולינג סטונס (ניסו לחקות כושים, מצחיק לא?), אריק איינשטיין שחיקה את הביטלס ועוד ועוד… עם הזמן האומנים האלו פתחו סגנון קצת יותר יחודי, אך החיקוי בבסיס נשאר.

  אני בטוח שבזמנם היו כאלו שמתחו ביקורת עליהם בדיוק בגלל הסיבות האלו, והנה היום כולם מתייחסים אליהם בנוסטלגיה כאל אבות המוסיקה האיכותית של היום.

  לסיכומו של עניין, לתפיסתי החיקוי הוא דבר טבעי השאלה מי עושה את זה ואיך. כאשר הנכון הוא לשלב את האישיות המוזקלית של עצמך באופן טבעי ליצירת תת-זאנר חדש מתוך כל הסלט הקיים…

  שי פרלמן
  גרויסע מציאע
• 26
  דובי שוב says:

  28.10.08 בשעה 15:15

  לא הבנתי אם אתה בעד גניבה והסתרת המקור או בעד יצירות מקוריות.
  לדעתך צריך לגנוב את הרעיונות של מוצארט לערבב אותם ולקרוא לזה יצירה חדשה ?
  לדעתך צריך להעתיק להוסיף מלח לערבב קצת ולמכור את זה כמוצר שלך ?
  אוי דיוויזן הם מבצעים של מוזיקה שרצה הרבה שנים. כל המוזיקה הקלאסית בנויה על ביצוע של אותן יצירות על ידי אנשים שונים.
  מציע לך להשלים השכלה וכמובן להכנס למייספייס שלי לשמוע דברים מקוריים.