שקט, מקליטים
יום ב, 11.8.08, 18:20 - |
המוזיקה שלי- |
5 תגובות
מחר בבוקר חברי "הדוגמניות" ![[myspace]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/myspace.gif)
נכנסים לאולפן של קובי פרחי להקליט. 2 ימים, 20 שעות, 11 שירים. זה קצת מרתון, אבל זה אפשרי. בל נשכח ש"הביטלס" הקליטו את 14 השירים של אלבום הבכורה שלהם ב-10 שעות, כולל הפסקת צהריים והפסקת תה. ונראה לי שאנחנו נסתדר גם בלי תה, כך שאנחנו ביתרון עצום. בקיצור, תאחלו לנו בהצלחה, ותקבלו בהבנה את השקט היחסי שייפול על הבלוג בימים הקרובים.
בין השורות 11.8.08
- מזל טוב! למשפחת אינדי נולד בן נוסף. אנובה, היס, לבונטין, פית/קית ואוריסמדיה, תגידו שלום לאחיכם הקטן דג במים. הלייבל החדש, בניהולם של מיקי טריאסט ויובל הרינג (הלא הם "TV Buddhas" . את הרינג אתם זוכרים גם מ"לבנון" ומהפקות כמו "פולקל'ה"), כבר כולל רשימת אמנים ולהקות דיי מכובדת: החל מלהקות שכבר שחו כדגים במים עמוקים כמו "מונוטוניקס" ו"לבנון", וכלה בלהקות שעוד לומדות לשחות כמו "Strawberry Jam", "אכזבות'", "סכינים בעיניים" ו"פלישת חוטפי הגופות". אבל טריאסט את הרינג לא מסתפקים במוזיקה, והחזון שלהם כולל ארגון תערוכות, הפקת מגזין על תרבות האנדרגראונד הישראלית, הקמת סניף ברלינאי שיעזור באירגון סיבובי הופעות לאמנים ישראלים, וארגון פסטיבלי נושא כמו "פולק'לה" או "Maximum Pain". הבלוג מוריד את הכובע.
- זה ידוע שכשנולד אח קטן, האח הגדול מיד מנסה למשוך את תשומת הלב בחזרה. אבל הפעם זה דווקא מיקרי לחלוטין: אנובה, הלייבל של עמית ארז, "אטליז", נועה בביוף ו"רוקפור", השיק בשעה טובה את האתר הרשמי שלו. האתר משופע במידע, מרצ'נדייז, הורדות וסימני קריאה מיותרים בסופי משפטים, ומציע אלבומים ושירים למכירה, חולצות, סיכות, רדיו חדשני שפועל גם כשהדפדפן סגור ומה לא. אבל אני לא פה בשביל לצטט קומיוניקטים. מה שהכי תפס אותי באתר זה דווקא החלק בו הם נותנים הצצה לאולפן שלהם, שעומד לרשות הלהקות החתומות בלייבל, ועשוי להפוך בעתיד גם למועדון הופעות קטן. הבלוג מוריד את הכובע, שוב.
- ולכבוד השקת האתר, אנובה נותנים בונוס להורדה חופשית. זה לא איזה B-Side ולא קאבר ולא סקיצה: זה אלבום שלם. האלבום הראשון של עמית ארז, "Wish I Could Make It A Story", אותו הוא הקליט והפיץ באמצעים ביתיים (העטיפה של הדיסק שיושב אצלי על המדף הודפסה במדפסת ביתית), יכול וצריך להיות שלכם, ובחינם. ואם יורשה לי – זה אלבום מדהים. דווקא הראשוניות שלו והחספוס שלו נותנים לו עוצמה, כאילו אתם בטעות מציצים למשהו לא גמור ולא מהוקצע, בתולי וחשוף. אני באופן אישי מעדיף אותו עשרות מונים על האלבום המופק יתר על המידה של הלהקה של עמית (בייחוד בשירים שחופפים בין שני האלבומים), ובכלל חושב שיש הרבה חומרים מוקדמים של עמית שחבל שטרם זכו לחשיפה (עמית, מתי תיתן לקהל לשמוע את יצירת המופת הגנוזה "Highschool Intelligence"?). וגם – זו ההזדמנות היחידה בערך לשמוע את עמית שר בעברית (ועוד על כך בהמשך). לבלוג לא נותרו עוד כובעים, אז הוא תולש שערות לאות הוקרה.
- מי שיחטט באתר יגלה להפתעתו שעמית מתעתד להוציא אלבום חדש בדצמבר (רמז: זה לא כתוב דווקא בדף של עמית). אם אתם שואלים אותי, הכוונה היא לדצמבר 2007, והמילה "חדש" יכולה לתבוע את אנובה על פגיעה בשמה הטוב. אבל אולי אני טועה.
- ועוד חדשות מאנובה: ההחתמה האחרונה של הלייבל, רות דולורס וייס המדהימה, הוציאה את "קיץ", סינגל עברי ראשון (או שני, תלוי אם סופרים את גרסת הכיסוי המצמררת שלה ל"משירי ארץ אהבתי"). עם יד על הלב – לא נפלתי. אולי כי המילה "קיץ" כרגע לא עושה לי אסוציאציות חיוביות במיוחד. אבל אני עדיין מחכה לאלבום.
- בזמן הקרוב אנובה כנראה יכריזו טיפין טיפין על ההחתמות החדשות שלהם. אם יורשה לי להמר: ההחתמות הבאות יהיו, או לפחות צריכות להיות, "מכולת" ויהוא ירון . אולי לא בנגלה הנוכחית, אבל מתישהו.
- די עם לייבלים, בואו נעבור לפורומים. ב-Ynet, ל-davecom, המנהל של פורום רוק אלטרנטיבי, נשבר מחוסר הסבלנות של הקהילה שלו, שמוביל לעיתים לאלימות מילולית מיותרת. דיון מעניין על פתיחות ושיפוטיות מוגזמת.
- ובאותו אתר, בפורום מוזיקה ישראלית, יעל מאירי המוכשרת הצליחה לקחת נושא נדוש כמו המאבק בין עברית לאנגלית בסצינת האינדי שלנו, ולהוביל איתו דיון מרתק. הדיון מסתיים (זהירות, ספוילר!) בהודעה מאלפת של יונתן קוטנר מאנובה (שוב אנובה?!), הכוללת מסקנה מפתיעה אך נכונה לדעתי: "זה כבר לא כזה אישו". כמה פשוט, כמה נכון.
המלצות 8.8.08
!!!! –הרשמו בצד שמאל למעלה ותקבלו אוטומטית המלצות באימייל כל יום שישי– !!!! ההמלצות השבוע נכתבות מתוך שינה ובמהירות, אני מקווה שאני לא אפספס יותר מידי דברים. היום, בשישי, מי שימהר יספיק לראות הופעת צהריים חינמית של "מורה חיילת" מבית פית/קית, בסטודיו של קרני בי. ל. פרץ 2. בערב האמיצים יכולים לנסות ולאחד את "כוורת" […]
להמלצות בהרחבה...בין השורות 7.8.08
וואו. 36 שעות בלי אינטרנט. מחשבים ארורים. אני מקווה להספיק להעלות את ההמלצות לשבוע הקרוב בזמן. זה עשוי להתעכב קצת, מאחר ואין לי הרבה זמן היום בגלל ההופעה של "הדוגמניות" בבלום בר, ומחר על הבוקר יש לי חזרה. אז למקרה שלא אספיק – סליחה מראש. והנה, בעיכוב קל, הידיעות מהימים האחרונים שאינן קשורות לאטליז:
- ב"גלובס" מספרים שחנות הדיסקים "קצת אחרת", המתמחה בפרוג, פסיכדליה ומטאל, מתרחבת ועוברת למשכן חדש. בתור חובב פרוג (בעבר יותר מאשר בהווה) הייתי מבלה שעות בחנות הזו בשנים עברו, הן בהאזנה לדיסקים והן בשיחות עם המוכר המיתולוגי עידו עזריה, שהפך עד מהרה לחבר קרוב, בין השאר כי הייתי מכין לו אוכל ומביא לו לחנות. הוא לימד אותי לאהוב אוואנגארד צ'רקסי ב-11 שמיניות, ואני לימדתי אותו לאהוב חצילים. בכל אופן, זה מאוד משמח אותי לשמוע שבעידן ההורדות והצריבות, חנות נישה קטנה דווקא מצליחה ומשגשגת. זה גם גורם לי לתהות: האם לקהל נישה, שבאמת מחובר למוזיקה שהוא צורך, יש יותר כבוד למוזיקה? האם הוא רואה יותר ערך באקט הרכישה בכסף של המוזיקה שהוא אוהב? כי אם כן, אז חברות התקליטים הגדולות, שרק מחפשות כל הזמן את המרכז של המרכז שיפנה לכוווולם, יורות לעצמן ברגל. אולי הפתרון למשבר שפוקד את תעשיית המוזיקה נעוץ בפילוח לנישות והפיכת המודל העסקי המיינסטרימי על ראשו?
- הבנות המטורפות של "Strawberry Jam" בוידאו הזוי, משעשע ורווי אלכוהול, בו הן גונבות ממני (?) את הביטוי "פופ'נ'רול" יותר מידי פעמים. הן גם מתייחסות לכתבה על מהפכת הסטיילינג שפושה בסצינת האינדי המקומית, אליה קישרתי לפני כמה ימים. מכרים שנכחו באירוע בו צולמה הכתבה, אי שם בבת ים (?!), מספרים על מסיבה אלכוהולית במיוחד שהסתיימה בשוטרים בת ימים מרוחים בריבת תות.
- ביום שלישי הבא תתקיים הופעת השקת הדיסק של "Endof" , להקת קאונטרי-Pאנק שאני מאוד אוהב (וכבר הרחבתי עליה כאן). השמחה תהיה מהולה בעצב, מאחר וזו לא רק הופעת השקה אלא גם הופעת פרידה (מה לעשות, כל להקה שיונתן בירנבאום קשור אליה עושה הופעת פרידה בימים אלו). בהופעה החגיגית ישתתפו אורחים רבים, ועל כך כבר ארחיב בהמלצות. בינתיים, צפו בקליפ הבכורה המשעשע של הלהקה:
- ובפינת הביזאר: "הקרקס של דולי" מצלמים קליפ עם דודו זר, שאף יתארח בהופעה שלהם ב-21.8. מעניין אם נולי יודעת. אגב, לשיר המדובר כבר קיים קליפ זמני, ממש כאן.
- עומר לשם המקסים פוצח בסיבוב הופעות ברחבי הארץ, בהמשך להשקת הדיסק שלו לפני כמה חודשים. בנוסף לתל אביב עיר הגודש, תוכלו לשמוע אותו בכפר סבא ובראשון לציון, והבנתי שמקומות נוספים יתווספו בקרוב. לכבוד הסיבוב, עומר מציע להורדה חופשית 4 שירים שהוקלטו ב"קול הקמפוס" (106FM). בד בבד, התפרסם ראיון מפרגן איתו במומה, שבו יש גילוי מרעיש: הוא אולי יוצר פולק רך, אבל הדיסק האחרון שהוא קנה הוא דווקא אלבום הבכורה הפרוגי של ג'נטל ג'יאנט.
- מה שמעביר אותנו באלגנטיות לאיטם הבא: בהמלצות של שבוע שעבר חיפשתי את אתר האינטרנט של "D9", להקת הארדקור קשה במיוחד, אבל הגעתי דווקא למייספייס של "D9", להקת פרוג מקסימה ומעניינת. מזל שתל אביב וירושלים לא נמצאות באותה מדינה, אחרת זה היה מבלבל.
שלוש פעמים כי טוב
האם שלישי הוא שישי החדש?
שלישי בערב, ואני מוצא את עצמי מתלבט בין שלוש הופעות מצויינות בשלושה קצוות שונים של העיר. איך בוחרים בינהן? פשוט מאוד – לא בוחרים, ומקווים שזה יסתדר מעצמו. אבל מה עם הכיס? שלוש הופעות בערב זה עסק יקר. אז זהו, שלא – שלושת ההופעות הן בחינם. רק בתל אביב אפשר לראות ביום חול שלוש הופעות כל כך טובות בערב אחד בפחות משנקל. כן, זה עומד להיות עוד פוסט משתפך על כמה שאני אוהב את תל אביב.
22:30, בלום בר. "LeChuck" עולים איך שאני נכנס. אין לי בעיה שהם עושים יותר מידי רעש – בשביל מוזיקה כזו שווה להקריב את האוזניים מידי פעם. כן יש לי בעיה שהם נאלצים לעשות את זה מול פחות מידי אנשים. קוראים יקרים, תנזפו בעצמכם בבקשה – זו ההופעה הטובה ביותר שהעזתם לפספס השבוע, ולא, לא תוכלו לתפוס אותם בפעם הבאה: זו הייתה הופעת פרידה לפני הקלטות ופירוק. הלהקה המשובחת הזו נשמעת כמו חבורת מתמטיקאים שעישנה כמה ג'וינטים – הכל מאוד מדוייק ומתוחכם, אבל טובע בשכבות צליל כבדות וממסטלות. אחי חגי הגדיר אותם כ-Stoner-math-rock. בשלב מסויים האוזניים מתרגלות לגיטרות של דייוויד בלאו ויונתן בירנבאום, מתמקדות בדקל דביר המתופף המטורף ומסרבות לעזוב. זה לא יאומן כמה צבעים יש למתופף הזה. חבל שהוא, כמו בירנבאום, עוזב את הארץ בקרוב.
כשהם מסיימים האוזניים מבקשות לשמור על רמה מסויימת של דציבלים, אז אנחנו טסים אל ההופעה הרועשת הבאה.
בין השורות 5.8.08
לפני כשנה כתבתי ערך לויקיפדיה על "אטליז". הערך נמחק כעבור שבוע בטענה שמדובר בלהקת שוליים זניחה ולא מוכרת, שטרם הוציאה אלבום, ושעל כן היא אינה ראויה להיכלל באנציקלופדיה.
ואילו היום, כשאני מתיישב לאסוף אייטמים ל"בין השורות" ומגלה שבעל כורחי יוצא לי ספיישל "אטליז" – קשה לי שלא להיזכר בזה ולחייך. מי ש"אטליז" לא מעניינים אותו, שיחכה למחר, אז אני אעלה את כל מה שלא נכנס לפה היום.
——————–
ב"סגנון" (nrg) יש כתבה מעניינת של הדר טורוביץ' על מהפכת הסטיילינג – לא רק אמני מיינסטרים משתמשים בסטייליסטים שאומרים להם מה ללבוש, אלא גם לא מעט מכוכבי סצינת האינדי. למשל "דפנה והעוגיות", תמר אייזנמן וגם, ניחשתם נכון, "אטליז". זה מסביר את התלבושת האחידה וההזויה שלהם בערב המחווה לאריס סאן באוזן השלישית.
עם או בלי סטייליסט, אני מסכים שלאמנים מופיעים צריכה להיות מודעות למראה שלהם ולמה שהוא משדר. אצלי ההכרה בזה התעוררה בעקבות הופעה של "הדוגמניות" בלבונטין. לאחר אותה הופעה כמה וכמה אנשים העירו על כך שאני לבשתי מכנס קצר וטי שירט בעוד ששאר חברי הלהקה לבשו ג'ינס ארוך וחולצה מכופתרת, ושזה גרם לי להיות לא מחובר ללהקה. זה מדהים עד כמה הדברים האלו משפיעים על המוזיקה.
——————–
אם כבר כבר "אטליז" וסטייל, תקלטו את הסטייל שלהם בתמונה הבאה, שצילמה מאיה יערי בהופעה האחרונה שלהם בברזילי. מה שיותר מצחיק מהתמונה זה התגובות של אנשי הלהקה אליה בפייסבוק ![[facebook]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/facebook.gif)
.
——————–
ומאנובה מוסרים שהקליפ המרהיב ל-"Attractive" של "אטליז" מועמד בתחרות בינלאומית, שהפרס הראשון בה הוא חוזה הפצה דיגיטלי. הקליפ התברג בין ששת הפיינליסטים, וכולם מוזמנים להצביע. עכשיו. נו? תלחצו כבר על הלינק.
——————–
ועוד אייטם בשרני – ב"גלריה" של "הארץ" יש ראיון עם לי טריפון. אני חוזר: ראיון עם הסולנית של "אטליז" ביומון התרבות גבה המצח ביותר בארץ. אני מאוד מקווה שהחברים בויקיפדיה קוראים את זה ומתחילים לכתוב את הערך הרלוונטי בנושא, במקום לנסות ולחפש ערכים למחיקה. בראיון היא מדברת על האלבום השני של "אטליז", מכנה את גיא בן שיטרית מנהיג ההרכב בשם "מחלת נפש", מספרת על קריירת הסולו המפתיעה שהיא רוקמת לה לאיטה, וגם חושפת את עברה כדוגמנית. האמת, אני לא חושב שהפרט הזה בעברה מפתיע מישהו. 🙂
——————–
פרט נוסף שהיא משרבבת בדרך אגב בראיון: "אטליז" חתמו על חוזה הפצה בגרמניה. עוד פרטים בקרוב, אני מקווה. בינתיים דף המייספייס שלהם מספר שבאוקטובר בני העם הגרמני יפתחו את הבוקר עם נקניק מה-Fleischerladen, אבל יסגרו את הלילה עם מוזיקה מה"אטליז".
מחר – עוד אייטמים, בלי "אטליז". לא מבטיח, אבל אני אשתדל.
החופש הגדול
האם משטרת ישראל נתברכה בחוש אירוניה?
אם זה לא היה כל כך עצוב, הייתי אומר שזה משעשע שהמשטרה באה לפזר את ערב הופעות הPאנק שהיה בליל שישי בחניון בן שמן הנטוש – הרי הערב אורגן בגלל סיפור דומה על שוטרים שמתנכלים לפעילים פאנקיסטים ואנרכיסטים. מארגני הערב רצו לגלות סולידריות עם עמיתיהם פעילי זכויות בעלי החיים באוסטריה, שנעצרו ללא סיבה של ממש, ולגייס למענם כספים. אומנם אצלנו אף אחד לא נעצר, אבל הערב הזה הזכיר שגם בארץ המצב רחוק מלהיות אידאלי.
הערה: יישור התמונה לצד שמאל נעשה מתוך סולידריות פוליטית.
מי יציל את תוכניות המוזיקה?
אני חזק בקטע של פולו-אפ לאחרונה. הפוסט על ערוץ המוסיקה ועל היעדר תוכניות רציניות שעוסקות במוזיקה הוליד דיונים מעניינים. בעקבות התגובות של נמרוד ופרנק התחלתי לכתוב משהו, שמהר מאוד הפך לפוסט בפני עצמו. והנה הוא לפניכם:
נראה שכולם מסכימים שחסרה תוכנית מוזיקה רצינית בארץ. השאלה היא מה התוכנית הנעלמת הזו צריכה להיות?
בתגובות למאמר המקורי, פרנק טען שהטלוויזיה גם ככה איבדה את הרלוונטיות שלה, ושהפתרון הוא באינטרנט. אבל כל הבעיה שלי עם ערוץ המוסיקה מלכתחילה הייתה שהוא ערוץ נישה. והאינטרנט, יש לזכור, פונה לקהל נישה איכותי, בדיוק אותו קהל שמתחזק את ה-0.02% רייטינג של ערוץ המוזיקה. אני לא מדבר על תוכנית שתפנה לקהל שיודע גם איך להגיע לבלוג שלי. אני רוצה תוכנית שתהיה מדורת השבט, תוכנית שצופים בה פשוט כי היא משודרת בשעה הנכונה בערוץ הנכון.
נמרוד העיר שאפילו הוא, בתור חובב אינדי, היה משתעמם מתוכנית טלוויזיה שעוסקת רק בזה, קל וחומר צופים שלא גרים ליד הקונסולה של לבונטין 7. ואני אומר – אף אחד לא אמר שמסעודה משדרות צריכה להתחיל לבלוע תוכניות על "מידנייט פיקוקס" ו"טריביאל קאטס". אין לי בעיה ששלום חנוך או אביב גפן יהיו המוקד של התוכנית התיאורטית שהייתי רוצה לראות. אבל לכשתקום תוכנית מיינסטרימית שכזו, עדיין צריך שיהיה בה מקום נרחב ללהקות שוליים, לדברים חדשים שקורים בשטח. שאביב יקבל את הפוקוס, ואנחנו נקבל את "הפיקוקס".
ובואו ננפץ כמה מיתוסים – יש קהל לתוכניות מוזיקה.
קבלו נתונים מתחום שאני במקרה קצת מתמצא בו: כשקשת שידרו ספיישל על ריטה, הוא זכה ל-32% רייטינג (לשם השוואה, הממוצע של "ארץ נהדרת" הוא 29%).
כש"עובדה" עשו כתבה על נינט, התוכנית זכתה ל-25% רייטינג (בדיוק כמו הרייטינג הממוצע של "הישרדות").
תוכנית טלוויזיה מצליחה בערוץ 2 או 10 צריכה להנות משילובים שונים של המרכיבים הבאים: הומור קל, דרמה, מתח, סלבריטיז, רכילות, צעירים נאים, מקום לפרסום סמוי, שילוב של מרכז ופריפריה, תחרותיות, אלמנט דוקומנטרי לא צפוי, מעורבות של הקהל בבית.
זה לא כל כך קשה לקחת את המרכיבים האלה יחד עם נתוני הרייטינג הדיי מרשימים שהזכרתי, למצוא מנחה כריזמטי ומוזיקלי שיכול להפוך לקוטנר חדש (מאור כהן או תומר יוסף מבין המוזיקאים, מיתר קוטלר או דנה בלום מבין אנשי הרדיו וכו') ולתפור סביבם תוכנית.
הנה ליינאפ לדוגמא:
שווה לחקות לניסים
(במקור הטקסט הזה היה חלק מהפוסט "שווה לחקות", שדרך המקרה של "אוי דיוויז'ן" דן בתופעה של להקות חקייניות במוצהר שזוכות להערכה לא ברורה לדעתי. עקב אורכו של הטקסט קיצצתי ממנו את החלק שעסק בלהקת חיקוי אחרת – "ניסים צדוק והנפלאות". אך לאור הפופולריות של הפוסט המקורי, ובגלל שאני מרגיש שהוא הפך לפוסט שתוקף להקה ספציפית במקום לעסוק בתופעה, וגם בגלל שביקשו ממני – הנה הטקסט הגנוז)
לפני כמה שבועות הזדמן לי לראות את "ניסים צדוק והנפלאות" . זהו פרויקט של טל הפטר, בימים כתיקונם פסנתרן ומלחין עם רקע קלאסי. חברו אליו שמות ידועים בסצינה כגון עודד גולדשמידט (ג'אזיסט מצוין ומוערך) על הבס, שחר חזיזה (מהמקצוענים העסוקים בארץ) על התופים וימי ויסלר ("הבילויים") על חלק מהטקסטים. הרעיון: בוא ניקח חבורה של ג'אזיסטים-קלאסיקאים וניתן להם להתחרע על מוזיקה ים תיכונית של זמרי קסטות. מזוייף זה האותנטי החדש. בקהל ניצפו לא מעט אנשים מהסצינה כמו חברי "Midnight Peacocks" ו"מרסדס בנד", בני בשן, אורי כנרות, ניר וקסמן ויוני סילבר (שאף צעק במהלך המופע בקול בס רועם: "צדוק, תעשה לי ילד"). חלקם אפילו ידעו את המילים בעל פה. הסצינה מעולם לא נראתה בועתית יותר. אבל בסופו של דבר, למה כולם הריעו בדיוק אם לא לחבורת אשכנזים שמשחקים בלהיות מרוקאים?
בהתחלה עוד שאלתי את עצמי אם זה טייק-אוף על הסגנון, או אם זו לפחות דחקה מתנשאת – מקומם או לא, לפחות כך היה בזה ערך כלשהו. אבל בשלב מסויים הבנתי שזה לא זה ולא זה – זה הדבר עצמו. זהו רטרו לשם רטרו, רטרו מודע לעצמו, שמצהיר בגאון על חוסר החידוש שבו, ברצינות תהומית. שהחידוש האמיתי בו הוא עצם קיומו. מה שהופך את "ניסים צדוק והנפלאות" לתופעת קאלט זה לא המוזיקה שלהם (שהיא חביבה כשלעצמה, למי שמחשיב את זהר ארגוב כקלאסיקה), אלא הלגיטימציה שהם בתור מוזיקאים נחשבים נותנים לז'אנר מוזיקלי שנחשב לנחות. הפואנטה נמצאת מחוץ למוזיקה.
אלוהים, פוסטמודרניזם זה כזה 1998.
