יהוא דוט קונטרה בס

בהמלצות שלי לשבוע הזה, אני טעיתי והטעיתי פעמיים בנוגע להופעה של יהוא ירון [myspace]:

טענתי שיש הייפ ושיהיה המוני – קשקוש. הקהל מנה כ-50 איש, רובם המכריע חברים ומכרים.
וטענתי שיש סיכוי שיהיה מאכזב – וזה אפילו קשקוש יותר גדול.

לא ממש ידעתי למה לצפות מיהוא כשהמלצתי על הערב הזה. אני מכיר את יהוא כקונטרה בסיסט מצוין אך נחבא אל כלי הנגינה. הלהקה הקודמת שהוא הנהיג, "שישה נגנים שמחים" [myspace], הייתה חמודה אך לא הותירה רושם יוצא דופן. כששמעתי שהוא מופיע תחת השם שלו, שיערתי שמדובר בצמצום של הלהקה לכדי "נגן אחד עצוב", עם שירים אינטימיים בליווי קונטרה בס נוגה, ושעיקר העניין יהיה בנגינה הוירטואוזית שלו, שתחפה על כל השאר.

כמה הנחות יסוד שגויות אפשר לרכז במשפט אחד. יהוא ירון התגלה קודם כל כזמר מרגש, פרפורמר מצמרר, מוסיקאי בחסד, ורק אז כקונטרה בסיסט. רוב ההופעה הוא בכלל לא ניגן, אלא הקיף את עצמו בלהקה מוכשרת במיוחד. באלבום האחרון של דני הדר, יהוא מקבל קרדיט באחד השירים על "הפקת שירה", ואני תהיתי לעצמי מה הקשר בין יהוא לבין הדר, ובעיקר מה הקשר בין יהוא לבין שירה. בדיעבד זה כמו לתהות מה הקשר בין טום ווייטס לבין בקבוק וויסקי. ואני לא מזכיר את ווייטס במקרה – ההשפעה שלו על יהוא ניכרת באופן בו הוא מגיש את הטקסטים הקטלניים שלו (ושל אחרים). הוא יורק אותם באופן מושלם ונוקב, כל מילה מלאה בכוונה ורגש, פוגעת בול, חלקן נצעקות בתיאטרליות משכנעת וחודרת, חלקן נאמרות בשקט בצרידות מנסרת. פתאום גם הזיקה לדני הדר נעשית ברורה. אך בין אם הוא מנגן ובין אם הוא רק שר, הידיים הן ידי קונטרה בסיסט – יד אחת למטה, יד אחת למעלה נעה בתזזיתיות לאורכו של צוואר כלי קשת דמיוני. מהאנרגיות של יהוא אפשר היה להפיק חשמל בסדר גודל של תחנת כוח קטנה.

יהוא ירון והלהקה

הלהקה שלו מגבה אותו באופן נפלא, בעיקר הקלידנית והזמרת טליה אליאב [myspace], שגם פתחה את הערב במופע חימום קצר ויפה. למי שמחפש שורה תחתונה, אז הנה היא: עם שפת הגוף המטורפת שלו, ההגשה הווקאלית הייחודית והמוסיקה התיאטרלית ואף הקברטית לעיתים, זה יהיה פשע אם גם על ההופעות הבאות של יהוא לא יהיה הייפ מטורף. הוא ראוי לזה.

(סמנו לכם כבר מעכשיו: 25.7 בצוזאמן בלי תופים, וב-4.8 באוזן השלישית)

תגיות: , , , ,

...ובאותו עניין: