המלצות 13.11.09-20.11.09
בשישי יש הופעה מסקרנת של שלמה גרוניך עם מארש דונדרומה בצהריים, ומרסדס בנד אקוסטי בערב, בשבת יעל דקלבאום מארחת את עמית ארז בפסטיבל הפסנתר, בשני רואים את חיה מילר בחינם בחברת היפסטרים בפרוזדור, בשלישי יש שלל הופעות פולקיות חמימות ואם יהיה גשום זה ילך נהדר, ברביעי עמית ארז מקיים הופעה אינטימית בליווי צ'לו, בחמישי תעני אסתר עושים שמח באוזן ובשישי יש את Monotalk בסבליים.
להמלצות בהרחבה...למה הפסקתי לכתוב במעריב
לפני כשנה התגלגלה אלי הצעה להתמנות למבקר ההופעות של תרבות מעריב. זה היה מרגש – בשנות התשעים גדלתי על המוסף הזה, ורבים מכותביו הותירו בי את חותמם. נעניתי מיד. התאים לי לככב בסיפור סינדרלה על הבלוגר שהפך לעיתונאי, זו הייתה הזדמנות נהדרת מבחינתי להחדיר סוס טרויאני למערכת: אני אכתוב בכיף על עברי לידר, איה כורם, עמיר בניון, עלמה זהר ואהוד בנאי, אבל בתמורה תנו לי להגניב פנימה את יעל דקלבאום, דפנה והעוגיות, התפוחים, עינב ג'קסון כהן ומיכל גבע (והרבה ריספקט מגיע לעורך שלי במעריב, שי להב, שתמך בגישה הזו ואף יזם אותה לעיתים).
בשבוע שעבר הודעתי על עזיבתי. מעבר לסיבות הצפויות כמו שחיקה, עייפות או סלידה מדברי הבלע ההומופוביים של מנחם בן שהתפרסמו בעמוד לידי, הייתה לכך סיבה נוספת, שהפכה ליותר ויותר מהותית עם הזמן – ניגוד אינטרסים. כשהתחלתי לכתוב ניסחתי לעצמי חוק פשוט כדי למנוע בעיות: אני לא אכתוב ביקורת על מי ששתיתי איתו בירה. מבחינתי, זה הגבול בין מכר לחבר, והחוק הזה הבטיח שאם לא נעים לי לכתוב על מישהו ביקורת שלילית – אני לא כותב עליו בכלל, לטוב ולרע. אז יתכן שאני מכיר כיום יותר אנשים; אולי אני שותה כיום יותר בירה ("אולי", עלק); מה שבטוח זה שבהדרגה, החוק הזה הפך את הכתיבה לבלתי אפשרית.
כרטיסים חינם לנערי פוסטר והפשרות
הבלוג נתון תחת התקפת וירוסים, אבל זה לא יעצור אותנו מלחלק כרטיסים חינם, נכון? לכל המודאגים ששלחו מיילים – אני מקווה שעד יום שבת תסתיים הפרשה הזו. בינתיים, אתם מוזמנים להגיע לאחד הדאבל-פיצ'רים השווים בעיר.בשתי הלהקות מנגנים חברים שלי, אבל לא זו הסיבה שההופעה מומלצת בחום.
נערי פוסטר מנגנים סינת'-פופ קליל וחסר דאגות, בנוסח הלהיטים הקאלטיים של שנות השמונים, ומאחר והם מופיעים בערך פעם-פעמיים בשנה לא כדאי לפספס אותם עד שהם כבר מגיחים לרגע. הפשרות לעומת זאת היא להקת ארט-פופ שיודעי דבר כבר סימנו בתור אחד הדברים הייחודיים שמתבשלים כאן. החיבור בין סינת'-פופ לארט-פופ הוא לא מובן מאליו. הפשרות מושפעים מ-Deerhoof, נערי פוסטר מ-Duran Duran. הפשרות מזכירים את מתי כספי, ונערי פוסטר דווקא את שרון ליפשיץ. אבל שתי הלהקות כיפיות ומגניבות, והיי, אני דווקא בעד שילובים הזויים.
נערי פוסטר והפשרות אז איך זוכים? |
הטמפרטורה בה נמס הלב
הופעה של Kitzu תמיד מבטיחה למאזין להיסחף בים של מוזיקה מצויינת ומיוחדת (את הסמפלר החינמי שלהם כבר הורדתם?), אבל מסתבר שאפשר להיסחף גם לפני שנכנסים למים, כשעוד רק הולכים על החוף. אורי אלבוחר, הסוד השמור של הסצינה הירושלמית, הגיע לחמם את הקהל של Kitzu. ראיתי אותו כשהוא הצטרף ל-Kitzu באינדינגב, אבל ההופעה שם לא הכינה אותי לחימום שלו בלבונטין. הוא חימם וחימם, התקרב לנקודת רתיחה ממש, ולבסוף נעצר משך דקות ארוכות על הטמפרטורה בה נמס הלב.
גיטרה במדבר, כרטיסים בחינם
בסוף השבוע הקרוב מתקיים בפעם השלישית פסטיבל גיטרה במדבר. אני חייב להודות – הייתי בו בשנה שעברה, ולמרות הכוונות הטובות של המארגנים, חשבתי שהוא היה דיי צולע. ועל כן, כששמעתי שהפסטיבל חוזר, קשה להגיד שזה הזיז לי. אבל אז הסתכלתי בפרטים: הרבה מהדברים שכל כך הפריעו לי בשנה שעברה זכו להתייחסות השנה, תחת הפקה חדשה ורעננה. למשל, מחיר הכרטיס נחתך כמעט לחצי (179 ש"ח לשלושה ימים) והליינאפ זכה לנוכחות מבורכת של יוצרים חדשים (בום פם, רונה קינן, יהוא ירון, מיכאל גריילסאמר, יעל דקלבאום ועוד). ואם הם מחלקים כרטיסים דרך בלוגים באינטרנט, אז בכלל זה סימן טוב שמשהו השתנה שם. אז אני אומר – שווה לתת לזה צ'אנס.
מי שמחפש אקורד סיום לעונת הפסטיבלים, ומתאים לו פסטיבל שפונה גם לקהל מעט יותר בורגני ומשפחתי – זו ההזדמנות שלו. והנה הזדמנות לקבל גם כרטיסים בחינם:
![]() |
פסטיבל גיטרה במדבר יוצא לדרך אז איך זוכים? |
כרטיסים חינם לקיצו
אני אכתוב את זה בקצרה ובפשטות: Kitzu היא אחת הלהקות הכי טובות בארץ. אני אכתוב עוד משהו בקצרה ובפשטות: לקיצו יש פוטנציאל להיות אחת הלהקות הכי טובות גם בחו"ל. הסאונד שלהם זה משהו שלא נתקלים בו כל יום. סולנית אימתנית, גיטרה רדיוהדית נפלאה, בס-תופים מהודקים ומדוייקים, ואלקטרוניקה עדינה בדיוק במינון הנכון.
וכנראה שאני לא היחיד שחושב כך, כי בפסטיבל אינדינגב האחרון הם חילקו את הסמפלר החדש שלהם, שבגבו הופיע לוגו קטן ומשמח: אנובה. ואם אנשי אנובה – הלייבל שלקח תחת חסותו את אטליז והחל להפוך אותם לשם עם פוטנציאל בינ"ל – אם הם שמו על Kitzu ז'יטונים, כנראה שהם יודעים מה הם עושים.
אוקצור (אני משתמש במילה הזו כדי להימנע מהמילה "בקיצור", היא מבלבלת מידי בהקשר של הפוסט הזה… 🙂 ), אם לא השגתם סמפלר, אתם עדיין מוזמנים להוריד אותו בחינם מהאתר של הלהקה, וגם אם יש לכם את הסמפלר, באתר שלהם מתחבא שיר בונוס נוסף להורדה חופשית שכדאי לכם לשמוע. ככה, כשתגיעו להופעה שלהם השבוע, יהיה לכם הרבה יותר כיף.
Kitzu מופיעים בלבונטין 7 אז איך זוכים? |
כרטיסים לדניאלה ספקטור
נדמה לי ששבוע שעבר היה השבוע של דניאלה ספקטור . היא הופיעה בערב המחווה לחוה אלברשטיין, קצרה עליו שבחים בהארץ, וב-7 לילות הכתירו את הסינגל החדש שלה במקום השני במצעד השבועי שלהם. הם אפילו הוסיפו כיתוב: "פעם במילניום זה קורה – שיר ישראלי מפתיע". והוא אכן מפתיע בנאיביות ובהפקה המדוייקת שלו – תקשיבו בעצמכם:
[audio:03_hacochav_haze_met.mp3]
יש כבר מי שהוסיף אותה לרשימת ה"עומדים לעשות את זה בגדול מתישהו בשנים הקרובות". ועכשיו גם אתם מוזמנים לבוא להכיר:
![]() |
דניאלה ספקטור מופיעה בלבונטין 7 אז איך זוכים? |
מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09)
המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזיקאים שלפני שנתיים התחננו לקהל מוחתמים בחברות הגדולות, ואפילו בערוץ 24 הפופוליסטי נינט חולקת פרסים עם אטליז, מלהקות הדגל של האינדי הישראלי. אי אפשר להתייחס לרנסנס שמתרחש בשוליים מבלי להזכיר את פסטיבל אינדינגב, שהתקיים זו השנה השלישית. זהו פסטיבל שחוגג את השוליים: אפילו מעט השמות הגדולים שהופיעו בו – מערן צור ועד אביב גדג' – באו מהשוליים של המיינסטרים. ויחד עם עשרות אמנים קטנים ונהדרים, הפסטיבל פירק את הביטוי "אינדי" לחלקיו, הלא הם "אין" ו"די". אין, במובן של "אין, אין דברים כאלו", ודי, במובן של "די מדהים איזו מוזיקה מעולה עושים בארץ".