על מה זו הרוח נושבת?
יום ד, 19.11.08, 1:42 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 14.11.08)
מידי סתיו מנשבות הרוחות, ובמדינה שבה החורף הוא לא יותר מאשר סתיו ארוך מהרגיל, עושים רוח פי כמה. וכידוע, רוחות נושבות עם בוא הסתיו, ואחר כך שוכחות. וגם אנחנו. ובמקרה של עלמה זהר, על מה זו הרוח נושבת לא לגמרי ברור, וגם לא כזה משנה. כי מוכשרת ככל שתהיה, וכשרון דווקא יש לה בשפע, כרגע היא בעל כורחה סוג של פיקציה תקשורתית.
והיא לא אשמה בזה. עלמה זהר היא מוזיקאית טבעית ומבצעת מחוננת עם כמה שירים מצויינים, שכבשו את הרדיו ובצדק. הבעיה היא שההופעה שלה חושפת ששאר השירים שלה, שהם במקרה גם רוב השירים שלה, הם בינוניים למדי. לא רעים חלילה. סתם בינוניים. נהנים מהם כששומעים אותם, אבל לא זוכרים אותם כשהם מסתיימים. כמו הקדנציה של אולמרט, רק להפך. אבל בסיפור ההצלחה שנקרא עלמה זהר לא מספרים לכם שיש לה גם שירים מביכים כמו "ארבעים מעלות בצל". ההצלחה שלה נובעת מהמאמץ של אנשי ניהול, שיווק ותקשורת להסתיר מכם את האמת. והאמת היא שהמלך אומנם אינו עירום, אבל נראה שהמלכה קונה את בגדיה אצל גדעון אוברזון.
אלא שמישהו דואג שם למעלה להסתיר מכם שהיא לא תמיד מוצלחת, וגם לא עד כדי כך מצליחה. העליה המטאורית של זהר, אלבום הזהב שקיבלה והקונצנזוס הביקורתי על איכויותיה יצרו מראית עין שיש לה קהל מעריצים הולך ומתרחב. אך בהופעה מגלים שהמעריצים אינם ושהמראית אין. מעריצים אמיתיים לא יושבים במשך הופעה שלמה בשקט ופוצחים בשירה רק כשמגיע הלהיט מהרדיו. מעריצים אמיתיים לא רצים אחרי ההופעה לקנות את הדיסק שכבר אמור היה להישחק אצלם עד דק. מי שעושה דברים כאלה זה קהל עדר, שאתמול העריץ איזו בוגרת רימון טריה ומחר יעריץ איזה כוכב נולד רקוב, וישאיר בסופו של דבר את העלמה ללא הזהר.
האמת הפשוטה היא שעלמה זהר היא לא פרי טרי ולא פרי רקוב, אלא פשוט פרי בוסר, ועל כן ההצלחה המוקדמת שלה מצערת – היא יוצרת ייחודית מכדי להיות כאן אורחת לרגע ולהתנדף כשהפוטנציאל המסחרי שלה ימומש. שירים כמו "עם הגב" ו"המופלאה בנשים" מעידים על הכשרון הגדול שלה, שהיה משתבח לו היא הייתה טורחת להשתפשף קצת לפני הפריצה, לסנן את השירים החלשים מהרפרטואר ולשפר את הנוכחות הבימתית הטבעית כעץ וחזקה כעלה.
ממישהי שכתבה את "גלות בבל השניה" ו"אגו טריפ", שמתארים כל כך יפה את השטחיות והזיוף של עולם הזהר (סוג של מדרש שם?) אני מצפה להרגיש לא בנוח כשהיא עצמה הופכת למוצר ארוז ומשווק היטב. ונראה שהיא מודעת לבעייתיות – לאורך ההופעה היא העירה על ההצלחה של "שיר אהבה אינדיאני (מיגל)" (להיט דבילי"), על המראה המלאכותי שלה ("הלבישו אותי בפלנלית") והתעקשה להזכיר כמה פעמים שנגניה המוכשרים אינם נגני הפקות שכירים ("כולם חברים שהבאתי מהבית"). אז אם היא מודעת לזה, והיא לא מרגישה עם זה בנוח, למה היא עושה את זה? הרי זה אגו טריפ. היא כתבה על זה שיר. אז למה היא לא בוכה?
(עלמה זהר, צוותא, 5.11.08)
תגיות: עלמה זהר, קהל, שיווק, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- פשוט תגיעו - כמו בכל הופעה שלי, כשיורד הערב משהו רוטט בי מבפנים. זה לא הלב - זה הפלאפון. מבול של סמסים מגיע מאינס...
- על מה הביקורת? - לפני שבוע נתקלתי בחבר, מוזיקאי מוכר מקו התפר שבין האינדי למיינסטרים, שגילה בדיוק שאני כותב גם ב"תרבו...
- אהבת חינם - עודד מזרחי, מנהל מחלקת יחסי ציבור בקולטורה PR (הגלגול החדש של מועדון הקולטורה לאחר סגירתו), מפרסם מז...
- המדריך: איך לשווק ולבנות קהל? - לפני כשנה הלכתי להופעת הבכורה התל אביבית של להקה חדשה. הם הגיעו מהצפון, צעירים, חצופים, מלאי אנרגיות...
- בלוגנרול 29.6.08 - בלוג חדש וחמוד הצטרף אל המשפחה: "השאלון" של סיני גז. הרעיון פשוט ולעניין: סט קבוע של שאלות נשלח לשל...
מלים כדורבנות.
חבל שהיא לא היחידה.
לא רק שאמרת מילים מאוד נכונות שחשוב שייאמרו – גם כתבת אותן ממש יפה.
אני דווקא חושב שאתה מחמיר איתה יותר מידי.
האח!הידד!
המיינסטרים רקוב והצבעת על הדברים הנכונים כאן.
בעצם הוא לא רקוב הוא קצת טיפש ולא משופשף.
המיינסטרים תמיד רקוב עבור מי שלא נהנה מפירותיו. כל שנותר הוא לזרוק עליו פירות, רצוי רקובים.
נראה לי שגברת זהר (שכהרגלי בקודש אין לי ממש מושג מי היא, יש מיספייס?) נפגעה ביקורת שלך למרות שלא הייתה מופנית כלפיה ולמרות שטרחת לציין את מעלותיה.
בכלל נראה לי שיש מוטיב חוזר בביקורות המוסיקה שלך למעריב, או ליתר דיוק, להופעות שנערכות במועדונים בורגניים (כדוגמאת הזאפה) לקהל בורגני שלא באמת אוהב מוסיקה (ע"ע מסיקה-מוסיקה) אלא אוהב את הרעיון של להיות אוהב מוסיקה. אתה מבקר אותו ואת תרבותו והאמן שמשמש אותך בהעברת המסר (שלרוב אני מסכים איתו) נפגע.
פלסטיק, דווקא הביקורת שלי על אסף אמדורסקי שעלתה היום בתרבות מעריב היא חיובית לגמרי. ואני אפילו לא כזה חובב אלקטרוני גדול. מה לעשות, כשזה טוב, זה טוב.
וכן, אמדורסקי הופיע בזאפה מול קהל מיינסטרים.
ואם עלמה זהר נפגעה מהביקורת, זה באמת מצער אותי מאחר ואני באמת בעדה, וחושב שהיא עושה משהו מעניין. היא פשוט צריכה להשתפשף ולא להתפתות להצלחות אינסטנט.
אחדד את זה קצת. המקרה של עלמה זוהר הוא קצת שונה. השירים שלה מצליחים, היא לא. כנראה.
במיינסטרים, זה הולך בד"כ ביחד.
לעומת זה, באינדי זה הפוך.
במקרה הטוב היוצר מצליח , כאשר ברוב המקרים השירים לא מצליחים.
גם פה הכל יחסי.(אם הצלחה ,כלומר איזכור בשני פורומים ושני בלוגים נחשבת ושווה יריקה)
קח למשל אחד כמו נועם רותם, או אפילו דויד פרץ. במקרה הטוב הם הצליחו, לפי הקריטריון שהצגתי קודם,אבל בשני המקרים השירים שלהם לא הצליחו, ולא שרדו יותר מחודשיים.
בסוף סופו של תהליך, השירים הם שצריכים להצליח ולהחזיק מעמד.
וזה רחוק מהמציאות בכל שלושת הדוגמאות שהוזכרו פה.
למשל.
בגלל שככה, אני חושב שהמקרה של עלמה זוהר, אפילו יותר אופטימי משל האחרים.
אני מבסוטה מאוד על הכתיבה שלך ובעיקר על הכותרת- איזו שנינות גאונית.
בקשר לעלמה- היא היתה שרופה מלכתחילה כי/כשקולה נשמע לראשונה בגלגלצ.
לפחות ממה שקראתי ושמעתי עליה להגיד עליה שהיא בוסר זה קצת מוזר (5 שנות חיפושים, כל מיני להקות בסגנונות שונים ומשונים).
חבל לי באמת שאנשים שלא מכירים את הדיסק באים להופעות, גם כי זה נשמע קהל מבאס וגם כי עד שנזכרתי לפני חודש כבר נגמרו הכרטיסים. חבל לי שלא כתבת יותר על ההופעה עצמה כי אני עדיין לא יודע אם מעבר לקהל המבאס שווה ללכת:
האם הביצועים שלה שונים מביצועי האלבום או שחזור מדויק? האם יש לה חומרים נוספים מעבר לאלבום?
אשמח אפילו אם תגיד כאן, כי אני עדיין שוקל ללכת להופעה שלה ולא מכיר מישהו שהיה.