שליש נחמה
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 13.3.09)
יש הופעות שהן כמו טיול מהיר ברחבי העולם ובנבכי הזמן, רק במחיר יותר זול מכל מה שיש למשרדי הנסיעות להציע כרגע. הנה המסלול: מתחילים עם מסע חוף לחוף לרוחבו של הפולק האמריקאי, ובהמשך מספיקים לבקר גם בשאר העולם, מהמזרח התיכון ועד למזרח הרחוק. אם תסתכלו ימינה תוכלו לראות את רוחה של ג'וני מיטשל, אם תסתכלו שמאלה לא תוכלו להתעלם מפצצת הכריזמה הקול-יכולה שאחראית על כל התענוג הזה, ואם תסתכלו קדימה תבחינו מיד גם בעתיד המזהיר שצפוי לה. תכירו את יעל דקלבאום.
דקלבאום זכורה בעיקר כחלק משלישיית הבנות נחמה. אין מה לומר, הנאת רבים, השליש נחמה הזה. למי שמצפה לגרסה חדשה לבנות צפויה הפתעה. אומנם הקול הוא אותו הקול, ובחלק מהשירים דקלבאום שומרת על הפורמט המינימליסטי שאיפיין אותה עד כה – ב-"Mystical Morning" למשל הגיטרה של דקלבאום מוקפת רק באפקטים אווירתיים נהדרים שמגיעים מכיוון הבסיסט יונתן לוי (שאמון גם על ההפקה המוזיקלית החכמה). אבל ככל שההופעה מתקדמת הסאונד שלה משתנה. בהדרגה נבנית סביבה להקת רוק לכל דבר, והודות לנגנים שלה, זו גם לא להקת רוק סטנדרטית:
הגיטריסט גיל לואיס, הקלידן שאולי עשת, הצ'לנית מאיה בלזיצמן וכמובן יחידת הקצב הכי גרובית בשכונה, לוי והמתופף ניר מנצור (שניהם מאיזבו), הם לא סתם נגנים טובים. הם נגנים עם סגנון וצליל אישי מובהק, והכימיה בינהם נהדרת גם בקטעים המאולתרים שבין השירים. ג'ופלין ואלביס קופצים במפתיע לביקור, ואפילו מארש צה"ל מבליח לרגע. הזרימה של ההופעה מעט נפגעת מהכיוון המוזיקלי האקלקטי של ההרכב, שרגע אחד מנגן פולק אינטימי ורגע אחרי קופץ לרוק פסיכדלי פוסטמודרני, אבל בתמונה הגדולה זה לא באמת משנה.
השיא מגיע לקראת סוף ההופעה. כש"הבנות נחמה" הוציאו לפני שנה את הסינגל "מאה אחוז אור" גלגל"צ חגגו עליו. בינתיים השיר ירד מהפלייליסט. בגרסה החדשה שדקלבאום ולהקתה עושים לו נדמה שהוא ירד גם מהארץ: עכשיו הוא נקרא "Hundred Percent Light", וההפקה המטורפת שלו (זה אולי 100 אחוז אור, אבל שומעים את ה-50 אחוז איזבו), היא הדבר הכי חו"ל שקרה כאן מאז שהתחלנו להגיד "שיואו" על כל דבר. אבל את עורכי גלגל"צ זה כנראה לא שיכנע: "גלגל"צ לא רוצים להשמיע את השיר שלי", דקלבאום מבשרת לקהל. אז מה אם אם לפני שנה הם כן אהבו אותו. האבסורד חוגג, ואיתו גם הקהל שנהנה מכל רגע ומגיב בשריקות בוז מוצדקות. השיר הזה כנראה כבר לא יהפוך לרינגטון מצליח, אבל אין ספק שהוא נמצא גבוה ברשימת שירי השנה של 2009. וכן, בסך הכל מרץ. מה שנקרא נחמה פורתא.
יעל דקלבאום בלבונטין 7, 4.3.09
תגיות: איזבו, אלביס, ג'וני מיטשל, ג'ניס ג'ופלין, גיל לואיס, הבנות נחמה, יונתן לוי, יעל דקלבאום, מאיה בלזיצמן, ניר מנצור, שאול עשת, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- איזבו נגד הזאפה - (פורסם לראשונה בתרבות מעריב, 19.9.08) המארחת מובילה אותי למקומי. לידי מישהו אוכל או שותה משהו פלצני ...
- המלצות 11.7.08 - היום, בשישי, יש עוד "איזבו" :מס:, למי שפיספס את שתי ההופעות של היומיים האחרונים בגלל חברים שלו שהחל...
- איה, צורם - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 26.6.09) על הכסא מתיישבת איה כורם למסור עדות. מולה בהיכל הצדק של קפה ביאל...
- נערת הגבעות - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 28.8.09) אתם אולי עוד לא מכירים את [מיכל גבע], אבל זה לא צריך להדאיג אתכם...
- תופים הם לפעמים געגועים - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 30.1.09) נהוג לומר שז'אן ז'אק גולדברג הוא מהמתופפים הגדולים שהיו פה בשנות...
נשמע כיף! אני אבדוק את זה.
והגרגור המוזר הזה ב-ground zero הוא ללא ספק האפקט הווקאלי ששל השנה.
וזה אפילו משתפר כשלאחר השיר יעל צוחקת על הקהל כיצד הוא מנסה בכשלון רב להצטרף אליה בגרגור, ומתחילה שירה בציבור של גרגורים מזייפים להחריד :D.
פשוט אחד מהקטעים הכי מצחיקים שיצא לי לראות בהופעות.
אכן, אי-אפשר להתכחש לכשרון וליכולות של יעל דקלבאום. אני אישית לא מת עליה – מה לעשות? – היא יותר מדי פטפטנית לטעמי, ועסוקה קצת יותר מדי בהרצת קטעים ובשעשועים עם הקהל. אבל זה הטעם שלי, ואני ודאי במיעוט, אז תהנו.
אני ממליץ לעשות טובה גדולה ליעל דקלבאום ולהפסיק להזכיר בכל הזדמנות שמזכירים אותה את ההשוואה לג'וני מיטשל. משהו בגוון הקולי והמוסיקלי הדומיננטי אמנם מזכיר, אבל היקף, רוחב ובעיקר עומק יצירתי ואמנותי כמו שיש לג'וני מיטשל – זה משהו שיעל דקלבאום תוכל, אולי-אולי, עם הרבה בגרות והרבה עבודה קשה, להתחיל לחלום עליו בעוד 20 שנה. ההשוואה הזו מן הסתם מכוונת להחמיא, אבל יוצאת מפוספסת ולא הוגנת, וכמובן שדקלבאום מראש מפסידה בה, שלא באשמתה.
ראיתי לא מזמן במקרה את הקליפ Hundred Percent Light. היא נשמעה שם בדיוק כמו מורצ'יבה שהם לא ממש כוס התה שלי, ועדיין היה בו משהו מרשים (מלבד העובדה שהוא פשוט יפה ויזואלית).
היא חמודה.