שוקו, לחמניה וגיטרה

לג'ימי הנדריקס לא היו ילדים. לפחות לא בימי חייו – בנו היחיד דניאל צץ אי שם בשוודיה רק אחרי מותו. ככה זה ברוקנרול: אם יש ילדים בסביבה, כנראה שמשהו כאן כבר מת.

בפסטיבל "גיטרה במדבר" לא חסר כלום: מתחם אוהלים למשפחות, שירותים ומקלחות, פיצות אישיות על המקום, פעילויות לילדים, אפילו הבטיחו מתחם גיטאר הירו. את הגיטרה אתם יכולים להשאיר באוטו, אלא אם ממש בא לכם להצטרף לג'ם סשן המטורף שרץ כאן על "נגעה בשמיים", על כל שלושת האקורדים ומיליון הילדים שבו. בקיצור, ברוכים הבאים לקייטנה של אלון אבוטבול. היום בתוכנית: שוקו, לחמניה וגיטרה.

הגיל הממוצע כאן הוא 22, למרות שכמעט ואין בני 22 בסביבה. קהל עייף של משפחות וילדים יושב מנומנם בכסאות, כאילו הוא צופה בחבורות הזמר של פסטיבל ערד '89 ולא במה שאמור להיות חוד המפרט של אמני הגיטרה הישראלים. לאורך היום יש סדנאות של אמנים שתמיד רציתם לראות, כמו שלמה עוז ונעם עקרבי, ורק ההופעות בערב מצילות במעט את כבודו של הפסטיבל.

אחרי שרונית שחר מסיימת לנגן את אותו שיר ב-Repeat במשך שעה (כשהיא עלתה להדרן היא הקדימה ואמרה: "עכשיו אני אעשה שיר שאתם לא מכירים". נחמד מצידה), מגיעים מיקה שדה וגבע אלון. הם מקסימים ומוכשרים, אבל לא מצליחים להעיר את הקהל. דודו טסה מפתיע עם הופעה סוחפת, ומחמם את הקהל לקראת המנה העיקרית: טריו של שלושה מהגיטריסטים האדירים ביותר שצמחו פה – חיים רומנו ("הצ'רצ'ילים", מתי כספי), שמוליק בודגוב (להקת "ברוש", "ששת") וארז נץ (דני סנדרסון, שלום חנוך). השלישיה הזו מבזבזת את כל הארטילריה שלה בקטע הפתיחה, שמציג מחרוזת כיפית של הרגעים הגדולים שלהם, ומתקשה להתאושש אחר כך. גם הביצוע השחוק של רומנו ל"מחול החרבות" של חאצ'טוריאן או הקשקוש שארז נץ הלחין לזכר סבא שלו (או לזכר סבא של סטיב וואי, קשה לומר) לא עוזרים. בכל מקרה, נחמד היה לראות שגם הם צריכים לכוון את הגיטרות על הבמה בין שיר לשיר, ושגם להם יש בעיות בכבל מידי פעם, כאילו לא מדובר פה במפגש פיסגה היסטורי של גדולי הגיטריסטים אלא בהופעה של "השרוט" בבלום בר. יאמר לזכותם שלפחות בהופעה שלהם הקהל הואיל בטובו לקום מהכסאות.

(מסר לארז נץ: לא כל שיר שמכיל את המילה "גיטרה" הוא בהכרח "שיר אהבה לגיטרה". לא יזיק לקרוא את המילים של "While My Guitar Gently Weeps" פעם)

מה שעזר לצלוח את ההופעות היא הבירה, שנמכרה ב-18 ש"ח לחצי, מחיר סביר מאוד אם רק מתעלמים מכך שכרטיס לפסטיבל עלה לא פחות מ-349 ש"ח. לא ברור לי איך אנשים מעזים להרים אירועים במחירים כל כך מופקעים, ועוד בהפרש של שבוע מפסטיבל "אינדינגב", שעולה 70-80 ש"ח בלבד, ומציג תוכנית שווה ועדכנית פי כמה.

אחרי ההופעות, הילדים בוכים בלילה, וקולם דווקא נשמע ועוד איך: מי שנשאר לישון בפסטיבל מספר שהלהיט "אבא, אני רוצה הביתה!" התנגן תחת כל אוהל רענן. אנחנו העדפנו לחתוך. את הורידים. כמה שעות מוקדם יותר, באחת הסדנאות, אב מודאג שאל את חיים רומנו האם לתת לבנו ללמוד גיטרה חשמלית. לרומנו הייתה תשובה נחרצת, שאולי מוטב אם גם מארגני הפסטיבל יאמצו להבא: "שלח אותו ללמוד מחשבים. הכי טוב".

(פסטיבל "גיטרה במדבר", 15-17.10.08)

תגיות: , , , , , , , , ,

...ובאותו עניין:

  • ולהלן התחזית: הרוק חוזר - כולם היו עסוקים לאחרונה בסיכומי שנה. אבל בגלל שהמוח שלי הוא גבינה שוויצרית ואני בקושי זוכר מה עשיתי ...
  • בין השורות 16.9.08 - ההצבעה למען המועמד הישראלי לטקס פרסי MTV החלה באתר נענע. לא שאפשר היה לדעת על זה - מישהו ראה פרסום ב...
  • ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
  • בין השורות 2.10.08 - הטמפרטורות אולי צונחות, אבל פסטיבל "אינדינגב" (24-25 לאוקטובר) רק מתחיל להתחמם: באתר הפסטיבל עלה ה"א...
  • מדריך הפסטיבליסט לגלקסיה - השבועיים הקרובים מלאים פסטיבלים כרימון ועמוסי אירועים כגפילטע פיש (WTF?). שנאמר, שנהיה ל-head bangin...



יש כבר 3 תגובות, יא אללה:

  • 1
    יובל says:

    לדעתי מרכז הבעיה היתה התזמון, אני מאמין שאת רוב הגיטריסטים בחתך הגיל שהיה חסר בפסטיבל הגיטרה, נראה באינדינגב.

    אבל בכל זאת, היו שם כמה דברים שנשמעו מסקרנים, לא היה שום דבר שהתרשמת ממנו?

  • 2
    לזרבוי says:

    שום דבר שהתרשמתי ממנו?
    "…מגיעים מיקה שדה וגבע אלון. הם מקסימים ומוכשרים, אבל לא מצליחים להעיר את הקהל. דודו טסה מפתיע עם הופעה סוחפת…"

    וגם המפגש עם רומנו-בודגוב-נץ שהתקיים כמה שעות לפני ההופעה שלהם היה מעניין. לא יותר מאשר סשן שאלות-תשובות על אפיזודות שונות מחייהם המקצועיים, והרבה מהסיפורים שלהם היו משומשים, אבל עדיין היה מעניין.

    דבר נוסף שכן התרשמתי ממנו לטובה הוא פרויקט "48 שעות" של אונילי. יצא לי לעבור אצלה באולפן המבודד והמינימליסטי שהוקם במתחם הפסטיבל בשביל הפרויקט. מהקצת שראיתי, נראה שזה יצא פרויקט חמוד מאוד. אני מקווה שהוא יעלה לרשת מתישהו שנוכל להתרשם.

    והבעיה הייתה לא רק התזמון, אלא המחיר השערורייתי, והליינאפ שהיו בו כמה יציאות, אך בסך הכל הכללי טבע בבינוניות. מה גם שמרגע שהפסטיבל פנה במוצהר לקהל של משפחות, הוא אוטומטית הוריד את הסקסיות שלו בשביל גילאי ה-20 .

  • 3
    יואב says:

    באתי לחזק ויצאתי מחוזק 🙂
    אני מסכים עם כל מילה בביקורת. פשוט פסטיבל בינוני ובורגני, אבל אולי זה נחמד אם אתה משפחה שחובבת טבע וגיטרות.

גם לך יש מה להגיד? יופי.