המלצות 10.10.08
יום ו, 10.10.08, 7:44 
–> ההופעה של השבוע <– אפרת בן צור וקרני פוסטל בלבונטין 7, חמישי 16.10 ב-20:30, 50-60 ש"ח –> ההבטחה של השבוע <– "פיסוק רחב" בלבונטין 7, שישי 17.10 ב-21:30, 30 ש"ח שישי 10.10 שלומי שבן מגיע לשתי הופעות סופ"ש אינטימיות באוזן בר. הראשונה תתקיים היום ב-15:00. 80 ש"ח. למי ש-80 ש"ח זה קצת יותר מידי […]
להמלצות בהרחבה...מדריך הפסטיבליסט לגלקסיה
השבועיים הקרובים מלאים פסטיבלים כרימון ועמוסי אירועים כגפילטע פיש (WTF?). שנאמר, שנהיה ל-head banging ולא לזנב. לכבוד סוכות המתקרב, הכירו את ארבעת המיני-פסטיבלים:
אינדינגב
תאריכים: 24-25 לאוקטובר (שישי-שבת)
מחיר: 70 ש"ח במכירה מוקדמת, 80 ש"ח בפסטיבל עצמו
מיקום: מצפה גבולות שבצפון הנגב, מרחק שעה וחצי מתל אביב ו-40 דקות מבאר שבע (מפה והוראות הגעה)
אתר רשמי: http://in-d-negev.peasinspace.com
מה הראש: אינדי, אמנותי, חדשני, לא ממסדי
מי הקהל: חובבי תרבות אלטרנטיבית ומוזיקת שוליים, צעירים וצעירים ברוחם, תל אביביים ודרומיים
מי מופיע: ערן צור, "ג'ירפות", "בום פם", גבע אלון, "אטליז", אסף אבידן וה"מוג'וז", "Panic Ensemble", עמית ארז, "Plastic Peacocks", יהוא ירון, רות דולורס וייס ועוד. הטופ של הטופ של מוזיקת השוליים המקומית, עם קצת מיינסטרים איכותי לקישוט
השוס הגדול: צפוי אמן הפתעה! וזה זול ברמות לא הגיוניות
חוץ ממוזיקה: מיצגים, עבודות וידאו, אמנות אינטראקטיבית ומקורית, בהשתתפות תיאטרון בעבוע, ארטע-זעאכן, StylemustDie, תיאטרון זעזע ועוד. מתחם קמפינג נוח, דוכני אוכל ושתייה זולים
כדאי להביא: קומיקס חתרני ואלכוהול מוברח
או בקיצור: הפסטיבל הכי מגניב בעולם. אם אתם קוראים את הבלוג הזה, כנראה שאתם באים
בין השורות 9.10.08
יום כיפור עבר, אבל לרון חולדאי כבר יש על מה להתנצל בשנה הבאה: פאב הריף ראף שאירח הופעות חיות מידי יום ראשון יסגור את שעריו עמוסי הפליירים ב-20 לנובמבר. ב-TimeOut כותבים שבעל המקום אומר כי "הסגירה נובעת ברובה מהתנכלות פקחי העירייה". כבר רמזתי שזה עומד לקרות, והנה זה קורה.
לתל אביביים שעדיין לא התעוררו: ב-11.11 יש בחירות. חולדאי חייב לעוף. דב חנין ורשימת "עיר לכולנו" חייבים להיבחר.
עוד פרטים: דב חנין ו"עיר לכולנו"
————————-
"עיר לכולנו" הם לא היחידים במערכת הבחירות הזו שמתיימרים לייצג את הצעירים. רשימת "רוב העיר" טוענת ש-52% מתושבי תל אביב הם צעירים מתחת לגיל 35, ושאף אחד לא דואג לאינטרסים שלהם. דאגה למקומות הבילוי וההופעות נמצאת באג'נדה שלהם. אנשי הרשימה עשו קצת כותרות כשהם גייסו את אייל קיציס ובעלי ברים שונים לקמפיין שלהם, אבל מאז קצת נעלמו. הבלוג הפנה לראש הרשימה יואב זמיר מספר שאלות לפני כשבועיים, אך עד כה לא נתקבלה תשובה. אם תשאלו אותי, חרף הכוונות הטובות, אנשים שלא עונים על שאלות אלמנטריות מטעם נציג קהילת המוזיקאים (אני, לצורך העניין) לא שווים שתצביעו בשבילם. על אחת כמה וכמה כשהאג'נדה שלהם חופפת ברובה לזו של "עיר לכולנו" בעלת הסיכויים הריאליים יותר.
————————-
פסטיבל "אינדינגב" בפתח (24-25 לאוקטובר), ומכירת הכרטיסים החלה. כרטיס לשני ימי הפסטיבל עומד כרגע על 70 ש"ח בלבד, סכום מגוחך לכל הדעות בשביל כל כך הרבה מוזיקה משובחת. בפסטיבל עצמו המחיר יעלה ל-80 ש"ח (עדיין סכום מצחיק). את הכרטיסים ניתן לרכוש כבר עכשיו באמצעות כרטיס אשראי בטלפון 054-7919410, או בכמה נקודות מכירה בתל אביב, ירושלים ובאר שבע. הפרטים המלאים באתר הפסטיבל.
אגב, ה"אינדי-סקר" שאמור היה לקבוע איזו להקה תפתח את הפסטיבל הפך מהר מאוד לסקר שמודד בעיקר לאיזו להקה יש הכי הרבה חברים שמבינים קצת במחשבים ויודעים למחוק cookies כדי לזייף הצבעות (מובילים נכון לכתיבת שורות אלו: Lady D). בפעם הבאה כדאי להגביל את ההצבעה באמצעות הזדהות בכתובת אימייל.
————————-
שבוע הבא נפתחים פסטיבל "גיטרה במדבר" (15-17 באוקטובר) ופסטיבל "בראשית" (16-18 באוקטובר), והליינאפ של שניהם זמין באתרים שלהם.
מחר בבוקר (שישי) יעלה כאן המדריך לפסטיבליסט בגלקסיה, שיעשה סדר בין כל הפסטיבלים המגניבים שקפצו עלינו בבת אחת. בינתיים, טעימה קטנה מאחד הדברים המעניינים בפסטיבל "גיטרה במדבר" – כיתות האמן שיעבירו מיטב המוזיקאים. ב-Ynet יש קטע מהסדנה של יהודה עדר בשנה שעברה. זה נראה ממש כיף – הוא מסביר איך הוא בנה את תפקיד הגיטרה המופתי ב"ירח" של שלמה ארצי (מעניין לראות עד כמה הוא נבוך לשיר. אני שמח שזה עבר לו).
אגב, כרטיס ל"גיטרה במדבר" עולה 349 ש"ח. שמישהו ישלח את המארגנים לקורס אצל החבר'ה של "אינדינגב".
————————-
החברים מ"Monocrave", חברת ההפקות שתדאג להביא ארצה את מי שתרצו בכמה שתרצו, ושמביאה בשבת את חוזה גונזלס להופעה בודדת בבארבי, העלו קליפ משעשע על פועלם המבורך:
————————-
ב"הארץ" התפרסם ראיון עם נדב אזולאי, אחת הדמויות הבולטות בסצינת המוזיקה של באר שבע, ומהבעלים של אולפני "קקטוס". אזולאי גם יופיע ב"אינדינגב", וזו אחת ההופעות שאני הכי מצפה להן בפסטיבל. אני אומנם לא מכיר אותו, אבל יצא לי לעבוד איתו בעקיפין – הוא כתב מוזיקה מקורית מקסימה לסרט סטודנטים שערכתי לפני שנתיים ("שמש זלעפות" של עמיר מנור), והתרשמתי אז שיש מצב שלפנינו מוזיקאי-על בהתהוות. ומאחר וחלפו שנתיים, יש מצב שהוא כבר התהווה. הנה המייספייס שלו.
————————-
והודעת מנהלה: להקת "זבל" בעלת השם המרים להנחתה מחפשת משתתפים לקליפ חדש. מעוניינים?
תפקוד זה ללוזרים
זו עומדת להיות ביקורת מאוד משעממת – באמת שאין לי מילה רעה אחת לומר על הופעת הבכורה+השקה של "Dysfunctional Heroes" ![[myspace]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/myspace.gif)
, ההרכב החדש של נדי בילו ("Mr. Heavy & Ms. Low" , "טיפות" למי שזוכר) וצביקה פרוש. זו הייתה פשוט הופעה מקסימה, מהסוג שתענוג להיות בהן ומשעמם לכתוב עליהן. הופעה עם קסם באוויר, קסם שאין דרך אמיתית להעביר במילים. אני אנסה בכל זאת: "היה מקסים". לא, זה לא זה.
את המוזיקה שלהם ניתן להגדיר כלואו-פיי אקוסטי וחם, עטוף בגיטרות אקוסטיות, חשמלית צרובת אפקטים, כלי הקשה שונים וקלידים עדינים (מי ידע שאפשר להשתמש ב-Groovebox למוזיקה כל כך לא רקידה?). השירים הם של צביקה, ההפקה היא של נדי, וההנאה היא של הקהל שגדש את האוזן בר. הכימיה בין צביקה לנדי מעניינת: צביקה מופנם ומבוייש, נדי מוחצן ומלא במחוות גדולות. "לשיר הבא…", מכריז נדי, "…קוראים 'love bird'", משלים צביקה בשקט. וגם מוזיקלית הם משלימים האחד את השני.
מאחוריהם חבורת נגנים מולטיאינסטרומנטליסטים מוכשרת במיוחד משחקת מסירוֹת עם הבס והגיטרות בין שיר לשיר. לפחות את התופים הם השאירו במקומם. דן בילו (אח של) מרשים במיוחד בתור תזמורת של איש אחד: הוא מנגן על תופים, גלוקנשפיל, קאזו, גיטרה אקוסטית ומה לא. הוא מצטיין במיוחד עם תפקידים יצירתיים על הבס, שמדגימים יפה את הטענה ש"מוזיקה היא השקט שבין הצלילים". צביקה ונדי עצמם גם תורמים לעושר המוזיקלי – פרט לגיטרה ול-Groovebox הם עושים שימוש יצירתי בכלי הקשה, טייפ מנהלים, בובה של מיקי מאוס ואפילו בשקית ניילון. אבל זה לרגע לא מתאמץ או מצועצע – הם פשוט יודעים למצוא את השפה הנכונה לכל שיר ושיר.
צביקה מקדיש את השיר "Bye Bye Charlie" לצ'ארלי בראון, הבעלים המיתולוגי של סנופי, ומגדיר אותו בתור "אחד ה-Dysfunctional Heroes החשובים", וזה קולע בול – עם מילים אולי קשה לתאר את ההופעה, אבל מבט אחד בחיוך הנאיבי והמעט עגמומי של צ'ארלי בראון יכול להעביר את התחושה באופן מושלם. הגיבורים הלא מתפקדים הם לא קודרים, אבל גם לא שמחים. הם מנסים לעמוד זקוף, אבל מודעים לשפיפות שטבועה ב-DNA שלהם, ומעדיפים לשבת. וכנראה שהם הגיעו לקהל הנכון – רובו התיישב גם הוא על הרצפה עם תחילת ההופעה. הקול הקטן והנעים של צביקה, עם הלחנים הפשוטים והמדוייקים שלו, עטוף בצלילים היפים של נדי וחבריו ובסאונד המחמיא והחם של האוזן בר – זה פשוט שבה אותי. אם ככה נשמעים אנשים לא מתפקדים, כנראה שהתפקוד מוערך יתר על המידה. לקראת סוף ההופעה, כשצביקה ונדי הודו לחבריהם ללהקה והגדירו אותם כ-dysfunctional heroes בפני עצמם, חברתי דפנה העירה באופן מדוייק: "מהפה שלהם זה נשמע כמו מחמאה".
(Dysfunctional Heroes, אוזן בר, 5.10.08)
בניון הוא גאון ומופלטה זה טעים
(פורסם לראשונה ב"תרבות מעריב", 3.10.08)
עמיר בניון טען בראיונות בעבר שהוא לא מכיר במונח "מוזיקה מזרחית". אלא שאני כן מכיר בו – ככה זה כשמשלמים לך על נטייתך להגדיר מוזיקה במילים. ומוזיקה מזרחית, מה לעשות, זה לא ממש כוס הערק שלי. גם לא כשמוסיפים לזה אשכוליות שהופכות את הערק לנגיש יותר לאשכנזי המתנשא הממוצע, קרי, לי.
"הראו לילדה מדימונה שולחן עם 3 רגליים, ושאלו אותה מה חסר. היא ענתה: פחח, זה ברור, סלטים" – את הבדיחה הזו סיפר בניון בין השירים, ואני מצטט אותה כדי להבהיר שלא אני בחרתי להכניס את השד העדתי להופעה הזו. הרי ברור לכולם שהילדה מדימונה היא הבת של אחד-לא-חשוב-מאיזו-עדה, ושהפרסונה של עמיר בניון ניזונה בין השאר מתחושת הקיפוח המסורתית של הזֶמר המזרחי. לא במקרה הוא טרח להזכיר שאלבומיו מצליחים למרות התנכלות חוזרת ונשנית של חברות וחנויות התקליטים.
"אל תתנשא, יחסיות תרבותית, יחסיות תרבותית", אני אומר לעצמי כשההופעה מתחילה, ואז נזכר שיחסיות תרבותית היא בעצמה סוג חדש של התנשאות. "פשוט תקשיב למוזיקה ותראה מה היא עושה לך". זה לא נשמע כל כך קשה. אז למה אני כל הזמן מרגיש שאני חייב לאהוב את ההופעה, בזמן שבן זוגי המרוקאי יכול לומר בכזו קלות שהיא משעממת אותו?
ההתחלה קשה: להקת הליווי של בניון מנגנת כמו חבורת אשכנזים, והוא עצמו פותח עם שירים חלשים יחסית. מי שנמצא בשיאו הוא דווקא הקהל המגוון שממלא את אמפי וואהל – מחיאות הכפיים שלו מגיעות לא רק בסוף כל שיר, אלא גם בסופי שורות, אחרי פזמונים, בין המילים, ואם היה אפשר אז גם בין הברה להברה. האנרגיה הזו חוזרת לבסוף גם לבמה, וההופעה מתחילה להתעורר.
שתי בנות מהקהל קופצות קדימה ומתחילות לרקוד, עד שבניון מבקש מהן בעדינות להפסיק. חלק מהקהל מתמרמר, ולא בצדק – אמן שמבקש שנשים ישמרו על צניעותן בהופעות שלו הוא לגיטימי בדיוק כמו אמן שמבקש מהקהל שלא לעשן. אלא שבהתחשב בגברים מהקהל שעינטזו על הבמה בחופשיות, לא יכולתי שלא לתהות: נשים עם ציצי לא, אבל גברים עם ציצית כן? בהקשר הזה, שורות כמו "ראיתי אותךָ, זה לא חזיון תעתועים" מקבלות משמעות חדשה.
הבון-טון האשכנזי המעודכן הוא לומר שבניון הוא גאון, כמו שזהר ארגוב עומד לצד אריק איינשטיין ושמופלטה זה ממש טעים, אבל אני עדיין חייב להסתייג ולומר שכמו עם ארגוב והמופלטה, האמת קצת יותר מורכבת. יש לבניון שירים יפייפיים ומרגשים, אבל יש לו גם לא מעט שירים סתמיים ("נדבר מחר") ומשומשים ("יש לי חלום"), שמקומם אצל זמרי קסטות ולא אצל זמרים ייחודיים כמוהו. ולא משנה כמה הוא מתחזק, חלק מהטקסטים שלו עדיין חלשים. דווקא השירים מהאלבום החדש שלו ("עומד בשער") הפתיעו בזכות נוכחותו של המתופף גיא בן שימול, ששילב בג'ונגל המזרח תיכוני קצת ג'אנגל, ובזכות הבלחות מפתיעות של הומור סאטירי לא מתחנף ("כבר כמה שנים אני משתדל \ להפציץ את שדרות בקצב מסחרר \ אבל התקציב שאתם נותנים לי לא מספיק", הוא שר בהתרסה לממשלות ישראל ב"לא כחול ולא לבן" המקומם והמצויין כאחד). ומעל לכל ישנו הקול המופלא של בניון – אם הוא הצליח להוציא מסלסולופוב כמוני קריאות התפעלות ומחיאות כפיים סוערות, כנראה שכשהוא בשיאו, המוזיקה שלו מצליחה באמת לחצות את הגבול שבין מזרח ומערב ולהפוך פשוט למוזיקה ישראלית טובה.
עמיר בניון, 23.9 באמפי וואהל
בין השורות 2.10.08
הטמפרטורות אולי צונחות, אבל פסטיבל "אינדינגב" (24-25 לאוקטובר) רק מתחיל להתחמם: באתר הפסטיבל עלה ה"אינדי-סקר" – סקר גולשים שיקבע איזו להקה תזכה לפתוח את הפסטיבל. כמו עם היוזמה לתת לקהל לבחור את המוזיקה שתושמע בין ההופעות, רואים שיש כאן חשיבה מקורית ורצון לשתף את הקהל בעשייה. כשמארגני הפסטיבל יחליטו לרוץ לפוליטיקה, שיגידו לי. אני בעדם. בכל אופן, יש בסקר יופי של להקות, לכו להצביע.
ואגב, הלהקה שלי, "הדוגמניות" , גם נמצאת ברשימה. לא שאני רומז משהו.
——————
כבר סיפרתי לא מזמן על "פסטיבל הגיטרה" (15-17 לאוקטובר), האח הגדול והיותר מיינסטרימי מבין פסטיבלי המוזיקה של הדרום. רשימת המשתתפים הסופית עדיין לא פורסמה, אבל גם הרשימה החלקית מאוד מרשימה: דודי לוי (מנהל אומנותי), יצחק קלפטר, ערן צור, דודו טסה, רונה קינן, רוני פיטרסון, יהודה עדר, ארז נץ, גבע אלון, אהובה עוזרי, ישראל ברייט, שמוליק בודגוב, חיים רומנו, ארז לב ארי, דן תורן, אברהם טל, האחים רמירז, מיקה שדה, סווינג דה ז'יטאן, המדרגות, אונילי, אמיר בן עמי, אבי אלבז, תמר אייזנמן, יהודה קיסר, יענקלה רוטבליט ועוד. רבותיי, מקבצים שם את קלפטר, רומנו, בודגוב, נץ, עדר וקיסר לאותו מתחם, ומההפקה כבר רמזו שיהיו שיתופי פעולה מפתיעים וחד פעמיים. ודי לחכימא ברמיזא.
זה המקום גם לשוב ולהזכיר את "פרויקט 48" שאונילי תפיק בפסטיבל. הקונספט: אולפן נייד באמצע המדבר, וכל אחד מוזמן להשתתף, עם גיטרה ושירה בלבד. אפשר לתופף על הגיטרה, לשיר לתוכה, לעוות את הצלילים שלה באמצעות אפקטים – הכל מותר כל עוד משתמשים רק בגיטרה ובקול האנושי. מוזיקאים שרוצים להשתתף מוזמנים ליצור קשר במהלך השבועיים הקרובים בכתובת 48@onili.com
תוספת (2.10.08): אגב אונילי – שמתם לב ששיר חדש שהיא הקליטה עם חיים לרוז מוצע להורדה חופשית באתר תעשיה.קום?
——————
בלוג מוזיקה חדש נולד – "סוכן תרבות". יוצריו מגדירים אותו כ"בלוג קבוצתי העוסק בתרבות פופולרית, במוסיקה ובתרבות אינטרנט". בשלב הזה נראה שהבלוג עוסק בעיקר בסצינה האלקטרונית, אבל עוד מוקדם לומר לאן הוא ילך. במבט ראשון זה נראה רציני.
——————
שמתם לב שבוואלה! אפשר לשמוע בחינם את האלבום החדש של רות דולורס וייס ?
לא מאכזבים
בהמלצות של השבוע עשיתי טעות. עומר היה הראשון לתקן אותי: "איך יכול להיות שהמלצת השבוע היא הפיקוקס, כש*באותו ערב ממש* תתקיים הופעת הפרידה מ"אכזבות'" ?". אני מת על החבר'ה של הפטיפון, אבל בחיי שהם צריכים ללמוד להוציא קומיוניקטים שיהיו נהירים גם למי שכן אוהב להתקלח. אם הייתי יודע שזו הופעת פרידה סופית ואחרונה, ולא סתם הופעת פרידה לפני סיבוב הופעות, ברור שהייתי שם עליה יותר פוקוס. לא נורא, בכל מקרה הם הסתדרו מצויין גם בלעדי, מבחינת קהל.
הסיפור בקצרה: הלהקה נוסעת להופעות באירופה, ונפרדת שם מזיידן הגיטריסט בעל התספורת הגאונית (אותו עומר שהפנה את תשומת ליבי להופעה כתב עליה בבלוג שלו: "סוף סוף הבנתי את הלוגיקה מאחורי התסרוקת של זיידן". אני אשמח אם הוא יסביר לכולנו).
לפחות הספקתי להגיע להופעה בעצמי (הביטול של ההופעה של "Tree" עזר לכך). ואין מה לומר: תל אביב נפרדה מלהקה מצויינת, לטעמי להקת הPאנק המגניבה ביותר שהייתה פה לאחרונה, ולא רק בגלל האנרגיות המטורפות והלא צפויות של חברי הלהקה. אני מקווה שחברי "אכזבות'" לא יתבאסו שאני כותב את זה, כי זה לא קוּל וכו', אבל אני חושב שהם מוזיקאים מעולים ונגנים מופלאים. מצטער, אבל זו האמת. בתוך כל הכאילו-בלאגן והרעש יש שם רעיונות מוזיקליים שלא היו מביישים להקות רוק מתקדם, רחמנא ליצלן. כשהם הופיעו לא מזמן עם דייוויד ברוזה זה אפילו יותר בלט לעין ולאוזן.
זה קצת מיותר לכתוב ביקורת מפורטת על הופעה של להקה שלא תחזור יותר להופיע כאן, אז אסתפק בכמה המלצות:
- מי שנמצא במקרה בגרמניה, אוסטריה, צ'כיה, סלובניה, איטליה, שוויץ, צרפת או הולנד, או שיש לו חברים שם, שידאג לבדוק במייספייס של "אכזבות'" מתי ואיפה הם מופיעים.
- מספרים לי שהמועדון וחדר החזרות של הפטיפון, שנוהלו ע"י חברי "אכזבות'" זיידן ודורון, ימשיכו להתנהל גם בזמן העדרם.
- לעולם, אבל לעולם אל תבואו להופעת Pאנק בסנדלים. זה כואב.
"אכזבות'" בפטיפון, 30.9.08
בין השורות 28.9.08
רשימת המשתתפים בפסטיבל "אינדינגב" (24-25 באוקטובר) פורסמה לראשונה ב"העונג". ואיזה יופי של רשימה:
אסף אבידן והמוג'וז, Pits, Panic Ensemble, הגרוטאות, אטליז, Tiny Fingers, אלי לס, דויד פרץ, Oxygen (יאיר קז), יובל גורביץ', ג'ירפות, האחים רמירז, פלסטיק פיקוקס (מידנייט פיקוקס + גיישה נו!), יהוא ירון, רם אוריון, דיוויד בלאו, רועי ריק, Me We, Morphlexis, ערן צור, רות דולורס וייס, Turntable allstars, גבע אלון,
Mad Bliss, נדב אזולאי, מוטי ביקובסקי, אנטיביוטיקה, קיצו, עמית ארז, בלקן במחסן, בום פם, The Aprons, רונן גרין, יובל בן מאיר, שני קדר, יאיר יונה, Buffalo Boots, דאב מלוח, וגם אורח סודי מאוד.
הפסטיבל המדהים הזה יעלה רק 80 ש"ח (או 70 בהזמנה מוקדמת). קפצו לאתר הרשמי שלו ותתארגנו מעכשיו על קרם שיזוף, כי נראה לי שבשבועות הקרובות הקרובים יורגש מחסור שלו באיזור תל אביב.
————————–
עוד קצת "אינדינגב" ו"העונג": האנשים הטובים שמאחורי שני השמות האלה קוראים לכם להיות אחראים על המוזיקה שתושמע בין ההופעות. הרעיון מגניב, הביצוע אפילו עוד יותר.
————————–
לפני כמה זמן שאל אותי מכר (אפשר לחשוף את שמו?): "אתה יודע מי הלהקה הכי טובה בארץ כרגע?". זרקתי כמה שמות מתבקשים. הוא הניד בראשו לשלילה, שיגר חיוך ממתיק סוד וקפה (למרות שבכלל שתינו בירה), ואמר בשקט: "יאפים עם ג'יפים".
שמעתי את השם בעבר, אבל לא את המוזיקה. עד עכשיו. ה"יאפים" הם ההחתמה החדשה של הלייבל "אנובה" (ביתם של "אטליז", עמית ארז, "רוקפור", רות דולורס וייס ועוד), אלבומם השני "נבל דוד אדום" יצא בקרוב לאחר 6 שנות שתיקה, וטעימה ראשונה ודיי מסקרנת ממנו מוצעת להורדה בחינם מהאתר של "אנובה". האמת – אני מתחיל לחשוד שאותו מכר ידע על מה הוא מדבר. זה נשמע מצויין. מה אתם חושבים?
————————–
עוד פרק בנפלאות האינדי הישראלי בתפוצות: עמית ארז, אטליז וסאבו וקותי יופיעו בכנס תעשיית המוזיקה "פופקום" בברלין ב-10 לאוקטובר (ל"אטליז" זה ישתלב בסיבוב ההופעות הגרמני שהם עורכים לרגל עם הפצת האלבום בגרמניה). הכנס כולל אנשי מפתח מתעשיית המוזיקה העולמית, ונקווה שבחורינו המצויינים ירשימו אותם. אחלה הזדמנות טו קורקט דה היסטוריק עוול.
וב-Ynet מספרים ש"אטליז" גם השחילו את קליפ הבכורה שלהם לפלייליסט של MTV אירופה. אדיר, לא?
————————–
כפי שבוודאי שמתם לב, לוח ההופעות שבצד שמאל השתדרג ללוח שמנוהל ע"י גוגל קלנדר (ותודה למגיב ליאור על היוזמה). מה זה אומר מבחינתכם? שבמידה ואתם גם משתמשים בקלנדר, כשאתם לוחצים על הופעה מסויימת אתם יכולים להוסיף אותה ללוח שלכם באמצעות לחיצה על "copy to my calendar", ושאתם יכולים להוסיף את כל היומן ליומן שלכם, אם פשוט תוסיפו את היומן הנקרא "atameioznaim".
ומה זה אומר מבחינתי? שאני צריך עזרה. מתכנתים שמבינים איך מתעסקים ב-API של הקלנדר (לי אין אפילו מושג מה כתבתי הרגע) ויכולים לעזור לי לשלוט בעיצוב שלו ולחבר אותו למסד הנתונים של הבלוג, שיפנו אלי באימייל בהקדם. זה ישתלם להם. תודה.
————————–
והנה להקה שקיבלתי עליה המלצה באימייל, ואני מעביר אותה אליכם, כי הם ממש טובים. "Stubnitz" זה אולי שם קצת טיפשי, אבל המוזיקה מצויינת, עם ניחוח סיקסטיזי חזק ומגניב. הם עדיין לא מופיעים, אבל אני כבר מתחייב שאם וכאשר, הם מיד מטפסים להמלצת השבוע.
