כותרת צפויה מידי
בסופו של דבר ההופעה של "לא דובים" ![[myspace]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/myspace.gif)
ביום הסטודנט עברה בשלום, וכל תחזיותי התבדו. ממש מתבקש לקרוא לפוסט הזה "לא דובים ולא יער", אבל אני מנסה לשמור פה על איזשהו רף של עריכה.
רונן, הגיטריסט של הלהקה, מוסר שהיה קהל מאוד אוהד, והפגנה מאוד קטנה. כשהגיעה השורה ממנה חששתי – "בערב – הורג ערבים!" – הקהל, לטענתו, לא הגיב באופן מיוחד. או שהוא שמע את המילים מספיק טוב כדי להבין שמדובר באירוניה, או שהסאונד היה כל כך גרוע שלא שמעו כלום. בכל מקרה, הכל עבר בשלום, וה-EP שהם הביאו לאירוע נחטף ואזל במהרה. איזה כיף.
——————
גליץ' פוליטי קטן: בתגובות לפוסט המקורי בנושא, ציטטתי את וויקיפדיה, לפיה ה-15 למאי בכלל מציין את יום הנכבה מחוץ לשטחי ישראל. קרי: בשטחים ובמדינות ערב. שלשום הזדמן לי לעבוד עם בחורה ערביה צעירה, ובמהלך השיחה ביננו הגענו באופן טבעי לסוגיה הטעונה של יום הנכבה בכלל והקונפליקט עם יום הסטודנט בפרט. והשיחה ביננו חשפה כמה פרטים מעניינים.
ארבעת המופלאים, כפול 2
יום ה, 15.5.08, 1:20 - |
הופעות, המוזיקה שלי- |
3 תגובות
איזה כיף, הדוגמניות הוזמנו להשתתף בפסטיבל הביטלס בחולון שקוטנר מארגן בסופ"ש הזה!
ביום שישי, 16.5.08 בשעה 20:00, אנו ניקח חלק ב"תנו צ'אנס", מרתון קאברים של להקות שונות ליצירות המופת של הביטלס. בחינם, אגב. אין הנחתום מעיד על עיסתו וכו', אבל בחיי שיצאו לנו קאברים אדירים. למעשה, הם יצאו כל כך טוב, שלפחות אחד מהם ישולב ברפרטואר שלנו בהופעות הקרובות. אני חושב שהצלחנו להגיע לאיזון האולטימטיבי בין לשמור על הזהות של השיר ובין להפוך אותו ליצירה שלנו.
מה שמצחיק הוא שהמון זמן אנו מחפשים רעיון לקאבר. על הביטלס לא חשבנו לרגע כי זה נראה נדוש ומתבקש מידי. אבל להפתעתי, מרגע שזה הונחת עלינו מלמעלה, זה דווקא התגלה כרעיון גדול שאני לא מבין איך לא עשינו אותו מוקדם יותר.
עוד קטע מעט אירוני הוא שדווקא כשאנחנו עוברים לשיר בעברית, נוחת עלינו קאבר שמחזיר אותנו לחיק האנגלית.
עכשיו השאלה היחידה היא האם נצליח להגיע בזמן לחולון – איכשהו הצלחתי לא לשים לב לכך שההופעה שם נופלת על אירוע משפחתי. תחזיקו אצבעות.
יש סוסים (טרויאנים) שמדברים עברית
הערב שהיה בלבונטין ביום העצמאות נחשב, כך הבנתי, לסוג של כשלון. קיבצו במקום אחד 20 מהיוצרים הכי מעניינים בסצינה, החל בשמות "גדולים" כמו עמית ארז , רם אוריון והכוכב העולה אסף אבידן , וכלה בהרכבי שוליים סהרוריים ומעניינים כמו "פיסוק רחב" , "zaka" , ו"נערות ריינס", אבל הקהל – לא הגיע. או לכל הפחות, לא הגיע בהמוניו. כנראה שביום העצמאות אנשים רוצים לבלות בחוץ, ולא במתחם סגור. ערב דומה שהיה מתרחש תחת כיפת השמיים היה בוודאי זוכה להצלחה אדירה.
אבל בדבר אחד הערב הזה כן הצליח: מאחר והאירוע דרש מכל אמן לבצע גרסת כיסוי לקלאסיקה ישראלית, הוא גרם לחלק מנושאי הדגל של השירה באנגלית בסצינה להתכופף, להצטנף בתנוחה עוברית, ולשוב אל רחם אימם. עמית ארז בעברית? אסף אבידן בעברית? "קרוסלה" ו-"Strawberry Jam" בעברית?!
מה שמעניין הוא שיש בסיס לשער שלפחות חלק מהאמנים ישלבו את גרסאות הכיסוי העבריות האלו בהופעות הרגילות שלהן. "Strawberry Jam" הרימו בכיף את הגרסה הכחולה והסוטה שלהם ל"הילדה הכי יפה בגן" בהופעה שראיתי ביום שישי, והבנתי שגם "קרוסלה" שוקלים לשמור את הקאבר ל"שוב" של שמוליק קראוס להמשך הדרך. "ממלושן" אומנם שרים בעברית בלי קשר, אבל גם הם שילבו את ההשיר שהם הכינו במיוחד ליום העצמאות בהופעת הטרום בכורה שלהם. עושה רושם שכולם מאוד נהנו לעבוד על הפרויקט הזה, כך שלא אתפלא אם אמנים נוספים מהרשימה יהפכו את גרסאות הכיסוי החד פעמיות האלו לחלק אינטגרלי מהרפרטואר שלהם.
ובכך בעצם הלבונטין אילץ את כל האנשים המוכשרים האלה להשתלב בטרנד החדש של לשוב ולשיר בעברית. אם תשאלו אותי, כשמעוז הסצינה האלטרנטיבית בעיר מקדם ערב של שירה בעברית באמצעות לא מעט יוצרים ששרים בדרך כלל באנגלית, אפשר בכיף לקרוא לזה "סוס טרויאני".
————
18.5.08 – עדכון: מספרים לי שעמית ארז בסופו של דבר הבריז מהערב בלבונטין.
————
תוספת קטנה, בנושא אחר לחלוטין: אני לא כותב על "התוצרת" , הפסטיבל האורבני שהיה אתמול בקומפורט 13, מאחר ופיספסתי את רובו. הייתה לי חזרה עם "הדוגמניות", ועד שהיא הסתיימה כבר הספקנו לפספס את שתי ההופעות שבאמת עניינו אותי – יהוא ירון ו"איש-פיש" . שתי ההופעות שאחרי היו נחמדות, אבל אני חייב להודות שלא התעמקתי, אלא פשוט נהניתי מהאירוע, מהיצירות שפוזרו בחלל, ומהאנשים. חבל, עושה רושם שהיה אירוע מאוד מגניב. בפעם הבאה בוודאי ארחיב.
שקט משפצים!
- יום ש, 10.5.08, 16:53
- |
- כללי
- |
- אין תגובות
שיפוצים בבלוג:
- מעתה, לינקים למייספייסים יסומנו באייקון , ולצד לינקים לפייסבוק יופיע האייקון המפתיע
![[facebook]](/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/facebook.gif)
. אייקונים נוספים – בהמשך. - מזל טוב! אפשר להירשם לעדכונים על פוסטים חדשים במייל (יש בוקסה בצד שמאל), או באמצעות קורא RSS (שמאפשר גם להירשם לעדכונים על תגובות חדשות).
אני אוהב את תל אביב
- יום ו, 9.5.08, 22:44
- |
- הופעות
- |
- אין תגובות
כמה שאני אוהב את תל אביב.
16:30, מחוץ לאוזן השלישית: שני היפים אמריקאיים חמודים שקוראים לעצמם "Tell The Truth" מחממים את הקהל שמתקבץ לו לאיטו לקראת ההופעה של גיא שמי ושלישייתו המקסימה . אני בהחלט רואה את עצמי הופך את זה למנהג קבוע בימי שישי: נכנסת שבת, וגיא שמי מכניס אותי לאווירה נינוחה, מלנכולית אך אוהבת (מזל שגם גיא חושב ככה, ודואג לקיים הופעה בכל יום שישי בשעה 16:00). כשהוא שר שזה "לא הגיוני לכעוס על טבע", אני מתענג, הן מהשימוש האולארצ'יקי המוזר והמקורי בשפה (האיזכור של "טבע" מבלי להוסיף לו את ה' הידיעה), והן מהפשטות והצלילות של המשפט הזה. ממש אמירת זן.
כשבהזמנה נכתב שבהופעה יהיו אורחים, אני מניח שהכוונה הייתה לאמריקאים, אבל היו גם אורחים אחרים: אוטובוסים, צופרי מכוניות ואזעקות טוסטוסים כיכבו בלא מעט מהשירים. ההחלטה לקיים את ההופעה מחוץ לאוזן השלישית ולא בתוך החנות הייתה מעניינת: יש דיסוננס מוזר ונעים בלשמוע מוסיקה כל כך עדינה על רקע שאון כה גדול. איך אני אוהב את תל אביב.
גיא וחבריו יופיעו יחד עם Tell The Truth ביום שישי הבא, 16.5.08, ב-16:00, בצוזאמן, לילנבלום 25.
17:40, שדרות רוטשילד: בדרכי לפגוש את אחי ב"סלונה" שביפו אני נתקל בהתגודדות של אנשים מול עוד הופעת רחוב. אני מפלס את דרכי בין האנשים, ומגלה את מיכל לוטן , זמרת שאני מאוד אוהב, מוקפת בחבורה של חמישה פרקשניסטים מזמרים וטרומבוניסט אחד. הלהקה נקראת "עלמה קלמה" , והם מנגנים סמבה ובוסה נובה, בעברית. אני לא חובב גדול של הסגנון, אבל הקול של מיכל תמיד קונה אותי. נשארתי קצת לספוג את יופיו, והמשכתי הלאה, בעודי חושב על כמה נפלא זה להיתקל בהופעות כאלה במקרה ברחוב, ועל כמה שאני אוהב את תל אביב.
עלמה קלמה יופיעו ביום חמישי הבא, 15.5.08, ב-21:00, בלבונטין 7.
18:00 "סלונה", יפו: אבל קודם פלאשבק: בסיום יום העצמאות עברתי ליד לבונטין, ופגשתי חבר שסיפר לי מה הפסדתי, ושלהקת הבנות Strawberry Jam עכשיו על הבמה, נועלות את הערב. הוא הוסיף שהן מגניבות. רשמתי לפני לראות אותן בהקדם, אבל אפילו אני לא חשבתי שזה יבוא כל כך מהר. ובחזרה להווה: בהזמנת אחי, אני מגיע למסיבת יום הולדת פרטית של חבר, ובה הופעה של בנות ריבת התות. איזה יופי. כבר ציינתי שאני אוהב את תל אביב?
שלישיית בנות מטורפות, הסולנית מחזיקה בפוזת הבלונד-בימבו, הגיטריסטית השמאלית אוחזת בזהות לסבית סמי-פאנקיסטית, והמתופפת נראית כמו יצאה מסרט בלש פרטי ישן, מעין פאם-פאטאל מאפיונרית נוסח מיה וואלאס מ"ספרות זולה". ונדמה לי שהיא עלתה שיכורה לבמה. או לפחות כך אני מקווה, כי דווקא היא נראתה כמו התשובה הנשית לגיא שכטר, למעט העובדה שהיא לא הצליחה לזכור מה לנגן מתי, ולא הצליחה לנגן בקצב במשך חלק גדול מההופעה. אני נותן לה להנות מהספק, כי אני חושד שהיא דווקא מתופפת מצויינת. והמוסיקה שלהן אנרגטית וPאנקית, והן יודעות להופיע. בחיי שהן יודעות. כל אחת נצמדת לפוזה שלה (שאולי כלל אינה פוזה?) ולוקחת אותה עד הקצה. ממש כיף.
Strawberry Jam יופיעו ביום שישי הבא, 16.5.08, ב-23:00, בליזרד
————————–
עוד לא 7 בערב, וכבר ראיתי ארבע הופעות היום.
אח, כמה שאני אוהב את תל אביב.
עצמאות עלק
- יום ה, 8.5.08, 23:50
- |
- הופעות, מחשבות
- |
- אין תגובות
קרוסלה. Zaka. עמית ארז. רם אוריון. דפנה (והעוגיות) קינן. אסף (ג'ופלין) אבידן. יהוא ירון. ממלושן. בני בשן. איתמר רוטשילד. עוזי פיינרמן. The Fans. פיסוק רחב.
כל אלה ועוד מופיעים בלבונטין, ומה אני עושה? הולך למסיבת רחוב בנווה צדק.
לעזאזל.
בדרך אל המיינסטרים לא הבטחת דבר
האם אלי לולאי, הסולן לשעבר של רוקפור, הפך מהאיש שראה הכל לאיש שטעה ובגדול?
ביום שני שודר בערוץ 2 "המצעד הגדול של ישראל". למרות שלא אכפת לי במיוחד מסיכומים ורשימות למינהם, שמחתי לשמוע ש"כוורת" (שלפני שנים רבות ניהלתי את אתר המעריצים שלהם, כן כן) זכתה בתואר "להקת השישים". או שאולי זה היה "להקת הקשישים"? אבל בתור מישהו שלא צופה בטלוויזיה אלא אם משלמים לו על זה, לא הייתי בכלל יודע על זה אלמלא קיבלתי באותו ערב טלפון בהול מחבר: "תדליק, תדליק טלוויזיה", אמר וניתק.
הדלקתי. נינט, אוחזת גיטרה, וסביבה ברוך, מרק ואיסר, הלא הם "רוקפור", נכנסים חזיתית ב"מדינה קטנה" של כוורת. אם אלו הפרסים שמקבלים על להיות להקת השישים, אז אולי עדיף להישאר להקת שוליים. זה אומנם מרשים איך הם לקחו את אחד השירים הכי חנניים של "כוורת" והפכו אותו לשיר רציני ודרמטי, אבל רבאק – מרוב מאמץ לעשות גרסת כיסוי מקורית, כבר לא נשאר שיר. יותר מהכל זה הזכיר לי את נסיונות הדיקונסטרקציה-בכוח שעושים לקלאסיקות ישראליות במסגרת "כוכב נולד" (ולא במקרה חלק מנגני הליווי שהופיעו בהמשך המשדר חתומים ל-10 עונות ב"טדי הפקות").
אבל בלי קשר לאיכות של גרסת הכיסוי הזו (אסף ליברמן ב"עכבר העיר" כינה אותה "התעללות", והוסיף "המון פוזה ומעט תוכן". גואל פינטו ב-Ynet היה חריף יותר), אני יותר מתעניין במשמעות שלה לטווח הרחוק.
לעצום עיניים, לחשוק שיניים
בדף הפייסבוק שנפתח להופעת הטרום בכורה של ממלושן (עליה כתבתי כאן), דואו מתופפת-גיטריסט חדש של שרון קנטור ואלעד ליבמן בהתאמה, נכתב שבאירוע ישתתפו השניים המכובדים הנ"ל, פלוס "השפה העברית במלוא הדרה". תהיתי האם יש לקרוא את זה באירוניה: "ממלושן" פירושו "שפת אם", אבל ביידיש. למיטב ידיעתי יידיש היא ממש לא שפת האם של מי מהשניים (אם כי לפחות לליבמן (Liebman) בטוח יש שורשים שיעדיפו כרוב כבוש על חומוס), כך שהנחתי שיש כאן איזושהי קריצה.
אבל בסופו של דבר לא מצאתי קריצה מחד, וגם לא מצאתי את השפה העברית במלוא הדרה מאידך. מלוא הדרה כנראה לא היה מספיק מגניב כדי להיכנס ל"ריף ראף", והטקסטים, לפחות על סמך התרשמות ראשונית, היו בעברית רגילה. לא שזה רע – עם או בלי הדר, זה עבד. תשפטו בעצמכם: איך הכותרת של הפוסט הזה? פשוטה, אבל יפה, לא?
החיבור בין ליבמן לקנטור מפתיע. פער הגילאים בינהם (11 שנים) מיטשטש לחלוטין ברגע שהם מתחילים לנגן. ליבמן עם דיסטורשן תמידי בעוצמה נמוכה, דבר שאיפשר לו לעבור ביעילות בין סאונד טיפה מחוספס בקטעים השקטים לבין סאונד כבד יותר בקטעים האנרגטיים, תמיד מנגן בסגנונו המגניב והמרושל, ושר באנרגטיות מעט קברטית-פאנקית. סוג של טעם נרכש, אבל אני אוהב את זה.
אבל בתכל'ס (אם לשאוב עוד ביטוי מיידיש), ויסלח לי ליבמן, צריך להגיע לעיקר: שרון קנטור על תופים?!
דב בחנות חרסינה
עוד עשרה ימים ליום הסטודנט התל אביבי, וכבר יש בלאגן. בחוסר טקט משווע, החגיגות נקבעו ל-15 במאי, בו מצויין השנה יום הנכבה. עזבו את השאלה הפוליטית האם זה יום שמוסד ישראלי צריך או לא צריך להכיר בו. זה לא יום האבל שדורש הכרה, אלו הם הסטודנטים המתאבלים שצריך לנסות ולהתחשב בהם. למה? פשוט כי הם סטודנטים מן המניין, זו כבר סיבה מספקת. חיפוש בגוגל מעלה כי באוניברסיטת ת"א לומדים כ-30 אלף סטודנטים, מתוכם כ-7 אחוזים ערבים, כלומר, 2100 סטודנטים. זה לא הרבה, אבל זה גם לא מעט.
אבל כל זה לא רלוונטי לענייננו. מה שכן רלוונטי זה רשימת האמנים המופיעים: לצד נינט ותיסלם, ירמי קפלן והג'ירפות, יופיעו גם הרכבי שוליים (על חלקם אפילו לא שמעתי) שיזכו לחשיפה נאה ודחיפה רצינית אל עבר קהל גדול וצעיר. וזה חשוב וראוי, אבל גם זו עדיין לא הפואנטה. הנה זה מגיע, סבלנות.
לצד אטליז, אסף אבידן והמוג'וס והשלוליות, יופיעו גם לא דובים, להקה מבריקה ומגניבה של חברים טובים שלי. אני תוהה האם מישהו ממארגני האירוע נתן דעתו לכך שבזמן שחלק מהסטודנטים הערבים יפגינו נגד קיום ההופעות, אי שם בקמפוס ישירו הדובים בטקט רב על רצח ערבים.
כדאי להרגיע ולציין שהקונטקסט של הביטוי הוא דווקא סאטירי ואנטי-גזעני. בשיר "גבר גזעי", ככל הנראה הלהיט מספר אחד של "לא דובים", הפזמון אומר: "אני גבר גזעי \ גבר גזעני \ בבוקר מנגן \ בערב – הורג ערבים", והוא כמובן בא ללעוג לאנשים שחיים בבועה התל אביבית ומחשיבים עצמם לשמאלנים, בזמן ששעתיים מהם יש מלחמה ואנשים הורגים ונהרגים בשמם. אגב, יש שטוענים שהשיר נכתב עלי (לבעלי פייסבוק – ניתן לקרוא את המילים המלאות והשנונות כאן).
השאלה היא לא האם המארגנים צריכים למנוע מ"לא דובים" לבצע את השיר הזה, מחשש שיובן לא נכון. וזו לא השאלה פשוט מאחר ומגוף שלא שם לב שהוא קובע חגיגות על יום אבל לא הייתי מצפה לשים לב לשום דבר, מה גם שסתימת פיות לא תעשה טוב לאף אחד. ובינתיים מסתובבת ספק שמועה ספק בדיחה שעל הפליירים של האירוע, איגוד הסטודנטים הפגין טעם רב וטקט מופלא באמצעות הטאגליין: "יום הסטודנט – יום ענק בא!".
בקיצור, עזבו את מארגני האירוע. השאלה האמיתית היא איך הדובים עצמם מתכוונים להתמודד עם הסיטואציה העדינה מעל לבמה?
מאמא מיה
- יום ש, 3.5.08, 18:09
- |
- הופעות
- |
- אין תגובות
מחר בערב יש הופעת טרום בכורה של "ממלושן", הרכב חדש מבית היוצר של שרון קנטור (The Girls) ואלעד ליבמן (Famous People). הם מצטרפים לגל להקות הדואו-מתופפת-וגיטריסט (Vialka, The White Stripes אצל הגויים, ו-קרוסלה ו-TV Buddha אצלנו), ותחושת הבטן שלי היא שהם יעשו את זה נפלא.
קודם כל, שרון קנטור על תופים. מה עוד יש להוסיף.
אבל גם אחרי שמתגברים על התיאבון שזה מעורר (בכל זאת, שרון קנטור על תופים), מגלים עוד הבטחות. שתי הלהקות שמהן קנטור וליבמן יצאו עשו רוקנרול כיפי ואנרגטי. בעמוד המייספייס הפרטי של ליבמן יש כמה קטעים אקוסטיים מהממים ביופיים (ובראשם Artificial, שהוא פשוט יציאה מופתית וסוחפת), ולפי מה שהבנתי ממנו "ממלושן" מבוסס בין השאר עליהם.
בנוסף לטרום בכורה המרגשת, יהיו שם בוגרי Famous People אחרים: אבישי אפרת ינגן את שיריו האינטימיים המקסימים, ויונתן יידוב יתקלט יחד עם ליבמן אל תוך הלילה.
בקיצור, אני שם.
ההופעה תתקיים ב"ריף ראף", גרוזנברג 22, מחר (4.5.08) ב-22:00.
(ובפינת הגילוי הנאות, שבטח תהפוך מתישהו להיות חלק בלתי נפרד מהפוסטים פה: עם קנטור עבדתי קצת בעבר ב"שידורי קשת", שם היא כתבה ואני ערכתי, ואת ליבמן אני מכיר דרך חברים משותפים, שחשבו שהוא יכול להתאים כקלידן ל"גיליאם". הוא לא, אבל נשארנו חברים)
