DJ Lazarboy
בזמן האחרון אני יותר ויותר מרגיש שלכתוב על מוזיקה זה לא מספיק – צריך גם להשמיע אותה מידי פעם. ועל כן, אני שמח לבשר שאני מתקלט ביום שלישי 26.5.09 בפרוזדור (רמב"ם 14) ב-22:00, ואתם מוזמנים לבוא, להגיד שלום ולהנות ממוזיקה ישראלית מפתיעה. זו פעם ראשונה שאני עושה את זה, אז בואו להחזיק לי את היד.
זה המקום גם להזמין את כל המוזיקאים שקוראים את הבלוג לשלוח לי למייל הקלטות שלהם כדי שיהיה לי מה להשמיע.
צילום: אביעד הרמן
ומי שלא יבוא בשלישי, יכול לפגוש אותי ברביעי – גם השנה אני מתארח אצל לא דובים בהופעה שלהם במסגרת אירועי לילה לבן של האוזן השלישית (נקווה הפעם זה יגמר יותר טוב מבשנה שעברה… 🙂 )
מועדון הסלבס הבודדים של יואב קוטנר
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 22.5.09)
פסטיבל הביטלס בחולון נשמע כמו רעיון הזוי. כמה הזוי? לוסי ברקיע עם יהלומים זה יונתן הקטן לעומתו. החיבור בין המהפכנות של הביטלס לבין האווירה המתנסי"ת בפסטיבל אומר הכל על מקומם של הסיקסטיז בשנות האלפיים הממוסחרות, אבל בערבי מחווה כאלה מוטב להישען לאחור ולתת לערב לעבור.
המלצות 22.5.09-29.5.09
בשישי יש מרתון רוקבילי באוזן ואת פסטיבל Mother בלבונטין, בשבת יש הופעות של קרוסלה ופאניק אנסמבל וגם הופעת בכורה ללהקה חדשה שלי, בראשון יהוא ירון ביטל אז מכירים את Immanence המעולים, בשני תעשו מה שבא לכם, בשלישי שירה ז' כרמל מלמדת אתכם מוזיקה מהי, ברביעי לא מפספסים את אירועי לילה לבן באוזן השלישית, בחמישי שממל חוגגים את שבועות, ובשישי הנשים משתלטות עם מיכל גבע בלבונטין ותמר איזנמן בתמונע.
להמלצות בהרחבה...ריקודים, כשפים, קסמים וקינואה
כאילו שהקטע של יותר מידי הופעות ופחות מידי זמן לכתוב עליהן לא מספיק מתסכל, המחשב שלי החליט לאכול לי פוסט שעמלתי עליו שבוע. לקח לי קצת זמן לשחזר מהזכרון, ובינתיים הצטברו לי כל כך הרבה הופעות שלא הספקתי לכתוב עליהן, וכנראה שגם כבר לא אספיק. אז עם יעל דקלבאום, הדר גרין, דני הדר ו-Stubnitz הסליחה. בינתיים, הנה כמה חוויות מההופעות של אונילי, טליה אליאב ונילי פינק, Banda, פרווה חמה, Avalon ואלי רוזן, וכן, הייתי יכול לקרוא לפוסט בשם שמתחיל ב"אבל אונילי פינק…" ולצאת שנון, אבל באמת שנמאס לי מחיבורי השמות האלה. גם לכם, לא? 🙂
מזל שאין פה קוקוס
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 15.5.09)
"בשעה הקרובה תשכחו מהצרות שלכם ותתמקדו בשלי", מציע אריאל הורוביץ לקהל בפתיחת ההופעה, והנונשלנטיות שלו מקשה להבין האם זהו צחוק שעומד מאחוריו עצב, או שמא להיפך. אולי זה גם וגם – כבן למי שכתבה את השורה האלמותית "על הדבש ועל העוקץ" (שהוא עצמו מאזכר במהלך ההופעה), הורוביץ יודע דבר או שניים על הדואליות שבחיים. הרי לא תמיד זה ברור שאם זה גמור אומרים לבחור יאללה ביי. לפעמים החיים קצת יותר מורכבים. ובהתאם, בשני שירים שהוא שר מאלבומו האחרון ("כל מי שאת" ו"גרמניה") הוא מרשה לעצמו לגעת גם ברגעים בהם הוא לא יודע אם לצחוק או לבכות. היכרות איתו דרך להיטי הרדיו "יאללה ביי", "סיגל נחמיאס" ו"רנה" חושפת רק את הצד ההומוריסטי שלו, אך הופעה באורך מלא מגלה אצלו גם צד רציני יותר.
יהוא גדול, הוא גדול, הוא גדול ובחינם! (4)
יום א, 17.5.09, 20:57 - |
כללי, כרטיסים חינם- |
6 תגובות
וכמנהגנו בקודש, יש הופעה של יהוא ירון, ויש כרטיסים שמיועדים רק לכם. הקוראים הקבועים כבר יודעים מה אני חושב עליו, ואלו שלא יכולים להבין בין השורות שאני חולה לו על התחת. אז קבלו:
 |
יהוא ירון מופיע ב אז איך זוכים? |
קוטרמן
לכאורה זה סיפור פשוט על אמנות מול ציניות, על כשרון מול נצלנות, על מקוריות מול העתקה. בצד אחד – קותימן, מהיוצרים והמפיקים המוערכים בשוליים הישראליים. מצד שני – שידורי קשת, מהגופים החזקים והמושמצים במדינה. ובינהם – פרוייקט מוזיקלי חדשני של האחד שהפך לפרומו לתוכנית ריאליטי של השני. אז לכאורה אין הרבה מה להוסיף על הסיפור הזה – יש טובים, יש רעים, והכל ברור. אבל הסיפור האמיתי כאן מגיע ממקום לא צפוי.
לא שיר ישראלי
(הערב ננעלת התערוכה ARTBEAT, המשותפת למוזיקאים, צלמים ועיתונאי מוזיקה, בליווי הופעות חינם של קולולוש, The Genders, אלקטרה וקרוסלה. הנה טקסט שכתבתי כליווי לאחת התמונות בתערוכה, שצילם עמרי בראל המוכשר. תבואו לסגירה הערב כדי לראות עוד, ב-20:00 בחתול והכלב, קרליבך 23)
תה ננה, תה ננה!
צילום: עמרי בראל
אין דבר מתסכל יותר מאשר שיר לא מזוהה שצץ לו פתאום בתוך הראש. אולי לחישה של יתושה בתוך האוזן אחרי שכבר כמעט נרדמת, או פשע גרנדיוזי כלשהו נגד האנושות. אבל אחרי שני אלה, שברי שירים טועים מתברגים היישר למקום השלישי.
תה ננה, תה ננה!
שוב נתקע לי שיר בראש, או שאולי זה הראש שנתקע לי באמצע השיר? מי בכלל זוכר עוד מה קדם למה. זמזמתי אותו, פיזמתי אותו, אפילו גירזמתי אותו – כן, אני ממציא פעלים כשהמצב קשה במיוחד – אך לשווא. שאלתי אותו "ילד, של מי אתה? מה אתה עושה פה?", אך הילד חרץ לעברי לשון מטאפורית ושר:
תה ננה, תה ננה!
לאן הולכים שירים אחרי שהם מתים? השירים הרעים עוברים לעולם שכולו רדיו גרוע, תופעה הידועה כגלגולצ נשמות. אלו השירים הטובים שנשארים איתנו כרוחות רפאים ובאים לרדוף אותנו מידי פעם, סתם כך בשביל הכיף. אבל הכיף של מי?
תה ננה, תה ננה!
מאמץ אחרון לפני אשפוז כפוי מרצון. אני מתחיל לחשוב בשיטת האלימינציה, לנסות ולהבין מה השיר הזה לא, במקום לנחש מה הוא כן. חיטוט יסודי בתאי המוח הבודדים שהסכימו להישאר לפעילות אחרי שנות הלימודים העלה רק מסקנה אחת, אבל לפחות כזו שהייתי בטוח בה ב-100%: זה לא שיר ישראלי. הוא מופק טוב מידי, הוא נוצץ מידי, הוא עדכני מידי, הוא קליט מידי, הוא מתוחכם מידי, הוא עוצמתי מידי, הוא אלקטרוני מידי, הוא אסקפיסטי מידי, הוא נשי מידי, הוא סקסי מידי, הוא טראשי מידי. בקיצור, הוא מגניב מידי.
אחר כך נזכרתי שזה היה שיר של אונילי.
בין השורות 8.5.09
- ההמלצות השבועיות עדיין כאן
- הצצה ראשונית לאלבום החדש של עמית ארז
- המועדון נותנים לכם אלכוהול חופשי תמורת השתתפות בקליפ שלהם
- הקרנת חינם לסרט דוקומנטרי עם פסקול של Tiny Fingers
- אטליז מקבלים פרס מספייק לי
- קליפ חדש ומקסים לנגה שלו
- כתבה בנרג' על סצינת האינדי הארצית, מהצפון ועד לבאר שבע
- תערוכה חדשה של נעם ענבר בלבונטין 7
- לא דובים, כן מיקסטייפ
