לא שיר ישראלי
יום ד, 13.5.09, 7:14 
(הערב ננעלת התערוכה ARTBEAT, המשותפת למוזיקאים, צלמים ועיתונאי מוזיקה, בליווי הופעות חינם של קולולוש, The Genders, אלקטרה וקרוסלה. הנה טקסט שכתבתי כליווי לאחת התמונות בתערוכה, שצילם עמרי בראל המוכשר. תבואו לסגירה הערב כדי לראות עוד, ב-20:00 בחתול והכלב, קרליבך 23)
תה ננה, תה ננה!
צילום: עמרי בראל
אין דבר מתסכל יותר מאשר שיר לא מזוהה שצץ לו פתאום בתוך הראש. אולי לחישה של יתושה בתוך האוזן אחרי שכבר כמעט נרדמת, או פשע גרנדיוזי כלשהו נגד האנושות. אבל אחרי שני אלה, שברי שירים טועים מתברגים היישר למקום השלישי.
תה ננה, תה ננה!
שוב נתקע לי שיר בראש, או שאולי זה הראש שנתקע לי באמצע השיר? מי בכלל זוכר עוד מה קדם למה. זמזמתי אותו, פיזמתי אותו, אפילו גירזמתי אותו – כן, אני ממציא פעלים כשהמצב קשה במיוחד – אך לשווא. שאלתי אותו "ילד, של מי אתה? מה אתה עושה פה?", אך הילד חרץ לעברי לשון מטאפורית ושר:
תה ננה, תה ננה!
לאן הולכים שירים אחרי שהם מתים? השירים הרעים עוברים לעולם שכולו רדיו גרוע, תופעה הידועה כגלגולצ נשמות. אלו השירים הטובים שנשארים איתנו כרוחות רפאים ובאים לרדוף אותנו מידי פעם, סתם כך בשביל הכיף. אבל הכיף של מי?
תה ננה, תה ננה!
מאמץ אחרון לפני אשפוז כפוי מרצון. אני מתחיל לחשוב בשיטת האלימינציה, לנסות ולהבין מה השיר הזה לא, במקום לנחש מה הוא כן. חיטוט יסודי בתאי המוח הבודדים שהסכימו להישאר לפעילות אחרי שנות הלימודים העלה רק מסקנה אחת, אבל לפחות כזו שהייתי בטוח בה ב-100%: זה לא שיר ישראלי. הוא מופק טוב מידי, הוא נוצץ מידי, הוא עדכני מידי, הוא קליט מידי, הוא מתוחכם מידי, הוא עוצמתי מידי, הוא אלקטרוני מידי, הוא אסקפיסטי מידי, הוא נשי מידי, הוא סקסי מידי, הוא טראשי מידי. בקיצור, הוא מגניב מידי.
אחר כך נזכרתי שזה היה שיר של אונילי.
תגיות: artbeat, אונילי, תערוכה