קוטרמן
יום ו, 15.5.09, 1:45 
לכאורה זה סיפור פשוט על אמנות מול ציניות, על כשרון מול נצלנות, על מקוריות מול העתקה. בצד אחד – קותימן, מהיוצרים והמפיקים המוערכים בשוליים הישראליים. מצד שני – שידורי קשת, מהגופים החזקים והמושמצים במדינה. ובינהם – פרוייקט מוזיקלי חדשני של האחד שהפך לפרומו לתוכנית ריאליטי של השני. אז לכאורה אין הרבה מה להוסיף על הסיפור הזה – יש טובים, יש רעים, והכל ברור. אבל הסיפור האמיתי כאן מגיע ממקום לא צפוי.
כלי תקשורת סטנדרטי היה פותח את הסיפור הזה ב"בטח ראיתם את הפרומו החדש של כוכב נולד, ואולי במקרה שמעתם גם על פרוייקט Thru You של קותימן שדומה לו שתי טיפות מים", אבל במקרה של קוראי הבלוגים צריך להפוך את היוצרות: הרי סביר להניח שרובכם כבר נדלקתם מזמן על הפרוייקט המבריק של קותי, וביננו, סביר גם שהפעם האחרונה שבה שיבחתם את ערוץ 2 הייתה כשעדיין שידרו שם את "העולם הערב".
קצת רקע למען שני הקוראים שאיכשהו פיספסו – אחרי שקותימן סימפל ומיקסס כל דבר שזז, מ-MC קרולינה ועד לבנים של בוב מארלי, ב-Thru You הוא עשה את הצעד המתבקש הבא, ומיקסס את Youtube. תופים מהמתופף האגדי ברנרד פרדי, חצוצרה מאיזה ילד אסייתי וריף הנדריקסי ממורה לגיטרה אנונימי – כולם השתלבו זה בזה באופן מושלם ויצרו מוזיקה חדשה ונהדרת. ולמי שזה לא הספיק, הקטעים הגיעו עם וידאו סוחף שהורכב מכל חומרי הגלם שקותי מצא ביוטיוב.
קשת לעומת זאת, יצאו עם קליפ לקראת העונה השביעית של כוכב נולד, שערוך מכל פרקי התוכנית לדורותיה ונראה ונשמע מאוד דומה למה שקותי עשה. הנה קטעים משני הפרוייקטים אחד לצד השני, תשפטו בעצמכם (האיכות של הקטע של קשת על הפנים, אבל זה מה יש):
| קותי | קשת |
קשת העלו את הפרומו למאקו (שם הוא באיכות קצת יותר טובה), והאינטרנט הישראלי חד העין מיד נכנס לפעולה: "אתם סתם גנבים וגם זייפנים"' כתב טוקבקיסט אחד. בבלוג מסויים נכתב שהחומרים "ברמה ירודה מהקטעים ב-ThruYou". בפורום כלשהו מישהו אומנם טפח לקשת על השכם על הגניבה, אך הוסיף שזה "רחוק שנות אור מהגאונות של קותימן". אפילו כמה אושיות נחשבות בתרבות השוליים המקומית כינו אותו "פרומו צולע" ו"העתקה נטולת אדג'", וטוויטר סער עם האשמות קשות על העתקה חסרת בושה מקותימן.
בסיפור "בגדי המלך החדשים" עיירה שלמה משכנעת את עצמה שהמלך לובש בגדים נהדרים למרות שהוא בעצם מסתובב עירום. נדמה שהפעם כל תושבי העיירה מתעקשים שהמלך עירום למרות שהוא בכלל קונה חליפות אצל ג'ורג'ו ארמני. זה כבר היה כתוב ב"הארץ", ובסוף הגיע גם לטוויטר, ועכשיו אתם יכולים לקרוא את זה גם כאן, והפעם באופן רשמי: מי שיצר את ה"חיקוי" ה"מועתק" ה"צולע" ו"נטול האדג'" הזה לקותימן הוא לא אחר מאשר קותימן עצמו. ותאמינו לי, אני יודע – אני ערכתי אותו.
בלי קשר לשאלה האם זה מיסחור או לא, ובלי להתייחס לבחירתו של קותי שלא לקחת קרדיט על הפרוייקט (אגב, כמובן שאני מוציא אותו כאן מהארון בידיעתו ובהסכמתו), אותי מעניין פה משהו אחר לחלוטין: בשורה התחתונה, כל אותם קוטרים שיצאו נגד הפרומו של קשת – כולם בעצם תקפו את הקנקן ולא את תוכנו. הם התיימרו לקטול את האיכות הבינונית של היצירה, אבל למעשה הם פשוט שיקפו את מה שהם חושבים על המקום בו היא הוצגה. הרי אם זו הייתה יציאה מוצהרת של קותי, כולם היו גומרים עליה את ההלל. אבל כל אותם מבקרים מטעם עצמם פשוט לא הצליחו לראות אל מעבר לקשת. וזה כבר בעייתי.
אני כמובן לא ממהר לשפוט – יכול מאוד להיות שגם אני הייתי נופל למלכודת אלמלא הייתי מעורב בעצמי בפרוייקט – אבל יש בסיפור הזה הזדמנות לראות איך השיפוט שלנו עובד בצורה עקומה ומלאת התניות לפעמים, לראות עד כמה קשה לנו להיות נטולי פניות כשאנחנו מגבשים משהו שנדמה לנו כדיעה עצמאית. הבמאי הגאון ארול מוריס דחף לי לתודעה את הטענה ש"בניגוד לדעה הרווחת, להאמין זה לראות, ולא להיפך". סיפור קותי וקשת נותן לנו עוד הזדמנות מבורכת לשנן את המשפט הזה טוב טוב, בתקווה שכולנו נזכור אותו בפעם הבאה שאנחנו באים לחוות דיעה על משהו.
(למי שעדיין חסר לו גילוי נאות משום מה: אני עורך פרילאנס בשידורי קשת, ועבדתי מול קותי על הפרומו שלהם)
תגיות: ביקורת, בלוג, כוכב נולד, משהו אישי, סיפור, פרומו, קותימן, שידורי קשת
...ובאותו עניין:
- בלוגנרול 29.6.08 - בלוג חדש וחמוד הצטרף אל המשפחה: "השאלון" של סיני גז. הרעיון פשוט ולעניין: סט קבוע של שאלות נשלח לשל...
- בלוגנרול 29.7.08 - אני יודע שהרבה מוזיקאים בסצינה קוראים את הבלוג. אז במיוחד בשבילם, בלוגנרול מכיל הפעם שפע של לינקים ש...
- סטקטו 19.6.08 - העלנו למייספייס של "הדוגמניות" :מס: שני קטעים חדשים, שהוקלטו בלייב ברדיו לפני כחודש, כשהתארחנו ב"קול...
- על מה הביקורת? - לפני שבוע נתקלתי בחבר, מוזיקאי מוכר מקו התפר שבין האינדי למיינסטרים, שגילה בדיוק שאני כותב גם ב"תרבו...
- בין השורות 14.10.09 - התנצלות ההיפך מהתנצלות + סיפור עדכונים אחרונים מאינדינגב בקרוב באטמי אוזניים - לייב בלוגינג מפסטיבל...
אמנות בעידן השעתוק הטכני…
זו פעם ראשונה שאני בבלוג שלך (מצוין, אגב) ולדעתי אתה צודק ולא צודק. נכון שמיהרנו לשפוט (אני מאלה שאמרו לעצמם "היי, זה נורא מזכיר את העבודה של קותימן", ומיד הרגיעו את עצמם בזה ש"טוב, לפחות זה לא טוב כמו המקור"). אבל הסיבה לכך היא לא כמו שציינת, שלא יכולתי לראות מעבר לקשת (ומי בעצם יכול? גיבורי-על עם ראיית רנטגן? או החבר'ה מהמטריקס?), אלא שחיפשתי גיבור תרבות. גבר, גבר. כמו שיואב מהישרדות אומר. ולרגע אחד, חמקמק, זה מה שקותימן היה עבור רבים משורדי האינטרנט. גיבור. ואף אחד לא מוותר בקלות על הגיבורים שלו.
אבל כמו כל דבר טוב, יפה ואיכותי שמגיע ללב ליבו של המיינסטרים (ובשניות, אגב, אם מזהים שם גימיק טוב) הוא מאבד בבת אחת את האדג'יות, את הקסם, את הגאונות.
כול מי שמתעניין היום באמנות יכול להיות בטוח שמחר היא תהיה פרסומת למשהו. זה תהליך טבעי. אבל בעידן האינטרנט ו"חופש" המידע, זה תהליך מואץ מדי. פשוט כי כל היצירה וכל המקוריות הולכת יחד עם האנשים להיכן שיש כסף – וזה נמצא היום כמעט רק בפרסומות. ואולי הדבר הכי מעצבן כאן זה שהיא הולכת הרבה לפני שהספקנו ליהנות ממנה עד הסוף.
אז הקיטורים שהושמעו, בצדק הושמעו. אנשים איבדו גיבור ויחד איתו אבדה גם המשמעות ועכשיו צריך למצוא מחדש את הדרך. וכמו כל פרידה ממשהו אהוב יש כאן את כול השלבים: הכחשה, כעס, השלמה וכו' ועד שיגיע גיבור התרבות הבא כבר ממש נהיה צריכים את אותה אהבה חדשה.
נכון , נכון , נכון…האמת שידעתי כבר כמה זמן על כך שקותי עומד להוציא את הפרומו, אבל זה פשוט נשכח …יצא לי לראות אותו מתישהו – אבל כשראיתי אותו פעם ראשונה – לא עלה לי בראש הקישור, זה לא עיצבן אותי אלא דווקא קצת הצחיק. אבל שעשיתי את הקישור הוא דווקא שימח אותי. את הערוץ השני אני כבר לא רואה שנים (מעדיף את ערוץ 10 בכל תוכן מתחרה) , אבל כל הכבוד לקותי…אני שוב חוזר על משהו שאמרתי כאן בבלוג בעבר , הוא צריך להתפרנס- אז למה לא…
די עם העניין של למכור את עצמך כאמן – עם כבוד לא קונים במכולת – לעומת זאת עם כסף טוב של ערץ 2 קונים… לכל מי שלא אוהב את זה שיעשה מוזיקה בעצמו ולא יפרסם אותה – אולי ערוץ 2 ישמע ויאהבו…אנשים צאו מהסרט ותתחילו להבין שאם ההופעות, האלבומים וכו"ב לא ריווחיים אין שום סיבה לא לתת מהכישרון שלך לכל עניין שנותן כסף
אופיר – קותי אתה ענק תמשיך ככה
הרעיון אינו חדש ואינו מקורי, גם אני השתעשעתי בו קצת משלי וקצת משל הצינור, כאן:
http://www.youtube.com/watch?v=qE05Xpa6MG8
קצת מבחורי אל פאסו המופלאים בהופעה במחוגה, קצת מהשפן הנכון באוזן בר וקצת מדל שנון המקורי מהצינור
לדעתי העניין הוא שהקליפ המקורי של קותימן הרבה, הרבה, הרבה יותר מגניב. וזו לא אשמתו – שם (בThru-You) הוא היה חופשי לעשות מה שהוא רוצה ולהשתמש בחומרים שהוא בוחר. החומרים בכוכב נולד הם באופן טבעי הרבה יותר מוגבלים (ומעפנים), אז התוצאה לא מלהיבה. רוב מה ששומעים בקטע שם, מעבר לגרוב טוב וכל מיני דברים קטנים שמולבשים עליו, זה זמרים ששרים 'ההה' ו'הוו', וזה לא יוצר הרמוניה מיוחדת אלא נשמע כמו משהו פשוט מוזר. לא בדיוק החומר שיטריף למישהו את השכל. אני לא מתפלא שאנשים חשבו שזה ריפ אוף זול על קותי.
אז לא הטוקבקיסטים אשמים, ולא קותי כמובן, אלא, שוב, כוכב נולד D-:.
ויובל אראל, אני מצטער, אבל באמת שקשה לי להשוות בין מה שאתה עשית למה שהוא עשה. אצלך אין שכבות על גבי שכבות, אין סימפולים, אין מודיפיקציה לסמפלים. זה כל העניין. להצמיד וידאואים זה לזה, זה הדבר האלמנטרי (לא שאת זה אני יודע לעשות, אבל ניחא).
יש! ציטטו אותי!
אבל גם הושמצתי וכונתי מבקרת מטעם עצמה.
אבל ציטטו אותי!
האמת שאתה צודק וכשקותי אמר לי שהוא אחראי אז חששתי שמה הוא יבחין בטוויט שלי (אבוד לי…).
סחתיין על קשת שטרחו ללכת למקור.
אתה חייב אבל להסכים שזה טיפה פחות מוצלח… כנראה פשוט שביוטיוב החומרים יותר אדג'ים (אם לצצט את עצמי).
ותחת איזה שם אתה מתחבא בטוויטר? לא מצאתי לזרבוי
מסכים עם קודמיי בתגובות. אני עומד מאחורי דבריי, שבמלואם הם "לזכותם של קשת ייאמר שהם אולי גונבים רעיונות, אבל מבצעים אותם היטב. עדיין, זה רחוק שנות אור מהגאונות של קותימן".
הידיעה שקותימן יצר את הפרומו לא משנה את דעתי כהוא זה ו/או גורמת לי להרגיש טמבל. הדבר הזה אכן בוצע היטב אבל לא מתקרב באיכות ובהשראה לחומרים המקוריים. וזה בסדר גמור, כי המקור נוצר במהלך כמה חודשים והתבסס על מגוון הרבה – הרבה – יותר גדול של כשרונות ושל כלים שונים (ומשונים).
העובדה שקותימן יצר את הפרומו בהזמנת קשת היא מבורכת לדעתי, ומהרבה סיבות. ראשית, הבחור מרוויח על היצירתיות שלו ומהיצירה שלו. שנית, זה לא הדבר המובן מאליו לראות בערוץ 2 – לא מאוד קומונקטיבי ולא מובן למי שלא מכיר את המקור. שלישית, עצם העובדה שיצירה כל כך יוטיובית, כאילו-קטנה במהותה, מצליחה עד כדי דריסת רגל במעוז ההמונים שהוא ערוץ 2, ועוד קשת, ועוד כוכב נולד – בהחלט עושה לי נעים.
למען האמת, כשראיתי את את הפרומו של כוכב נולד בכלל לא נזכרתי בפרוייקט של קותימן. מעבר להבדלים הטכניים (אצל קשת לא כל כך הקפידו על "מה שאתה רואה זה מה שאתה שומע") – הפרוייקט של קותימן הוא לא יחודי בגלל טכניקת הוידאו מיקסינג (שנעשה בה שימוש גם לפניו) אלא בגלל החיבור המושלם בין העולמות השונים בקטעים השונים. בפרומו של קשת יש חיבור בין כוכב נולד לכוכב נולד, והתוצאה לא יכולה להיות יותר מפרומו טוב מהממוצע (זה לא קשור רק לאיכות החומרים – גם וידאו מיקסינג של הביטלס עם פינק פלויד והביץ' בויז כנראה לא היה מפיק תוצאה מרהיבה כמו פרויקט החובבנים של קותימן).
אגב – בנוגע להשוואה בין קותימן ה"קטן" לקשת ה"גדולה" – כדאי לזכור שהפרוייקט של קותימן זוכה לפרגון על גבי במות יותר נחשבות ומשפיעות משידורי קשת – אז אם הוא ידע לנצל את ההצלחה הזאת (ובהזדמנות זאת, להמציא את עצמו מחדש לפני שהוא יתקע על המשבצת של "הבחור שעושה וידאו מיקסינג") יש בהחלט סיכוי שקשת שכרה את שירותיו רגע לפני שהוא כבר יהיה גדול על מידותיה.
דנה – הכינוי "מבקרים מטעם עצמם" לא היה לגנאי. אחרי הכל, מה אני אם לא מבקר מטעם עצמו? (טוב, וגם מטעם מעריב). הפואנטה היא שכיום, כשכולם מבקרים מטעם עצמם ולכולם יש הזדמנות להשמיע את קולם בפומבי, לא יזיק אם כולם יסגלו לעצמם מחשבה ביקורתית קצת יותר שקולה וטיפה פחות טרנדית. ואין לי טוויטר 🙂
נמרוד – בתור העורך של הפרומואים (יש שניים, אחד קיצבי שמוצג כאן בבלוג, ועוד אחד איטי יותר שמתבסס על קאבר של מאיה רוטמן), אני חייב לומר שאתה לא מדייק. הפרומו עם רוטמן באמת לא נצמד לעקרון של "מה שאתה רואה זה מה שאתה שומע" כי זו לא הייתה המטרה העיקרית שלו, אבל בפרומו הקיצבי דיי הקפדתי על זה. יש כמה מקומות נקודתיים בהם העדפתי להשתמש בשוטים שונים מהמקור מטעמים ויזואליים (שוטים שרואים בהם באופן יותר ברור מה הבנאדם עושה), וגם אז תמיד לקחתי אותם מתוך החומרים שקותי השתמש בהם. ונדמה לי שלמעט כמה שוטים בודדים אין כמעט קטעים שבו אתה שומע משהו אחד ורואה משהו אחר שלא קשור אליו לחלוטין.
בנוסף, אני לא מסכים עם הטענה שלך שזה "חיבור של כוכב נולד עם כוכב נולד" ומכאן שזה משהו עם פוטנציאל נמוך מראש. בתור מי שעובד עם חומרי הגלם האלה לא מהיום, אני יכול להעיד שבכוכב נולד מכסים כמות אדירה של סגנונות (גם אם באופן חסר השראה רוב הזמן). הבחור המצפצף שפותח את הפרומו נראה ונשמע לך כמו אחד השירים שמרינה מקסימיליאן בלומין ביצעה בגמר? אלמלא היית יודע שזה כוכב נולד, אם זה רק היה עולה בלי קונטקסט כמשהו שמישהו עשה ביוטיוב, לא היה לך מושג שזה קשור.
משעשע,
לא הייתי מודעת לרעש כזה או אחר שהפרומו עשה.
אני זוכרת שכשראיתי את הפרומו, ישר קישרתי בינו לבין Thru You, אבל בעיקר חשבתי לי – כל הכבוד לקותימן שבחרו לחקות אותו באמצע הפריים-טיים.
לא חשבתי לרגע שזה הוא עצמו, אבל אני מפרגנת.
זה דווקא יפה לראות שקשת לא מנותקים מהעולם.
ויפה לראות מישהו שמצליח (אני מקווה שיותר מקצת) להתפרנס ממוזיקה.
AshkA
לזרבוי – הטענה שלי לא הייתה טענה איכותית כלפי כוכב נולד, אלא כלפי החדגוניות – לא בהכרח של הסגנון, אלא של הפלטפורמה. אין באודישנים האלו את האינטימיות של הצילום הביתי של קטעי היוטיוב, גם לא את התמימות. וגם לא תוכל למצוא שם כלי נשיפה בסגנון שקותימן דלה בפרוייקט שלו או קטעי נגינה "נקיים" כחומר גלם. מלבד זאת, קוצר הזמן (הרי לא ניתן ליצר קטעים של חמש או שש דקות לפרומו) והצורך למתג את כל העניין (כלומר, לדחוף, לדוגמא את צביקה הדר ללא צורך) נתנו תוצאה מעניינת הרבה פחות – בפרוייקט המקורי לכל וידאו היה את המקום שלו להתפתח, יכולת להרגיש את רוח המקור בכל אחד מהקטעים. בפרומו הכל מתערבב ביחד לקטעונים חסרי קונטקסט – במקום ארוחה של שבע מנות מקבלים את כל המנות בבלנדר עם קש.
שוב, כפרומו לכוכב נולד – זה פרומו מעולה – כנראה הטוב ביותר שראיתי של התכנית, אבל בהשוואה לפרוייקט המקורי זה פשוט מחוויר. ושוב, אני מפרגן גם לקותימן וגם לך – אני לא חושב שהיה אפשר להגיע לתוצאה טובה יותר בקונטקסט הזה.
בפראפראזה על דנה בלום:
יש, אייתו נכון את השם שלי!
אמנם כינו אותי "מישהי שמתעקשת שהמלך הוא עירום למרות שהוא לובש חליפה של ג'ורג'יו ארמני", אבל אייתו נכון את השם שלי!
אה, "בלוג אחד" זה לא השם שלי?
אופס.
ובנימה רצינית יותר:
תשמע, נפלתי בפח. צודק. ואתה צודק, לא רק שהיית נופל בפח כמו כולם, אלא של"כולם" האלה יש סיבה טובה מאוד ליפול בפח. אפילו קותימן עצמו ידע את הסיבה, והתנה את ביצוע הפרוייקט באי-מתן קרדיט. למה שאמן שעמל על פרויקט לא ירצה לקחת קרדיט? אני יכולה לחשוב על כמה סיבות:
אולי כי לבצע פרויקט פרסומי עבור גוף מסחרי נחשב בעולם ה"שוליים" כ"התמסחרות", והוא לא רצה לקחת את הסיכון;
אולי כי ידע שהקליפים שיצר עבור הפרויקט הזה באמת "ברמה ירודה מהקטעים ב-ThruYou", כפי שכתבתי ואני עומדת מאחורי דברי;
אולי כי ידע שהעריכה שנועדה לקדם את התכנית תוציא את האדג' מהקטעים שלו (ונמרוד מסביר את זה יפה מאוד בתגובה האחרונה שלו).
נכון, ללא ההקשר אולי לא היינו מזהים שמדובר בקטעים מכוכב נולד (כלומר, היינו מזהים- הרקע והדמויות מוכרים וזהים מדי – אבל אני מתעלמת מזה, כדי לתמוך בטענה שלך). אבל הקטעים באמת פחות טובים מהקטעים המושקעים, המקוריים והנוגעים ללב של הפרוייקט המקורי.
אתה באמת לא יכול לבוא בטענות למי ש"הסתכל רק בקנקן ולא במה שיש בו". כשהקנקן הוא טלוויזיה מסחרית, תכנית פריים-טיים עם קהל יעד של ילדים, שמפרסמת את סלקום על כל צעד ושעל, והיא משתמשת ברעיון של משהו חדש, מקורי ומוצלח, מבלי לתת לו קרדיט – לא משנה כמה טוב היא עושה זאת, זה מרגיז. מאוד מאוד.
אני מפרגנת לקותי, אבל דווקא הבחירה שלו לא לקחת קרדיט קלקלה לו, לדעתי.
אני דווקא מבין את הבחירה של קותימן לא לקחת קרדיט. הוא מצטייר כבחור די צנוע וביישן באופן כללי, ואני יכול להבין למה זה נראה לו לא במקום.
בכל מקרה, פעם ראשונה שאני רואה את הפרומו הזה. חמוד לאללה, בהחלט מגניב הרבה, הרבה, הרבה יותר מהפרומו הממוצע בערוצים מסחריים. אבל כן, כמו שדנה אמרה, חסר את האדג'יות וה-real-world-ness של Thru-you.
אני חושב שיש גם משהו בדבריו של נמרוד – ב-Thru-you קותימן לקח חומרים חובבניים, ביתיים ומחוספסים וערך אותם ליצירה שלמה ואיכותית. כאן נלקחו מראש חומרים מלוטשים ומופקים היטב, ולכן המרחק שהם עברו מהמקור ועד לגירסת קותימן היה קטן יותר ולכן מרשים פחות.
בדיוק כמו שאם סוזן בויל הייתה נראית ככה, הקהל ואנחנו לא היינו מתרגשים עד כדי כך.
לפני שקראתי את הכתבה הזאת, לא ידעתי שקותי עשה את הפרומואים.
לא הייתי מודע כלל לסערה בזעיר אנפין הם חוללו.
לא שמתי את דעתי שהם דומים.
אני לא צופה הרבה בערוץ 2, וגם לא הספקתי להעמיק ב-ThruYou.
אני נכנס לבלוג רבות, בכדי להתעדכן במה קורה בעולמנו המוזיקלי.
וכאשר ראיתי רק את הכותרת, הייתי בטוח שבאמת קשת גנבו את הרעיון.
דבר זה נעשה פעמים רבות בארץ, ובמיוחד בשוק הפרסום (ע"ע תנובי, שאיך בלר עדיין לא נקנקו לתנובה את הצורה בהפרת קניין רוחני זה מעל לבינתי).
מאיזושהי סיבה, לפרסומאים בארץ כנראה אין מקורות השראה רבים, והם בוחרים להעתיק מעולם המוסיקה.
אין שום בעיה, אבל זה גם פוגם במוזיקאי וביצירתו, יוצר בה זילות, ועל אחת כמה וכמה כשאין אפילו תגמול או איזשהו קרדיט.
זכור לי במיוחד מקרה שהשתמשו בארה"ב ב-Ring of Fire לפרסום משחה נגד טחורים.
מבינים את האבסורד?
אני חורג מהנושא.
הנקודה היא כזאת: לא הייתי מודע> חשבתי שבאמת בוצע פלגריזם> התעצבנתי מהדפוס הפרסומאי העושק> העמקתי והבנתי שטעיתי> הפנמתי שהשד לא כל כך נורא.
אם בוצע שוד, הייתי אומר לקותי לשכור את קוב (בטח יעשה לו הנחת קולגה) ולפגוש את קשת בביהמ"ש.
אם לא, לפחות נשארו לנו כמה קטעים גרוביים למדי. אני מאוד מחבב את הבחור "שמתחיל בנעימות", אפילו שכוכב נולד זה ממני והלאה.
(ואגב, הקורא ניר מנצור, יש פרנסה מכובדת. כוכב נולד זה לא מכובד, במיוחד לא שצביקה הדר מנסה לעשות לך ג'סטה ולזרוק מילה על איזבו)
תודה לקותי על כל עבודתו המבורכת.
בלי No reason for you אין טעם.
Jah Bless
קותימן תמיד היה מצליח בכל ההתחלות שלו.. הוא בן אדם חזק וישר
עוד אל הבנתי את הפואנטה של הפוסט
נגד מה יצאת כאן? נגד אנשים שנטפלים לכל מה שקשור לכוכב נולד? האם אחרי 7 שנים של זבל טהור אפשר להאשים אותם?
אגב מעניין מאד למה קותימן בחר לא לקחת קרדיט על הפרומו הזה
מישהו כאן טען שזה בגלל שהוא בחור ביישן , אם כך אז הוא היה אמור לוותר כל קרדיט בכל היצירות שלו לא?
"להאשים" זו מילה חריפה. אבל אם מחר בכוכב נולד יהיה ביצוע טוב למשהו ועדיין כל הסנובים באינטרנט ירימו את האף פשוט כי זה כוכב נולד – זה יעיד רק עליהם.
ואגב, זה קרה לא פעם ולא פעמיים.
לא מסכים.
אני חושב שבקלות אפשר לומר שכוכב נולד, לדעת האנשים שפחות או יותר מסתובבים פה, היא תכנית די מחורבנת.
זה שלפעמים יש שם דברים יפים (שים לב שאתה השתמשת בביטוי 'ביצוע טוב' – שזה אפילו פחות מזה), זה לא הופך את ה"סנוביות" שלנו לנבובה.
הפורמט, המסחור המזעזע, צביקה הדר, אלפי רגעים נוראיים – למה לא לקרוא לילד בשמו? תכנית מעפנה.
מה הקשר?
א. נניח שהתוכנית מעפנה. אם יש בה שיר טוב, עדיין כולנו נגיד שהוא מעפן כי הוא בא מתוכנית מעפנה? התוכנית יכולה להיות מעפנה. שירים בה (או פרומואים שמקדמים אותה) יכולים להיות טובים. חוסר יכולת לעשות את ההפרדה הזה הוא לדעתי תולדה של אפקט עדר וחוסר מחשבה עצמאית.
ב. כמה תוכניות של כוכב נולד ראית? יש לי ניחוש דיי מבוסס. זו לא תוכנית שהייתי רואה מרצוני החופשי, אבל במסגרת עבודתי ראיתי חלק דיי גדול מהתוכניות, ואני חייב להגיד שיש שם יציאות יפות, ומתמודדים מוכשרים, ופה ושם גם בחירות אמנותיות שאני מכבד. מעבר לזה שבתור טלוויזיה ופאן זה מעולה בלי שום קשר לדעתי.
אני יכול להגיד שהפרומו דחה אותיועוד רבים מסיבה אחת – הוא מכיל יותר מדי פרצופים שהציבור פיתח אלרגיה אליהם , אין לזה קשר למי שיצר אותו או איך הוא יצר אותו.
[…] של קותימן (שביקש שלא לקבל קרדיט על עבודתו עבור קשת, אליבא דנדב לזר, שעבד עימו על הפרומו), מעלה כמה […]
אני לא יכול לדקלם לך משתתפים במהלך השנים אבל ראיתי פה ושם, כן. לא מההתחלה עד הסוף, לא ברצף, אבל אני כן מיודע עם הרמה הכללית שם.
ביצועים יפים זו לא בדיוק הנקודה, אני לא מערער על זה. השאלה היא למה לנו להגיע לזה מלכתחילה? כדי לראות זמרים, לפעמים גרועים ולפעמים טובים, שרים קאברים למוזיקה ישראלית? אפילו אתה אומר שלא היית מגיע לזה אם לא במסגרת העבודה.
נניח וכוכב נולד זה טרנד שיגמר עוד כמה שנים (כך נראה לי), אתה באמת חושב שהיא תשאיר חותם מהותי על התרבות פה? אני לא.
בתור פרומו, שבו צריך לבנות בחצי דקה קליימקס (כיאה לפומפוזיות של כוכב נולד) יש לקותימן הרבה פחות מרחב תמרון מקטעים של שש דקות שהוא עשה בשביל הכיף.
רק מהסיבה הזאת אין בכלל טעם לשפוט אותו, או להשוות אותו לת'רו יו.
בוא נגיד שאם זה היה יוצא דומה לזה ( http://www.youtube.com/watch?v=W1AKZZNo4Ow ) כולם היו מרוצים
וואוו, איזה וידאו הזוי הבאת, לא זכור לי בכלל שהיה כזה דבר! 🙂
קישושלוש, אם כבר, אני ממליץ לכל מישהו מעל גיל 15 לעשות מרתון פרסומות ביסלי לדורותיהן ביוטיוב… דמעות מובטחות. (כמובן שהפרסומת עם אביב גפן היא המוצלחת ביותר.)
פעם ראשונה שאני רואה את הדברים הללו (מצטער, אין לי טלוויזיה כבר כמה שנים, מידי פעם אני מציץ בטלוויזיה אצל מישהו אבל לא זכור לי שראיתי כוכב נולד), אבל יש כאן משהו שמאוד ריתק אותי.
אני זוכר עוד מהתקופה שכן הייתי צופה בטלוויזיה, שפעמים רבות ניסו בעצם בפרומואים לעשות את מה שנעשה הפעם, כלומר נהגו לעשות בפרומואים שילוב של תמונות מהעבר של תוכניות.
אבל זה היה חובבני מאוד לעומת מה שנעשה פה עכשיו. מה שיפה פה זה שבעצם הפרוייקט ביוטיוב הוא מעין פרומו לאמנים שהוצגו בדומה לפרומו לתוכנית כוכב נולד שנעשה בקשת.
הפרוייקט ביוטיוב מציג בעצם מוזיקאים שכל אחד מהם הוא קול, וביחד יש רב קוליות מסויימת.
הפרוייקט בקשת הוא על אותו העקרון, ובעיני לא פחות מעניין, אלא שההבדל העיקרי בניתוח שלי הוא שבפרוייקט ביוטיוב, כל אחד מהקולות קיבל יותר אפשרות ביטוי, יותר מרחב, ככה שיותר קל להתייחס אליו באופן אישי, ואילו בפרוייקט בקשת הקולות התערבבו וכל אחד מהם פחות מודגש.
אבל יש כאן בעצם פוטנציאל, הרעיון עצמו די נכון, ככה צריך לעשות פרומו לתוכנית לדעתי!