המלצות 8.5.09-15.5.09
בשישי יהודית רביץ ואבי בללי עושים דליה רביקוביץ', בשבת פרווה חמה המיתולוגית מתאחדת, בראשון דני הדר מגיח מן האפלה להופעה חד פעמית, בשני בני בשן משיק אלבום חדש עם שלל אורחים, בשלישי הפילהרמונית חולקת ערב עם מאיה דוניץ, ברביעי סוגרים את תערוכת ARTBEAT ואלי רוזן משיק את אלבום הבכורה, בחמישי Stubnitz ו-Wishville מופיעים בחינם, ובשישי יש מסיבת רחוב למען תחבורה ציבורית וערב בנותנותנות באוזןבר.
להמלצות בהרחבה...פרוג בבלוג
טוב, זה רשמית הפך לשבוע פרווה חמה בבלוג. בראשון כתבתי על האיחוד המרגש של הלהקה המיתולוגית שיתקיים ביום שבת הקרוב, בשני העליתי את האלבום הגנוז "מוסיקת רחוב" להורדה חופשית, והנה מגיע עוד פוסט בעקבות האיחוד:
אחד הדברים שמעניינים בסיפור של פרווה חמה זה שכשהם התפרקו בשנת 2000 הם היו בגדר סוד כמוס, אך כשהם חזרו לפעול ב-2003 הם כבר היו סוג של קונצנזוס. טוב, קונצנזוס יחסי: הם עדיין שיחקו בשוליים של השוליים, אבל בהופעת הקאמבק שלהם הם בכל זאת פוצצו את הבארבי. מי שירצה להיסחף, כמוני, יטען שלכמה דקות הם הפכו לאגדה. אם בהתחלה הפרווה הייתה חמה, כשהם התקמבקו בפעם הראשונה היא כבר הגיעה לנקודת רתיחה. מה שקרה זה שבלי להתכוון לכך, פרווה חמה עשתה את הצעד הראשון בדרך להקמת סצינת הרוק המתקדם הישראלית החדשה. אני לא הייתי היחיד שקיבל מהם השראה והבין שיש מקום למוזיקה כזו בישראל. גם כמה אנשים נוספים – בודדים, שהפכו לעשרות, שהפכו למאות – נתפסו עליהם, והתחילו לדבר על המוזיקה הזאת בפורומים שונים באינטרנט, להחליף דיסקים והמלצות, לארגן הופעות, והכי חשוב – לעשות מוזיקה. כשפרווה עשו התקמבקו בזמנו, הם חזרו לקהל מגובש שגדל על המוזיקה שלהם, ידע איך למצוא אותם ורק חיכה שהם יחזרו.
היום המצב שונה. יש עדיין להקות רוק מתקדם, אבל הן לא חלק מגל כפי שזה היה אז, והקהל מתנהג בהתאם. בכל אופן, תקופת הפרוג הישראלי החדש של שנות ה-2000 הייתה תקופה קצרה, ספק רנסנס ספק בועה, אבל היא הותירה אחריה כמה להקות מעולות. הנה האהובות עלי באופן אישי, ועדיין לא מאוחר מידי לגלות את המוזיקה שלהן. ואם לכם יש המלצות משלכם, שתפו את כולם.
הולך בתל אביב
יום ג, 5.5.09, 16:03 - |
הופעות- |
אין תגובות
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 1.5.09)
אריאל זילבר בתל אביב. הכותרת הזו לבדה אוצרת בתוכה כמות מתח שמתחרה בכל הפילמוגרפיה של היצ'קוק. מי שעומד בירכתי האוזןבר הצפוף מתמיד ורואה בעיקר את מי שניצב מלפניו יכול להתעלם מהכיפה והזקן, מהתנחלות אריאל שהוקמה לה על הבמה. אבל כשזה מגיע לאוזניים כבר אי אפשר לרמות: בין קלאסיקה לקלאסיקה זילבר מנסה להעביר לקהל את משנתו הדתית-פוליטית. כשהוא שר ב"להתראות במבול הבא (אוזון דאנס)" שבקרוב נגיד שלום לערי החוף הוא מוסיף בחיוך "וגם לתל אביב", ולא ברור אם זו אזהרה או משאלת לב. לפחות בשני דברים זילבר לא השתנה – הוא עדיין מוזיקאי נדיר, והוא עדיין עצמאי בשטח, לא צריך טובות ולא עושה הנחות לאף אחד.
פרווה חמה – אלבום גנוז להורדה חופשית!
בשנת 2000 פרווה חמה, הלהקה המיתולוגית שמתאחדת ביום שבת בקומפורט 13, הקליטה את אלבומה השני. זה היה שינוי כיוון דיי משמעותי – ההרכב רוענן עם שני נשפנים, והחומרים החדשים הושפעו מאוד מיוצרים כמו ג'ון זורן ומשילובים של ג'אז, רוק מתקדם, אוואנגארד ומוזיקה יהודית. האלבום, שנקרא "מוסיקת רחוב", מעולם לא יצא באופן רשמי. גרסה לא סופית שלו הסתובבה בקרב מעריצי הלהקה, ועם הזמן האלבום נשכח. עד עכשיו.
קוראות, קוראים וקרועים יקרים, אני שמח להציע את האלבום הגנוז "מוסיקת רחוב" להורדה חופשית, באישור הלהקה!
כשר פרווה
פרווה חמה מתאחדים ביום שבת. לא יודע מה איתכם, אבל אותי זה מרגש. אולי זה דורש הסבר קצר: פרווה חמה היא לא רק אחת הלהקות הטובות ביותר שקמו בארץ לדעתי. היא גם הלהקה שבזכותה התחלתי להתעסק במוזיקה באופן רציני.
למי שלא מכיר את הלהקה המטורפת הזאת, שלפני עשור התחילה לחבר רוק מתקדם עם ג'אז, Fאנק, מוזיקה מינימליסטית, אוואנגארד והרבה נונסנס תיאטרלי, כדאי לנסות ולבדוק את יוטיוב, שם תכירו את הסלוגן המנצח "רק מחשבה ללא אכזבה" (ומי שיחזיק 4 דקות יזכה לראות סטריפטיז). אם זה רק מעלה אצלכם שאלות נוספות, יש גם את הקליפ הרשמי היחיד שלהם (עם הופעת אורח של יעל קראוס). הקטעים שיש בטיוב מעבירים רק חלק קטן מהחוויה, והם לקוחים מהתקופה המאוחרת והפחות מופרעת של הלהקה, אבל זה עדיין מעולה. אין מה לומר, ליאור פרנקל, המוח שמאחורי הלהקה, הוא הדבר הכי קרוב לפרנק זאפה שישראל הצליחה להנפיק. הופעת האיחוד שלהם, אני מקווה, תהיה אדירה כמו פעם. אבל כאמור, בשבילי זה גם משהו אישי יותר.
חגיגת הדיסקים הגדולה – הזוכים!
איזה שבוע כיפי, הא? חגיגת הדיסקים הגדולה לכבוד יום ההולדת הראשון של הבלוג הסתיימה, 16 כרטיסים להופעות פוזרו עליכם, ועכשיו הגיע הרגע לזרוק עליכם גם קצת דיסקים. 89 מהם, למעשה (טוב, לא בדיוק. 83 דיסקים ו-6 חבילות סינגלים זה יותר מדוייק. אבל למה להיות קטנוניים?).
בין השורות 29.4.09
סצינה קטנה ואנשים בה מעט
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.4.09)
"Earsay", לייבל המוזיקה העצמאי של האוזן השלישית, חגג עשור לקיומו בפסטיבל בן 3 ימים עם מיטב אמני השוליים. "היום חוגגים 10 שנים לאירסיי ו-100 שנה לתל אביב. ואני שואל את עצמי – איך הסתדרנו 90 שנה?", שואל שלום גד את הקהל. מי שמכיר אותו מ"פונץ'" ומאלבומי הסולו שלו יודע שהוא מתכוון לכל מילה, אבל אפשר לפרש אותו גם בציניות.
לפעמים נדמה שהעולם של מוזיקת השוליים התל אביבית, או "הסצינה" כפי שמכנים אותו כאן, מורכב מאותו קומץ אנשים: עמית ארז מופיע עם חולצה של Midnight Peacocks, שהופיעו יום לפניו עם להקת האחות GeishaNo, שהגיטריסט שלהם בנה אפקטים לגיטריסט של Mr. Heavy & Ms. Low, שכמעט כל חבריה נמצאים גם ב-Dysfunctional Heroes למעט הסולן צביקה, שבמהלך ההופעה שלו מבקש מיהוא ירון, שהופיע בערב בשני הרכבים שונים, שיזכיר לו להחזיר את הדיסק שהוא נתן לו לפני שנה. כולם מכירים את כולם, וכן, גילוי נאות, גם אותי. סצינה קטנה ואנשים בה מעט, ואנשים בקהל אפילו פחות. אבל גם הבמה של האוזןבר, המועדון הפרטי של האוזן השלישית, היא קטנה למדי, אך היא זכתה לארח בחייה הקצרים לא מעט הופעות גדולות.
הופעה אחת כזו היא ההופעה הנדירה של אליוט, הלא היא פוליאנה פרנק, הלא היא שרון בן עזר. היא "זקנת השבט" כהגדרתה: היא הוציאה אלבום באוזן השלישית הרבה לפני שמישהו קרא לזה אירסיי. ו-20 שנה אחרי אותה קלטת (קלטת!) מיתולוגית, עם גיטרה, סמפלר, פלייבק, נוכחות כובשת וטקסטים לא מתפשרים, היא מזכירה לכולם למה צריך לייבלים כאלה, שידחפו את החלוצים שלפני המחנה. רגע השיא מגיע ביצירה של 10 דקות, על פי שיר של מאיר ויזלטיר על חוסר התוחלת שבכיבוש. באירסיי יש לזה במה, שבהמשך השבוע תופקד בידי אמן שוליים טרי מהצד השני של המפה, אריאל "תמהוני לא מגרש תמהוני" זילבר.
כבר נכתב לא מעט, גם מעל גבי מוסף זה, שסצינת השוליים בארץ אינה שולית. האם חגיגות העשור של אירסיי המחישו את זה? קשה לומר. לא שחסרו שם הופעות נהדרות – מספיק לומר "תזכרו את השם יהוא ירון", אבל אני כאמור משוחד – אלא שריבוי ההופעות המינימליסטיות יחד עם הדלילות היחסית של הקהל מנעו מהאירוע להפוך לחגיגה אמיתית. מצד שני, כשבערב אחד צריך לבחור בין החגיגות של אירסיי, לבין חגיגות אלבום הזהב חסר התקדים של אסף אבידן, לבין השקת הדיסק החדש של הלייבל העצמאי "אנובה", לבין הופעה בבית הלייבל "פית/קית", מבינים שאירסיי לא רק תמכו בחלוצים: הם היו חלוצים בפני עצמם.
פסטיבל עשור ל-Earsay, בין ה-16-17-18.4.09 באוזןבר
כבר עברה שנה?!
- יום א, 26.4.09, 0:01
- |
- כללי, כרטיסים חינם
- |
- 184 תגובות
ברוכים הבאים לאטמי אוזניים! אם אתם חדשים כאן, תרגישו בבית, אני שם מים לתה. ואם כבר אטמתם אוזניכם בעבר, בטח שמתם לב שמשהו השתנה כאן. טוב, בכל זאת, הבלוג חוגג שנה היום והגיל עושה את שלו. ולפי מיטב המסורת של הבלוג הצעיר, אני חוגג, אבל אתם מקבלים מתנות! אך אני מקדים את המאוחר. קודם כל יש לי כמה דברים חשובים לספר.
כשהבלוג רק נולד הוא קיבל שם פרטי. לכבוד חגיגות השנה, נתפרה לו חליפה חדשה והוענק לו גם שם משפחה. אימרו מעתה: שם פרטי: אטמי אוזניים. שם משפחה: העונג. כן כן, אני שמח ומאושר לבשר שהבלוג מצטרף למשפחת העונג, שכוללת את אתרי המוזיקה הטובים בארץ!
מדוע ולמה בעצם? כשהקמתי את הבלוג, חשבתי שזו תהיה דרך נחמדה לדחוף קצת את המוזיקה שקרובה לליבי, ועל הדרך גם לתת הצצה לחיי הלהקה שלי, הדוגמניות. באחת מהתהפוכות המצחיקות האלה של החיים "הדוגמניות" התפרקו, אבל הבלוג עדיין כאן. ומאחר והוא ישב על השרת של הלהקה הכתובת שלו נעשתה קצת לא רלוונטית. אז תעדכנו איפה שצריך, כי הלינק הישן לא ימשיך לעבוד עוד הרבה זמן. הכתובת החדשה של הבלוג היא:
http://earplugs.haoneg.com
ולא, עדיין לא הגענו לשלב של המתנות. עוד רגע 🙂
