מזל שאין פה קוקוס

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 15.5.09)

"בשעה הקרובה תשכחו מהצרות שלכם ותתמקדו בשלי", מציע אריאל הורוביץ לקהל בפתיחת ההופעה, והנונשלנטיות שלו מקשה להבין האם זהו צחוק שעומד מאחוריו עצב, או שמא להיפך. אולי זה גם וגם – כבן למי שכתבה את השורה האלמותית "על הדבש ועל העוקץ" (שהוא עצמו מאזכר במהלך ההופעה), הורוביץ יודע דבר או שניים על הדואליות שבחיים. הרי לא תמיד זה ברור שאם זה גמור אומרים לבחור יאללה ביי. לפעמים החיים קצת יותר מורכבים. ובהתאם, בשני שירים שהוא שר מאלבומו האחרון ("כל מי שאת" ו"גרמניה") הוא מרשה לעצמו לגעת גם ברגעים בהם הוא לא יודע אם לצחוק או לבכות. היכרות איתו דרך להיטי הרדיו "יאללה ביי", "סיגל נחמיאס" ו"רנה" חושפת רק את הצד ההומוריסטי שלו, אך הופעה באורך מלא מגלה אצלו גם צד רציני יותר.

אולי זו האווירה האינטימית בקפה ביאליק. אולי אלו הסיפורים האישיים המעניינים שהורוביץ שוזר בין השירים. זו לבטח הלהקה שלו, שפרט להורוביץ על הפסנתר כוללת גם את מיקי ורשאי על קונטרבס, נועה וקס על כלי הקשה ויניב דדון הנפלא על גיטרה. נכון, החיוך המזוהה עם הורוביץ עדיין שם – אפילו "כל מי שאת", שהוא כתב כהספד לאימו, הוא שיר סווינג קליל ונעים – אבל הסאונד הכמעט-ג'אזי של ההרכב יחד עם ההגשה נטולת הפאתוס של הורוביץ משווים לשירים איזושהי בגרות שהייתה חסרה להם.

אלא שהיעדר הפאתוס הזה גם מונע מההופעה להפוך למשהו מיוחד. זוהי הופעה נעימה ולא יותר, הופעה יומיומית ב-T-שירט וג'ינס, הופעה שניתן לקיים במועדון בתל אביב בדיוק כמו במקלט בשדרות. אבל אולי זה לטובה, ואולי כך בדיוק זה צריך להיות. הורוביץ עצמו מעיד: "בלהקה יש חלוקת תפקידים – יניב (דדון) חי, ואני כותב את השירים". ודרך הפילטר האפרורי שלו, אין בחיים רגעים גדולים באמת אלא רק רגעים קטנים בהם הפנים היפים של הארץ מופיעים לרגע ומיד חוזרים למקום המחבוא שלהם, בין הסלעים. ואולי בעצם אלו הרגעים הגדולים באמת, ואולי זה מספיק.

לקראת סיום הורוביץ שר שיר אלגורי על אביו שנעץ את שיניו בשזיף, וגילה להפתעתו שמדובר בזית ארצישראלי מר. לעומת זאת ב"קוקוס" השנון והאסקפיסטי שהוא כתב לחוה אלברשטיין הוא מוסיף ש"חבל שאין פה קוקוס", כאילו שלו רק היה כאן קוקוס היינו הופכים באחת לארץ טרופית יפה. וזה סוד הקסם שלו: הוא מתבלבל בין זית לשזיף, אבל בכלל מפנטז על קוקוס. נעים לגלות שהורוביץ בעצמו אינו השזיף המתקתק שמכירים מהרדיו – אני באופן אישי מעדיף זיתים.

אריאל הורוביץ בקפה ביאליק, 7.5.09

תגיות: , , , ,

...ובאותו עניין:

  • רפי, תרגש אותי - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.2.09) האם רפי פרסקי באמת יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, כפי שה...
  • משחק צוללות - (פורסם לראשונה בתרבות מעריב, 5.9.08) במילה אחת: צמרמורת. בשתי מילים: צמר-מורת. ובשלוש: עדיין, צמר-מו...
  • אמנותו אמונתו - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 6.2.09) הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל ...
  • עץ אלון - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 5.6.09) ב-1969, כשאריק איינשטיין חיפש סאונד חדש, הוא שלף ממועדון שוליים מ...
  • צליל מכוון - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 12.5.09) כשהגיטרה שלה יוצאת מכיוון, היא מעבירה אותה לגיטריסט שיושב לימינה...



יש תגובה אחת, וזה יותר טוב מכלום:

  • 1
    דקסטר בוכניק says:

    טוב, זה לא ממש קשור לאריאל הורוביץ, אבל חשוב שכל מי שרוצה לדעת, ידע שמישהו טרח להעלות ליוטיוב את כל מופע המחווה לנושאי המגבעת שנערך בבארבי בפברואר 2007.
    http://www.youtube.com/watch?v=RPVJngAItJI
    כבוד!

גם לך יש מה להגיד? יופי.