זכרונות מהפטיפון
יום ב, 16.3.09, 20:36 
מועדון הפטיפון סוגר את שעריו ביום שבת הקרוב. הנה רשימת ההופעות של אירוע הסגירה שיתקיים בשבת (21.3.09) החל מ-13:00 בצהריים ועד לשעות הקטנות של הלילה. אבל לפני כן, כמה מילים על דברים שלמדתי בפטיפון:
שליש נחמה
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 13.3.09)
יש הופעות שהן כמו טיול מהיר ברחבי העולם ובנבכי הזמן, רק במחיר יותר זול מכל מה שיש למשרדי הנסיעות להציע כרגע. הנה המסלול: מתחילים עם מסע חוף לחוף לרוחבו של הפולק האמריקאי, ובהמשך מספיקים לבקר גם בשאר העולם, מהמזרח התיכון ועד למזרח הרחוק. אם תסתכלו ימינה תוכלו לראות את רוחה של ג'וני מיטשל, אם תסתכלו שמאלה לא תוכלו להתעלם מפצצת הכריזמה הקול-יכולה שאחראית על כל התענוג הזה, ואם תסתכלו קדימה תבחינו מיד גם בעתיד המזהיר שצפוי לה. תכירו את יעל דקלבאום.
דקלבאום זכורה בעיקר כחלק משלישיית הבנות נחמה. אין מה לומר, הנאת רבים, השליש נחמה הזה. למי שמצפה לגרסה חדשה לבנות צפויה הפתעה. אומנם הקול הוא אותו הקול, ובחלק מהשירים דקלבאום שומרת על הפורמט המינימליסטי שאיפיין אותה עד כה – ב-"Mystical Morning" למשל הגיטרה של דקלבאום מוקפת רק באפקטים אווירתיים נהדרים שמגיעים מכיוון הבסיסט יונתן לוי (שאמון גם על ההפקה המוזיקלית החכמה). אבל ככל שההופעה מתקדמת הסאונד שלה משתנה. בהדרגה נבנית סביבה להקת רוק לכל דבר, והודות לנגנים שלה, זו גם לא להקת רוק סטנדרטית:
הגיטריסט גיל לואיס, הקלידן שאולי עשת, הצ'לנית מאיה בלזיצמן וכמובן יחידת הקצב הכי גרובית בשכונה, לוי והמתופף ניר מנצור (שניהם מאיזבו), הם לא סתם נגנים טובים. הם נגנים עם סגנון וצליל אישי מובהק, והכימיה בינהם נהדרת גם בקטעים המאולתרים שבין השירים. ג'ופלין ואלביס קופצים במפתיע לביקור, ואפילו מארש צה"ל מבליח לרגע. הזרימה של ההופעה מעט נפגעת מהכיוון המוזיקלי האקלקטי של ההרכב, שרגע אחד מנגן פולק אינטימי ורגע אחרי קופץ לרוק פסיכדלי פוסטמודרני, אבל בתמונה הגדולה זה לא באמת משנה.
השיא מגיע לקראת סוף ההופעה. כש"הבנות נחמה" הוציאו לפני שנה את הסינגל "מאה אחוז אור" גלגל"צ חגגו עליו. בינתיים השיר ירד מהפלייליסט. בגרסה החדשה שדקלבאום ולהקתה עושים לו נדמה שהוא ירד גם מהארץ: עכשיו הוא נקרא "Hundred Percent Light", וההפקה המטורפת שלו (זה אולי 100 אחוז אור, אבל שומעים את ה-50 אחוז איזבו), היא הדבר הכי חו"ל שקרה כאן מאז שהתחלנו להגיד "שיואו" על כל דבר. אבל את עורכי גלגל"צ זה כנראה לא שיכנע: "גלגל"צ לא רוצים להשמיע את השיר שלי", דקלבאום מבשרת לקהל. אז מה אם אם לפני שנה הם כן אהבו אותו. האבסורד חוגג, ואיתו גם הקהל שנהנה מכל רגע ומגיב בשריקות בוז מוצדקות. השיר הזה כנראה כבר לא יהפוך לרינגטון מצליח, אבל אין ספק שהוא נמצא גבוה ברשימת שירי השנה של 2009. וכן, בסך הכל מרץ. מה שנקרא נחמה פורתא.
יעל דקלבאום בלבונטין 7, 4.3.09
בין השורות 13.3.09
קליפ בכורה ל"לא דובים", הופעות הסגירה של הפטיפון, אסף אבידן ו"אטליז" זוכים ומועמדים לפרסים, קסטרו מתלבשים על להקת אינדי, נתי אורנן ו"גוטל בוטל" מפיצים סרט בכיכובם באינטרנט, קליפ בכורה ללברה, ומילה על פורים.
המלצות 13.3.09
הופעות שלא כדאי לפספס או ששווה לתת להן צ'אנס מובלטות בצבעים שמחים במיוחד כדי שלא תוכלו להתעלם. לא מכירים את השמות? תלחצו על הלינקים, הם גורמים לאוזניים להזיל ריר. [להוסיף את לוח ההופעות ל-Google Calendar שלכם] [לוח הופעות חודשי – לגזור ולשמור] שישי 13.3.09 דיה רז ב-14:30 בסלון ברלין, נג'ארה 15. זה לא רק איך […]
להמלצות בהרחבה...ניימן הרשע (טוב, הוא לא באמת רשע)
(זה היה פוסט מיוחד לפורים, אבל כדי לראות אותו במלוא הדרו, עם תחפושת והכל, צריך ללחוץ כאן, ואם זה לא עובד אז יש צילום מסך כאן)
לא צריך להיבהל, לא קרה שום דבר. אתם יודעים איך זה, יש ילדים שמתחפשים להמן הרשע*, ויש בלוגים שמתחפשים לניימן הרשע, או יותר נכון לבלוג של ניימן.
הרשע, כמובן**.
למה? כי פורים, זה למה.
ואם נהיה טיפה אונטופיקיים, לאיזו מסיבת פורים אתם הולכים היום? הנה תזכורת:
- היום (שני) יש מסיבה בבלוק עם 4 רחבות, כשאחת מהן כוללת הרכב אולסטאר עם חברים מHoodska Explosive, זבולון דאב סיסטם ודומיהם (מחיר לא ידוע).
- יש גם מסיבת פורים "כמו בגן" באברבאנל 5 בסמטה, עם הופעות של אונילי ו-Dub L.F.O המקפיצים (70 ש"ח).
![[חינם!]](http://earplugs.haoneg.com/wp-content/themes/earplugs_2.0/images/free.gif)
באוזןבר חוגגים החל מ-22:30 את פורים ואת האתר החדש שלהם עם ג'אם סשן של כמה מכוכבי הסצינה האלטרנטיבית, בינהם שלומי אלון ("דג נחש"), תומר יוסף (Balkan Beat Box), קותימאן, אורי כנרות ואיתמר "הילד" לוי (בום פם, קין והבל 90210) ואדם שפלן (אטליז עד לא מזמן, נעם רותם).- ודיי סביר להניח שיש מסיבת רחוב בפלורנטין פינת ויטל, ואם לא יהיה עמוס מידי אולי יהיה שם כיף.
- מחר (שלישי) יש את המסיבה של מונוקרייב באוזןבר עם Tiny Fingers, שממל, "Let It Beer", [The carsitters], ברק אלנקוה ולא דובים (10 ש"ח).
- ובלבונטין 7 יעשו שמח אוי דיוויז'ן, ניסים צדוק והנפלאות, Midnight Peacocks וקולולוש (80 ש"ח).
[ניימן נוהג לשזור בפוסטים שלו תמונות שלא ממש קשורות, אז חשבתי שגם אני אנסה: אלו הם חתוליי הנשגבים אג'קס ועמליה קליה אקונומיקה]
וחוץ מזה, הנה לוח ההופעות המלא למי שמתגעגע. אחרי פורים הכל ישוב לקדמותו, אל דאגה.
1. האמת שישנה סיבה נוספת לכל זה – במשך השנים האחרונות ניימן פירסם מידי שבוע (כמעט) את "אירועי השבוע האמיתיים", פוסט המלצות על כל מה שקורה בעיר. כשהבלוג שלי הוקם, קצת הלכתי בעקבותיו. מה זה הלכתי – דרכתי לו על כל האצבעות. עם הזמן גיליתי שהבחור יודע מה הוא עושה, ולאט לאט הפורמט של ההמלצות שלי הלך ונעשה דומה לפורמט ההמלצות שלו. בואו נקרא לזה "השראה" (כדי לא לקרוא לזה "העתקה"). אלא שלפני שבועיים, ניימן, שעבר בינתיים לברלין, הכריז סופית על סיום עידן אירועי השבוע האמיתיים בבלוגו. אז חשבתי, אם כבר הוא הכתיר אותי בתור היורש ואם כבר גנבתי לו את העיצוב של ההמלצות, אז שווה לגנוב ממנו עד הסוף.
2. טוב, האמת שיש עוד סיבה – ניימן, מזל טוב!
3. אה, ופורים שמח לכולם!
————————-
* כמו זה למשל.
** האמת שהוא ממש לא רשע, ואפילו דיי נחמד.
כנגד ארבעה בנים (ושפנפן)
כמה זמן לא כתבתי ביקורת שלא בהוראת הבוסים שלי במעריב. ולא שהפסקתי לראות הופעות מהשוליים, פשוט אין לי זמן לכתוב עליהן. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה שלל ביקורות על דברים טובים ששמעתי לאחרונה. ברוח פסח המתקרב ובא, אכתוב שכנגד 4 בנים דיברה התורה. טל, עומר, שחף ו"האזרח צודרוב והשפנפן". בעצם למה נגד? אני דווקא בעד:
————————————–
יש להקות שמכירים את הסטיקר שלהם יותר מאשר את המוזיקה שלהם. טַלֵוי הוא אחד כזה. את הלוגו שלו, עם הבסיסט היושב ("הוא קופץ, לא יושב", מישהו תיקן אותי. שיהיה) רואים בכל חור בעיר. הייתי שמח אם גם היו שומעים אותו בכל חור. השירים שלו קליטים ומהודקים, וכשהם בגוון שטותניקי הם ממש מעולים (לבלדות הרומנטיות פחות התחברתי). "ניילון", למשל, הוא מה שקורה כשמילים סנדרסוניות פוגשות לחן והפקה צ'ילי פפרזית, וזה ממש כיף וגרובי (בתור הדרן חצי מאולתר טל ניגן את השיר הזה סולו, רק עם בס ולוּפֶּר. היה אדיר). יש לו להקה מעולה (בייחוד המתופף בועד וולף, שמנגן גם באלקטרה), נוכחות בימתית מקסימה ומצחיקה, וקול גבוה להפליא שלא נתקלים בו כל יום.
טלוי בקפה ביאליק, 16.2.09
————————————–
ידידי עומר לשם השיק קליפ, ואירח לכבוד המאורע אורחים רבים. זה נהוג, וזה תמיד נחמד ואף צפוי. מה שלא צפוי הוא למצוא בין האורחים של זמר פולק נוגה מהשוליים את פצצת המיינסטרים מרימון העונה לשם ארי גורלי. האמת שאני לא מכיר את גורלי מעבר ללהיט הדביק כדבש שלו, אז אומר רק את זה: אפילו שיר לעוס ומאוס כמו "הכל דבש" יכול להישמע טוב כשמישהו כמו עומר שר אותו. יש משהו בקול ובהגשה שלו שפשוט ממיס אותי כל פעם מחדש.
עומר לשם בלבונטין 7, 18.2.09
————————————–
החזות של שחף יפהר מסגירה חלק גדול מהמוזיקה שלו: יש בו משהו מרשים, גבוה, יציב מאוד, אבל בפנים שלו רואים רוך וביישנות. וכשהוא מתיישב ליד הפסנתר באינטימיות של הפיאנו בר (ראיתם כבר הופעה שם? יש למקום קסם מסויים) כל התכונות האלה יוצאות החוצה. השירים שלו אינטימיים ונוגים, אבל הקול שלו מלא נוכחות וכריזמה. יש לו קצת מניירות אלטון ג'וניות בשירה שגורמות לי להסתקרן לשמוע אותו שר בעברית דווקא. אבל גם באנגלית יש בו משהו מקסים.
שחף יפהר ב-8 מ"מ פיאנו בר, 23.2.09
————————————–
את האזרח צודרוב והשפנפן, ללא ספק ההרכב עם השם הכי תמוה בעיר, אני מכיר לא מהיום. עד לאחרונה הם היו צמד גיטריסטים ששר שירים אדישים וחצי הזויים (או חצי שפויים, תלוי בנקודת המבט). בהופעה של היום חברו אליהם בסיסט ומתופף ששידרגו אותם למשהו אחר לגמרי. האדישות היא אותה אדישות, וגם השפיות עדיין רחוקה מהם (אולי זה רק נדמה לי, אבל אני משוכנע שבאחד השירים הם שרו "אני ספיידרמן ובא לי לאפה"), אבל המתופף המעולה שלהם מכניס להכל אנרגיות חדשות. ולשם שינוי גם שמעתי את הגיטריסט, שהפתיע אותי. מוכשר הבחור. הגעתי לשליש האחרון של ההופעה, ועל סמך הקצת ששמעתי נראה שיש להרכב החדש שלהם הרבה פוטנציאל.
"האזרח צודרוב והשפנפן" בלבונטין, 3.3.09
רפי, תרגש אותי
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.2.09)
האם רפי פרסקי באמת יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, כפי שהוא שר ב"מיליון דולר"? נדמה שאם הוא היה יכול הוא כבר היה עושה את זה, אבל כנראה שמשהו חזק ממנו גורם לו לחזור לגיטרה, לבמה, לקהל. הצרה היא שהקהל לא חוזר אליו – אני לא יודע כמה פעמים פרסקי ספר עד 10, אבל כדי למנות את כמות האנשים בקפה ביאליק הוא יכול היה להסתפק בשלוש. גג ארבע. אבל אולי זו בדיוק הכמות הרצויה להופעה אינטימית שכזו.
פרסקי, חמוש בגיטרה ובנשק סודי בשם יניב דדון, מרגיש בבית. השירים שלו פשוטים, כמעט פשוטים מידי. המרחק בין פשטות לרישול הוא קצר, אבל לא נראה שפרסקי מתאמץ לשמור עליו, או מתאמץ לעשות כל דבר אחר לצורך העניין. הוא פשוט עושה את מה שהוא יודע לעשות, בלי תחכום או התחכמויות. אז כן, הלחנים מעט אנמיים והטקסטים, כמו הממשלה המתגבשת, חסרי ברק. הוא כמעט ומדגדג את הסתמיות, והיא לא אחת שצוחקת מדגדוגים. והמפגש בין הטקסטים היומיומיים שלו לבין ההגשה הדרמטית וה-ר' המתגלגלת שלו יוצר משהו כמעט קומי. יש לזה את כל הנתונים להיות הופעה משעממת וחצי אפויה, אבל פרסקי ניצל בזכות משהו שלא קונים בכסף, לא נולדים איתו וגם אי אפשר לזייף אותו – קילומטראז'. והפרסקי מודל 2009 סוחב איתו קילומטראז' של רכב מהשכרה.
ניקח את "בזמן האחרון" כמקרה לדוגמה: כשהשיר הזה יצא בזמן אמת, ב-1992, הוא לא באמת עבד. "בזמן האחרון כל דבר שהוא חי, מגדרים סביבו, מרצפים ודי" – זה לא שיר, זה מכתב תלונה לעירייה. אבל בהופעה הוא קיבל כוח מפתיע מעצם הידיעה שהזמן האחרון הזה נמשך כבר כמעט 20 שנה. ואז השיר קיבל גם משמעות אלגורית: פרסקי עצמו הפך לדבר החי הזה שרואה במשך שנים איך מגדרים אותו, ואיך סביבו הכל נעשה מרוצף ומסודר וחסר נשמה ועשוי מפלסטיק. ובנקודה הזו הפשטות של פרסקי הפכה בבת אחת לביטוי של אותנטיות.
כי אדם שבמשך 20 שנה מופיע בפני קהל מצומצם עם אותם השירים הפשוטים כנראה שבאמת לא מנסה להרשים אף אחד. הוא כנראה באמת מאמין במה שהוא עושה. וכשזה אמיתי – שום טיעון פלצני של מבקר מוזיקה אנין טעם לא משנה. לא בכל השירים הוא הצליח לעורר את התחושה הזו – ב"חבל על הזמן" הוא נשמע בעיקר כמו שיר גנוז של דודי לוי – אבל כשזה עבד, זה הספיק. וגם ברגעים הפחות מוצלחים, פרסקי לפחות ידע להשתמש בנשק הסודי שלו – הגיטריסט יניב דדון. פרסקי שר ש"כל השירים בעולם מדברים על אותם הדברים", אבל עם סגנון וסאונד ייחודיים כמו של דדון, השירים שלו לפחות לא נשמעים כמו כל השירים בעולם. הם מקבלים חותם ייחודי ונשמעים לכמה רגעים כמו מיליון דולר.
(רפי פרסקי בקפה ביאליק, 20.2.09)
בין השורות 28.2.09
עוד מאמר של יובל הרינג על האבולוציה של האינדי, הפרוייקט החדש והמסקרן של אנשי מונוקרייב, הפטיפון נסגר כנראה, קטע קאלט של נועם אקוטונס, טל ברמן ואביעד קיסוס, קליפ חדש של עומר לשם מפנה את תל אביב מיושביה, סדנת אמן עם חיים לרוז, לברה עושה מוזיקה חורפית וחושב שהוא מסן פרנסיסקו, תוכנית מוזיקה חדשה עולה בערוץ 1, וחדשות טובות לגולשים הדתיים.
