כנגד ארבעה בנים (ושפנפן)
יום ד, 4.3.09, 9:43 
כמה זמן לא כתבתי ביקורת שלא בהוראת הבוסים שלי במעריב. ולא שהפסקתי לראות הופעות מהשוליים, פשוט אין לי זמן לכתוב עליהן. אבל פטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה שלל ביקורות על דברים טובים ששמעתי לאחרונה. ברוח פסח המתקרב ובא, אכתוב שכנגד 4 בנים דיברה התורה. טל, עומר, שחף ו"האזרח צודרוב והשפנפן". בעצם למה נגד? אני דווקא בעד:
————————————–
יש להקות שמכירים את הסטיקר שלהם יותר מאשר את המוזיקה שלהם. טַלֵוי הוא אחד כזה. את הלוגו שלו, עם הבסיסט היושב ("הוא קופץ, לא יושב", מישהו תיקן אותי. שיהיה) רואים בכל חור בעיר. הייתי שמח אם גם היו שומעים אותו בכל חור. השירים שלו קליטים ומהודקים, וכשהם בגוון שטותניקי הם ממש מעולים (לבלדות הרומנטיות פחות התחברתי). "ניילון", למשל, הוא מה שקורה כשמילים סנדרסוניות פוגשות לחן והפקה צ'ילי פפרזית, וזה ממש כיף וגרובי (בתור הדרן חצי מאולתר טל ניגן את השיר הזה סולו, רק עם בס ולוּפֶּר. היה אדיר). יש לו להקה מעולה (בייחוד המתופף בועד וולף, שמנגן גם באלקטרה), נוכחות בימתית מקסימה ומצחיקה, וקול גבוה להפליא שלא נתקלים בו כל יום.
טלוי בקפה ביאליק, 16.2.09
————————————–
ידידי עומר לשם השיק קליפ, ואירח לכבוד המאורע אורחים רבים. זה נהוג, וזה תמיד נחמד ואף צפוי. מה שלא צפוי הוא למצוא בין האורחים של זמר פולק נוגה מהשוליים את פצצת המיינסטרים מרימון העונה לשם ארי גורלי. האמת שאני לא מכיר את גורלי מעבר ללהיט הדביק כדבש שלו, אז אומר רק את זה: אפילו שיר לעוס ומאוס כמו "הכל דבש" יכול להישמע טוב כשמישהו כמו עומר שר אותו. יש משהו בקול ובהגשה שלו שפשוט ממיס אותי כל פעם מחדש.
עומר לשם בלבונטין 7, 18.2.09
————————————–
החזות של שחף יפהר מסגירה חלק גדול מהמוזיקה שלו: יש בו משהו מרשים, גבוה, יציב מאוד, אבל בפנים שלו רואים רוך וביישנות. וכשהוא מתיישב ליד הפסנתר באינטימיות של הפיאנו בר (ראיתם כבר הופעה שם? יש למקום קסם מסויים) כל התכונות האלה יוצאות החוצה. השירים שלו אינטימיים ונוגים, אבל הקול שלו מלא נוכחות וכריזמה. יש לו קצת מניירות אלטון ג'וניות בשירה שגורמות לי להסתקרן לשמוע אותו שר בעברית דווקא. אבל גם באנגלית יש בו משהו מקסים.
שחף יפהר ב-8 מ"מ פיאנו בר, 23.2.09
————————————–
את האזרח צודרוב והשפנפן, ללא ספק ההרכב עם השם הכי תמוה בעיר, אני מכיר לא מהיום. עד לאחרונה הם היו צמד גיטריסטים ששר שירים אדישים וחצי הזויים (או חצי שפויים, תלוי בנקודת המבט). בהופעה של היום חברו אליהם בסיסט ומתופף ששידרגו אותם למשהו אחר לגמרי. האדישות היא אותה אדישות, וגם השפיות עדיין רחוקה מהם (אולי זה רק נדמה לי, אבל אני משוכנע שבאחד השירים הם שרו "אני ספיידרמן ובא לי לאפה"), אבל המתופף המעולה שלהם מכניס להכל אנרגיות חדשות. ולשם שינוי גם שמעתי את הגיטריסט, שהפתיע אותי. מוכשר הבחור. הגעתי לשליש האחרון של ההופעה, ועל סמך הקצת ששמעתי נראה שיש להרכב החדש שלהם הרבה פוטנציאל.
"האזרח צודרוב והשפנפן" בלבונטין, 3.3.09
תגיות: ארי גורלי, האזרח צודרוב והשפנפן, טלוי, עומר לשם, קליפ, שחף יפהר