►
◄

כבר עברה חצי שנה?!

לפני חצי שנה בדיוק שלחתי לדורון ואליאב, חבריי ללהקת "הדוגמניות", אימייל שנפתח במילים: "עלה לי רעיון להתחיל לכתוב בלוג על סצינת המוסיקה המקומית".

כן, אז עוד אייתתי "מוזיקה" עם ס'.

שישה חודשים עברו מאז. מצד אחד זה עוד מוקדם מידי לסיכומים, אבל מצד שני הרבה דברים קרו בזמן הזה, ואני מרגיש צורך לעצור ולהתבונן על זה רגע מהצד. ואולי אני הוא זה שחוגג, אבל מי שמקבל מתנות יום הולדת זה אתם, באדיבות האוזןבר, מועדון ההופעות של האוזן השלישית!

אז קודם כל, אני רוצה להיות רגשני ופאתטי ולהודות לכם, הקוראים. התגובות מכם, כאן בבלוג, באימיילים וגם כשאני פוגש את חלקכם בהופעות, עושות לי טוב על הלב ומזכירות לי למה אני שורף פה כל כך הרבה שעות. הדבר הכי יפה שמישהו כתב לי עד כה היה שההמלצות השבועיות שמתפרסמות כאן מוציאות אותו מהבית מידי שבוע. הסיכוי שמילים מהמקלדת יהפכו לאנשים בקהל – בשביל זה הבלוג הזה קיים.

אז קודם כל – תודה לכולכם. ושנית כל – אם הבלוג הזה תורם משהו לחייכם, אני רוצה לבקש מכם משהו קטן בחזרה:

  • תמליצו על הבלוג ל-5-10 חברים שלדעתכם עשויים להנות ממנו. "הנה בלוג מוזיקה שלדעתי את/ה תאהב/י" זה ניסוח קולע, אבל אם בא לכם לאלתר אני לא אתנגד. ואם החברים שלכם לא בקטע של בלוגים – תציעו להם פשוט להירשם לעדכונים במייל, או אולי רק ללוח ההמלצות שנשלח למנויים מידי יום שישי. יאללה, תעשו את זה עכשיו. זה לוקח דקה.
  • ואם אתם בעצמכם עדיין לא נרשמתם לעדכונים במייל או ב-RSS, אולי זה הזמן. העמודה בצד שמאל מחכה לכם. זה פשוט, מהיר ודואג שלא תפספסו פוסטים חדשים והמלצות שבועיות. ולא, אני לא מקבל כניסה לאוזןבר על כל בנאדם שנרשם (אם כי זה יכול היה להיות נחמד).
  • ודבר אחרון – בואו נעשה מפקד אוכלוסין קטן. אני רוצה להכיר אתכם קצת יותר. אם בא לכם, ואפילו אם אתם לא הטיפוס המגיב, תשאירו כאן תגובה, תציגו את עצמכם, בני כמה אתם, מאיפה אתם, מה אתם אוהבים לשמוע, ואם יש לכם הצעות לשיפור – זה המקום (כדאי לכם להגיב. עוד מעט תבינו למה).

136 פוסטים נכתבו בחצי השנה הזו, מתוכם כ-30 ביקורות על הופעות. בהנחה הדיי מבוססת שעל כל הופעה שאני כותב עליה יש הופעה או שתיים שאני לא מספיק או לא מעוניין לכסות, יוצא שראיתי בחצי השנה הזו כ-75 הופעות, או כ-3 הופעות בשבוע. לא פלא שאני עייף (אני צריך עזרה בניהול הבלוג, אגב. אבל על כך בפוסט נפרד בקרוב. אבל המעוניינים יכולים לפנות כבר עכשיו).

אז בואו ניזכר מה בעצם קרה פה בחצי השנה האחרונה:

  • ב-27 ל-אפריל העליתי את פוסט הנסיון הראשון לגרסת ההרצה של הבלוג החדש. אם הייתה לי טיפת פרספקטיבה הייתי כותב משהו חגיגי, הצהרת כוונות, חזון לעולם טוב יותר, או משהו. במקום זה כתבתי ביקורת על ערב של הלייבל "אנובה". לא נורא, לפחות להם יש חזון ברור, שאני מזדהה איתו בסך הכל. גם זו דרך להתחיל (אחרי כמה שבועות בכל זאת כתבתי מניפסט קצר אודות הבלוג).
  • ב-29 לאפריל הוספתי לוח הופעות, שכלל כמה הופעות שנראו לי מעניינות. בקטנה. מי ידע שהלוח יגדל כל כך.
  • ב-22 למאי היה שבוע מלא בהופעות מעניינות, אז כתבתי כמה המלצות, שאנשים ידעו לאן כדאי ללכת. אז עוד לא ידעתי שזה יהפוך לפינה שבועית שתהפוך אותי למכור ללוחות הופעות ושתגזול לי שעות שינה בכל יום חמישי.
  • ב-27 למאי נתקעתי עם יותר מידי דברים לספר שלא הצדיקו פוסט משלהם. וכך נולד הרעיון של "בין השורות" (שאז עוד נקרא "סטקטו"), אוסף של ידיעות קצרות.
  • ב-7 ליוני, אחרי 27 פוסטים נסיוניים, הבלוג הושק באופן רשמי. שוב, הפרספקטיבה הלקויה מנעה ממני לכתוב פוסט השקה רשמי. ככה זה, אני לא בחור חגיגי במיוחד.
  • ב-14 ליוני, שבוע לאחר ההשקה, גיאחה מהבלוג "העונג" המליץ על הבלוג שלי. מונה הכניסות שאך הותקן באותו שבוע קפץ בתגובה מ-50 כניסות ליום ל-330 כניסות. מאז הוא רק ממשיך לעלות (תודה, גיא!).
  • ב-26 ליוני כתבתי כלאחר יד את מה שחשבתי שכולם בסצינה כבר ידעו – שהאוזן השלישית פותחים מועדון הופעות (בדיעבד ההודעה שלי לא הייתה מדוייקת, אבל פרסמתי תיקון). להפתעתי הסתבר שהייתי הראשון שכתב את זה (ב"הארץ" זה הופיע 4 ימים לאחר מכן), והידיעה צוטטה מיד בבלוגים שונים.
  • ב-4 ליולי לא רק אמריקה נולדה, אלא גם הבלוג, שעבר סוג של לידה מחדש כשהתפרסם פוסט הנאצה העצבני שלי נגד "אטליז". בעקבות התגובות על הפוסט הזה (בבלוג, באימייל ובעולם האמיתי) הבנתי שלא מעט מהמוזיקאים בסצינה קוראים את מה שאני כותב, והתבגרתי קצת בדרך (האומנם?). נכון לשעת כתיבת שורות אלו, זה עדיין הפוסט הנקרא ביותר בבלוג, ואין ספק שהוא הביא לבלוג הזה הרבה קוראים. תזכורת: להתעצבן על מישהו בהקדם. חבל שאני רגוע מטבעי.
  • ב-20 לאוגוסט תמר אפק מפסטיבל "חוצמזה" שלחה אלי את הליינאפ הסופי והסודי-עד-אז של הפסטיבל, ועזרה בכך לשבור את שיאי הכניסות לבלוג – מרגע הפרסום ועד סיום הפסטיבל נרשמו בבלוג מעל כ-1300 כניסות, רובן המוחץ של משתמשים ייחודיים (וזה לא כולל את המנויים ב-RSS ובאימייל). ועפ"י הסטטיסטיקות, נראה שחלק גדול ממי שנכנס באותם ימים ממשיך לקרוא את הבלוג גם היום.
  • ב-24 לאוגוסט, בעודי כותב את הרשמים שלי מ"חוצמזה", קיבלתי הצעה מפתיעה: להעביר את הביקורת לפרסום ב"תרבות מעריב". כמה ימים לאחר מכן הגיעה הצעה עוד יותר מפתיעה: להתמנות למבקר ההופעות הקבוע שלהם. לא סירבתי. בלי שום קשר, באותו שבוע גם קיבלתי לראשונה הזמנה להופעה על תקן מבקר, והזמנה למסיבת עיתונאים. וכך הפכתי בטעות מסתם בלוגר לעיתונאי.
  • ב-27 לאוקטובר הבלוג חגג חצי שנה. And there was much rejoicing.

—————————-

ואם כבר מעלים זכרונות, הנה כמה פוסטים מחצי השנה האחרונה שאני אוהב במיוחד, ושאולי פיספסתם.

נו, הבטחת מתנות, יא נודניק!

נכון שביקשתי שתשאירו תגובה קטנה, כדי שאכיר אתכם קצת? כדי לדרבן אתכם עוד יותר וגם כדי לגמול לכם על הדרך, בין כל מי שיגיב בפוסט הזה במהלך השבוע הקרוב יוגרלו 10 כרטיסים להופעות באוזןבר, מועדון ההופעות של האוזן השלישית! איזה הופעות? איזה שבא לכם. הבחירה עליכם, הכרטיסים עליהם. נחמד מצידם, לא?
(ועו"ד הבלוג מוסר את תנאי ההגרלה: ההגרלה תיערך בין תגובות שייכתבו בפוסט הזה מרגע פרסומו ועד ה-3.11.08 ב-20:00. הכרטיסים ינתנו להופעות שמתקיימות מה-4.11.08 ועד ה-31.12.08, לאחר התאריך הזה הזכייה תבוטל. כל זוכה רשאי לבחור כרטיס אחד להופעה מהתוכניה של האוזןבר בתאריכים הרלוונטיים, כאשר לכל הופעה מוקצים שני כרטיסים חינם לכל היותר, וכל הקודם זוכה. כרטיס אחד לכל זוכה. תגובות כפולות אינן מזכות את שולחן במספר מועמדויות בהגרלה. תגובות מזוייפות תיפסלנה. ההגרלה תיערך בהשגחת החתול אג'קס והחתולה עמליה קליה אקונומיקה, בהנחה והיא לא תירדם לי על הרגל תוך כדי. יאדה יאדה יאדה)

תודה לאוזןבר, ואני מקווה שחצי השנה הקרובה תהיה כיפית, מרתקת ומלאת מוזיקה טובה כמו חצי השנה שעברה.

תודה שקראתם, תודה שאתם קוראים.
נדב (לזרבוי).

תגיות: , , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: