סופר אנובה

• יום א, 27.4.08, 14:23
• |
• הופעות
• |
• 2 תגובות

אביב הגיע, פסח בא והלייבל אנובה חוגג שנה. הטיימינג מוצלח – בין אם מקימי הלייבל התכוונו ובין אם לאו, אין ספק שהוצאה (לאור) מעבדות (לפלייליסטים) לחירות (אמנותית) זה התחום שלהם. רשימת האמנים שלהם עדיין מצומצמת, אך מובחרת: עמית ארז, אטליז, נועה בביוף, רוקפור, ואחד, אלי רוזן שמו.

עמית ואטליז מעבירים לי צמרמורת במקומות שונים בגוף, לטעמי מדובר בכמה מהמוסיקאים המדהימים ביותר בשטח ובטח עוד ארחיב עליהם בפוסטים עתידיים. לרוקפור שמורה בליבי פינה דיי גדולה, ולא במקרה הלהקה שלי, הדוגמניות, כוללת אותם ברשימת ההשפעות לצד "הזומביז" ו"רדיוהד". לבביוף אני לא כל כך מתחבר, אבל אני מעריך את מה שהיא עושה ומאוד אוהב את הקול הקטיפתי שלה.

הברזילי, בימים כתיקונם מועדון מסיבות,הוא לא מקום אידיאלי להופעות, אם להתנסח בעדינות. הוא בנוי כדי להוציא מקסימום בס ממינימום מוסיקה. זה מצוין כשאתה רוצה להרגיש ויברציות בכל הגוף. זה דיי נורא כשאתה רוצה לשמוע מוסיקה ששמה דגש על מילים, לחן, עיבוד והגשה.

נועה בביוף אירחה את יאיר יונה ועמית ארז, אבל גם אם היא הייתה מארחת את ג'ואן ביאז או מוציאה מהקבר את אליוט סמית' זה לא היה עוזר לה. במגבלות הסאונד של המקום, ועם קהל של 200 איש שלא באו לשבת בשקט בפאב קטן ולהתרגש מהאינטימיות, היא והגיטרה שלה נקברו תחת קולות הקהל. ולא שהוא שר את כל המילים בעל פה – הוא היה עסוק בדיבורים. לרגע היה נדמה לי שאני במסיבה המונית, שיש בה במקרה איזו הופעונת בשביל הסטייל. מה שכן שמעו היטב זה את בס הריקנבקר המרעימה של יאיר יונה (בס מופלאה, כשרוצים להבליט את הבס מעל לשאר הכלים. בחירה דיי תמוהה כשמדובר בפולק, לטעמי).

כשרוקפור עלו זה באמת היה כבר יותר מידי. הם היו מצויינים כתמיד, או לפחות כך אני משער – קשה לדעת כשלא שומעים כלום. ניסיתי עם אטמים, בלי אטמים – זה לא שינה את האמת המרה: אי אפשר היה לשמוע כלום בין כל החזרי הבס שקברו את המוסיקה. בהתחשב בכך שהסאונדמן הקבוע שלהם היה אמון על הקונסולה, אני נוטה להאמין שבמקרה הזה הבמה באמת הייתה עקומה.

נינט, ההפתעה הצפויה של הערב, עלתה לבמה. זה אולי לא אופנתי, אבל אני מאוד אוהב את נינט. ואני חושב שהמהלך הנוכחי שלה – לחבור לרוקפור – הוא אחד הדברים המבריקים שהיא עשתה. אין דבר שממצב אותה יותר באינדי, יותר ברוקנרול, יותר בבגרות ובשלות, יותר באמת אמנותית, מאשר חבירה ללהקה האמיצה והמבריקה הזו (אולי חוץ מלחבור לאטליז, בכל אופן. a man can dream)

זה היה מעין שידור חוזר של ההתארחות שלה אצל רוקפור בבארבי לפני כמה שבועות, מינוס הקטע הלא נעים בו היא ניגנה בגיטרה. שני שירים, האחד של ג'ף באקלי והשני של רוקפור (wild animals), שניהם מבוצעים נפלא לפי מיטב המסורת הנינטית, אבל בשניהם קשה להימנע מההרגשה שהיא עדיין לא לגמרי שם.

כשהיא תלשה את המיקרופון מהסטנד, לא יכולתי שלא לשים לב שזה נעשה בדיוק באותו cue כמו בהופעה בבארבי. שפת הגוף שלה הייתה על סף הכוריאוגרפיה, מדוייקת, משוחזרת במידה רבה. עם מעט יותר שחרור וטיפה פחות בימוי, היא יכולה להפוך במהרה לרוקסטארית של ממש.

(במאמר מוסגר, מעריצות פנאטיות של נינט שפידחו אותה קצת בהופעה בבארבי עם צרחות וצילומי פלאפון, לא הורשו להיכנס לברזילי. הסיבה הרשמית: הגבלת גיל. בינן לבין עצמן שמעתי אותן תוהות האם נינט ביקשה למנוע את כניסתן, כדי שהיא תוכל למצב את עצמה כאמנית רצינית הפונה לקהל בוגר. אציין כי התהייה הזו נעשתה עם מינון גבוה יותר של "כאילו" ו"ז'תומרת" מאשר איך שאני מציג אותה)

רוקפור סיימו בג'אם פסיכדלי מיותר שהודבק לסוף "חור בלבנה", והאוזן שלי הודיעה לי חד משמעית שהיא לא מוכנה יותר. ביני לבין עצמי כבר החלטתי לעזוב בהרגשה של בזבוז של ערב ובזבוז של אירוע שאמור היה להיות משמח ביותר. אבל כשעמית ארז ולהקתו התחילו לנגן, האוזן שלי עצרה עם המזוודות בדלת, הסתובבה לאחור ואחרי מחשבה קלה החלה לפרוק בחזרה לארון. מישהו אמר משהו למישהו אחר, ככל הנראה, מאחר והסאונד במקום הונחת במידה משמעותית, ועם ההנחתה נעלם חלק גדול מהבסים. או שאולי דודי ברקת (הבסיסט של עמית) פשוט יודע משהו שמרק לזר (הבסיסט של רוקפור, אין קירבה משפחתית) הספיק לשכוח.

אני אומנם מעדיף את עמית בלי להקה, עם גיטרה אקוסטית ו-20 איש בקהל, אבל אני מוכרח להודות שזו הייתה אחת ההופעות הטובות שלהם שראיתי. סוחף, נותן בראש, מצמרר ב-Shoot You Down (כנראה העיבוד המפתיע ביותר של ההרכב הזה), כשעמית הופך את עורו ומציג את הפרפורמר הרוקרי שבו. חבר שאל אותי: "אתה חושב שהוא מאמין לעצמו?". אני חושב שכן.

התארחות של לי טריפון סללה את הדרך ללהקת האם של שני שליש מהנוכחים על הבמה – "אטליז". אין מה להכביר מילים על הלהקה הזו. זו ללא ספק הלהקה המקורית והמגניבה ביותר בעיר, עם סוללת המוזיקאים התותחית ביותר שיש בנמצא. והם אפילו הצליחו להפתיע בגדול כשהם העלו את קוואמי לבצע את… "פתח תיקווה" של "אינפקציה", הלהקה הקודמת מבית היוצר של גיא בן שטרית. ויפה אמר חבר יקר, שאפשר לפרש את הביצוע (המצויין) הזה כהכרזה רשמית על מותה של "אינפקציה". "פתח תקווה" היה מבחינתי גם ככה שיר שבישר את "אטליז", מוסיקלית, עם משחקי הגיטרות וחטיבת הקצב העצבנית שלו. שמחתי שסוף סוף הוא מצא את מקומו הטבעי. אומנם יכול היה להיות משעשע אם מישהו ששם משפחתו הוא "טרטר" היה חובר ללהקה ששמה הוא "אטליז", אבל אני חייב לציין שקוואמי החליף את הסולן של "אינפקציה" בקלות רבה.

אה, והיה גם איזה אחד, אלי רוזן.

בסך הכל היה ערב הופעות שהותיר תחושת החמצה מהולה בשמחה גדולה. כרגע, אני מעדיף להישאר עם הטעם של סוף הערב ולשכוח את תחילתו. איך אומרים? כל ההתחלות קשות, ול"אנובה", עם התחלה כזו, צפוי עתיד מזהיר.

תגיות: אטליז, אנובה, ברזילי, נועה בביוף, נינט, עמית ארז, רוקפור

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• רגש עמיתי - אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עמדו לי דמעות בעיניים במשך הופעה שלמה, אבל סביר להניח שזה היה בהופעה של...
• בין השורות 4.1.09 - איפה ההדים לפסטיבל "פולקל'ה", מועדון הופעות חדש פתח את שעריו, חברי "אנובה" משחררים סיכומי שנה להורדה...
• סטקטו 10.6.08 - רזי בן עזר, סאונדמן מיתולוגי (וגם אח של שרון בן עזר, הלא היא פוליאנה פרנק), פתח בלוג בשם "הכל קשור"....
• בין השורות 21.07.08 - ערב הטראש עליו המלצתי היה מאוד נחמד. לפני ההופעה של "Endof" :מס:, הוקרן ראיון הזוי משהו של יאיר לפיד...
• בין השורות 3.7.09 - רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא תפתחו תרבות מעריב של היום. ...