T-Shirt Time
הרשת כבר מתמלאת בביקורות על פסטיבל "אינדינגב", כולם מתעסקים במוזיקה המצויינת ובבלאגן עם הכרטיסים (ולפחות בחור מתלהם אחד לוקח את זה קצת יותר מידי רחוק), ומארגני הפסטיבל מפרסמים מכתב הבהרה מרגש. ואני, עד שאעלה את הביקורת המלאה שלי (ספוילר בשתי מילים: היה כיף), הנה אנקדוטה פסטיבלית מתחום הביגוד דווקא:
אני אוהב חולצות שאומרות משהו על מי שלובש אותן, ובפרט חולצות של להקות. אחי הגדול חגי החדיר בי את התודעה לכך שכל אחד מאיתנו הוא לוח מודעות מהלך, ושעל כן מה שאנחנו לובשים (ובמקרה שלו, גם מה שהוא מקעקע לו על הגוף) צריך לשדר משהו אותנטי אודותינו. ועל כן, בין חולצת מעצבים יפה לבין הטי-שירט של "אטליז" שהחתול שלי חורר, שנושא את הלוגו שלהם שאני ממש לא אוהב, אני אבחר באופציה השניה. כי זה יותר אני.
———————
ביום הראשון של פסטיבל "אינדינגב" הסתובבתי עם חולצה של להקת "Cardiacs" הבריטית, אחת הלהקות האהובות עלי ביותר בתבל. מה שנחמד בחולצות של להקות קאלט אנונימיות יחסית זה שהן מחברות מיידית בין המעריצים. אם אתה בעצמך מעריץ ואתה רואה מישהו עם חולצה כזו, אתה חייב לומר משהו. להגיד שגם אתה בעניין. שגם אתה חבר בחבורה הסודית שגילו את הקסם הזה. ואכן, כמה וכמה אנשים הצביעו לי על החולצה ואמרו כמה מילים, אבל אחד מהם נחקק בזכרוני.
אני אפילו לא ראיתי אותו כשהוא צץ מולי לפתע, הצביע על החולצה ואמר בהתרגשות: "Cardiacs!". הרמתי מבטי והסתכלתי עליו, ופתאום קלטתי: "רם אוריון!", אמרתי. הוא חייך. "ביננו, מה יותר מרגש?", שאלתי. "ברור", רם ענה, "Cardiacs".
———————
ביום השני של הפסטיבל החלפתי לחולצת "לא דובים". זו חולצה אפילו יותר נדירה – זה העותק היחיד שלה שקיים כרגע. גם היא משכה קצת תשומת לב בקרב יודעי דבר, מישהי אפילו זיהתה אותי בתור "הקלידן של 'לא דובים'". אבל עם בחור אחד שזיהה את החולצה קשרתי שיחה מפתיעה באמת:
אחרי שדיברנו קצת על "לא דובים", הוא התחיל לספר לי על בלוג מוזיקה שאולי יעניין אותי. אני עדיין ניסיתי להבין אם הוא מתבדח על חשבוני כשהוא המשיך לספר לי על "אטמי אוזניים", "בלוג מצויין שמוקדש למוזיקת אינדי". וכך אני המשכתי להיתמם והוא המשיך לספר לי שאת הבלוג כותב מישהו בשם נדב לזר, שמנגן גם בכל מיני להקות, "הדוגמניות" למשל. אני התחלתי לחפש את המצלמה הנסתרת, והוא סיפר לי בינתיים שהנדב הזה אפילו ניגן פסנתר בהופעה האחרונה של "לא דובים". זה כבר היה יותר מידי. "היית בהופעה הזאת?", שאלתי. "כן", הוא ענה. עכשיו כבר לא יכולתי להתאפק. "ותגיד, אני דומה לנדב לזר הזה שניגן שם?", שאלתי.
אחר כך הוא טען להגנתו שהוא לא זיהה אותי בלי חוברת הפורנו (ששימשה בתור חוברת התווים שלי בהופעה).
בכל מקרה, איש נחמד שיודע מי הוא, עשית לי את הפסטיבל. תודה! 🙂
(ותודה לגרבולון ולשרון פלורנטין על התמונות!)
תגיות: cardiacs, אינדינגב, בגדים, חולצה, לא דובים, משהו אישי, סיפור, רם אוריון
...ובאותו עניין:
- Cardiac arrest - לפני כמה שנים טובות הייתי בג'ה פן לפני אחת ההופעות המוקדמות של [אטליז] כשלפתע התנגן ברקע שיר שתפס או...
- כרטיסים חינם לערב המחווה לקרדיאקס - מה משותף לתום יורק, מייק פאטון ו[רם אוריון]? כולם הושפעו מלהקה בריטית עלומה בשם Cardiacs. לא הרבה אנ...
- להקת גיליאם מתאחדת! (2009) - (כן, שוב) אני לא כותב כאן הרבה על [גיליאם], הלהקה שלי שמנסה לערבב פרוגרסיב רוק ודביליות חסרת פשרות ב...
- צפוף באוזןבר (2009) - יום חמישי. חזרה גנרלית באוזןבר לקראת מופע המחווה לפרנק זאפה, שהוא גם האיחוד של להקת [גיליאם]. להרים ...
- אוזניים אטומות לרווחה - לפני שלוש שנים ניגשתי לסדר קצת את התיקיות שהצטברו לי על המחשב, וחשכו אוזניי: גיליתי שהצטברו בהן יותר...
חולצת קארדיאקס זה יפה, חשוב ומכובד וצודק אחיך לגבי דעתו על שטח הפרסום שאתה לובש.
גם אני ראיתי כמה חולצות מעניינות בפסטיבל (כולל את שלך) אבל אחת מהן היתה ללא ספק המנצחת. היא אמרה:LES CLAYPOOL FOR PRESIDENT (על רקע קטן של כוכבים ופסים).
חזק ביותר ואפילו נכון. תקופת בחירות או לא?…
הרהרתי אם לשים את חולצת האיטליז שלי, אבל יש משהו שמאוד מביך אותי בלשים חולצה של להקה שמנגנת – לא יודעת למה. אה בעצם אני כן – כנראה הושפעתי מזה :http://www.mitchclem.com/nothingnice/46/ (כל הכבוד לי שמצאתי את זה בארכיון)
אני לבשתי את חולצת הנופקס שלי, שהחתולה/עש לילה/מתלה כביסה (לא ברור) עשו בה שפטים. נהדר לי.
אתה גורם לזה להשמע כאילו זאת היתה שיחה נורא קצרה,
תקשיבו! אולי במשך איזה 10 דקות שאני עומד שם והבחור הזה מספר לי שזאת החולצה היחידה שיש של "לא דובים", ושהוא חבר קרוב של הלהקה, ושהוא זה שהביא להם את החולצה של דב חנין בזמן שאני מספר לו שראיתי את החולצה הזאת באיזה בלוג, כולי מפאר את הבלוג של זה שעומד מולי, והזבל הזה וחברה שלו(?) ממש מתעניינים: בבלוג, בפסנתרן בלהקות האחרות שהוא חבר בהן בלא יודע מה…
וזה שרשמת עליי פה זה אפילו יותר מגניב מזה שרשמו עליי באטבים של החבלי כביסה!
הרי הייתי עם כובע צהוב עם מחושים ומישהו רשם שם:
"הבחור עם הכובע הצהוב והמחושים
אתה מפחיד את חברה שלי
ראה הוזהרת"
טוב. חפרתי. פדיחה.
[…] כאן הוא מספר עליי (טוב, בערך אבל עדיין ממש ממש ממש מגניב!) […]
עכשיו הוכחתי את גברת OMG (הידועה גם בשם דורה ק) על כך שלא הציגה בינינו כדי שאוכל להגיד לך שאני קוראת אדוקה של אטמי אוזניים. נו מילא, בשנה הבאה בגבולות.
גברת OMG אפילו לא ידעה לטענתה שיש לי בלוג. גם כן.
ואגב, TreeTop, בהמשך להערה שלך על "הזבל הזה וחברה שלו(?)", אני אבהיר שלגברת OMG (או לכל אחת אחרת) אין סיכוי להיות איתי בזוג אלא אם היא מתכננת איזה ניתוח שאני לא יודע עליו.
(מוחה דמעה)
זה לא שלא ידעתי שיש לך בלוג, זה שלא טרחתי להיכנס, כי מה לי ולמוזיקת אינדי עברית וכו'. חוץ מזה שלפני יומיים גיליתי שאני מתה על זה. או מאן! הוספתי אותך לקורא RSS.
[…] היה מאוד קשה להבדיל בין הווריאציות הרבות על דגם השמאלני הקטן והצנום עם הזיפים, אבל הצלחתי לזהות את נדב לזר, מוזיקאי, בלוגר וגבר חלומות, ואפילו הייתי עדה לסצינה המשעשעת שהוא תיעד בבלוג. […]
גרובי(ק), עניין החולצות. ומצחיק, עם כל ה-ADD שעבר עליי ביומיים האלה (יותר מדי מוזיקה, אנשים מעולים וגירויים בבת אחת!), בכל פעם שראיתי אותך חשבתי לעצמי: מאן, הבחור הזה כל כך מגניב שהוא מרשה לעצמו לבוא לפסטיבל אינדי רוק עם חולצה של ה-Cardigans. בשלב מסוים אפילו רציתי להגיד לך "בונ'ה! first band on the moon הוא באמת אחלה אלבום!" – ככה זה כשאין הבנת הנקרא!
חוצמזה, יופי של פוסט כרגיל. אני הגעתי עם החולצה הזו ליום הראשון, ועם חולצת הקרנף ליום השני. זה לא היה מתוכנן במיוחד, זה פשוט נשלף מהערימה אחרי שחשבתי "נלבש את החולצה של מורפלקסיס? נה, היא שחורה, יהיה חם".
בחוצמזה הלכתי ביום השני עם החולצה של פסטיבל ערד 1993. הפעם העדפתי לצמצם את שטח הפרסום לסיכה עגולה של "קחו אותי להופעה של פורטיס בבקשה!". בכל זאת, גם כך בלטתי מספיק עם המגבעת המטופשת מאותו פסטיבל ערד בילדותי שהיתה הדבר הכי קרוב שמצאתי בבוקר לכובע רחב שוליים…
היתה לי חוויה דומה עם חולצת השרוט שלי
LOL
אחלה פוסט, נהניתי.
יעל, בזכות המגבעת "המטופשת" הזאת היה ממש קל למצוא אתכם ולתת לנועם את נסיעת חלומותיה הביתה 🙂
שרון וגרבולון, אחלה תמונות.
אההה!
וואלה!
אני זוכר עוד סיטואציה שבה לא זיהו אותך – האיש הנחמד בהופעה בבלום שנתן מחמאות רבות לקישושלוש ככותב של הבלוג (וזאת למרות תמונות שלך בבלוג). הייתי בטוח שסיטואציה כזו אבסורדית כבר לא תחזור על עצמה 🙂 אני שמח לגלות שתמיד יש לאן להתקדם.
היאח, אני הלכתי עם חולצת הרוברט וויאט שלי, חוששני שרק מורפלקסיס זיהה.