ביקורת, אובייקטיביות והגינות
יום ד, 18.6.08, 15:38 
אופניק מוישה העלה בתגובות שאלה חשובה: האומנם אין בעייתיות בכך שאני מבקר את הסצינה המוסיקלית כשאני מוסיקאי פעיל שאף מיודד עם רבים מהאנשים עליהם אני כותב? או בקיצור – האם אני אובייקטיבי?
זו שאלה ששאלתי את עצמי תקופה ארוכה, כשהשתעשעתי במחשבה לפתוח את הבלוג הזה. אז קודם כל – לא. אני לא אובייקטיבי, ואני גם לא מאמין באובייקטיביות. מבחינתי זהו מונח תיאורטי שטוב לדיונים אקדמיים, אבל הוא חסר רלוונטיות כשמדובר בביקורות אמנות ותרבות. הרי מה שאכתוב תמיד ייצג רק את דעתי ולא איזו אמת אמפירית בלתי ניתנת לערעור, ודעתי מושפעת באופן בלתי נמנע ממי שאני ומהאנשים שסביבי. ואלמלא היא הייתה דעתי האישית והמוטה לחלוטין לפי תפיסת עולמי, לא היה מעניין לקרוא את מה שיש לי לומר, לא? (בהנחה וזה אכן מעניין… 🙂 )
ועל כן התשובה לשאלה של אופניק היא: כן – זה בהחלט עשוי להיות בעייתי שאני גם מוסיקאי פעיל וגם מבקר. עשוי להיות פה ניגוד אינטרסים. בדיוק בגלל זה אני לא לוקח על זה משכורת, אלא עושה את זה בשביל הכיף, העניין ותחושת השליחות (אם יורשה לי לגלוש למליצות). אני לא אוטוריטה. אני רק בנאדם שנותן ביטוי פומבי לדעתו. ובכך זה לא שונה באופן מהותי מכל אדם אחר, מוסיקאי או לא, ששוטח את דעתו בפני חברים בשיחת סלון או קהילת אינטרנט ב-Ynet. רק שבמקרה הזה, הסלון והפורום שייכים לי.
חבריי מכירים אותי כאדם ביקורתי שלא שואלים לדעתו אלא אם מוכנים לקבל גם ביקורת שלילית. ואני, בתורי, סומך עליהם שידעו שלא לקחת את הביקורת שלי באופן אישי. ומאחר ומבחינתי, אובייקטיביות זה סעיף לא רלוונטי, הסעיף שבאמת משחק תפקיד אצלי הוא הגינות. ועל כך אני מאוד משתדל להקפיד. כשאני כותב על חברים, לחיוב או לשלילה, אני מספק על פי רוב גילוי נאות. ואם יש לי ביקורת שלילית, גם על חברים ומכרים או אנשים משפיעים בסצינה, אני לא חוסך אותה. הבלוג עוד עושה את צעדיו הראשונים, כך שזו בעיקר הצהרת כוונות, אבל כבר יצא לי לכתוב ביקורת צוננת על "ננוצ'קה" (הקלידן חבר קרוב, הסולנית אחות של חבר), להעיר שעומר לשם מזייף בשירתו (הוא חבר מזה שנים רבות), של"קרוסלה" לא היה מזיק בסיסט טוב ושאני לא בטוח שהחומר שלהם מחזיק מעבר להופעה חיה (המתופף הוא חבר קרוב ואני מיודד עם הגיטריסטית), וש"RusHour" מעצבנים (הגיטריסט הוא חבר ותיק). וגם יצא לי להשתלח באלי רוזן, הטלנט הטרי ביותר ברשימה של "אנובה", הלייבל הכי סקסי ומשפיע בסצינת האינדי המקומית. יצא לי אפילו להעביר ביקורת מאוד מעורבת על הופעה של הלהקה שלי. כך שאני לא אתיימר להיות בלתי משוחד ונטול פניות, אבל אני בהחלט אנסה לשאוף לשם.
החוק שקבעתי לעצמי הוא פשוט:
אני לא כותב את מה שלא הייתי אומר פנים מול פנים
ואת מה שאני מרגיש בנוח לומר פנים מול פנים אני לא חושש לכתוב.
אני מתחייב שלא לכתוב דיעה משופצת ומסולפת רק כדי למנוע ניגודי אינטרסים. אבל יחד עם זאת, אני לא קדוש, ואם ארגיש שלא בנוח עם גילוי דעתי מסיבה כלשהי, במקרים קיצוניים בהחלט יתכן שאני אמנע לגמרי מכתיבת ביקורת, או שלא אכנס לפרטים. אבל אני שואף להגביל את המיקרים האלו למינימום ההכרחי.
אני מקווה שזה נשמע הוגן. ואם לא – בשביל זה יש טוקבקים.
______________________
בהערת שוליים אוסיף שלמרות החסרונות וההגבלות שכרוכים בסיטואציה הזו, דווקא היותי מישהו "מבפנים" מספקת לבלוג זווית שלא קיימת בבלוגים אחרים. כך שאין רע בלי טוב, לא?
תגיות: אובייקטיביות, ביקורת, הבלוג, הגינות, טוקבק
...ובאותו עניין:
- בין השורות 20.1.09 - עצומה נגד הגלגלציזציה של 88FM, מרצ'נדייז של "אטליז", שיר חדש ל"יאפים עם ג'יפים", קליפ חדש לנועה בביו...
- בין השורות 28.9.08 - רשימת המשתתפים בפסטיבל "אינדינגב" (24-25 באוקטובר) פורסמה לראשונה ב"העונג". ואיזה יופי של רשימה: אס...
- על מה הביקורת? - לפני שבוע נתקלתי בחבר, מוזיקאי מוכר מקו התפר שבין האינדי למיינסטרים, שגילה בדיוק שאני כותב גם ב"תרבו...
- ההופעה של שרודינגר - אבל קודם: הראיון של "הדוגמניות" :מס: אצל אספסוניק ב-106FM היה כיפי והזוי. בקרוב אוכל להעלות לינק להא...
- שנון במחלוקת - מאז שהפכתי למבקר-מטעם-עצמי, וביתר שאת מאז שהתחלתי לכתוב במעריב, אני מזכיר לעצמי מידי טור את מה שהפך ...
מצוין. אני חושב שאתה פועל בדיוק בטווח ההגינות הנכון – וכל הנימוקים שלך נכונים.
לבקשתך נדב:
קראתי את הפוסט הזה בזמן שיצא ולא הגבתי משום שלא החלטתי בדיוק מה אני חושב ומה אני בעצם רוצה ממך. לאחר עוד כמה קריאות ופרספקטיבה של זמן גיבשתי כמה דברים.
בגדול, עצם העובדה שזהו בלוג שאתה לא מקבל שכר עבורו אכן פותרת את בעיית ניגוד האינטרסים. אינני ואני לא מתיימר להיות סמכות מוסרית או אתית כלשהי, וגם הטפה וניג'וס אינם דברים שאני מחבב במיוחד.
עם זאת אני עדיין מחזיק בדעתי שעצם העובדה שאתה מוסיקאי (למרות היתרונות הרבים שהיא מעניקה לך בבלוג מסוג זה) תפריע לך ככותב ולי כקורא יותר ממה שאתה מוכן להודות. אתה אומנם לא טוען שאתה אובייקטיבי, אך בכתיבתך אתה מפריד בין המבקר והמוסיקאי. בתור אחד שיוצא לו להופיע פה ושם, קשה לי להאמין שאתה לא יושב לפעמים בהופעה וחושב לעצמך מחשבות בסגנון:" אני הייתי מנגן את זה יותר טוב" או "הלוואי והייתי יודע לנגן ככה". מכיוון שכך קשה לי גם להאמין שהמחשבות והרגשות הללו לא מחלחלות במודע או שלא במודע לביקורת שלך. הסצינה המוסיקאלית היא מרובת יצרים, אגו, קינאה, חברויות ותחרותיות. כשאני קורא ביקורת אני אולי לא מצפה שהיא תהיה אובייקטיבית, אבל אני מעדיף שהיא תהיה מעט מרוחקת ופחות מושפעת מכל אלה.
אני מאמין לך שאתה אדם הגון וכנה, וזו גם התרשמותי מהבלוג שלך, אך אם אתה חושב שהביקורת שאתה כותב על להקה לא מושפעת כלל מהעובדה שאתה חבר של הגיטריסט, מכר של הבסיסט או שכן של המתופפת, אני חושש שאתה משלה את עצמך.
ברמה האישית, בין אם אתה מכיר בכך או לא, הבלוג הזה עלול להכניס אותך למצבים לא נעימים. גם אם כפי שאתה מעיד, חבריך מכירים אותך כאדם ביקורתי שלא שואלים לדעתו אם לא מוכנים לשמוע גם ביקורת שלילית (דרך אגב, כל המסוקרים והמבוקרים כאן שאלו לדעתך?), מוסיקאים נוטים להיות רגישים במיוחד לביקורת כפי שאתה בטח יודע. מה גם שמשהו אחד זה לקבל ביקורת מחבר כשרק אתה שומע, ומשהו אחר זה לקרוא אותה באינטרנט.
אותי באופן אישי מעניינים יותר הפוסטים שמתארים את עולמך כמוסיקאי ומחשבותיך על הסצינה כי שם ניסיונך האישי והקשרים החברתיים שלך הופכים מחסרון ליתרון.