בין השורות 18.2.09

• יום ד, 18.2.09, 1:14
• |
• המוזיקה שלי, כללי, מדיה, מחשבות
• |
• 8 תגובות

הסלונה נסגר (באופן זמני?), אני מתנצל בפני עינב ג'קסון כהן ונעם נבו שמראות לי מאיפה משתין הדג, מגזין TimeOut מעסיק כתבי מוזיקה חירשים, יובל הרינג מפרסם מניפסטים מעניינים על האימפוטנטיות של הסצינה, קטעי וידאו מערב המחווה לפרנק זאפה עולים ליוטיוב, לאן נעלמו אנשי "פרווה חמה", ראיון מרתק עם רונה קינן וכתבה מעולה על "בלקן ביט בוקס" והלהקות השמחות שמאבדות כיוון.

זוכרים שסגרו לנו את הריף ראף (שנפתח מחדש)? ואת הבלום בר (שנפתח מחדש)? אז עכשיו סגרו לנו גם את הסלונה, ונקווה שגם הוא יחזור במהרה. היום, יום רביעי, יערך שימוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב באשר לעתיד המקום, שמעליו מרחף צו סגירה. אחד הבעלים, יואב צוקר, מספר: "תלונה הסטורית על רעש ממשיכה להכשיל אותנו בנסיון לקבל את הרשיון – אנחנו בתהליך רישום מחודש, אבל דברים אלו (…) לוקחים זמן, כל אגף (בעירייה – נ"ל) מתנהל בעולם משל עצמו בלי שום תיאום – ואנחנו נפגעים מכך".

הסלונה, שנסגר בצו בית המשפט ביום חמישי שעבר, החל בחודשים האחרונים לקיים הופעות. רק בחודש האחרון הייתי שם פעמיים, בהופעות של מכולת ושל [dysfunctional heroes], וחשבתי על כמה שהסאונד והאווירה במקום חמים וטובים. זה היה מקום אידיאלי ללהקות סמי-אקוסטיות עם נטיות לואו-פיי, והוא מילא נישה שהייתה מאוד חסרה לי בקרב המועדונים בעיר. נקווה שהוא יצא מזה בשלום. בינתיים נפתחה קבוצה בפייסבוק בנושא, ונאספו כ-1000 חתימות בעצומה נגד הסגירה. אין ספק, המצב לא דב.

———————————-

לפני כמה שבועות פרסמתי במעריב ובבלוג ביקורת על הופעה משותפת של עינב ג'קסון כהן ונעם נבו. אני אעזוב את התירוצים בצד ואכתוב בפשטות: מבלי לגרוע מתוכן הביקורת עצמה, אני מתחרט על כמה שורות שכתבתי שם, ובהן השורה שחתמה את הביקורת, שהייתה מיותרת ולא לעניין. זה המקום גם להתנצל בפני נבו וכהן, שתיהן יוצרות מוכשרות ומבטיחות לדעתי, אם הן נפגעו מההערות האלו. אבל אני לא דואג להן, משהו אומר לי שזה קטן עליהן: לפני שבועיים כתבתי כאן על הקליפ שהחברים של כהן הכינו לה ליום ההולדת. רק בצפייה המיליון שמתי לב שנעם נבו ניצלה את ההזדמנות כדי לשים אותי במקומי – במהלך הקליפ רואים אותה קוראת את הגיליון של תרבות מעריב עם הביקורת עליה במקום הראוי לכל ביקורת – בשירותים. 1:0 לנעם.

———————————-

בדיעבד אני מבין שההתקפה שלי נגד הביקורת הלא הוגנת של עינב שיף על הפשרות נבעה אולי מרגשות אשם שחשתי על מה שכתבתי ברגע של פזיזות על נבו וכהן. שנאמר, הפוסל במומו פוסל. מוזר איך שהמוח עובד לפעמים.

———————————-

אבל אם אני כבר בשוונג של להיכנס בקולגות: אביטל לביא מ-TimeOut פתחה כתבה על "יאפים עם ג'יפים" במשפט "סצינת האינדי הישראלית היא סיפור די משעמם בשנים האחרונות". אלוהים אדירים, שמישהו יקנה לה מכשיר שמיעה בהקדם. מוזר, בדרך כלל אני מחבב את הכתבות שלה. אני מקווה שכמו אצלי זו סתם מעידה שאינה מעידה על כלום.

———————————-

יובל הרינג (לבנון, TV Buddhas, הוגה ומפיק פסטיבל "פולקל'ה" ועוד) מחיה את הבלוג שלו עם שני פוסטים ארוכים, שוצפים וקוצפים, האחד על הצורך בעיתונות מוזיקה עצמאית והשני על סצינת המועדונים המקומית. יש לו שם לא מעט תובנות מעניינות ונכונות (כמו "טבעת הפאנק חזקה מרשת האינדי בגלל שהפאנק קיים בצורה חזקה יותר במציאות"), אבל עם הטענות העיקריות שלו אני לא מסכים.

במאמר הראשון הוא כותב ש"עיתון מוסיקה עצמאי יביא שינוי מבורך ויקדם את תחום המוסיקה בישראל" ובשני הוא גורס ש"כל מועדון צריך שתהייה לו אג'נדה סגנונית". הסצינה המקומית אומנם הולכת וגדלה, הולכת ומתעשרת, אבל היא עדיין רחוקה מלהיות סצינת ענק כמו בערים הגדולות של אירופה, בה יש מקום או סיכוי למגזין מוזיקה עצמאי או לחלוקה סגנונית מובהקת בין המועדונים (למרות שיש יוצאים מן הכלל – בסלונה למשל זה דווקא עובד. או עבד. הממ). לדעתי הרינג קצת מפנטז, אבל אני חושב שזה דבר טוב: הסצינה שלנו צריכה איש חזון שיודע גם לחלום. הרינג הוא ההרצל שלנו, ולהרצל זה הסתדר פחות או יותר בסוף. אז מי יודע?

———————————-

זוכרים שבדצמבר חברתי לאנשי האוזןבר כדי להרים ערב מחווה לפרנק זאפה? לקח קצת זמן, אבל סוף סוף העליתי כמה קטעים של גיליאם מההופעה – שני קטעים של זאפה ושניים שלנו. על הדרך העליתי מחדש את כל קטעי הוידאו של הלהקה מהעבר באיכות גבוהה יותר, אז תתפנקו. הנה Peaches En Regalia המיתולוגי של זאפה, פה יש את Echidna's Arf (Of You), ושאר הקטעים של "גיליאם" ממש כאן (רק אל תשכחו ללחוץ על watch in high quality).

אגב, אם מישהו רוצה לקבל DVD של כל הופעת המחווה לזאפה של "גיליאם", שייצור איתי קשר במייל.

———————————-

אגב זאפה – כמה אנשים שאלו אותי בשבועות האחרונים אם אני יודע מה קרה לפרווה חמה, להקה כמעט מיתולוגית שכללה בגלגולה הראשון את יעל קראוס (כיום ב[פאניק אנסמבל]) ושיצרה סוג של רנסנס קצר וצנוע של להקות שנשמו רוק מתקדם ופרנק זאפה. ובכן, הלהקה התפרקה לפני כמה שנים, וחבריה נפוצו לכל עבר (הבסיסט בנו הנדלר מנגן למשל עם Balkan Beat Box, גיטריסט העל בעל הכשרון הנדיר נדב בכר חזר בתשובה ומנגן בא-גרוייסע מציאע המעולים, המתופף ארז קוסקאס נמצא כיום ב"פאנקנשטיין", את הנשפנים אתם רואים בכל גמר של כוכב נולד). השאלה היא מה קרה לליאור פרנקל, המוח הגאון שמאחורי הפרווה? מסתבר שהוא לא נעלם אלא עבר לגרמניה בעקבות אשתו, זמרת האופרה רחל פרנקל, שם הוא הקים את "The Frenkel Band". וגם איתם הוא עדיין מצטט את זאפה. המתופף, אגב, הוא אריאל ערמוני (פיסוק רחב), מהמוצדקים שבמתופפי ארצנו שמחלק את זמנו בין שתי הארצות.

עוד על "פרווה חמה" אפשר לקרוא במדריך העברי לרוק מתקדם של אורי ברייטמן.

עדכון: בתגובות הזכירו את שאולי עשת הקלידן, ושכחתי להזכיר עוד יוצא פרווה – עידו הרטוגזון, שידוע בעיקר בתור "האיש המוזר שעולה בתחתונים לבמה וצועק דברים לא מובנים". כיום אתם אולי מכירים אותו בזכות הכתבות ההזויות שלו בנרג' ובהארץ, הבלוג שלו, הריצה שלו לכנסת, או הדת האינטרגלקטית שהוא הקים.

———————————-

קצת חומר קריאה לסיום: טל גורדון בראיון מרתק עם רונה קינן על האלבום המתקרב, העבודה עם יוני סילבר, ועל אבא. בן שלו בכתבה מעולה על מה שהוא מכנה "הלהקות השמחות", אגב ההופעה של Balkan Beat Box.

תגיות: balkan beat box, the frenkel band, TimeOut, אביטל לביא, אינדי, ארז קוסקאס, אריאל ערמוני, ביקורת, בלוג, בנו הנדלר, גיליאם, יובל הרינג, ליאור פרנקל, נדב בכר, נעם נבו, סלונה, עידו הרטוגזון, עינב ג'קסון כהן, עינב שיף, עיריית תל אביב, פרווה חמה, פרנק זאפה, רונה קינן, שאול עשת, שוליים

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• מחווה לזאפה: צפוף באוזןבר - תודה לכל מי שגדש את האוזןבר בערב המחווה לפרנק זאפה ביום שישי. זו ללא ספק הייתה ההופעה הכי כיפית שהיי...
• צפוף באוזןבר (2009) - יום חמישי. חזרה גנרלית באוזןבר לקראת מופע המחווה לפרנק זאפה, שהוא גם האיחוד של להקת [גיליאם]. להרים ...
• ולהלן התחזית: הרוק חוזר - כולם היו עסוקים לאחרונה בסיכומי שנה. אבל בגלל שהמוח שלי הוא גבינה שוויצרית ואני בקושי זוכר מה עשיתי ...
• פליירים לא מתים - בדרך כלל צריכת העיתונים שלי נעצרת ב-"TimeOut" (בעיקר בשביל לוח ההופעות וחנוך מרמרי), קריאה אובססיבית...
• הדודה עברה ניתוח פלסטי - יהודה עדר :מס: יארח היום בערב בלבונטין את דני סנדרסון, שותפו לשעבר ללהקת "דודה". זה אומנם רחוק מאינד...