אוצר בלום
יום ש, 6.12.08, 11:08 
היום סוגרים את הבלום בר. 5 שנים של הופעות בחינם ואלכוהול ביוקר מגיעות לקיצן. זו לא תהיה הגזמה לומר שב-5 השנים בהן פעל, הבלום בר הספיק להפוך למוסד תל אביבי. וכמו המוסד הישראלי, הוא היה שנוי במחלוקת, בלשון המעטה. כולם הכירו אותו, לכולם הייתה דיעה עליו. בקרב רבים, שמו הפך למילה נרדפת לאיכות. איכות מחורבנת, הכוונה. הסאונד שם היה ידוע לשמצה, וגם ההופעות לא ממש נחשבו לקצפת של הסצינה, מקסימום לבמבה עם שוקולד שלה. זה גם המקום שהצית את הויכוח בשאלה האם הופעות בחינם באמת מקדמות את האמנים או רק פוגעות בהם. ואני מכיר מוזיקאים שלא רק שלא הופיעו בבלום בר, אלא אף סירבו בתוקף לבוא לשם על תקן קהל.
אבל למקום בכל זאת היה את הקסם שלו. אני ניהלתי איתו יחסי אהבה-שנאה מתמשכים לאורך השנים, כשבחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז הודעת הסגירה, הבנתי שמדובר בעיקר באהבה. במסגרת הדוגמניות (והגלגול הקודם של הלהקה, "Outer Movement") היו לי שם כמה מההופעות הגרועות ביותר שלי, אבל גם כמה מהטובות ביותר. וכן, ראיתי שם לא מעט הופעות מביכות, אבל ראיתי גם כמה קסומות ובלתי נשכחות. ואין מה להתייפייף, הסאונד שם רע, וזה לא משנה אם אתה על הבמה או בקהל, עם אטמים באוזניים או אלכוהול בדם. אבל יש למקום איכויות אחרות, שלוקח זמן לגלות ולהבין.
לקח לי הרבה זמן להבין שלטוב ולרע, הבלום בר הוא שדה קרב. להופיע בו זה להילחם. מולך ניצב פעמים רבות אויב זר שצריך לכבוש, תנאי השטח קשים עד בלתי אפשריים, אבל אתה חייב לנצח ויהי מה. מלחמה היא לא דבר חיובי, ושדה קרב הוא לא משהו שמתגעגעים אליו, ובכל זאת, על מלחמות כותבים שירי הלל ומספרים סיפורי גבורה, כך כנראה שיש בה ערך. ואומרים שבמלחמה הטבע האנושי נוגע במהות הכי עמוקה שלו, והלוחמים נוטים לגלות את אופיים האמיתי. ובדומה, על הבמה של הבלום אתה מגלה תוך דקה מי רוקנרול ומי לא. אתה לא שומע את עצמך, אבל אתה כן רואה את הקהל שיושב מטר ממך, וזו אינדיקציה הרבה יותר מדוייקת לאיכות המוזיקה שלך. הופעה בבלום מזקקת אותך כמוזיקאי, ומציעה לקהל חוויה קצת שונה, עירומה יותר.
עוד מוקדם לומר האם חסרונו של הבלום בר יורגש. הרי יש את אחיו הגדול והמוצלח יותר, הסבליים (אליו עוברים ערבי הבמה הפתוחה שהיו בעבר בבלום), ואפילו עכשיו, עוד לפני שהגופה מתקררת, כבר מדברים על להקים אותה לתחייה במיקום אחר ליד הים, ואומרים גם שמתארגנת יוזמה של זוג לקוחות לקנות את הבניין הנוכחי ולמנוע את הסגירה. יהיה אשר יהיה, אני שמח שהבלום היה כאן, והשאיר אחריו מורשת מוזיקלית שלימדה אותי דבר או שניים על עצמי.
...ובאותו עניין:
- הדוגמניות יורדות מהמסלול - כולם מכירים את זה, לכולם זה קרה פעם. הכרתם לפני שנים, עברתם הרבה חוויות מעצבות ביחד, חלקתם אהבות משו...
- זכרונות מהפטיפון - מועדון הפטיפון סוגר את שעריו ביום שבת הקרוב. הנה רשימת ההופעות של אירוע הסגירה שיתקיים בשבת (21.3.09...
- סטקטו 15.6.08 - מועדון הסבליים (סלמה 53) החל להנפיק כרטיס חבר לכל המעוניין. תמורת 10 ש"ח בלבד (!) הכרטיס מקנה הנחות ...
- עפה ציפור - ביום שבת האחרון [אריק חייט] שם קץ לחייו. אריק היה ממקימי להקת [סימפוזיון] ואחד מעמודי התווך של סצינת...
- שלוש פעמים כי טוב - האם שלישי הוא שישי החדש? שלישי בערב, ואני מוצא את עצמי מתלבט בין שלוש הופעות מצויינות בשלושה קצוות ש...
הו, איזה כיף היה בהופעה שלכם שם (ההיא שהייתי בה, אני מתכוונת).
ואני מחבבת את הסבליים, אבל הוא הרבה פחות טוב בלהיות קרוב לדירה שלי.
ה' נתן ה' לקח
in god we trust $
מסכים עם כל מילה. היה לי קשה שם, גם מבחינת הסאונד וגם בגלל הרגישות שלי לעשן סיגריות שהיה שם בכמויות לפני ואחרי החוק הידוע לשמצה. בכל זאת חוויתי שם כמה הופעות מצויינות גם מהבמה וגם מהקהל.
הפרידה מהמקום ביום חמישי (עם לא דובים) הייתה מצויינת וראויה.
תובנה מעולה. כשאפתח אקדמיה ל"כוכבות" זו תהיה בהחלט תובנה שתילמד שם 🙂
אני כבר מתגעגעת, זה היה הבית השני שלי בחמש שנים האחרונות 🙁
[…] נדב לזר נפרד מהבלום בר שסגר את שעריו: "לקח לי הרבה זמן להבין שלטוב ולרע, הבלום בר הוא שדה קרב. להופיע בו זה להילחם". למען האמת, מעולם לא יצא לי לפקוד את המקום. מנקודת התצפית שלי כקהל, אין לי כוח להילחם. אני חושבת שזה נהדר שאמנים אלמוניים נלחמים על הקהל שלהם, מחפשים מאזינים חדשים גם במקומות בעייתיים או מרוחקים – אבל כחובבת הופעות, אני מעדיפה לשלם בכניסה ולראות את האמנים האהובים עליי במקום שמכבד אותם ואותי (לא שיש יותר מדי מקומות שעונים להגדרה הזו, לצערי). […]
טוב פה אני חייב לצאת למלחמה קטנה משלי!!!
אמנם זה קצת כמו לדרוך על יין,
אבל אני מרגיש צורך עז להגיד שהסאונד בבלום בר היה רחוק מלהיות חרא
כמו שאנשים אמרו עליו, ושהבעיה הייתה בסאונדמנים!
אני לא אציין שמות כמובן, אבל בתור אחד שהייתה לו תקופה של איזה חצי שנה בתור סאונדמן
שם, אני חייב להגיד שקודם כל המקום הזה הוא בליגה אחת מעל מקומות כמו – "יהושוע",
"סאבקוץ' מילגה" ודומיהם, מהבחינה הפשוטה שהיה בו ציוד בסיסי להופעות רוק של להקה.
קומפרסור, איקיו על הפי-איי, שני מוניטורים, תקרה אקוסטית מעל הבמה, קונסולה ראויה
למרות השנים שניכרו עליה וכו'…. יכול להיות שלהרבה מכם הדברים האלה לא יגידו כלום
אבל אני רוצה להספיד את המקום הזה כמו שצריך.
כמובן שבתור אחד שעבד שם אני קצת משוחד, אבל עדיין אני חושב שהיה במקום הזה
רעיון… תמיד הרגשתי שם טוב, עם כל הסליזיות הבלתי נגמרת שנכחה שם יחד עם עשן הסיגריות, עדיין הרגשתי שיש פה נסיון להרים איזה מקום הופעות מהסיבות הנכונות בלבד.
בסדר אז היו שם הרבה בעיות בהתנהלות, במיוחד בכל מה שקשור בפסילת להקות על סמך זה שהן לא הביאו מספיק קהל וכאלה…
אבל נו באמת, באיזה עולם אנחנו חיים, כל בן אדם שמנהל עסק כזה צריך לעשות כסף, אחרת המקום שלו ייסגר…. היי, רגע!
החסרון הגדול באמת , איך שאני רואה את זה, הייתה כמובן הצורה המוזרה של המקום
שגם הקשתה על הקהל באמת להתחבר לבמה ולמה שהולך עליה, במידה והקהל ישב "בכנפיים" של המקום שמוקמו בזווית נוראית אל הבמה, מה שגם עשה את מלאכת הסאונד לטריקית יותר… כי בתור סאונדמן היה לך רמקול אחד מעל הראש, ואחד בקצה השני של המקום ליד דלת הכניסה, שאליו היית צריך לטייל כל פעם שרצית לשמוע מה הולך שם…
ככה אי-אפשר באמת לקבל תמונת סטריאו של מה הולך בשני הרמקולים בו"ז.
ולמרות כל זה, היו לי כמה ערבים שם שאנשים ניגשו אליי ואמרו שהיה סאונד בן זונה!
(מותר לקלל בבלוג, נדב?)
אז אוקיי, כנראה שהם אמרו את זה בגלל הציפיות הנמוכות שהם הגיעו איתן, אבל עדיין!
ואגב, באחת מהפעמים האלה שמישהו ממש השתפך על הסאונד וטרח לציין אפילו שזה לא רק ביחס להופעות אחרות שהוא ראה בבלום בר – זה היה כשעשיתי סאונד ללהקה של מר לזר – בק אין דה דייז איט ווז אין אינגליש. ואשכרה שמעו את שלושת השירות, ולבס היה סאונד מעולה באותו יום – והייתה הופעה נותנת בראש.
טוב, אין לי מושג מה רציתי להגיד כשהתחלתי לכתוב את התגובה הזאת…
אני חושב שבסופו של דבר רק רציתי להגיד שאני אתגעגע לבלום בר.
= (