אוצר בלום
יום ש, 6.12.08, 11:08 
היום סוגרים את הבלום בר. 5 שנים של הופעות בחינם ואלכוהול ביוקר מגיעות לקיצן. זו לא תהיה הגזמה לומר שב-5 השנים בהן פעל, הבלום בר הספיק להפוך למוסד תל אביבי. וכמו המוסד הישראלי, הוא היה שנוי במחלוקת, בלשון המעטה. כולם הכירו אותו, לכולם הייתה דיעה עליו. בקרב רבים, שמו הפך למילה נרדפת לאיכות. איכות מחורבנת, הכוונה. הסאונד שם היה ידוע לשמצה, וגם ההופעות לא ממש נחשבו לקצפת של הסצינה, מקסימום לבמבה עם שוקולד שלה. זה גם המקום שהצית את הויכוח בשאלה האם הופעות בחינם באמת מקדמות את האמנים או רק פוגעות בהם. ואני מכיר מוזיקאים שלא רק שלא הופיעו בבלום בר, אלא אף סירבו בתוקף לבוא לשם על תקן קהל.
אבל למקום בכל זאת היה את הקסם שלו. אני ניהלתי איתו יחסי אהבה-שנאה מתמשכים לאורך השנים, כשבחודשים האחרונים, וביתר שאת מאז הודעת הסגירה, הבנתי שמדובר בעיקר באהבה. במסגרת הדוגמניות (והגלגול הקודם של הלהקה, "Outer Movement") היו לי שם כמה מההופעות הגרועות ביותר שלי, אבל גם כמה מהטובות ביותר. וכן, ראיתי שם לא מעט הופעות מביכות, אבל ראיתי גם כמה קסומות ובלתי נשכחות. ואין מה להתייפייף, הסאונד שם רע, וזה לא משנה אם אתה על הבמה או בקהל, עם אטמים באוזניים או אלכוהול בדם. אבל יש למקום איכויות אחרות, שלוקח זמן לגלות ולהבין.
לקח לי הרבה זמן להבין שלטוב ולרע, הבלום בר הוא שדה קרב. להופיע בו זה להילחם. מולך ניצב פעמים רבות אויב זר שצריך לכבוש, תנאי השטח קשים עד בלתי אפשריים, אבל אתה חייב לנצח ויהי מה. מלחמה היא לא דבר חיובי, ושדה קרב הוא לא משהו שמתגעגעים אליו, ובכל זאת, על מלחמות כותבים שירי הלל ומספרים סיפורי גבורה, כך כנראה שיש בה ערך. ואומרים שבמלחמה הטבע האנושי נוגע במהות הכי עמוקה שלו, והלוחמים נוטים לגלות את אופיים האמיתי. ובדומה, על הבמה של הבלום אתה מגלה תוך דקה מי רוקנרול ומי לא. אתה לא שומע את עצמך, אבל אתה כן רואה את הקהל שיושב מטר ממך, וזו אינדיקציה הרבה יותר מדוייקת לאיכות המוזיקה שלך. הופעה בבלום מזקקת אותך כמוזיקאי, ומציעה לקהל חוויה קצת שונה, עירומה יותר.
עוד מוקדם לומר האם חסרונו של הבלום בר יורגש. הרי יש את אחיו הגדול והמוצלח יותר, הסבליים (אליו עוברים ערבי הבמה הפתוחה שהיו בעבר בבלום), ואפילו עכשיו, עוד לפני שהגופה מתקררת, כבר מדברים על להקים אותה לתחייה במיקום אחר ליד הים, ואומרים גם שמתארגנת יוזמה של זוג לקוחות לקנות את הבניין הנוכחי ולמנוע את הסגירה. יהיה אשר יהיה, אני שמח שהבלום היה כאן, והשאיר אחריו מורשת מוזיקלית שלימדה אותי דבר או שניים על עצמי.