גיליאם, הדוגמניות, זאפה, פולקל'ה

איזו תקופה אינטנסיבית. האיחוד של להקת "גיליאם" לכבוד ערב המחווה לפרנק זאפה (12.12 באוזןבר) זה אחד הדברים הפסיכיים שלקחתי על עצמי (וזה כבר מתחיל לקבל יחס מהתקשורת). כאילו שהמוזיקה של גיליאם לא מספיק בלתי אפשרית לנגינה, וכאילו שאני לא יודע שלהרים את ההרכב מחדש תוך פחות מחודש זה לא הגיוני בעליל, עכשיו אני צריך גם את המלחין המטורף ביותר שקם לעולם הרוק על הראש? האצבעות שלי מאיימות להתפורר מרוב נגינה, הראש שלי מתפוצץ מכמות התווים שהוא גם ככה לא יודע לקרוא. זאפה אמר פעם ש"לכתוב על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה". ועדיין, נראה לי יותר פשוט לרקוד על ארכיטקטורה מאשר לנגן את המוזיקה שלו.

ל"גיליאם" מעולם לא היה הרכב יציב באמת, זו אחת הסיבות לכך שהלהקה הפסיקה להופיע לפני שנה. אבל עם הזמן בכל זאת התגבש שם משהו. בערב המחווה לזאפה אנחנו נופיע בהרכב הבא:

בס – אני
גיטרה – ארז קריאל (האורח הקבוע ב"לא דובים", לשעבר מ"פאניק אנסמבל")
קלרינט – אורי מרום (מלהקת "ברוואז'" ז"ל, שממנה צמחה לימים "לא דובים")
חצוצרה – ליעד כהן (מלהקת "שממל")
סקסופון – מעיין סמית' (לשעבר מ"שממל")
תופים – דב רוזן (מ"לא דובים")

———————

גם אצל הדוגמניות יש אקשן. אני לא זוכר מתי עשינו כל כך הרבה חזרות. מתופף חדש ומוכשר עלה על מסלול הדוגמנות, יואב חמדני שמו. אנחנו עובדים איתו על כל מה שצריך לדעת כדי להיות דוגמנית: איך ללכת על עקבים, איך לנגן את השירים הישנים, איך ללכת עם ספר על הראש, וגם איך לנגן את החומרים החדשים שלנו, שנשמעים קצת אחרת, אולי כי הם נכתבו בעברית ולא תורגמו לעברית, ואולי גם כי אנחנו התבגרנו.

בנוסף לחזרות הרגילות, ההכנות להופעה שלנו בפסטיבל "פולקל'ה 5" (26-27.12 בלבונטין) ממשיכות. אנו ננגן שם בעיקר שירים חדשים, בעיבודים שיצרנו במיוחד לפסטיבל, וזה ממש תענוג לעבוד על זה: במקום בחדר חזרות, אנחנו מנגנים אצלי בבית. במקום לעמוד ב-4 פינות החדר, אנחנו יושבים קרוב קרוב אחד לשני. נוצר שם משהו אינטימי ומאוד משחרר וכיפי, ואני מקווה שזה יעבור גם לקהל. ביום שישי הקרוב אנחנו נעשה מסיבה והופעה קטנה לחברים ונראה מה התגובות (אגב, אם מישהו מבין קוראי הבלוג מעוניין להגיע, שישלח לי אימייל לפרטים). יש לי הרגשה טובה בקשר לזה.

תגיות: , , , , , , , , ,

...ובאותו עניין: